האם נקנה סלולר ממשווק פרטי ונקבל הטבת זמן אוויר?

>> רפורמת ניתוק הזיקה בין רכישת מכשיר הסלולר לבין הטבת זמן האוויר שמקבל לקוח, הוא ניסיון חיוור נוסף של משרד התקשורת להגביר את התחרות בשוק הסלולר.

כבר ב-2005 ניסה המשרד להפקיע את השליטה הבלעדית בשוק מכשירי הקצה מידי חברות הסלולר. הוא פתח את שוק המכשירים לתחרות ואיפשר יבוא מכשירים ללא אישור מחברות הסלולר. המשרד הבין כי החברות משתמשות במכירת המכשירים כדי לקשור את הלקוחות בחוזים דרקוניים של 36 חודשים וניסה להוריד את חסמי המעבר בין חברה אחת למתחרתה, ולהגביר את שיעור נטישת החברות הסלולריות בישראל, שהוא אחד הנמוכים בעולם. המטרה העיקרית של הרפורמה, לצד רפורמת ניידות המספרים, היתה לגרום לחברות הסלולר לרדוף בצורה אגרסיבית יותר אחר כל לקוח ולהפחית את מחירי זמן האוויר.

המשרד העדיף שלא לאמץ את הפתרון הפשוט והידוע, כלומר לאסור באופן גורף את סבסוד המכשירים. כנראה שמשרד התקשורת חשש מהתגובה הציבורית. ביטול הסבסוד היה מייקר את המכשירים באופן מיידי, אך מביא עמו ערך מוסף ארוך טווח באמצעות הפחתת תעריפי זמן האוויר. הרבה יותר קשה לשווק רפורמה מסוג זה, שבה הלקוח רואה בטווח המיידי עליית מחירים.

משרד התקשורת בחר בפתרון מסובך שמטרתו "ללכת עם ולהרגיש בלי". עבור חברות הסלולר מדובר בניצחון רגולטורי נוסף. ככל שהפתרון מסובך יותר, הן יכולות להטביע את הלקוח בפרטים ובאותיות קטנות, ולמעשה לנטרל את העוקץ של הרפורמה. זה מה שהן עושות כיום. רמת המודעות לרפורמה נמוכה מאוד, כי המשרד מעולם לא פירסם אותה כמו שצריך, הפרוצדורות לניצול זכויות הצרכן הן ארוכות ומייגעות, וחברות הסלולר חזקות ומתוחכמות. אל תצפו שרפורמה זו תזיז משהו בשוק הסלולר.

אגב, ההחלטה לבצע את ניתוק הזיקה בין רכישת מכשיר הסלולר בחברה לבין הטבות זמן האוויר התקבלה במשרד התקשורת כבר באמצע 2006. המשרד יצא לשימוע באוגוסט 2006 ולשימוע נוסף ב-2007, ורק בנובמבר 2009 הרפורמה נכנסה לתוקף. שלוש שנים וחצי לקח למשרד התקשורת להעביר החלטה שלכאורה נמצאת תחת סמכויותיו ואינה דורשת שינוי חקיקה.

הסחבת הזו שוב מדגישה את היכולת של חברות הסלולר לעכב תהליכים ולמנוע את הגברת התחרות בשוק שלהן, ומנגד - חושפת פעם נוספת את חולשתו המבנית של משרד התקשורת וחוסר יכולתו לעורר תחרות אמיתית בשוק.