בישראל לא רוצים סטודנטים לרפואה

כך גוססת בטרם עת מערכת הבריאות

יעל הר אבן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> בשנות ה-90, עם העלייה ההמונית ממדינות ברית המועצות לשעבר, הפכה ישראל לאחת המדינות המובילות ביחס שבין מספר הרופאים לגודל האוכלוסייה. בתוך שנים ספורות ייבאה ישראל אלפי רופאים, שהחיו והצמיחו את מערכת הבריאות.

אולם האירוע הזה, שהיה כמעט טוב מדי מכדי להיות אמיתי, היווה גם את אחד הזרזים לגסיסתה בטרם עת של מערכת הבריאות שאנו רואים היום.

ישראל ידועה בתכונה הכמעט מיתית לראות קדימה עד סוף שנת התקציב או פחות מזה. לא פעם ניסו לנהל כאן מוסדות שמטרתם תכנון ארוך טווח, שנסגרו בסופו של דבר מחוסר שימוש. כך היה גם עם מערכת הבריאות. עודף הרופאים נתן למערכת תחושה מסממת שהכל בסדר. וכשהכל בסדר, אז למה לעשות רעש? למה לחשוב על הבעיות של מחר כאשר יש מספיק בעיות היום?

עשרים שנה אחרי שיא גלי העלייה נוצרה בעיה. רופאים שעלו בגיל 45 ומעלה הגיעו לגיל פנסיה, והחלו להיפלט מהמערכת. מאידך, עתודת הרופאים הצעירים שמתווספים למערכת רחוקה מלמלא את החוסרים שנוצרים, כך שיותר רופאים עוזבים מאשר נקלטים.

והרי משוואה שתדהים את קובעי המדיניות: סטודנט שמתחיל את לימודי הרפואה השנה עתיד להיכנס למערכת כרופא מומחה במחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה הנוכחית, בתנאי שיצליח לעבור את המסלול הארוך של בית הספר לרפואה וההתמחות. כלומר, כדי לשלוט בכוח העבודה במערכת הבריאות, צריך לחשוב עשור קדימה. הסיפור של השביתה הנוכחית הוא הסיפור העגום של היעדר תכנון ראוי במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. בהיעדר תכנון ממשלתי, שולטות יד המקרה, האנרכיה והנוחות בתכנון המערכת.

לאוניברסיטה בישראל לא כדאי להכשיר רופאים. סטודנט לרפואה עולה עשרות מונים יותר מסטודנט למדעי הרוח, מדעי החברה או ניהול. סטודנט כזה מקבל שעות מעבדה, חומרים יקרים, הדרכות צמודות בשיתוף בתי חולים ועוד שורת תוספות שמייקרות את לימודיו. גם לסטודנט עצמו אין מוטיבציה כלכלית לעבור את דרך החתחתים הארוכה בדרך לרפואה, בשעה שעמיתיו בהיי-טק או בשוק ההון ממצים את הפוטנציאל שנים לפניו. בנוסף, ידוע כי בוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל המבקשים להיקלט בארץ כרופאים נתקלים בקשיים מצד המערכת, וכתוצאה מכך רבים מהם לא מנסים כלל את מזלם.

אחת הבעיות בלימודים גבוהים היא שתלמיד לומד היום את המקצוע בו יעסוק בעוד עשור. לא ברור שמקצוע שנחשב ל"חם" יישאר כזה כשהתלמיד יסיים את לימודיו. במקום שבו השוק הפרטי נכשל, דרושה התערבות ממשלתית. הגיע הזמן שהקשר בין האקדמיה לשוק העבודה יהיה ממוסד יותר, מתוכנן יותר. דרוש גוף תכנון כלכלי למערכת החינוך, שידע לנהל מקצועות מועדפים ולתקצבם במלגות ובתקנים. מערך תכנון טוב אמור לעורר את המוטיבציה בקרב המוסדות להשכלה גבוהה ולהגדיל את ההיצע שלהם.

גוף תכנון כלכלי אשר ישלב בין צורכי שוק העבודה לעולם האקדמי הוא כורח המציאות. תקשורת טובה יותר בין שוק העבודה לאקדמיה היתה יכולה לאתר כבר לפני עשור את הרעה המתקרבת, ולהמליץ על פתיחת בית ספר נוסף לרפואה כבר אז. מערכת הרפואה היא דוגמה קיצונית, אבל באותה מידה אפשר להזכיר את המחסור במהנדסים או את העודף בעורכי דין. ישראל בסוף 2011 זקוקה למערכת תכנון אשר תצפה את הבעיות שיטרידו אותנו בעוד חמש שנים ובעוד 20 שנה, שתדע איך יראה שוק העבודה, ולהתאים לו את המקצועות האקדמיים הדרושים.

הכותבת היא מנכ"לית קבוצת קידום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker