"אני עושה קניות כמו שגברים אוכלים; אני לא מרימה את הראש עד שאני לא מתמלאת"

קניות, כמו מין ואוכל, תורמות להרגשת השלמות, מספרות המרואיינות בסרטו החדש של הנרי יגלום, חובב קניות מושבע בעצמו; הוא מתעניין בנשים ובשופינג מאז שאמו לקחה אותו למסעות קניות כשהיה ילד קטן בניו יורק; יגלום בוחן בסרטו "Going Shopping" את ההיבטים החיוביים והשליליים של השופינג

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

ניו יורק טיימס - אירן לייצ’ר

בכל יום בשש השנים האחרונות אוכל הקולנוען האקסצנטרי הנרי יגלום ארוחת צהריים בקצה המרפסת האינטימית של בית הקפה "איל דולצ'ה". הוא טורף כריכי עוף ואחר כך לוגם נהרות של תה עם חצי תריסר לימונים. לדבריו, הוא צורך 20 לימונים ביום. "זאת הסיבה לעור הפנים הנפלא שלי", הוא מסביר.

בית הקפה האיטלקי ממוקם במונטנה אווניו, אזור קניות בסנטה מוניקה, קליפורניה. יגלום כל כך אוהב את האזור עד שהחליט להפנות אליו את הזרקורים והמצלמות בסרטו החדש, "Going Shopping", שעלה למסכים בארצות הברית ביום שישי. הסרט ישלים את טרילוגיית הסרטים של יגלום על אובססיות נשיות, שכוללת גם את "אכילה" מ-1990 ואת "Babyfever" מ-1994.

עוגת יום הולדת לכלב

יגלום, אב לשניים, ניחן בצד נשי מפותח באופן יוצא דופן: יש לו אין-ספור צעיפי משי ורודים, והוא קרא לבתו סברינה כמחווה לאודרי הפבורן. כמעט מתבקש שהוא יבחר במתחם הקניות הנשי ביותר באזור כרקע לעיסוק שלו בנשים וקניות. כאן משוטטות סלבריטאיות ונשות פרוורים עם עגלות ילדים לאורך בוטיקים, חנויות לשמלות כלה וחנויות למוצרי תינוקות.

"זה חלק מאוד נשי של לוס אנג'לס", אומרת ג'ין מקוי, הבעלים של "Wagging Tail", בוטיק למוצרי כלבים. ברברה סטרייסנד שכרה את שירותי הקייטרינג של החנות למסיבת יום הולדת לכלב שלה באחוזתה במליבו. התפריט כלל עוגת יום הולדת מחרובים מצופה ביוגורט.

יגלום, שקניות הן אחד מתחביביו המועדפים, בוחן בסרטו את ההיבטים החיוביים והשליליים של השופינג. תהליך העבודה על הסרט היה זהה לסרטיו הקודמים: הוא התחיל באיסוף 84 שעות של ראיונות בנושא שופינג עם 37 נשים, ובהן שחקניות, תסריטאיות, רופאות ומנהלות. הוא עבד יותר משנתיים על העריכה, וצירף לראיונות קטעים לא-תיעודיים על בוטיק לבגדי נשים במונטנה אווניו שנקלע לקשיים כספיים.

הנשים מספרות שהן קונות בגדים כדי להרגיש שלמות וחזקות. אחת מהן משווה שופינג למין, "אבל כאן, נשאר משהו בסוף", היא מציינת. אשה אחרת עורכת השוואה לעונג בסיסי אחר: "אני עושה קניות כמו שגברים אוכלים. אני לא מרימה את הראש עד שאני לא מתמלאת".

הריגוש העילאי שבשופינג יכול להיהפך גם לייאוש; למשל, כשמגלים צלוליטיס מתחת לאור הפלורסצנט של חדרי ההלבשה, או כשמתעורר הפחד שהחיפוש ייגמר בלא-כלום. "כששופינג מחליף את העולם הפנימי, זה מבעית", אומרת אחת הנשים.

קהל קטן ומסור

יגלום, בן 64, מצלם שדים פנימיים מאז שעריכת הסרט "אדם בעקבות גורלו" מ-1969 הובילה אותו לעבודתו הראשונה כבמאי של סרט בהפקת אולפן גדול, יוניוורסל, ב-1971. הסרט, "A Safe Place" - כמו סרטו "Can She Bake a Cherry Pie" מ-1983 - עשו לו שם של במאי ייחודי. סרטיו אינטימיים, מבוססים על אלתורים וגדושים תובנות פסיכולוגיות, אבל מעולם לא זכו להצלחה מסחרית. גם הרומן שלו עם יוניוורסל לא נהפך למערכת יחסים ארוכת טווח עם הוליווד.

יגלום הצליח לא להתפשר ולהמשיך לעשות סרטים לא מסחריים, משום שהקפיד על תקציבים קטנים - "Going Shopping" עלה רק 2.5 מיליון דולר. הוא גם מימן את הסרטים בעזרת מכירה מוקדמת של הזכויות באירופה. הנוסחה הזאת איפשרה לו להמשיך לעשות סרטים חריגים על יחסים ועל החיפוש הבלתי פוסק אחר אהבה, סרטים המיועדים לקהל אורבני קטן ומסור. חלק מהמבקרים מהללים את נכונותו לחקור מחוזות לא נודעים בנפש האדם, בעוד אחרים מתלוננים שסרטיו מטופשים ובכייניים.

"כל החברים שלי בתעשייה, גם המצליחים ביותר, מקבלים הוראות להשתמש בשחקן כזה או אחר, או איך צריך להיראות הסוף", אומר יגלום. "לי אף אחד לא נותן הוראות. לא משנה אם אוהבים את הסרטים שלי או שונאים אותם, הם הסרטים שלי".

לדבריו, הוא מתעניין בנשים ובשופינג מאז שאמו לקחה אותו למסעות קניות כשהיה ילד קטן בניו יורק. "כשהייתי קטן צפיתי עם אמי בסרט 'The Women', שנפסק באמצע ונהפך לתצוגת אופנה", מספר יגלום. "זה היה הרגע המסעיר ביותר. כל כך התרגשתי מכל השמלות האלה, מפני שלא היתה לזה שום הצדקה בתסריט".

רצונו הגדול, הוא מוסיף, הוא "ליצור סרט שנשים ירצו לראות עם החברות שלהן או עם בנותיהן. "מאז שהתחלתי לעשות סרטים המטרה שלי היתה לתאר על הבד את החיים האמיתיים של נשים, ששונים מאלה של גברים. ומפני שגברים אחראים לעשיית סרטים, והם תמיד עושים סרטים לילדים בני 13, הם לא מציגים חיים של נשים אמיתיות".

12 מסיכות לעיניים

כמה פעמים בשבוע קופץ יגלום לחנויות במונטנה אווניו כדי לבדוק את המציאות החדשות. אחת מהחנויות החביבות עליו היא "פלמטו", מקדש של בשמים ומוצרים אקזוטיים לטיפוח העור. באחד הביקורים שם הוא הבחין בסל ובו 12 מסיכות עיניים, והכריז שהוא מוכרח לקנות את כולן (כולל הסל).

בביקור אחר הוא נתקל בלורן באקול ובכלבה שלה, סופי. "בילינו שעה אתה ועם הכלבה", הוא אומר. "המקומות האלה הם יותר מאשר חנויות. הלקוחות באים אליהם כדי לבלות. זאת עיר קטנה, עם כל האלגנטיות והשיק של החנויות הגדולות. בני כל הגילים קונים במונטנה, אבל אין להם סגנון אחד והם לא דבקים במעצבים מסוימים. זה רחוב מאוד אקלקטי". יגלום אפילו שוקל להעביר לשם את משרד ההפקות שלו, שממוקם במערב הוליווד. "נהפכתי ממש לפטריוט של מונטנה אווניו. אני פשוט מת על הרחוב הזה", הוא אומר.

כתבות מומלצות

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?

העיר לא זולה, אבל זה היה משתלם מכל בחינה אחרת

"הבית שלי בגד בי": תל אביבית שעוזבת אחרי שלושה עשורים מגלה מה שבר אותה

שי שרון. "הרגשתי שאני מתאמץ בעיקר בשביל שהבעלים של חברת האופנה ירוויחו יותר"

"חייתי במסיבה תמידית, אבל זה היה כלוב מזהב. עבודה חסרת משמעות"

נמל חיפה. הפקק בשנה וחצי האחרונות גרם למשק הישראלי נזק של עשרות מיליוני שקלים ביום, לפי משרד האוצר

פקק האוניות מול נמלי ישראל דועך והולך, ולא מהסיבות הנכונות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

"מבחוץ זה נראה סקסי ומגניב, אבל כשנכנסים פנימה מתברר שזאת עבודה קשה והיא חייבת להיות מדויקת"

"אפשר להרוויח 30-20 אלף שקל בחודש מעבר למשכורת": איזה עסק הכי רווחי - פלאפל, פיצה, סושי או שווארמה?

עורכי דין שפרשו מהמקצוע. ״הדור שלנו מחפש מהר, קצר, ענייני, ומבקש שיהיו לו דברים נוספים בחיים, לא רק עבודה"

"הדור הזה עובר בקלות בין עבודות - ומשאיר מאחור את משרדי עריכת הדין"