"אחרי שנה אצלנו - ילדים בגן חובה פותרים שאלות מהפסיכומטרי"

פריחתם של חוגי העשרה לפעוטות מגיל שנתיים ומעלה, שהורים מוכנים לשלם עליהם לא מעט, מעלה את השאלות מי צריך אותם בכלל ומיהו הלקוח האמיתי שלהם - ההורה או הילד

רונית הראל
רונית הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רונית הראל
רונית הראל

קומון (Kumon) הוא מוסד ניו יורקי לשיעורים פרטיים וחוגים, יבוא מיפן שמגדיר את עצמו כ"תוכנית ההעשרה הגדולה בעולם לחשבון וקריאה". בחדרי החוגים אפשר לראות פעוטות בני שנתיים ושלוש כשהם מתבקשים על ידי המדריכה לזהות את המספרים 43, 12 ו-2 וגם לכתוב אותם. בת השלוש מתקשה לכתוב "12", והמדריכה נוזפת בה בעדינות: "כך אנחנו כותבים 12? זה כתוב מרושל, תמחקי את זה. הנה: תכתבי קודם 1 ואחר כך 2. כך הרבה יותר טוב!".

כשהן עוברות לעבוד על המספר 13, הילדה מעט מתמרדת. המדריכה, שכבר יודעת איך לדרבן את הקליינטית הצעירה שרגליה בקושי נוגעות בקרקע, אומרת לה: "קדימה, את יכולה לעשות את זה. תקבלי עוד מדבקה אם תכתבי את זה נכון".

ילדים בחוג מתמטיקה של BZIצילום: תומר אפלבאום

גם בישראל אפשר למצוא בשנים האחרונות מגוון עצום של חוגים שקהל המטרה שלהם הוא ילדים בגיל הרך. אם בעבר ההורים הסתפקו בחוגים שמספקים להם ולצאצאים שעה של הנאה ובילוי, כיום רבים מהחוגים מוגדרים ככאלה שמספקים העשרה ומסייעים להתפתחות קוגניטיבית מהירה יותר, שיפור מיומנויות מוטוריות והקניית ידע. בזכות ההבטחה הגלומה בהם, גם הסכומים שהם גובים הם כאלה שאף מורה לריתמיקה במתנ"ס השכונתי לא היה דורש. בתמורה - הביקושים רק גואים.

ב"ניו יורק טיימס", שהקדיש כתבה גדולה לקומון ולתופעה שהוא מייצג, מציגים מחקרים המדגימים כי יש מעט מאוד יתרונות לחוגי פעוטות - וכי בגיל הזה אפשר ללמוד חשבון טוב לא פחות, אם לא יותר, ממשחק בקערות וסירים על רצפת המטבח. פריחתם של מקומות מסוג זה, נכתב, מתבססת על הרצון להכין את הילדים לעולם התחרותי שבחוץ, וניזונה מהחרדה של ההורים שמא אין להם מספיק כלים כדי לעשות זאת.

מאז שהוקם ב-2007, קומון שילש את מספר התלמידים ברחבי העולם לכ-250 אלף והוריהם משלמים 200–300 דולר בחודש. החטיבה הצעירה, הכוללת פעוטות מגיל שנתיים, צמחה ביותר מ-30% מאז ההקמה. "אם הם גמולים מחיתולים ומסוגלים לשבת עם המדריך 15 דקות - אנחנו ניקח אותם", אומרים בקומון.

"אי-אפשר ללמד שפה בפעם בשבוע"

בוריס זילברשטיין לא שמע על קומון, אבל אינו מופתע מהנתונים. הרחק מניו יורק, גם בראשון לציון מזהים מגמה דומה. זילברשטיין הוא המנכ"ל של חברת BZI, שמציעה קורסים לפיתוח סוגי אינטליגנציה - הגדרה הכוללת לימודי חשבון, לוגיקה, חשיבה מרחבית וחשיבה במבנה קומבינטורי. תלמידי בית הספר הם ילדים מגיל שנתיים־שלוש, וזילברשטיין מספר שבין התלמידים יש גם פעוטה בת שנה ועשרה חודשים.

לדבריו, השיטה שפיתח מיועדת במיוחד לגילים אלה. "כי מה זה חוגים או שיעורים פרטיים לילדים? זה כיתה, מורה ועבודה פרונטלית. פה נהוגה גישה אחרת לגמרי, שמאפשרת לעבוד גם עם ילדים קטנים מאוד. מבנה השיעור מתוכנן, אנחנו יודעים בדיוק כמה ילדים יכולים להיות בקבוצה - ולא חורגים מכך. למשל, לפי השיטה שלנו, אין אפשרות לכיתה של שמונה ילדים בני שנתיים עם מורה אחד, אלא שישה ילדים בלבד".

זילברשטיין טוען שהשיטה שפיתח יורדת לפרטים, כמו למשל: כמה בעיות בדיוק צריכות להיות על הדף שהילדים מקבלים כשיעורי בית, וכיצד צריך לסייע להם להגיע לתשובה. "יש הרבה ספרים ומחברות עבודה בתחומים אלה, ולא תמיד זה מתאים. צריך לדעת בדיוק איך להגיע לגילים האלה", הוא אומר.

צילום: תומר אפלבאום

בעבור שיעור דו־שבועי של 45 דקות, ההורים משלמים 420–450 שקל בחודש. במהלך השיעור, הפעוטות והילדים משתמשים בכלים שפיתח זילברשטיין ומשחקים משחקי חשיבה. "אני נעזר גם בכלים הנמצאים בשוק, אבל אין הרבה חומרים מוכנים לגיל הזה ואת הרוב פיתחנו לבד", הוא אומר. המפגש אינו כולל את ההורים, אבל לילדים המתקשים בכך מתאפשר ליווי הורי לשלושה שבועות. לאחר תקופה זו - הלימודים מתקיימים ללא נוכחותם.

איך מלמדים ילדים כל כך קטנים נושאים כאלה מורכבים?

"מתמטיקה זה זיהוי, הבנת כמויות. לוגיקה עובדת על הבנת חוקיות. התוצאה היא שילד בגיל שלוש, אחרי שנה-שנה וחצי אצלנו, יכול לפתור בעיות לוגיות מהפסיכומטרי. ילדי גן חובה, כולם ללא יוצא מהכלל, מסוגלים לפתור שאלות מהפסיכומטרי בתום שנת לימודים אצלנו".

לחברה יש שני מרכזים - בראשון לציון ובתל אביב. בתשובה לשאלה מי ההורים שמביאים את ילדיהם לחוגים אלה, זילברשטיין אומר שהמגוון רחב: "יש אנשי עסקים, אנשי היי-טק, עורכי דין, פסיכולוגים, מנהלות בית ספר וקופאיות. יש כאן ילדים של עובדים מחברות פיננסיות וחברות טכנולוגיות. הרבה מורים שולחים את הילדים שלהם".

בבית הספר לומדים כ-300 תלמידים בכל שנה. אחרי 13 שנות פעילות, זילברשטיין רואה שינוי. לדבריו, "כשהתחלתי הבנתי שיש ביקוש, אבל כיום יש יותר ויותר. לסניף שפתחתי באחרונה בתל אביב יש רשימת המתנה. יותר מ-200 מועמדים פנו אלי".

כיצד אתה מסביר את זה?

בוריס זילברשטייןצילום: תומר אפלבאום

"יותר ויותר הורים מבינים שממערכת החינוך הם לא יכולים לקבל הרבה, ומצד שני הם מבינים שמדובר פה בעתיד של הילדים. אנחנו לא מורים פרטיים, אלא נותנים כלים לילדים להתקדם. זה לא לפתח פיזיקה או מתמטיקה, אלא משהו אחר לגמרי.

"אני רואה שהביקוש יצר הרבה חוגים לגיל הרך, אבל אני לא תמיד בטוח שיש תוצאות - אם לא ההיפך. יש חוגים שמלמדים שפה, פעם אחת בשבוע. אי אפשר ללמד שפה בפעם בשבוע. כשאני רואה את זה, ברור לי שהמטרה היא להרוויח. בעיני, המבחן של החוג הוא בתוצאות. יכול להיות שהילד יוצא עם חיוך והוא מוכן להמשיך, אבל השאלה היא מה הערך של זה".

"נותן מענה 
לייסורי המצפון"

המומחים אינם פוסלים חוגים בגיל זה. מבחינה התפתחותית, הם מסכימים, ניתן לחזק את השרירים, להפעיל את החושים ולייצר גירויים. "לילדים יש יכולת למידה מבורכת - בין אם זו מוזיקה, שפה או כל דבר אחר", אומרת צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. "הרי בגיל שנתיים הם כבר יודעים לתפעל אייפד - ואת זה הם לא למדו בשום חוג".

על היכולת הספוגית של ילדים אין ויכוח, אבל מיינרט טוענת שכדי להבין את שורשי התופעה צריך להתחקות אחרי הסיבות שמובילות הורים להתנייד מחוג לחוג - ולשלם על כך בנדיבות. אחת התשובות לכך, לטענתה, היא שהורים הם צרכנים של כל מה שקשור ל"מחקרים הוכיחו".

"מי שמשווק את התוכניות לגיל הרך ולילדים יודע לעשות שימוש במלים מדויקות מאוד", אומרת מיינרט. "הורה רואה פרסום שכולל את המלים 'זה חשוב להתפתחות' ו'ארגז כלים לטיפול בתופעות כמו...', וזה מספיק לו. מאותו הרגע זה גם נהפך לחובה כי כל הילדים האחרים הולכים, וזה גם משמעותי להתפתחות - ואף אחד לא רוצה למנוע התפתחות מילדו.

"יש מקומות שבהם כל הילדים בחוג שחיית תינוקות, כי אם אתה לא שם אתה לא חלק מהחבר'ה. אתה זורם עם העדר. עם זאת, בפרסומים האלה לרוב אין מקור מידע ששולח אותי למחקר המדויק, מי עשה אותו ואם הוא עומד בקריטריונים של מחקר".

חוג מוזיקה בדיאדהצילום: תומר אפלבאום

לדברי מיינרט, השיקולים הבלתי-מודעים של הורים כוללים בחלקם מענה לייסורי המצפון שלהם. "אמהות אומרות לעצמן: אני עובדת הרבה, אני לא בבית, בקושי מצליחה להשקיע בילד, אקח אותו לחוג טוב ולפחות אדע שהוא קיבל ערך מוסף, ולא סתם צפה בטלוויזיה עם הבייביסיטר. התעשיות שעוסקות בטיפוח ילדים משגשגות מאוד, כי יש פנייה לקהל שאיבד את האינטואיציות ומחפש את הדרך. והן גם יודעות להעביר את המסר - שאם אתה לא שם, הילד שלך נפגע.

"אם הפנייה לחוג נובעת מרצון של ההורים להעניק ולפתח, או מרצונה של אם בחופשת לידה לצאת ולפגוש נשים אחרות בחוג עיסוי תינוקות כדי ליהנות ממעין קבוצת תמיכה - זה נחמד מאוד", מסכמת מיינרט. "השאלה היא המינון. לפעמים מה שקורה זה שהאמא לא באמת רוצה להיות לבד עם התינוק שלה, אפילו מתוך תחושה שמשעמם לה אתו, או שאם אחרות הולכות אז היא חייבת - כי אחרת משהו בהתפתחות התינוק שלה ייפגע והוא לא יצליח בחיים".

חיזוק אינסופי להורים

קפוארה, קראטה, אנגלית, חשיבה לוגית ויוגה - דומה שכמו אצל המבוגרים, החוגים לגיל הרך עטופים באריזה מנצנצת כדי להפוך אותם, לפחות בהגדרה, לאטרקטיביים יותר. על אטרקטיביות, כפי שברור לכל בוגר שיעור בסיסי בכלכלה, אנשים מוכנים לשלם - וכך ניתן לגבות יותר מ-200 שקל לחוג שבועי של 45 דקות.

בדיאדה, רשת מרכזים להורים וילדים המציעה מגוון חוגים לתינוקות ופעוטות, טוענים שהשמות ה"מפוצצים" נועדו לייצר התאמה בין הצורך של הלקוחות, למה שהחוג מציע. גילה רונאל - מומחית להריון, לידה והורות, והמנהלת המקצועית של דיאדה - מציעה לזכור שלרוב הילדים כיף בחוגים. "אם ילד לא נהנה בחוג, אין מה להגיע", היא אומרת.

"בגילים האלה, גם ההורים נמצאים עם הילדים בחוג, אז גם הם אמורים ליהנות. לפעמים אני שומעת את המשפט: 'הנה, אנחנו גדלנו בלי חוגים - והכל בסדר'. בטח שהכל בסדר, אבל אולי לא כל כך? כי אולי אם היינו הולכים לסדנה להתפתחות תינוקות, המנחה היתה רואה שהראש של התינוק שלנו נוטה ימינה או שמאלה ונותנת תרגילים מתאימים או מפנה לפיזיותרפיסטית?"

רונאל מוסיפה כי "החוגים שלנו מלווים התפתחות תקינה. לרוב הילדים יש התפתחות תקינה, אבל רכישת מיומנויות מסוימות בגילים צעירים מרגילה את המוח ללמוד מתוך חוויה ופיצוח מרכזים מסוימים במוח. זה אולי נובע מביקוש הורי, אבל ביקוש הורי הוא חשוב. ההורים מקבלים רעיונות לדברים שהם יכולים לעשות עם הילדים בבית, הם מוצאים קבוצת שווים שאתם הם יכולים לדבר בשפה דומה - וחוץ מזה, החוגים באמת נחמדים".

האם זה גם עונה על צורך עסקי?

"אני לא מכירה משהו שהוא עסקי בלבד שיחזיק מעמד או ימשוך קהל. מי שמכיר את עולם החוגים יודע שהרווח על חוג איכותי, שמספר הילדים וההורים בו מוגבל כדי לאפשר איכות, אינו גבוה מאוד. כך שחוג עם שמונה ילדים אינו יכול להיות כלכלי מאוד".

גם שירה רוטשילד, בעלת Reverie, מרכז הורים-ילדים ברמת ישי, סבורה שהעיקר במפגשים אלה הוא הזמן המשותף להורים ולילדים. במרכז שהקימה מתקיימים חוגים לגיל הרך, חוג תנועה לבני שנה־שנתיים וגם חוג אנגלית בשיטת הלן דורון, החל מגיל שנתיים. לרוטשילד יש רקע של עבודה עם ילדים בנוער בסיכון והיא יועצת שינה ומנחת קבוצות. "בתפישת העולם שלי, אם הורה מצליח לתת את זמן האיכות הזה מחוץ לחוג, ובאמת מפנה את עצמו מהסמארטפון, האי־מיילים מהעבודה ומהעיסוקים והמטלות בבית - אז זה מצוין. לא חייבים חוג", אומרת רוטשילד.

זה האידיאל, ובכל זאת החוגים פורחים. ממה נובעת הדרישה?

"מניסיוני, הורים לא ממהרים לכפות על הילד את החוגים. החוויה היא לא לרוץ אחרי משהו, או הישגיות. חוג אנגלית נשמע יותר הישגי מחוג תנועה, אבל בגילים האלה ההורה נמצא בחדר ונדרש הרבה תיווך שלו - וזה הופך לזמן איכותי משותף שלהם.

"אני לא מרגישה שהדרישה מגיעה מהורים הישגיים. יש אצלנו קבוצה של ילדים בני ארבע, והרבה פעמים זה בא מהם. הם נחשפים לזה ומבקשים, וההורה אומר: אם הילד רוצה, אז למה לא לאפשר לו. רואים שהילדים מצפים לחוג, אפילו שהם קטנים - הם יודעים להביע רגש ונהנים מהמפגש.

"יש פה ערכים נוספים: עבודה משמעותית על למידת הגוף, למידה סביבתית וגירויים - דברים שאנחנו לא עושים באופן טבעי עם הילדים, ומטרת החוג היא לתת להורים כלים כדי שיוכלו להמשיך בפעילות הזאת בבית".

איך בכלל מושיבים ילדים 
ללמוד אנגלית?

"אני עוד לומדת את העניין הזה תוך כדי תנועה. ההנחה היא שככל שהילד צעיר יותר קל לו לרכוש את השפה, גם אם הוא לא ידבר מיד כאדם שזו שפת אמו, אבל זה משהו שנטמע. מה שאני אוהבת לראות בחוג הוא שזה נעשה באמצעות שירה ומשחק, הלמידה מאוד רכה ולא דידקטית. המטרה היא לייצר חוג בעל ערך מוסף ושזה יותאם לשלב ההתפתחותי שלו וליכולת שלו ללמוד".

המושג "זמן איכות" הוא מוטיב חוזר בשיחות עם העוסקים בתחום, ובמובן זה גם ענבל אטלס-שוב אינה שונה: "זו שעת איכות עם ההורה, שעובדת על המישור החווייתי כך שגם הילד וגם ההורה נתרמים מכך". אטלס-שוב, בעלת תואר בחינוך ובוגרת לימודי תרפיה במוזיקה, מעבירה חוגים להורים וילדים מגיל שנה וחצי. "אני בעיקר מלמדת את שפת המוזיקה. מאזינים למוזיקה קלאסית, אבל לא רק. אני נעזרת בתיאטרון בובות ותיאטרון צלליות. הילדים מאוד מתחברים".

באיזה אופן החיבור הזה ניכר אצל בני שנה וחצי?

"אחת האמהות אמרה לי שהילדה שלה בקושי מדברת, אבל אחרי שהם לא היו הרבה זמן, הילדה שאלה מתי שוב החוג. את רואה שהילדים מגיבים בתנועה למוזיקה שהם שומעים. אם אני מבקשת לנגן בשקט אז יש ילדים שיכולים כמה שניות לנגן בשקט ולהקשיב לאחרים, משימות שמאוד קשות לילד בגילים האלה, והם אוהבים שמסתכלים עליהם ומשבחים אותם על ההישג. רואים שהם מבינים את המוזיקה ולא צריך להסביר להם את זה במלים גבוהות".

הדרך הנכונה ללמוד, היא אומרת, היא תוך כדי חוויה. "זה נכון שגילי הילדים שהולכים לחוגים הולכים ויורדים, וזה גם נכון שההורים אוהבים לבלות את אחר הצהריים עם הורים אחרים, בשעה מרוכזת עם הילדים, ושהם נהנים ממנה. אלי מגיעים אנשים שמבינים שאני לא מכינה את הילדים לשום דבר, זה משהו לנשמה, אתה לא חייב להיות נגן גדול.

"לפעמים אני משתגעת מזה שהורה אומר לי שהוא לא בטוח שיצליח להגיע השנה, כי יש לילד עוד שלושה חוגים. אני לא מבינה למה להעמיס על הילד ועל עצמך את החוגים וההסעות? אולי התשובה היא שההורים לא יודעים מה לעשות עם הילדים שלהם לבד, ואולי הם צריכים חיזוק אינסופי לכך שהם עושים את הדבר הנכון".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

"למטפלים זוגיים יש הרבה הוצאות, זה לא מקצוע שמתעשרים ממנו"

"מצדי תפתחו את היחסים": הכסף הגדול מאחורי התפרקות מוסד הנישואים

אייקונקס בניה חדשה

היום שאחרי הבלוק: כך בונים בתים - פשוט יותר, חסכוני יותר ועמיד יותר