רשות התחרות נגד הרבנות: כך דרישות הכשרות מייקרות את מוצרי החלב בישראל

החלטת הרבנות שאין לתת הכשר למוצר חלב העשויים מחלב נוכרי גורמת ליבואנים להעסיק משגיחים רבים בחו"ל בעלויות גבוהות, ואף להתאים את פסי הייצור לדרישות הכשרות ■ מחירי מוצרי החלב בישראל גבוהים ב-79% מהממוצע ב-OECD

ביני אשכנזי
ביני אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מוצרי חלב בסופר
מוצרי חלב בסופרצילום: טומי כץ

רשות התחרות פירסמה היום (שלישי) דו"ח שדן בהשפעה של דרישת הרבנות הראשית לייבוא מוצרי חלב בכשרות חלב ישראל על כדאיות הייבוא והתחרות בענף.

ענף החלב נחשב לאחד הגדולים והריכוזיים ביותר במשק הישראלי. על פי סקר הוצאות משקי בית שנערך ב-2017 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), סך ההוצאה של הצרכנים על מוצרי חלב וביצים היה אז כ-10 מיליארד שקל - כ-15% מכלל ההוצאה המשפחתית על מזון. מהדו"ח החדש של רשות התחרות עולה כי מכירות מוצרי החלב ותחליפיו הן יותר מ-25% מכלל המכירות בענף המזון.

בדו"ח נכתב כי לפי בדיקה שנערכה ב-2017 מחירי מוצרי החלב בישראל גבוהים ב-79% מהממוצע במדינות OECD. אף שענף מוצרי החלב הוא אחד מענפי המזון הגדולים בישראל, הייבוא בו מתוך סך התוצרת המשווקת בארץ נמוך, ומסתכם באחוזים בודדים. ב-2018 לדוגמה שווקו בישראל כ-148 אלף טונה גבינות, אך מתוכם רק כ-9,600 טונה יובאו מחו"ל (6.5%).

כשר

איסור כשרות לחלב נוכרי

יבואן המעוניין לייבא מוצרי מזון לישראל חייב באישור משירות המזון הארצי של משרד הבריאות, המוודא כי המזון המיובא ואחסונו עומדים בדרישות הרגולטוריות. בנוסף, יבואנים המעוניינים לייבא מוצרים כשרים בגלל הביקוש, נדרשים לעבור את אישור הרבנות הראשית לישראל.

לפי חוק איסור הונאה בכשרות, הרבנות הראשית היא הגוף היחיד בישראל המוסמך לתת אישור כשרות למוצרי מזון. כאשר מייבאים מוצר מזון מחו"ל, תעודת הכשרות למוצר ניתנת על ידי גופי כשרות פרטיים שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית, ותהליך הפיקוח וההשגחה על המוצרים נעשה בהתאם לסט כללים מוגדר שנקבע על ידי הרבנות. כדי לקבל חותמת כשרות סופית, על המוצר לעבור בדיקה נוספת על ידי הרבנות עם הגעתו לישראל.

מחלבה של תנובה, 1947
מחלבה של תנובה. יבואן המעוניין לייבא מוצרי חלב מחו"ל צריך לשלוח משגיח כשרות שיפקח על הליך החליבהצילום: זולטן קלוגר / לע"מ

לפי ההלכה היהודית, יש הבדל בין מוצר חלב שיוצר מחלב ישראל, לבין מוצר חלב שיוצר מחלב נוכרי, או חלב עכו"ם. חלב ישראל מוגדר ככזה שנחלב על ידי יהודי או בהשגחתו, בזמן שחלב נוכרי נחלב ללא השגחת יהודי.

בתחילת שנות ה-2000, הרבנות הראשית קבעה נהלים מחמירים בתחום כשרות מוצרי החלב, שלפיהם אין לתת אישור כשרות למוצר חלב המיוצר מחלב נוכרי, גם אם יש לו תעודת כשרות מגוף כשרות שהוסמך על ידי הרבנות הראשית לישראל. בשל האיסור הגורף, היבואנים נאלצים לייבא מוצרים שיוצרו מחלב ישראל בלבד – מה שמביא לעלייה במחירי מוצרי החלב, וכן לצמצום ההיצע שפתוח בפני היבואנים השונים.

עבור יבואן המבקש למכור את מוצרי המזון לקהל לקוחות גדול ככל הניתן, כשרות היא תנאי הכרחי. ללא תעודת כשרות מאת הרבנות הראשית, מוצרי המזון לא יוכלו להימכר ברשתות המזון הכשרות. כפועל יוצא מכך, היבואנים מעדיפים לרכוש שירותי כשרות עבור הרוב המוחלט של מוצרי מזון המיובאים לארץ.

באחרונה פורסם ב-TheMarker מקרה דומה, שבמהלכו הרבנות הראשית החליטה לא לחדש אישור כשרות לקוקה קולה, המיוצרת במזרח אירופה ומיובאת ביבוא מקביל – מה שהוביל לסיכול התחרות על מחיר המוצר.

פרמיה על התאמת פס הייצור

בהתאם לדרישת הרבנות, יבואן המעוניין לייבא מוצרי חלב מחו"ל צריך לשלוח משגיח כשרות שיפקח על ההליך בארץ הייצור – מהלך שלפי דו"ח רשות החדשנות מוביל בין היתר לעליית מחירי מוצרי החלב, שכן עלויות ההשגחה נמצאות במגמת עלייה.

לפי הדו"ח, שלב החליבה נמשך בדרך כלל בין יומיים לארבעה ימים, כתלות בהיקף הייצור, ובכל פרק הזמן הזה היבואן נדרש לשלם לגוף הכשרות הפרטי עבור שכר העבודה של המשגיחים (הוצאות אש"ל, טיסות, הוצאות רכב והוצאות נוספות). עוד עולה מהדו"ח כי ככל שהיצרן עובד עם מספר רפתות גדול יותר, תהליך החליבה נמשך זמן רב יותר, ודורש יותר משגיחים - לעתים אף חמישה או שישה.

דרישה נוספת של הרבנות שמובילה לעליית מחירים קשורה בהתאמת פס הייצור במפעלים שונים בחו"ל: יצרנים זרים נדרשים לבצע התאמות ושינויים בהליך הייצור כדי להפוך אותו לכשר. חלק מהיצרנים אינם מוכנים לבצע את השינויים בגלל הכמויות הנמוכות שרוכשים היבואנים הישראלים. יש כאלה הדורשים "פרמיה" נוספת עבור ההתאמות. ככל שהפרמיה גבוהה יותר, כך גדל הסיכוי שהייבוא יהפוך ללא כדאי עבור היבואן. הדרישות המדוברות רלוונטיות גם במקום בו אין דרישה לשימוש בחלב ישראל בלבד. 

עלות הכשרות: עד 10% מסך עלות המוצר

לפי הדו"ח, שיעור עלות מתן הכשרות למוצרי החלב ביחס לעלות המוצר נעה בין 4.1% ל-5.6%, כתלות בסוג הגבינה ובמאפייני הייצור – חלק לא מבוטל מכלל עלות הייבוא (החישוב בדו"ח מתייחס למקרה בו היבואן מבקש לייבא מוצר שאינו נחשב כשר כיום, ולכן הוא נדרש לשאת בעלות התוספתית שבין כשרות חלב נוכרי לחלב ישראל).

מנגד, כאשר יבואן מבקש לייבא מוצרי חלב שכבר נמצאים תחת השגחה של גוף כשרות שמוכר על ידי הרבנות, הוא יידרש לשאת באופן ישיר בכלל עלויות הכשרות - הן בחליבה והן בייצור. הסיבה היא הדרישה ההלכתית להפריד את הייצור של חלב ישראל משאר הייצור במפעל, שאינה מאפשרת להסתמך על הכשרות הקיימת. לכן, במקרה כזה, היבואן יישא בעלות כשרות שנעה בין 7.5% מסך עלות המוצר ועד כמעט 10%.

מקורות ברבנות ששוחחו עם TheMarker אמרו כי הרבנות לא הייתה שותפה לכתיבת הדו"ח, וכי מוטב היה לרשות התחרות להמתין לקבלת עמדתה ההלכתית של הרבנות בטרם כתיבת הדו"ח והפצתו לציבור. עוד הם אמרו כי יש לערוך הפרדה בין אבקת חלב נוכרי - שעליה ניתן לפי כללי הכשרות להעניק תעודת הכשר - לבין חלב שנחלב על ידי אדם שאינו יהודי, שלא ניתן להעניק לו כשרות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker