בחירות 2013

מערכת הבריאות חולה - האם ניתן להבריא אותה?

ב-OECD מתפעלים ממערכת הבריאות הישראלית, אך מי שירכיב את הממשלה הבאה ייאלץ להתמודד עם לא מעט אתגרים מורכבים בתחום ■ מהם החוליים של המערכת, ואיך אפשר לפתור אותם? הנושאים הבוערים של ישראל - כתבה ראשונה בסדרה

רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים32
רוני לינדר

הקדנציה האחרונה תירשם כאחת מהסוערות והמוצלחות בתולדות משרד הבריאות: אחרי שנים רבות של חוסר עניין ועשייה מועטה, הצליחו סגן השר יעקב ליצמן ומנכ"ל המשרד רוני גמזו לנער את המשרד המנומנם, שהיה רגיל בעיקר להגיב לאירועים, וליזום מהלכים חשובים - שחלקם יבשילו במלואם רק בעתיד.

בין ההישגים הבולטים של המשרד בקדנציה שחלפה ניתן למנות את הכנסת טיפולי שיניים לילדים לסל; העברת הרפורמה בבריאות הנפש, אחרי שני עשורים של סחבת; פתיחת בית ספר חדש לרפואה בצפת; ולאחרונה גם החזרת כמה שירותים חברתיים רגישים במיוחד לשליטת המדינה, כמו הוסטלים לניצולי שואה, אחיות בית ספר וחוסים פסיכיאטריים קשים. גם שביתת הרופאים הגדולה והדרמטית, שטילטלה את המערכת, התרחשה במשמרת של ליצמן וגמזו - ולטוב או לרע, שינתה את פני מערכת הבריאות באופן מהותי.

ואולם, רוב ההישגים לא נובעים מגיוס של מקורות חדשים למערכת או משינוי בסדרי העדיפויות של הממשלה, אלא בעיקר מתפקוד מוצלח של הצמד ליצמן-גמזו (שהיחסים ביניהם, אגב, רחוקים מאוד מלהיות אידיאליים), בתנאים קשים של מחסור במשאבים. כדי להבין עד כמה המשאבים הציבוריים לבריאות בישראל מוגבלים, די להביט בנתונים הבאים: ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל היא מהנמוכות במערב (7.7% מהתל"ג, לעומת חציון של 9.4% במדינות המפותחות), והיא גם נשחקה במיליארדים מאז אושר חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995. אם לא די בכך, החלק הפרטי מתוך ההוצאה לבריאות בישראל עלה עם השנים, והגיע ל-38% ב-2011 - כמעט שיא עולמי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אוהב לטעון כי ממשלתו ביצעה "מהפכה בבריאות", אך בפועל קשה לומר שזה המצב. השר והמנכ"ל הבאים של משרד הבריאות, יהיו אשר יהיו, ימצאו על שולחנם שורה של בעיות בוערות ואתגרים לטיפול ביום שאחרי הטקסים.

הבעיה הבוערת ביותר בימים אלה היא גירעונות העתק של קופות החולים - שתפחו והלכו בשנתיים האחרונות, למרות צעדי התייעלות שונים, וחצו כבר מזמן את קו מיליארד השקלים. גירעונות אלה מובילים למדיניות של יד קפוצה, שפוגעת בבתי החולים. גם המבוטחים חשים על בשרם את מדיניות הצמצום, למשל בצורה של תורים ארוכים וקשיים מתגברים בקבלת אישורים לבדיקות ולטיפולים.

שביתת הרופאים הגדולה שינתה את פני מערכת הבריאות )למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אלון רון

ברקע המשבר הפיננסי הקשה הזה, על משרד הבריאות לנטרל שני מוקשים: חתימה על הסכמי הייצוב ל-2011, שאמורים להזרים לקופות החייאה של 700 מיליון שקל; וכן קיום פסיקת בג"ץ, שקבעה כי יש להפסיק את השחיקה המתמשכת בתקציבן של קופות החולים, ובמלים אחרות: להגדיל את המקורות.

בעיית השחיקה בתקציבים הציבוריים של קופות ובתי החולים לא מתרחשת בחלל ריק, אלא גוררת אחריה בעיות ועיוותים נוספים. אחד מהם הפך לבעיה בוערת: הגידול הבלתי נשלט בנפח ביטוחי הבריאות הפרטיים. כאשר לציבור אין אמון במערכת הבריאות הציבורית, הוא נוהר בהמוניו אל הביטוח הפרטי. ישראל 2012 היא משיאניות העולם בביטוחים פרטיים (משלימים ומסחריים), וההוצאה של הישראלים על ביטוחים כאלה זינקה פי 8 בתוך חמש שנים בלבד.

ההשלכות של ביטוחי בריאות פרטיים הן בעייתיות מבחינות רבות. ראשית, רוב הכסף אינו מגיע למערכת הציבורית. שנית, שיעור ההחזרים (Loss Ratio) הממוצע נמוך מדי, בעיקר בביטוחים המסחריים, וקיימת בעיה של כפל ביטוחים, שהיא כשל שוק לא מטופל.

גם מצוקת האשפוז, למרות תוספת של תקנים ומיטות בשנים האחרונות, רחוקה מפתרון. בחורף הנוכחי נמשיך לשמוע על מחלקות עמוסות, רופאים ואחיות שקורסים תחת העומס וחולים שמאושפזים במסדרונות. הבעיה חריפה במיוחד בפריפריה - שם מספר המיטות לנפש הוא מהנמוכים במערב, והיחס בין מספר הרופאים והאחיות לגודל האוכלוסייה מוסיף להיות עלוב. ועוד לא דיברנו על הפערים בתשתיות, בציוד רפואי ועוד.

זו אינה הבעיה היחידה שמאפיינת את הפריפריה. הפערים בבריאות בישראל גדולים, ורלוונטיים לא רק לפריפריה הגיאוגרפית אלא גם לפריפריה החברתית: לחולים עניים יש פחות נגישות למערכת הבריאות, חלקם מוותרים על תרופות וטיפולים בגלל עלותם, ויש הבדלים בתחלואה ובתמותה בין עניים ועשירים, ערבים ויהודים.

גם פערים תרבותיים משפיעים על הבריאות, ועל אף התקדמות שנעשתה בתחום, כמו החוזר שמחייב את כל מוסדות הבריאות לתרגם מסמכים ושלטים לשפות שונות - דוברי רוסית, אמהרית, נשים בדואיות ועוד - מתקשים עדיין למצוא את דרכם ולעמוד על זכויותיהם במערכת. אם ממשלת ישראל סבורה שלתושב קרית שמונה מגיע לקבל רפואה ברמה זהה לזו של תושב רמת השרון, עליה להעלות את הנושא כמה שלבים בסולם סדר העדיפויות שלה.

לצמצם את הביטוחים המשלימים, להעלות את מס הבריאות

במטה הציבורי לשוויון בבריאות, בשיתוף עם ועדת המומחים לבריאות של תנועת המחאה - קבוצה הכוללת אנשי מחאה ומומחי בריאות בולטים - סבורים כי טענות הקופות על שחיקה ריאלית בתקציבן הן מוצדקות, וכי הדרך להתמודד עם הבעיה היא "תיקון מדד יוקר הבריאות (שעל פיו מתוקצבות הקופות, ר.ל.ג), כך שיבטא את התייקרות השירותים האמיתית, כולל התייקרות כוח האדם".

המומחים אינם מצביעים על מקור תקציבי חלופי, אלא קוראים להגדלת התמיכה הממשלתית - בעיקר משום שתוספת המשאבים היא, לדבריהם, תיקון עוול ושחיקה של שנים רבות. לגבי סוגיית הביטוחים, מציעים המומחים צעדים שונים, כמו צמצום הביטוחים המשלימים והפיכת חלק מהפרמיות לתוספת למס הבריאות, כך שכלל האוכלוסייה תוכל ליהנות מהשירותים. כבר כיום, מזכירים המומחים, רוב הציבור משלם עבור ביטוח משלים, כך שהפחתת הפרמיה החודשית והחלפתה בתוספת למס תהיה פרוגרסיבית ושוויונית יותר, וגם תביא לשיפור השירות הרפואי הציבורי.

באשר למצוקת האשפוז, קובעים המומחים כי יש צורך דחוף בתוספת של 3,000 מיטות. הם מודעים לכך ששוב, יש כאן הגדלה של ההוצאה הציבורית בלי מקור תקציבי, אך קובעים כי יש לכך הסכמה ציבורית רחבה, משום שמדובר בדיני נפשות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker