משרד הבריאות לא קנה את הטכנולוגיה של איילנד - ואז ספג ממנו אש באולפנים

מאז תחילת משבר הקורונה, אלוף (מיל') גיורא איילנד הרבה לתקוף את משרד הבריאות ■ הציבור שנחשף לדבריו לא ידע כי המשרד סירב לרכוש טכנולוגיית איכון מחברה שפעל כמתווכה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיורא איילנד
גיורא איילנדצילום: מוטי מילרוד

כל אימת שמשבר לאומי מתרגש על מדינת ישראל, התגובה המיידית של מפיקי ערוצי הטלוויזיה היא לזמן לאולפן שורה של פרצופים מוכרים, אלופים במילואים על תקן פרשנים ל"ניהול משברים". כך אירע גם כשפרץ לחיינו משבר הקורונה במארס האחרון.

האלוף במיל' גיורא איילנד הוא אחד הפרשנים הפופולריים ביותר מסוגו, ומרבה להתראיין בכלי התקשורת השונים. אלא שאיילנד, שכיהן בין היתר כראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל), אינו עוד אדם פרטי. מחוץ לאור הזרקורים, איילנד הוא מתווך עסקי וביטחוני בעולמות היצוא הביטחוני והסייבר. בחודשים האחרונים, כך נראה, חל ערבוב מסוים בין שני תחומי העיסוק הללו.

מאחורי המסכה

בראיונותיו הרבים בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות המודפסת ובמאמרים שפרסם באתרי חדשות, ביקר איילנד בנחרצות את הממשלה בכלל ואת משרד הבריאות בפרט, על אופן הניהול של משבר הקורונה. איילנד טען בכל הזדמנות כי יש לצמצם את סמכויות משרד הבריאות למינימום המקצועי הנדרש, ולהעביר חלק מהאחריות לגופים אחרים - וכי משרד הביטחון, לשיטתו, צריך היה לרכז את תחום הרכש מלכתחילה.

ואולם בעודו מבצע "שחיטה כשרה" במשרד הבריאות מכסא הפרשן, בחר איילנד להצניע את העובדה שזמן קצר לפני כן הוא תיווך בין משרד הבריאות לבין עסק מסחרי שהציע פתרון טכנולוגי לאיתור אנשים שבאו במגע עם חולי קורונה - ונדחה.

איילנד טוען כי מאמציו לתווך בין היזמים לבין משרד הבריאות נעשו בהתנדבות וממניע ציוני טהור - ואולם, הקשר של איילנד עם המיזם החל עוד קודם לכן, כשניסה לתווך בין היזמים לבין מדינה זרה - אז גם דרש איילנד גמול כספי, שלא שולם מאחר שהעסקה לא יצאה לפועל בסופו של דבר.

חברה ללא שם, ומנכ"ל מענף הסייבר ההתקפי

בתחילת פברואר, עוד לפני שאותר חולה קורונה ראשון בישראל, פנה איילנד עצמו באופן אישי למנכ"ל משרד הבריאות דאז, משה בר סימן טוב, וביקש לעניין אותו ב"פתרון שנועד לשימוש מודיעיני, אך הוא מתאים מאוד לאתר את כל האנשים שהיו בסביבת אדם שנדבק במחלה".

בהמשך הסתבר כי איילנד פועל מטעם מיזם המכונה "אד־הוק". כשבוע וחצי לאחר הפניה, זומנה צמרת משרד הבריאות יחד עם סגן ראש המל"ל ראובן עזר להתרשם מהטכנולוגיה של "אד־הוק", מפיו של מי שהוצג כמנכ"ל החברה, אריק בנון, דמות בכירה בעולם הסייבר ההתקפי.

משה בר סימן טוב
משה בר סימן טובצילום: אייל טואג

בנון היה בעבר בכיר בחטיבת הסייבר והמודיעין בנייס מערכות, ולאחר מכן היה אחד היזמים מאחורי חברת הסייבר סירקלס, שהמוצר שלה נועד לסייע לרשויות שיטור וביון לגלות את מיקומם של יעדים מודיעיניים לצורך מעקבים או מעצרים. ב-2014 נמכרה החברה תמורת 130 מיליון דולר לקרן פרנסיסקו פרטנרס, ובהמשך מוזגה בחברת הסייבר ההתקפי NSO.

מאז 2016, שבה סיים את דרכו בחברה הממוזגת, בנון משמש יזם ומשקיע פרטי בסטארט־אפים. בין היתר, היה מעורב בחברת Carbyne (לשעבר Reporty), המפתחת פתרון טכנולוגי להפעלת מוקדי חירום, חברה שהתפרסמה בעיקר על רקע זהותו של משקיע אחר בה בעבר - ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק.

בפגישה נכח אדם בשם משה שתיל, שותף נוסף במיזם הטכנולוגי נטול השם. על פי המידע המועט שזמין על שתיל ברשת, ב-2003 הקים חברה לייעוץ ביטחוני ומניעת הונאות, והוצג בפרסומים שונים כ"אסטרטג", "יועץ אסטרטגי" או "מומחה לניהול משברים".

"אד־הוק" אינו שם של חברה קיימת: זהו שם זמני ולמעשה, לא ברור באמצעות איזו ישות משפטית פועל המיזם, אם יש כזו. מדובר בפרויקט שמקדמים בנון ושתיל מאז תחילת 2019 עם צוות מפתחים, שהרעיון מאחוריו הוא ניסיון להנדס לאחור מידע קיים על גולשים ברשתות פרסום גדולות, לצורכי מודיעין. רשת הפרסום של גוגל, לדוגמה, אוגרת נתוני מיקום היסטוריים ומאפיינים רבים נוספים של רוב הישראלים וככל הנראה, של חלק לא מבוטל מאוכלוסיית העולם.

רוב רשתות הפרסום מאפשרות למפרסמים גישה למידע על הגולשים באופן אנונימי. מפרסם מתוחכם יכול לפענח ולשמור מידע עד ליצירת פרופיל אנונימי של כל משתמש, שיהיה עמוס וגדוש במידע. מה שאין למפרסמים, נכון להיום, הוא גישה לזהותם של המשתמשים, שמזוהים באמצעות קוד אישי אנונימי, ולעתים גם מספר מזהה המוביל למכשיר הסלולרי האישי של כל משתמש.

במדינות רבות, המפתח לזיהוי הקשר בין מכשיר טלפון לבעליו נמצא בידי רשויות הביטחון, דוגמת השב"כ. האפשרות לשתף פעולה עם שב"כ כחלק מהפעילות בנושא הקורונה, היווה הזדמנות עבור "אד־הוק" גם להוכחת היתכנות ראשונה של המוצר שלה ולכן, במיזם היו מוכנים אפילו להציע למשרד הבריאות את השירות במחיר עלות בלבד.

עניין אחר נוגע לעלות הפיתוח, או יותר נכון, האופטימיזציה של המוצר של "אד־הוק". כריית המידע אודות המשתמשים כרוכה בפרסום מודעות רבות, ומכאן שניסוי המוצר בשטח יקר בהשוואה לסטארט־אפים אחרים בתחום. על פי ההצעה של "אד־הוק", עלות פרסום המודעות לצורך כריית המידע בפרויקט הקורונה, היתה אמורה ליפול על כתפי הקופה הציבורית.

"הניסוי הסתיים בשיעור הצלחה 0%"

בין סוף פברואר לתחילת מארס האחרון, איילנד ובנון דנו עם משרד הבריאות באפשרות לערוך ניסוי כלים בטכנולוגיה של "אד־הוק", לצורך הוכחת היתכנות. ואכן, ב-4 במארס התבצעה הדגמת יכולות במשרדי "אד־הוק" בתל אביב שהסתיימה ב"כישלון מוחלט", כפי שהגדיר זאת משרד הבריאות. "שיעור ההצלחה בהרצת התסריטים היה 0%. לא מצאנו אף מכשיר שחיפשנו", נכתב בסיכום הפגישה של משרד הבריאות, "בנוסף, במקומות כמו נמל תעופה, מקומות שידענו שהיה כינוס אנשים - הוצגו מספר מכשירים נמוך ולא הגיוני".

תל אביב בתקופת הקורונה (למצולמים אין קשר לנאמר)
תל אביב בתקופת הקורונה (למצולמים אין קשר לנאמר)צילום: מוטי מילרוד

איילנד ובנון לא הרימו ידיים. קצת יותר משבוע לאחר הניסוי שכשל, שלח בנון מייל לאנשי משרד הבריאות וצירף תסריט של ניטור של חולה קורונה בנתב"ג ותנועותיו לאחר הנחיתה "ברמת דיוק מאוד גבוהה". הוא הציע לקיים פגישה נוספת בהקדם כדי להציג את הממצאים. בנון ביקש "להגיע להחלטה תוך זמן קצוב היות ושימור והחזקת האיסוף היומי הינו תהליך שמצריך מימון רציף".

בתגובה שלחה לו נציגת משרד הבריאות כמה שאלות הבהרה. "האם תוכל לשלוח נתוני מיקומים של שלושת המכשירים ששלחתי לך? האם בדקתם על מספר מכשירים ספציפיים, שלכם לדוגמה? כמה מכשירים מצאתם מתוך כמה שחיפשתם? ובאלה שמצאתם מה היה אחוז אמינות הנתונים?"

הפעם ענה לה איילנד עצמו, שניסה אף הוא לזרז את משרד הבריאות: "השאלות שלך כנראה נכונות וממוקדות אך במצב כיום השאלה איננה מה נותן תוצאה מצוינת אלא מה נותן תוצאה טובה מספיק - טובה יותר מהמצב הקיים", הוא כותב. "לדעתי התשובה היא חיובית בוודאי כאשר כל כך הרבה צעדים דרמטיים אחרים ננקטים". איילנד הוסיף כי "מניסיון עם מערכות דומות, ברגע שמתחילים להפעיל תוכנה באופן מבצעי גם לומדים לקחים ומשפרים תוצאות…". לבסוף, הוא מתייחס גם לעניין הכספי: "יש הבדל בין יכולת החברה לתת כל מאמץ בחינם, לבין יכולת לפעול עם כל המאמץ כאשר זה חלק מחוזה", הסביר איילנד. בעקבותיו הוסיף בנון כי "על מנת להביא את האיסוף לכיסוי נתונים מקסימאלי ולתחזק, נצטרך מחויבות כספית".

העובדת ממשרד הבריאות הבהירה בתגובה לאיילנד: "כמובן שאנו לא מצפים לרמת אמינות של 100%, אין פתרון מושלם, אך כדי שהמערכת תהיה פונקציונלית ומועילה עבורנו אנו צריכים הוכחת יכולת ברורה. לשיקולכם אם להמשיך בתהליך".

בהמשך החליטו הצדדים על בחינה נוספת של הטכנולוגיה בעשרה מכשירים שפרטיהם הועברו לחברה. ב-17 במארס הגיע המייל הסופי ממשרד הבריאות: "בארבעת המכשירים שמצאתם מתוך 10 יש מעט מאוד דגימות… ואחרים לא נמצאו. רמת כיסוי הנתונים אינה יכולה להתאים כמענה לצרכים שלנו. אנו מעריכים את הנחישות, המאמץ והמשאבים הרבים שהשקעתם, אך בשלב זה אנו מתקדמים בערוצים אחרים".

במסמך סיכום שהוכן במשרד הבריאות נכתב כי למרות שהחברה הבטיחה שיעור הצלחה של 70%-90% במסגרת המגעים, "בבדיקות בפועל לא ראינו גם 10%, ולא ניתן לצפות שנרכוש מערכת על בסיס אמירות ולא על בסיס בדיקות בפועל". במארס כבר נכנס לשימוש כלי האיתור והאיכון של השב"כ שמשמש את משרד הבריאות בזיהוי אזרחים שבאו במגע עם חולי קורונה. למחרת, איילנד כבר חבט במשרד הבריאות, לעתים גם באנשים שקיבלו את ההחלטה לדחות את הצעתו, מכסא הפרשן.

מכסא המתווך - לכיסא הפרשן

ב-18 במארס, יממה אחרי התשובה השלילית שקיבלה החברה ממשרד הבריאות, פורסם מאמר פרי עטו של איילנד באתר ynet, בו נטען בין היתר כי יש להעביר סמכויות ממשרד הבריאות.

"את בדיקת הטכנולוגיות הדיגיטליות המתאימות למעקב אחרי מיקומם של אנשים, צריכים היו לתת לפני שמונה שבועות לשב"כ, למטה הסייבר הלאומי או ל-8200", כתב איילנד, שחתם על המאמר כראש המל"ל לשעבר, ללא כל איזכור לכך שהוא עצמו ניסה למכור טכנולוגיה כזו למשרד הבריאות וסורב - ובלי לציין כי מתוקף שורת התפקידים הבכירים שבהם כיהן בעבר, עשויים להיות לו מהלכים גם בשב"כ, מטה הסייבר הלאומי או יחידה 8200.

חמישה ימים לאחר מכן זומן איילנד לאולפן רשת 13. ביושבו בפאנל, בטון בוטה ונוקב, תהה אלוף הפרשנים "למה שאנשי ה-IT של משרד הבריאות שאין להם מושג בנושא של מעקב דיגיטלי יתבחבשו במשך 6 שבועות (לגבי) מה לעשות? יש לך את 8200 ואת מפא"ת - תבדקו אתם את כל הטכנולוגיות הקיימות ותציעו את הפתרון". העובדה שאנשי ה-IT שאותם תקף איילנד דחו כמה ימים קודם לכן הצעה עסקית שקידם, לא נמסרה לצופים.

בראיון באולפן ynet ב-26 במארס קבע איילנד כי יש להעביר את כל סמכויות הרכש ממשרד הבריאות למשרד הביטחון: "הן מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב והן ראש הממשלה נתניהו ניסו לשלוט בכל היבט בניהול המשבר, ובכך יצרו 'צוואר בקבוק'… לדוגמה, כל נושא הרכש זה לא עניין של משרד הבריאות", אמר האלוף במיל', והוסיף: "יש את משרד הביטחון שיודע להפעיל בו זמנית עשרות חברות פרטיות שיש להן גורמי רכש מעולים בכל העולם - ולכן את כל נושא הרכש אתה נותן לו".

באותו יום פורסם ראיון עם איילנד גם בעיתון זה, בו חזר על המסר: "במצב חירום צריך מיד… לשלוח את משרד הביטחון, עם זרועות הרכש העצומות שלו, לדאוג לכל רכש הציוד, לשלוח את 8200 לפתח אמצעי מעקב דיגיטליים".

רק בראיון רדיו אחד בגלי צה"ל, שנערך ב-12.3 הסגיר איילנד, אם כי באופן חלקי, את ההקשר הרחב יותר לביקורת שהשמיע: "הגעתי למשרד הבריאות לפני 40 יום עם חברה שיש לה… תוכנה של בדיקת הימצאות אנשים. אם את חולה, אני יודע איפה היית, לא צריך לשאול אותך. אני יודע ברמת דיוק של 10 מטר איפה כל הטלפונים שהיו לידך ואז אני לא צריך לחכות", סיפר. גם במקרה הזה, איילנד לא ציין שהוא מצוי בקשר עסקי עם החברה ועובד כמתווך מטעמה.

בין שתבחרו להאמין לאיילנד, שטוען כי דברי התוכחה שלו על תפקוד משרד הבריאות הם ביקורת אובייקטיבית, ובין שתחשדו בו כי קשריו עם "אד־הוק" עמדו ביסוד מעשיו - הסיפור שלו מלמד בעיקר על עולמם של הפרשנים יוצאי מערכת הביטחון. איילנד ורבים מחבריו אינם רק פרשנים אובייקטיביים לניהול משברים, אלא מתווכים ופותחי דלתות בתשלום בתעשיות הסייבר והביטחון - ולכן מומלץ להתייחס לפרשנות שלהם בהתאם.

"עדיף לשתוק או להתחנף, לא כמוני"

גיורא איילנד מסר בתגובה: "אני מצוי בעימות גלוי עם משרד הבריאות מאז 2016, ואף הוצאתי ספר שמתח ביקורת חריפה על המשרד, וכל זאת הרבה לפני הקורונה.

"ב-2 בפברואר השנה, וללא קשר לביקורת שהשמעתי, פניתי למנכ"ל משרד הבריאות עם הצעה להשתמש בטכנולוגיה שיכולה לסייע באיתור נדבקים. לדעתי הייתי הראשון שהציע זאת, הרבה לפני שהחליטו לגייס את השב"כ, שדווקא בהפעלתו תמכתי בפומבי. החברה המדוברת הציעה את שרותיה במחיר עלות וללא רווח, ומן הסתם גם ללא רווח עבורי. הדגשתי, גם בפומבי, כי ישנן מספר חברות שיודעות לעשות פעולה דומה.

"כל הביקורת שלי בנוגע לקורונה איננה על משרד הבריאות אלא על הממשלה שנתנה למשרד הבריאות להוביל פעולות שאינו מסוגל לעשותן. נושא הטכנולוגיה הספציפית היה ונותר דבר איזוטרי בהתייחס לכל מה שכתבתי ואמרתי על ניהול לקוי של משבר לאומי. מי שרוצה להרוויח כסף מפעילות מול משרדי ממשלה, עדיף לו שישתוק או יתחנף, ולא כמוני - יעביר ביקורת.

"הטענה כאילו כל דברי הביקורת שלי על התנהלות הממשלה נובעת מנקמנות על כך שלא השתמשו בטכנולוגיה שהצגתי היא מגוחכת. הרבה יותר סביר שגורמים במשרד הבריאות פנו ל-TheMarker היות שכועסים עליי בשל הספר שכתבתי על מחדלי הטיפול בסרטן בישראל", מסר איילנד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker