מחירי הפירות מזנקים: בדרך מהמטע למדף, כולם לוקחים ביס

מחירי הפירות והירקות טיפסו ב–17% ב–2012–2020, ועלולים לעלות עוד יותר בחודשים הקרובים ■ החקלאים, הסיטונאים והרשתות מחליפים האשמות, וכולם יחד יוצאים נגד המדינה ■ רמי לוי: "אם יש מחסור צריך לייבא — ושהמדינה תממן את החקלאים. כיום הצרכנים מממנים הכל"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי מלכה, מנהל משק השרון, על ההתייקרויות בענף: "לא סתם נפתחים עוד משקים ושוקי איכרים"

המחירים של פירות הקיץ גבוהים במיוחד השנה — וחלקם נמכרים בעשרות שקלים לק"ג. גם מחירי הירקות מזנקים לעתים קרובות, והוויכוח ניצת שוב: מי האשם במחירי התוצאת החקלאית?

הצדדים המעורבים בתהליך — מהגידול ועד לצלחת של הצרכנים — מטיחים זה בזה האשמות. מבקר המדינה אף נדרש לסוגיה בדו"ח שפירסם באחרונה על יוקר המזון בישראל, שבו הוקדשו פרקים ארוכים לפירות ולירקות. ובינתיים, יש מי שמזהיר כי המחירים יעלו אף יותר בתוך חודשים ספורים, בגלל שנת השמיטה שתתחיל בספטמבר — גם אם בשנות שמיטה בעבר לא נרשמו תמיד התייקרויות. סיטונאית הירקות והפירות הגדולה בישראל, ביכורי שדה דרום, כתבה בדו"חות ל–2020 כי "בשנת שמיטה מחירי התוצרת החקלאית הטרייה גבוהים משנה רגילה, בעיקר עקב הוצאות בגין בדיקת קרקעות נוכריות ואישורן, הוצאות השגחה והוצאות יבוא".

לפי ההלכה, בשנת שמיטה אין לעבד את הקרקע או לקטוף את פירות האדמה למטרה מסחרית. אף שרוב הישראלים אינם מקפידים על ההלכה, בענף יש הטוענים כי המחירים יעלו, בעיקר ביישובים חרדיים, ותתכן אף זליגה לאוכלוסייה הכללית בחלק מהירקות.

"יש תהליך שלם הכולל השגחה, הובלה, בדיקת קרקעות, יבוא ועוד. זה ייקר את המוצרים בעשרות אחוזים, בעיקר ירקות למגזר החרדי", מסביר בכיר באחת מרשתות השיווק הגדולות. עם זאת, יו"ר התאחדות האיכרים, דובי אמיתי, טוען כי לא צפויה עליית מחירים, וכי ההכרזות על התייקרות הירקות והפירות הן תולדה של הלחץ שמפעילות הרשתות על המדינה כדי שתאשר להן לייבא סחורה מחו"ל.

אילן שבעצילום: ניר קידר

גם אם אמיתי צודק ועליית המחירים בענף תיבלם, אי אפשר להתעלם מהנתונים המטרידים הבאים: מחירי המזון (ללא פירות וירקות) עלו ריאלית (כלומר, מעבר לעליית המחירים הכללית במשק) ב–2% ב–2012–2020, בעוד מחירי הירקות והפירות עלו באותה תקופה ב–17%. הזינוק הגדול ביותר היה ב–2018 — אז נרשמה עלייה של 12.8% במדד מחירי פירות וירקות; ב–2020 המדד עלה ב–4.4%, בעוד שמדד מחירי המזון דווקא ירד ב–0.6% (לפי מדד המחירים לצרכן).

ממש באחרונה החל להסתמן שינוי מגמה עם ירידה של 2% במדד בינואר־מאי, עקב ירידה במחירי הירקות לצד עלייה קלה במדד הפירות — אך זו אינה מתקרבת לעליות שחווה התחום בשנים האחרונות.

"המחלקה הכי רווחית כמעט בכל הרשתות"

החקלאים נוהגים לומר כי הקמעונאים הגדולים עושקים אותם ו"עושים קופה" על חשבונם. הרשתות מצדן טוענות כי לולא הן, המחירים היו גבוהים בהרבה וכי החקלאים לעתים יוצרים מחסור מכוון במטרה לייקר מחירים וחוסמים יבוא.

הדו"חות הכספיים שמפרסמות הרשתות מראים כי אכן לא פעם קמעונאים מרוויחים יותר על פירות וירקות מאשר על מוצרים אחרים שהם מוכרים בסופרמרקטים. לא כל רשתות השיווק הציבוריות מדווחות על הרווחיות שלהן לפי מחלקות, אך אצל אלה שעושות זאת — מחלקת הפירות והירקות היא לרוב הרווחית ביותר.

כך, הרווח הגולמי הממוצע ב–2020 ברשת יוחננוף הסתכם ב–26.6%. ברשת מציינים כי במרבית המחלקות (מוצרי חלב, פארם וניקיון ומוצרי מכולת) שיעור הרווח הגולמי נע בטווח של 19%–24%. עם זאת, שתי קבוצות מוצרים מוחרגות: קבוצת מוצרי הפירות והירקות — שבה שיעור הרווחיות הגולמית "גבוה משמעותית מהטווח שהוצג" — ומוצרי הבשר והדגים הטריים והבשר הקפוא, שבה שיעור הרווחיות הגולמית "נמוך משמעותית מהטווח שהוצג".

גם ברשת פרשמרקט המחלקה הרווחית ביותר היא זו של הפירות והירקות, עם שיעור רווח גולמי של 35.7% ב–2020 לעומת כ–29% במוצרי חלב ותחליפיו, 32% במוצרי מכולת ו–11% בקצבייה. במקרה של שופרסל מדובר במחלקה הרווחית ביותר, למעט מחלקת מוצרי החלב, ואילו ברמי לוי שיווק השקמה לא מציינים מהי הרווחיות לפי מחלקה, אך טוענים כי היא דומה בכל המחלקות.

"הרווחיות הגולמית שלנו על פירות וירקות גבוהה כי אנחנו קונים ישירות מהחקלאים, יש לנו מרלו"ג (מרכז לוגיסטי; עד"מ) ואנחנו יעילים — כך ששיעור הפחת אצלנו נמוך", אומר איתן יוחננוף, מבעלי יוחננוף. לדבריו, המצב לא ייחודי רק לרשת שהוא מנהל: "כמעט בכל הרשתות זו הקטגוריה הכי כלכלית, אבל צריך לזכור שרשתות דיסקאונט כמונו מציעות מחירים אטרקטיביים לצרכנים".

איתן יוחננוףצילום: אילן אסייג

בתשובה לשאלה מדוע מחלקת פירות הירקות רווחית יותר עבור רשתות רבות, ענה יוחננוף כי "זה לא שמישהו (ברשת אחת; עד"מ) דיבר עם מישהו (ברשת אחרת; עד"מ) וביחד הם החליטו להפוך אותה להכי רווחית, כך השוק התהווה. בסוף, מה שחשוב זה המחיר הממוצע של סל הקניות כולו. באותה מידה אפשר גם לתהות מדוע במחלקות החלב והמכולת (מוצרים יבשים; עד"מ) הרווחיות הגולמית דומה, על אף שמכירת מוצרי חלב יקרה יותר עבור הקמעונאי, בשל עלויות חשמל, שטח מדף מוגבל ועוד".

צינור שהפך לטייקון

בעוד ששופרסל, רמי לוי ויוחננוף קונות את מרבית הסחורה ישירות מהחקלאים, מרבית הקמעונאים משתמשים במשווקים סיטונאים, שקונים את הסחורה מהחקלאים ומוכרים אותה לקמעונאים אחרי שהם גוזרים לעצמם קופון של כ–20% בממוצע. הקופון מגולגל ברובו לצרכנים. רשת טיב טעם, למשל, מדווחת על רווחיות גולמית של 28% על מכירת ירקות ופירות, אולם נתון זה לא כולל את ה–20% הנוספים לערך שהיא משאירה אצל הסיטונאית ביכורי השדה צפון, ממנה היא רוכשת את הסחורה.

הסיטונאית הגדולה ביותר היא ביכורי השדה דרום, שבשליטת האחים אילן וששון שבע, המשווקת ירקות ופירות לכ–1,500 נקודות מכירה. כדי לקבל מושג על האטרקטיביות לכאורה של התחום, אפשר לבחון את התשואה להון של החברה מהפעילות הסיטונית בפירות וירקות ב–2020, שהסתכמה ב–23%.

רמי לויצילום: בר אפרים

ב–2020 הציגה ביכורי השדה דרום רווח גולמי בשיעור של 23.5%, שהסתכם בכ–390 מיליון שקל. בשנים האחרונות החברה רכשה 55% מגרין ארק, העוסקת במימון חוץ־בנקאי — שהיא מעניקה, בין היתר, לחקלאים המוכרים לה סחורה — ו–90% מרשת המזון שוק העיר. באחרונה, הודיעה על הקמת קרן השקעות שתתמחה בתחום האגרוטק והפודטק, שבה תשקיע הון התחלתי בסך 10 מיליון שקל.

"מחירי הפירות והירקות נקבעים לפי היצע וביקוש", אומר אילן שבע. "למעשה, השוק קובע אותם — ובשוק אני מתכוון ללקוחות, קמעונאים וחקלאים. להיות חקלאי זה כמו לשחק בקזינו — עונה אחת הוא יכול להרוויח ובעונה הבאה להפסיד. ברור שאנחנו מקבלים את העמלה שלנו והרשתות את שלהן, אבל רוב הכסף נשאר אצל החקלאי, שככל שהתוצרת שלו נמכרת במחיר גבוה יותר, כך הרווח שלו גדל". לדברי שבע, "העמלה הממוצעת שאני גובה היא כ–20%, אבל אנחנו חברה ציבורית, ובסוף הרווחיות שלנו היא של אחוזים בודדים — ואנחנו נותנים שירות שהחקלאים והקמעונאים זקוקים לו".

לדברי אפי דברת, סמנכ"ל הפיתוח העסקי בביכורי שדה דרום, "המרווחים שלנו קבועים, בעוד הקמעונאים משחקים עם המחירים לפי התחרות האזורית, והחקלאים מוכרים למרבה במחיר". דברת פוסל את הטענה שלפיה החקלאים קורסים בעוד הקמעונאים והמשווקים חוגגים: "יש חקלאים מסכנים שלא יודעים לעבוד או שלא בחרו את הגידול הנכון, ויש חקלאים עשירים שבנו אימפריות כלכליות — ויש להם לובי חקלאי גדול. בסוף, אנחנו רק חלק מהצינור".

הצורך בפתרון כלכלי יותר לחקלאים ולצרכנים הביא לפריחה שאף התעצמה בתקופת הקורונה ברכישה הישירה מחקלאים, אונליין ובשוקי איכרים. "להערכתי, המכירות בחקלאות ישירה מהוות כ–5% מכלל מכירות הפירות והירקות בישראל. בארה"ב המספרים כבר נעים סביב 30%, ואני צופה שבתוך שנים ספורות זה יהיה המספר גם אצלנו", אומר אבי מלכה, לשעבר בעלי רשת מתאים לי וכיום המנהל השיווקי והמסחרי של משק השרון בבית יהושוע, שייסד לפני כשנה בנו, בן מלכה. המשק מוכר סחורה של מאות חקלאים, בהם של משפחת מלכה עצמה.

אבי מלכהצילום: עופר וקנין

"לא סתם נפתחים עוד משקים ושוקי איכרים", מוסיף מלכה. "כך הלקוח חוסך את פערי התיווך של המשווקים ומקבל סחורה טובה יותר; והחקלאי חוסך את עלויות השינוע והלוגיסטיקה ומקבל את הכסף במזומן, ולא אחרי כמה חודשים כמו אצל הרשתות — וגם מקבל הבטחה שהסחורה תירכש".

"המדינה נטשה את החקלאים"

למרות הוויכוח, יש דבר אחד שהחקלאים, המשווקים והקמעונאים מסכימים עליו: האשמה של המדינה במחירים הגבוהים של הפירות והירקות. "לפני שבועיים כבר כמעט נשברתי מזה, אני לא מפסיקה לראות חממות ריקות מגידולים וחקלאים שאין להם דור המשך כי הילדים שלהם לא רוצים להיכנס לתחום הזה", אומרת נוי הדס, בעלי נוי השדה, העוסקת במכירה ישירה של תוצרת חקלאית. "רק כשלא תהיה כאן חקלאות יבינו את גודל האסון. החקלאי נהיה פראייר של השוק, לא סופרים אותנו. בקורונה כולם שמחו שיש פה פירות וירקות בעוד במדינות המבוססות על יבוא, כמו דובאי ואיסלנד, עגבנייה נמכרה גם במחיר של 100 שקל לק"ג — אבל המדינה לא תומכת בחקלאות".

הדס, חקלאית דור שלישי משאר ישוב, המגדלת תותים באבן יהודה, משיקה בימים אלה את הסניף התשיעי של הרשת שהקימה, לדבריה, "כדי לשנות את התחום". "כילדה ראיתי בבית את היחס של הרשתות לחקלאים, איך משלמים להם פחות ממה שהובטח, איך הם מסתובבים באי־ודאות. אני לא יכולה לשנות את כל העולם, אבל יצרתי עולם משלי שבו החקלאים מקבלים יחס הוגן וכבוד. המדינה נטשה אותם".

נוי הדסצילום: ללא קרדיט

לדבריה, "מדינות שמסתמכות על יבוא הן בעיקר כאלה שהאקלים בהן לא מאפשר להם גידול עצמאי. אצלנו זה לא המקרה, ובכל זאת מאפשרים יבוא. בצרפת, איסלנד, גרמניה ואוסטריה המדינה נותנת מענקים מטורפים לחקלאים, הכל רק כדי שהם יישארו בתחום. שם מבינים את החשיבות בביטחון תזונתי — והמענקים האלה מביאים למחירים נמוכים יותר לצרכן. בישראל המדינה נותנת לחקלאים להתמודד לבד עם הסיכונים, הרגולציה, תנאים סוציאליים מופלגים לעובדים זרים ועוד".

לדברי רמי לוי, בעלי רמי לוי שיווק השקמה, "המדינה אשמה. אם יש מחסור בסחורה והחקלאים מוכרים במחירים גבוהים, המדינה צריכה לפתוח את השוק ליבוא — ואם לחקלאים אין כסף, אז שהמדינה תממן אותם. המצב הנוכחי הוא שהצרכנים מממנים את הכל".

יוסי שלו, סמנכ"ל הסחר והשיווק בטיב טעם, מוסיף כי "המחירים גבוהים יותר כי הרבה חקלאים נעלמו מהעולם. הם נעלמו כי לרוב זה לא משתלם להיות חקלאי. מחירי המים לחקלאות הם מחירי שחיטה, ומוטלות על החקלאים עלויות גבוהות, בשל העובדה שקשה להשיג עובדים זרים — ולכן גם משלמים להם יותר. הם מתמודדים עם פגעי טבע, בעוד חלקם לא מבוטחים, עם רגולציה, עלויות כשרות ועוד. לא תראו חקלאי ברשימת עשירי ישראל. יש חקלאים עשירים, אבל הם בודדים".

גם דו"ח מבקר המדינה שפורסם באחרונה לא חוסך ביקורת מהמדינה. בין היתר, הוא ממליץ למשרד האוצר לבחון תמיכה ישירה בענפים שונים בחקלאות (מתן תמיכות תקציביות במקום תמיכה עקיפה, למשל באמצעות מכס או קביעת מחירים מפוקחים). זאת, לאור התוצאות המוצלחות של התמיכה הישירה בענף המדגה, שהביאה לירידה במחירים לצרכן, לצד שמירת הפדיון הממוצע לק"ג למגדל ועלייה בצריכה.

ירקניה בדרום תל אביבצילום: אביבה עין גיל

"חקלאים מתלוננים רק כדי לעצור יבוא"

גם לחקלאים עצמם, ובעיקר להתארגנויות המאגדות את הענפים — הנקראות "שולחנות" — יש יד במחירים הגבוהים. לא אחת אותם שולחנות יוצרים קרטל לכאורה בחסות החוק, שמתיר להם זאת, כשהם בוחרים ליצור מחסור מכוון בסחורה חקלאית, כדי שהמחירים לא יירדו. באחרונה פורסם כי ב–9 במאי נפגש "שולחן תפוחי האדמה" כדי לדון בהצעות כיצד לחסל את העודף בתפוחי אדמה שצפוי עקב שנת השמיטה.

הלובי החקלאי ואחיזתו ההיסטורית במשרד החקלאות הביאו, בין היתר, למכסים גבוהים המושתים על יבוא של פירות וירקות מסוימים ואיסור מוחלט על יבוא של חלק מהם — בטענה לשמירה על הצומח. לפי אותו דו"ח של מבקר המדינה, על יבוא מוצרי מזון שונים, בדגש על ירקות, פירות ודגים, קיים מכס גבוה, שנועד לכאורה להגן על הייצור המקומי. המכס אמנם זורם לקופת המדינה, אבל התחרות נפגעת בגללו, והמחירים עולים.

משרד המבקר המליץ כי משרד האוצר ורשות המסים, בשיתוף משרדי הכלכלה והחקלאות ורשות התחרות, "יבחנו מפעם לפעם את ההצדקה הכלכלית וכל הצדקה אחרת" להטלת מכסים על מוצרי מזון, כדי להגן על מוצרים מתוצרת מקומית. רשות המסים השיבה למבקר כי בכל העולם המכסים על מוצרי חקלאות גבוהים מהמכסים על מוצרי תעשייה. משרד החקלאות מסר שמרבית מדינות העולם, ובמיוחד המפותחות, מגנות על הייצור המקומי באמצעות שיעורי מכס גבוהים ותמיכה ישירה בחקלאים ויצרנים. המבקר הפנה זרקור גם למכס הגבוה (עד 94%) המוטל על יבוא פירות. הדבר מביא לכך שהיבוא של פירות כמו ליצ'י, פיטאיה ומנגו זניח.

אילן שבע, בעלי ביכורי השדה דרום: "רוב הכסף נשאר אצל החקלאים" צילום: בלומברג

לדברי מלכה, חקלאי בעצמו, "הארגונים של החקלאים טוענים שכל החקלאים מסכנים כדי לעצור את היבוא, אבל זה לא נכון. בחלק מהגידולים אכן מפסידים כסף, אבל מי שמגדל פטל, תותים או אוכמניות לא יכול להתלונן. לא הופכים מזה לעשירים גדולים, אבל אני בהחלט מכיר לא מעט חקלאים שחיים בכבוד ומתפרנסים טוב. יש כיום הרבה צעירים משכילים שמתחילים לעסוק בחקלאות".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker