"בזמן הסגר נתבעתי ב–5 מיליון שקל — כי באתר לא כתוב שהמסעדה נגישה לנכים"

למצוקת המסעדנים נוספה דאגה: עשרות בקשות לתביעות ייצוגיות נגד מסעדות שבאתר האינטרנט שלהן לא מפורטת נגישותן לבעלי מוגבלויות ■ התובעים טוענים כי הם פועלים לאכיפת חוקי הנגישות, אך רוב התביעות מסתיימות בפשרה שבה המסעדות משלמות עשרות אלפי שקלים

הדר קנה
הדר קנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מסעדה סגורה בקורונה
מסעדה סגורה בקורונהצילום: מגד גוזני (למסעדה המצולמת אין קשר לנאמר בכתבה)

דווקא בתקופת משבר הקורונה, שבה רבות מהמסעדות נאבקות כדי לשרוד, גילתה קבוצה של מסעדנים כי מוגשות נגדם באופן שיטתי בקשות לתביעות ייצוגיות בנושא פשוט יחסית וקל לתיקון — היעדר מידע באתר האינטרנט של המסעדה על הנגישות שלה לבעלי מוגבלויות.

מאז מארס הוגשו יותר מ–40 בקשות לתביעות ייצוגיות נגד מסעדות ורשתות בתי קפה מוכרות, בגין היעדר רישום או רישום חלקי באתר האינטרנט שלהן באשר למידת הנגישות לבעלי מוגבלויות — ואלה מצטרפות למאות בקשות לתביעות דומות שהוגשו מאז 2018. מסעדנים שנתבעו טוענים כי קבוצה קטנה של עורכי דין אחראית למרבית הבקשות לייצוגית שהוגשו.

כיום התקנות מחייבות פירוט באתר האינטרנט של כל אפשרויות הנגישות במסעדה (חניה, גישה, שירותים מונגשים ועוד), אך חלק מהמסעדות מסתפקות בציון הנגישות, ללא פירוט.

עורכי הדין העוסקים בנושא מחפשים באופן שיטתי מסעדות כאלה — ואז מגישים בקשה לתביעה ייצוגית נגדן בסכומים שנעים בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים. בשלב מאוחר יותר מוצעת פשרה, בעלי המסעדה משלמים עשרות אלפי שקלים ובית המשפט מאשר את הפשרה.

מנגד, עורכי הדין טוענים כי מטרת התביעות היא לסייע לבעלי מוגבלויות מול בעלי עסקים המרבים להפר את זכויותיהם הבסיסיות, וכי הפשרות המושגות מאפשרות לפתור את הבעיה במהירות ולמנוע את המשך הפגיעה.

פרצה קטנה ורווחית

ב–2018 החליטה הממשלה להיאבק בתופעה של תביעות סרק, והטילה אגרות כבדות על המבקשים לאשר תביעה ייצוגית — החל ב–8,000 שקל בהגשת בקשה לבית משפט השלום ועד 16 אלף שקל בבית המשפט המחוזי. עם זאת, הוחלט כי בנושאים חברתיים — פגיעה בשוויון, אפליה, איכות הסביבה ונגישות לבעלי מוגבלויות — לא תוטל אגרה על המבקשים לאשר תביעה ייצוגית.

עו"ד עמית גרוס
עו"ד עמית גרוסצילום: סיגל סבן

"באפריל, באמצע הסגר, קיבלתי בקשה לתביעה ייצוגית נגדי בסך 5 מיליון שקל", אומר אסף אטיאס, בעלי רשת המסעדות האיטלקיות Vivino, שלה שמונה סניפים. לדברי אטיאס, כל הסניפים ברשת נגישים לחלוטין ועומדים בדרישות החוק. "גם בימי שגרה לא נעים לקבל תביעה, אבל בתקופה כזו, כשמטפלים בחל"ת לעובדים, תשלומים לספקים וההנחיות של המדינה — זה קשה עוד יותר. הנגישות היא חלק מרישיון העסק שלנו, אבל באתר שלנו לא מפורט מה מונגש — אז שלחו לנו תביעה".

אטיאס לא לבד — בקשות לתביעות ייצוגיות באותה עילה הוגשו גם נגד רשתות כמו רולדין, ארקפה, צ'וקה, ווק טו ווק, סינטה בר, אינגליש קייק ורבות אחרות.

עו"ד עמית גרוס, שותף מייסד ומנהל מחלקת דיני עבודה במשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות', אומר כי משרדו מטפל בכמה עשרות בקשות לתביעות ייצוגיות כאלה.

"בשלושת החודשים האחרונים, תוך כדי הגבלות הקורונה, הוגשו כ–50 בקשות. לפני חודשיים טיפלנו בבקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך מיליון שקל שהוגשה נגד עשר מסעדות. בשבוע שעבר הגיע אלינו בעלים של מסעדה מוכרת עם דמעות בעיניים, כי הגישו נגדו בקשה לייצוגית בסך 3.5 מיליון שקל. הוא היה המום", מוסיף גרוס.

לטענת גרוס, הבעיה אינה בעצם הגשת התביעות אלא בכך שעורכי הדין לא בהכרח עושים זאת מתוך רצון אמיתי לתיקון הליקויים, אלא בניצול של פרצה בחוק: "עורכי דין המתמחים בתביעות ייצוגיות ומכירים את החוק יודעים שאינם צריכים לשלם אגרה על הגשת תביעות בנושאי נגישות — ולכן תביעות כאלה מוגשות חדשות לבקרים. יש בעיה בהשתוללות על ענף כל כך חלש (ענף המסעדנות, ה"ק), כשבמקביל המערכת לוחצת על הצדדים להתפשר".

ניר מעתוק, בעלים של רשתות ווק טו ווק וצ'וקה, המונות 30 סניפים, טוען כי מדובר ב"עורכי דין שמחפשים בכוח דרכים לעשות ממון". לפני כשבעה חודשים — לפני תחילת משבר הקורונה — הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד הרשת שלו, בטענה שאתר האינטרנט שלה לא מפרט את מידת הנגישות בסניפים.

ענבל זרוק
ענבל זרוקצילום: בועז לביא

"הייתי בטוח שהתביעה הוגשה נגדנו בלבד, אבל כיום אני חבר בקבוצה של בעלי רשתות ומסעדות, ומתוך 250 חברים בקבוצה, כמעט מחצית קיבלו תביעה כזאת. הסניפים שלנו נגישים", מוסיף מעתוק. "כל מה שהייתי צריך לעשות זה לשנות משהו באתר. אם (התובעים; ה"ק) היו פונים אליי ולא לבית המשפט, הייתי פותר את זה בתוך כמה דקות, אבל זה לא האינטרס שלהם — הם רוצים להוציא ממני כמה שיותר".

ענבר זרוק, מנכ"לית רשת זה סושי, שלה ארבעה סניפים, מספרת: "קיבלנו תביעה על סך 3 מיליון שקל במארס, ממש עם תחילת הגל הראשון של הקורונה. התביעה עצמה נראתה מוזר — ניסוחים משוכפלים ולא ממוקדים, הצהרות כלליות, טעויות לשוניות בין זכר לנקבה ובלי כל פירוט של הפגיעה שנגרמה. הבנתי שהשיטה שלהם היא להגיע לפשרה ולהרוויח כמה עשרות אלפי שקלים. אנחנו לא רוצים להיכנס למערבולת משפטית בתקופה כזאת ולכן כנראה לא נלך ראש בראש. נתפשר. זה לא צודק, אבל אין לנו אינטרס שהתביעה הזו תמשיך".

"כל תביעה פוגעת בסיכוי לקבל אשראי"

גרוס סבור כי התביעות האלו מוגשות במטרה להגיע לפשרה מהירה, שתכניס לכיסם של התובעים ועורכי דינם כמה עשרות אלפי שקלים. זאת, משום שלמסעדנים יש אינטרס להתפשר מהר, משלל סיבות — העיקרית שבהן היא הקושי של עסק לקבל הלוואה בזמן שתלויה נגדו תביעה.

חוק שירותי נתוני אשראי מאפשר לגופים פיננסיים כמו בנקים להיחשף למידע רלוונטי של מי שמבקש מהם אשראי, וכך להעריך את הסיכון שבהתקשרות עמו. לדברי גרוס, "המסעדות בקושי עובדות והתזרים נפגע, אז הן רוצות לקחת הלוואה מהבנק — אבל הבנק יראה שיש נגד המסעדה בקשה לתביעה ייצוגית בסך 3 מיליון שקל, ולא ימהר לקחת את הסיכון. כלומר, הבנק ידחה את הבקשה להלוואה או שיאשר אותה בתנאים פחותים ובריביות גבוהות יותר".

עו"ד יוחי גבע
עו"ד יוחי גבעצילום: אייל טואג

גרוס מוסיף כי "בתי המשפט לרוב מבקשים שהצדדים יגיעו לפשרה בהתבסס על פסיקות קודמות, וקובע כי בעל העסק יתקן את הבעיה באתר האינטרנט וישלם 5,000 שקל לתובע הייצוגית ו–35 אלף שקל לבא כוחו. המסעדן, שצריך אשראי ולא רוצה להתמודד עם הבנק, יהיה מוכן ברוב המקרים לשלם כדי לגמור עם זה, גם אם התביעה מופרכת".

"התביעות — בגלל הזלזול מצד העסקים"

עורכי הדין המגישים את התביעות נגד המסעדות טוענים כי זהו כלי המאפשר להם לעזור לבעלי המוגבלויות במהירות יחסית. עו"ד ניזאר טנוס, ממשרד טנוס עורכי דין, מעיד כי הגיש כ–300 בקשות לתביעות ייצוגיות מסוג זה נגד עסקים שונים (רשתות אופנה, חנויות כלי בית, מסעדות ועוד). "כל בקשה שהוגשה מביאה לשינוי ההתנהגות של החברה הנתבעת ומחייבת אותה להנגיש את השירות לבעלי המוגבלות", אומר טנוס. לדבריו, "רק אחרי שהחברה מודה בהפרה ומתקנת, בית המשפט מורה על תשלום גמול ושכר טרחה לעורכי הדין. לא היתה פעם אחת שבית המשפט הורה על שכר טרחה בלי שהתביעה היתה מוצדקת".

טנוס טוען כי מי שגורמים נזק לבעלי העסקים הנתבעים הם דווקא עורכי הדין המגינים עליהם: "אנחנו שולחים פנייה מקדמית, ומקבלים בחזרה תגובות הזויות ומתלהמות. דווקא עורכי הדין של העסקים הם שמאיצים בנו להגיש את הבקשה לתביעה לבית המשפט, כי אז הם מקבלים מהלקוח שכר טרחה. הפנייה המוקדמת נועדה לתקן את המחדל ורק אז לשלם סכום סמלי של שכר טרחה, 10–15 אלף שקל, בהתאם לגודל החברה הנתבעת".

עו"ד יוחי גבע, בעל משרד המתמחה בתביעות ייצוגיות שהגיש גם הוא תביעות דומות נגד מסעדות, מסביר: "לא בכדי חוקקו התקנות והחוקים שנועדו להסדיר את השירות שיש להעניק לבעלי המוגבלות. חלק מהחקיקה הקציבה טווח של שנים לעסקים כדי להשלים את ההנגשה — ותאריך היעד היה סוף 2018.

"בפועל, רוב העסקים לא עשו דבר לטובת בעלי המוגבלות, וחבל שבמקום לתת משקל להפרות הרבות אתם נוטים יותר לספור את התביעות שהוגשו לבית המשפט. העובדה כי מוגשות מאות תביעות ייצוגיות בתחום זה משמעה כי יש מאות בתי עסק המפירים את הוראות החוק וממשיכים לזלזל בזכותם של בעלי המוגבלות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker