אם החקירה עוסקת רק בהתבטאויות בטלוויזיה - אפשר להפסיק את ההצגה

יש לקוות שחקירת הרשות נשענת על ממצאים משמעותיים, שחושפים מערכות יחסים של משווקים וספקים שהפרו את החוק, פגעו בתחרות ובצרכנים ■ זה תנאי הכרחי לשיפור התחרות

סמי פרץ
סמי פרץ
איציק אברכהן )מימין( ורמי לוי )שני משמאל(, שלשום בוועדת הכלכלה
איציק אברכהן (מימין) ורמי לוי (שני משמאל), ביום רביעי בוועדת הכלכלהצילום: נועם מושקוביץ / דוברות הכנסת
סמי פרץ
סמי פרץ

"רשות התחרות פתחה בחקירה ובודקת חשד להפרת חוק התחרות על ידי מספר ספקים ורשתות בעקבות אירועים שהיו לאחרונה". זאת לשון ההודעה הלקונית שפירסמה השבוע רשות התחרות, לאחר שזימנה לחקירה בכירים בחברות שופרסל, רמי לוי, ויקטורי, שטראוס ודיפלומט. הרשימה לא סופית, ולפי דברי מ"מ יו"ר רשות התחרות, מיכל כהן, צפויות פעולות חקירה נוספות.

הרשות לא פירסמה את טיב החשדות וגם מההודעות לבורסה של החברות הרלוונטיות קשה ללמוד הרבה. שופרסל דיווחה כי חוקרי הרשות ביצעו חיפוש במשרדיה ונטלו מסמכים וציוד מחשוב. בצו החיפוש צוין כי החיפוש נעשה בחשד להסדר כובל, וכי המנכ"ל איציק אברכהן נחקר במשרדי הרשות. חיפוש ואיסוף חומרים בוצע גם במשרדי שטראוס, ועובדים ובכירים בחברה נחקרו אף הם. מנכ"ל היבואנית דיפלומט, נועם וימן, נחקר בחשד לביצוע עבירות בניגוד לחוק התחרות; ואילו מנכ"ל ויקטורי אייל רביד נחקר, אך בהודעת החברה לא צוין אם הוא נחקר כחשוד.

אחת ההערכות לפתיחת החקירה היא כי מדובר בהתבטאויות מהשבועות האחרונים של כמה מנהלי רשתות שיווק אודות העלאות מחירים. רביד, למשל, אמר כי "צפוי צונאמי של עליות מחירים". אברכהן התבטא על כניסת רשתות כמו פרשמרקט למרכזי הערים, כי "הנחת העבודה שלנו היא שהרעיון המרכזי של שחקנים כמו פז, אלקטרה צריכה ואחרים שנכנסים למרכזי ערים, הוא לא ליצור דיסקאונט בעיר, אלא להרוויח טוב. כולם ינסו לשמור על הרווח הגולמי, כי אם יורידו אותו, תוספת המחזור שיקבלו לא תכסה את הרווח שיאבדו".

בשפת ההגבלים העסקיים קוראים להתבטאויות כאלה "איתותים". שחקן מוביל בשוק מאותת למתחרים על כוונותיו, ומקווה שהדבר ישפיע על ההתנהגות שלהם. במקרה של אברכהן, הוא מעדיף שלא תיווצר תחרות במרכזי הערים, ולמעשה מודיע למתחרים שמוטב לו ולהם לשמור על רווחיות גולמית גבוהה. האיתותים הם תחליף לפגישה מסודרת שבה השחקנים בשוק יתאמו ביניהם את עוצמת התחרות - פעולה שתוביל אותם לכלא. איתותים הם באזור האפור יותר, דווקא משום שזה נעשה בפומבי ולא במחשכים. אלא שגם הצהרת כוונות כזו יכולה להביא לריסון התחרות, ובנסיבות מסוימות יכול להיחשב עבירה פלילית. מה הן הנסיבות המסוימות? ובכן, בישראל מעולם לא הוגש כתב אישום נגד איש בגין איתותים. אם החקירה הנוכחית עוסקת באיתותים הטלוויזיוניים האלה - הסיכוי שהם יביאו מאן דהוא להעמדה לדין נמוך מאוד.

מכאן עולה תהייה: אם האיתותים האלה הם הסיבה לחקירה ורשות התחרות יודעת שלא יוצא מזה דבר, האם מדובר בחקירת ראווה של הרשות? ניסיון לאותת בעצמה למנהלי רשתות השיווק ולספקים הגדולים שהיא לא נעלמה, ועל אף שנחלשה מאוד בשנים האחרונות, עדיין יש לה שיניים?

יש כמה סיבות להניח שמנהלי רשתות השיווק וספקים גדולים חשו די בנוח בשנים האחרונות. ראשית, חלף עשור מאז המחאה החברתית של קיץ 2011, ומאז לא ראינו את הציבור מפגין או מחרים מוצר כלשהו. ברשתות השיווק ובקרב היצרנים הבינו אז שהתפתחה רגישות גבוהה למחירים בישראל, ובשנים הראשונות שלאחר המחאה הם נזהרו מאוד. הגדילה לעשות תנובה, שמאז חרם הקוטג' לא שינתה את מחירו - מה שהפך אותו ל"פרזנטור" של מאבקי יוקר מחיה.

סניף שופרסל בת"א. שופרסל מחזיקה "רק" 20% משוק קמעונות המזון, אבל ספקים קטנים מספרים כי המכירות שלהם לרשת הן פי שניים בממוצעצילום: מוטי מילרוד

מאז משבר הקורונה קרו שני דברים חשובים: הראשון, הסגרים השאירו אותנו בבית והביאו להגדלת הצריכה מרשתות השיווק, לצד צמצום משמעותי בבילוי במסעדות ובבתי מלון. זה גרם לרבים לבשל ולאפות בבית ולהקדיש לכך הרבה יותר זמן. הקניות בסופרמרקט היו הבילוי העיקרי בזמן הסגרים. הנהנות הגדולות הן כמובן רשתות השיווק, שפרחו והגדילו את הרווחים במהלך המשבר. השני, המשבר שיבש את שרשרת האספקה העולמית, הביא לעיכובים באספקה ולייקור חומרי גלם. התוצאה: ביקושים גדולים של צרכנים, לצד קשיים באספקה, הביאו לאינפלציה עולמית. אצלנו היא עלתה בממדים נמוכים יותר, וזה נובע מכך שיוקר המחיה כאן ממילא גבוה, ומהתחזקות השקל שמרסנת את ייקור היבוא.

ההתפתחויות האלה גרמו לכך שרשתות השיווק, היבואנים והיצרנים המקומיים הרגישו פתאום שאחרי כמה שנות איפוק, אפשר להעלות מחירים בלי לשלם על כך מחיר של חרם צרכנים. לאמור: זה לא אנחנו, זה חומרי הגלם, זה היצרנים בחו"ל, זה המחסור במכולות, זה האוניות שתקועות בנמלים. אנחנו לא קשורים לזה. והם לא הסתפקו בכך, אלא גם חגגו באולפנים עם מסרים לספקים ולמתחרים — אפשר להתפרע.

בשנים האחרונות נהפכו מנהלי רשתות השיווק לכוכבי תוכניות הכלכלה והצרכנות בטלוויזיה. הם מופיעים מדי שבוע, מוזמנים לדבר בכל פעם שמוצר מתייקר, לפני ואחרי החגים. נראה שהם נהנים מזה, ולא רק נהנים, גם החלו לפתח שפה של איתותים על מה שצפוי לקרות. זה לא גרם לרשות התחרות להרים גבה עד כה. מה הקפיץ את חוקרי הרשות דווקא עכשיו?

מיכל כהן, מ"מ הממונה על התחרות בישיבת ועדת הכלכלה. נמנעת בדרך כלל מפעולות ראווהצילום: נועם מושקוביץ / דו

אנשים שמכירים את מיכל כהן טוענים שלא מתאים לה לבצע פעולות ראווה ריקות מתוכן. כלומר, יש משהו יותר משמעותי מאיתותים טלוויזיוניים שלא ניתן לבסס עליהם כתבי אישום. בין הנחקרים יש מנהלי רשתות שיווק, אך גם יצרנים/יבואנים כמו שטראוס ודיפלומט, וזה מרמז שהחקירה עוסקת במערכת היחסים בין רשתות לספקים.

המערכת הזו הוסדרה ב–2014 בחוק קידום התחרות בענף המזון, והיא כוללת סדרת כללים, כמו איסור התערבות של ספק במחירים או בתנאים שבהם קמעונאי מוכר מוצרים של ספק אחר; איסור התערבות של קמעונאי אצל ספק במחירים או בתנאים שבהם קמעונאי אחר מוכר מוצרים; איסור על ספקים גדולים לעסוק בסידור מדפים בחנות של קמעונאי גדול; איסור על ספקים להכתיב, להמליץ או להתערב במחיר שהקמעונאי גובה מהיצרן ועוד כמה סעיפים מהסוג הזה; איסור על ספק גדול להתנות רכישת מוצר אחד ברכישתו של מוצר אחר; ואיסור על ספקים להעביר לקמעונאי גדול תשלומים. יש עוד כמה איסורים בתחום יחסי ספק־קמעונאי, אך

רשות התחרות לא עסקה בהם בשנים האחרונות. אולי כי היה נדמה שרשתות השיווק זה ענף תחרותי, ואולי כי העדיפו לעסוק במקטעי היצרנים, החקלאים וכו'.
רשות התחרות פועלת בחודשים האחרונים ללא ממונה לאחר פרישתה של מיכל הלפרין, שנחשבה לרכה מאוד כלפי המגזר העסקי. הלפרין מונתה לאחר פרישתו של דיויד גילה — בעקבות החלטת הממשלה לעקוף את הרשות ולאשר את מתווה הגז — ומצאה רשות מובסת וחלשה. מעמדה לא השתפר מאז. אנשי הרשות מודעים לכך, וגם המגזר העסקי מודע לכך. לכן, יש לקוות שחקירת הרשות לא עוסקת רק בהתבטאויות טלוויזיוניות — גם אם הן בעייתיות — אלא נשענת על ממצאים משמעותיים יותר, שחושפים מערכות יחסים של משווקים וספקים שהפרו את החוק, פגעו בתחרות ובצרכנים. זה תנאי הכרחי לשיפור התחרות.

נ.ב

יש משהו קצת מפתיע בחקירת רשות התחרות. כשהממשלה החלה לגבש את הרפורמות בחוק ההסדרים והכניסה לשם את התוכנית לפתוח את יבוא הפירות, הירקות והביצים לתחרות, החל הריטואל הקבוע של חילופי האשמות בשאלה מי אשם ביוקר המחיה. היצרנים האשימו את המשווקים, המשווקים את הממשלה וכו'. כדי להדוף את הביקורת, משרד האוצר טיפטף מסרים שהבעיה היא אצל החקלאים והיצרנים ולא אצל המשווקים, תוך ציטוט מחקרים של רשות התחרות ושל מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שמצאו כי הבעיה היא במקטע היצרנים ולא במקטע הקמעוני. כמה שבועות חלפו מאז והנה מתברר שהמקטע הקמעוני מגיע בכבודו ובעצמו לחקירה ברשות התחרות. איך זה קרה? המציאות השתנתה בן־לילה? או שאולי המסרים האלה גרמו לרשתות השיווק להירדם בשמירה ולנצל את המסר שמציג אותן כתחרותיות, כדי להעלות מחירים? האם עזיבת הלפרין איפשרה לקולות שחושבים אחרת ממנה ברשות התחרות לפעול? או שבכל זאת מדובר בהצגה אחת גדולה שנועדה להראות לציבור שמישהו דואג לו? נמתין לתוצאות החקירה כדי לדעת את התשובה.

כתבות מומלצות

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"

ג'ף בזוס, מייסד ויו"ר אמזון והאיש השני בעושרו בעולם. שוויו צלל ב-82.7 מיליארד דולר

הבוננזה נגמרה: האומה העשירה בעולם מגלה פתאום שהיא ענייה יותר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

קוסטה ריקה

"בונים פה וילות מטורפות בג׳ונגלים וחברות היי-טק שוכרות חופים לשבוע"

דובב ויקי

עם 8 סניפים בלבד, האם מג"ד בצנחנים והייטקיסט לשעבר יובילו רשת מסעדות ישראלית ראשונה לבורסה?