סקר שביעות הרצון בבתי החולים: דו"ח מסורס שלא מחדש כמעט דבר

איזה בזבוז: משרד הבריאות עשה עבודה ענקית, השקיע זמן ותקציבים, השיג מידע יקר ערך שהציבור משווע לקבל כמותו - ובסוף הוציא תחת ידיו דו"ח שלא חושף מידע על ההבדלים בין בתי החולים

רוני לינדר

>> ההודעה שנחתה אתמול בתיבות המייל של כתבי הבריאות נראתה מבטיחה ביותר: לראשונה ערך המשרד סקר שביעות רצון בקרב המאושפזים ב-11 בתי החולים הממשלתיים, ולא סתם סקר - סקר עצום ממדים, שכולל 500 מרואיינים שהתאשפזו בכל בית חולים, כלומר - 5,500 מרואיינים בסך הכל.

אך מה רבה היתה האכזבה לגלות כיצד מגיש משרד הבריאות את הסקר לציבור: במקום שסוף-סוף נזכה לקבל מידע מפולח וברור, המשווה בין בתי החולים בפרמטרים של שביעות רצון מהרופאים ומהאחיות, מהאוכל, מהאשפוז, מהמידע שנמסר להם, מזמני המתנה לניתוח, מאשפוז במסדרונות ועוד - מקבל הציבור ממשרד הבריאות מסמך אנמי, שמכיל נתונים כלל ארציים, כמו "ממוצע שביעות הרצון הכללית מהאשפוז בכלל בתי החולים עומד על 7.8 מתוך 10", או "ניכרת שביעות רצון גבוהה יותר בקרב המאושפזים במחלקות הכירורגיות (8.4) לעומת המאושפזים במחלקות הפנימיות (7.6)". מה בדיוק אנחנו יכולים לעשות עם המידע הזה?

התשובה המצערת היא כמעט כלום. כשמדובר בנתון כללי שכזה, המידע הוא כמעט אקדמי. מה גם שמדובר בנתונים ממוצעים. פירוט הממצאים היה בוודאי מראה, כמו בכל סקר, ציונים גבוהים מאוד למצטיינים וציונים בינוניים ונמוכים לכל היתר. איך זה ייתכן שכולם טוענים שמערכת הבריאות צפופה, עמוסה, מותשת ורצוצה - ובכל זאת הסקר מראה על שביעות רצון כללית גבוהה? ייתכנו הרבה סיבות, אבל אפשר להניח שאחת מהן נובעת מהעיוות הטבעי של ציון ממוצע.

חדר המיון בבית החולים איכילובצילום: ניר כפרי

איזה בזבוז: משרד הבריאות עשה עבודה ענקית, תוך השקעת זמן ותקציבים, השיג מידע יקר ערך שהציבור משווע לקבל כמותו - ובסוף הוציא תחת ידיו דו"ח מסורס שלא מחדש כמעט דבר. הנה, למשל, דוגמה לאחד המשפטים האבסורדיים בסיכום הנתונים: "סך הכל 68% מהמאושפזים ציינו כי ימליצו לאחרים להגיע לבית החולים במידת הצורך, ולא ללכת לבית חולים אחר". מיהם בתי החולים המומלצים? מי פחות? את זה משאירים במשרד הבריאות לדמיון של כל אחד ואחת מאתנו.

מנגד, תארו לעצמכם איזו תועלת ציבורית היתה יכולה לצמוח לנו אם משרד הבריאות היה מפרסם את כל המידע שברשותו: לראשונה היינו יכולים לגלות, למשל, באיזו מהמחלקות הכירורגיות בבתי החולים הממשלתיים מתבטלים יותר ניתוחים; היכן ממתינים יותר זמן לניתוח; היכן הרופאים והאחיות שירותיים יותר ומספקים יותר מידע; באיזו מחלקה פנימית שביעות הרצון של המאושפזים גבוהה יותר; ובאיזה בית חולים שוכבים יותר במסדרונות.

אבל זו רק התועלת השולית. התועלת המרכזית שהיתה יכולה לצמוח לציבור מפרסום מלא של התוצאות, הוא יתרון מעשי לגמרי: עצם השקיפות ופרסום הנתונים היא זרז אדיר, ראשון במעלה, למרוץ של בתי החולים לשיפור כל המדדים שבהם הם נמדדים. עצם פרסום הנתונים היה גורם להם להשוות את עצמם לאחרים ולהתחיל לדאוג לכך שבסקר הבא הם לא יהיו במקום השלישי, הרביעי או השמיני בדירוג, אלא במיקום גבוה יותר. כך, היינו זוכים לראות שיפור ברמת השירות, ביחס לחולים, באורך התורים ובאופן מסירת המידע למאושפזים.

במקביל, ולא פחות חשוב, נתונים השוואתיים שכאלה היו מאפשרים בפעם הראשונה לציבור לדעת באיזה בית חולים עדיף לו להתאשפז מבחינת השירות והיחס (הסקר לא בודק ביצועים רפואיים) - מה שהיה גורם להפעלת לחץ מצד מבוטחים על קופות החולים שלהם לקבל הפניות לבתי חולים מסוימים, ובסופו של דבר להרחבת זכות הבחירה והגברת התחרות.

"התחייבות לא ראויה"

נדמה שגם מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו, בעצמו מאוד לא אוהב את האופן שבו הגיש המשרד את הנתונים שנמצאים ברשותו לציבור. הפרסום נטול הפילוח, אמר לנו, הוא הפעם הראשונה והאחרונה שבה יסתיר משרד הבריאות מהציבור את הנתונים המפולחים, והוסיף: "ההסכמה של משרד הבריאות עם בתי החולים שלפיה הסקר יהיה לא מזוהה, התרחשה לפני כניסתי לתפקיד ולא רציתי להפר אותה. הסקר הבא", כך התחייב, "יהיה מזוהה בכל בתי החולים, והנתונים יהיו שקופים לחלוטין".

ההבטחה של גמזו מצוינת, אבל אנחנו, מכל מקום, סבורים שזה יהיה פשוט עוול להמתין עד לשנה הבאה ולתת לנתונים יקרי הערך שנאספו בבתי החולים לשכב בתוך מחשבי משרד הבריאות מבלי להגיע לציבור. לפיכך, TheMarker פנה כבר לתנועה לחופש המידע, שהגישה כבר אתמול בקשה לקבל את התוצאות המלאות של הסקר.

בתנועה מורגלים בניסיונות ההסתרה של כל מידע שמדיף ריח של השוואה או שקיפות במערכת הבריאות. לפני כמה חודשים זכתה התנועה בעתירה שהגישה בנושא מדדי האיכות של קופות החולים שכבר שנים מוסתרים מהציבור - ובחודש הבא היא אמורה לקבל לידיה לראשונה את כל הנתונים.

לדברי מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אלונה וינוגרד, ההסכמה שאליה הגיע משרד הבריאות עם בתי החולים, שלפיה לא יפורסמו שמותיהם, היא "התחייבות שלטונית לא ראויה, כפי שקבע בית המשפט גם בעתירה בנושא קופות החולים. אם משרד הבריאות עושה תהליך של ביקורת כלפי גופים שבפיקוחו, זה מבורך וחשוב להביא זאת לידיעת הציבור כדי שגם הוא יוכל לדעת איזה בית חולים משרת אותו טוב יותר".

אם ניסיון העבר של התנועה מלמד משהו על העתיד, הרי שבקרוב נוכל לספר לכם באיזה בתי חולים השירות של האחיות מקצועי, הניתוחים מתקיימים בזמן, הפרטיות של החולים נשמרת, היחס של הרופאים טוב - ובאיזה לא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker