לקראת הקיץ: כך תתמקחו עבור מנוי בחדרי הכושר - צרכנות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לקראת הקיץ: כך תתמקחו עבור מנוי בחדרי הכושר

בדיקה בחדרי הכושר מגלה מחירי מנוי התלויים בעיקר ביכולות מיקוח, קנסות יציאה מופקעים וחוזים הדומים לאלה של חברות הסלולר

22תגובות

בשבוע שעבר הקדשתי יומיים לסבב בין שבעה חדרי כושר בתל אביב. עמדתי על המכשירים, עניתי על שאלונים בסגנון "מ-1 עד 10, עד כמה את רוצה להתחיל להתאמן?", ושמעתי את המשפט "אם את פה את בטח כבר מבינה כמה זה חשוב לך" משבעה נציגים שונים.

החברים לחשו לי שהענף הזה הוא "מסחרה", והשביעו אותי לעולם לא לפתוח את הארנק בפגישה הראשונה. הוטל עלי להישאר אדישה, לבשר לנציגים שאני עושה השוואת מחירים ולהמתין לטלפונים. וכך עשיתי. התוצאה: הטלפון לא הפסיק לצלצל, והתנאים השתפרו משיחה לשיחה.

פאב אורבני עם הליכונים

התחנה הראשונה היתה במכון גרייט-שייפ ברחוב אבן גבירול. זה מכון קטן יחסית, בעל מראה עירוני, בר מעוצב וקהל מתאמנים שעשה לי חשק להתחיל לרוץ על ההליכון. כשנכנסתי מצאתי את נציגת הקבלה משוחחת עם מתעניין טלפוני. מדריכה חייכנית התייצבה לידי ונשבעה לשעשע אותי לאורך כל ההמתנה.

עשר דקות אחר כך, במשרד בקומה העליונה עם הנציגה שהתפנתה, נרשם שמי בענק על גב הדפדפת. מתחתיו נכתב באותיות גדולות: "המטרה - להיכנס לכושר, בריאות". זו אכן היתה המטרה, וכפי שהוסבר לי, המטרה הזו תעלה לפחות 210 שקל לחודש בהוראת קבע ל-24 חודשים - ועוד 150 שקל דמי הרשמה חד-פעמיים. קיבלתי נקודת יציאה חינם שבה אוכל לבטל את ההסכם ללא קנסות לאחר שנה, וגם אפשרות להקפיא את המנוי לחודש אחד לאורך כל תקופת המנוי. אם אבחר לסיים את המנוי לפני כן אשלם קנס של 190 שקל, כמעט כגובה המנוי, כפול מספר החודשים שנותרו לתקופת ההתחייבות. החוזים של חדרי הכושר, התחלתי להבין, לא שונים בהרבה מאלה של חברות הסלולר: הם מלאים סעיפים מורכבים והסכמי ניתוק מבלבלים.

אך האימון הראשון שלמדתי בחדר הכושר הוא אימון במחיקה. כל אחד מהנציגים שפגשתי בסבב רשם מחיר גבוה, מחק וציין מחיר נמוך יותר. התחושה היא שקיבלת הנחה כבר בנקודת הפתיחה, ושאין עוד לאן לרדת. אבל מהר מאוד הבנתי: תמיד יש לאן לרדת.

יותר זול עם ברטר

ביום שלאחר אותו מפגש, בשעה 21:30 בערב, התקשרה אלי אותה נציגה חביבה: "אני רוצה לדעת איפה אנחנו עומדים? מה מונע ממך להירשם כרגע?". הסברתי לה שדמי היציאה מופקעים, שדמי ההרשמה גבוהים ושאני מעוניינת בנכונות גבוהה יותר מצדם לאפשרות הקפאת המנוי. "חודשיים בשנה", זרקתי לאוויר, יחד עם המשפט "זה המינימום שהציעו האחרים".

"אין דבר שהאחרים נותנים ואנחנו לא נוכל להשוות", אמרה לי הנציגה, ומיד התקשרה לאשר את העניין מול המנהל: "ניתן לך את זה, אבל את חייבת לחתום עכשיו". בשיחת הטלפון הזו הצלחתי לבטל את דמי ההרשמה החד-פעמיים, לקבל נקודת יציאה נוספת ללא קנסות גם לאחר חצי שנה, וכן הבטחה לדמי יציאה מופחתים שייקבעו למחרת.

מועדון הולמס פלייס אנרג'י בדיזנגוף סנטר היה התחנה השנייה במסע לבחירת חדר הכושר האולטימטיבי. על הקיר השמאלי מוצב גלגל ענק ועליו רשימת הטבות: "ארוחה זוגית", "מנוי לחודשיים מתנה", "נעלי ריצה". הבהרתי לנציגה שהשותפה שלי מתאמנת במקום, והיא חייכה: "אז תזכו לסובב את הגלגל. כל אחת מכן תקבל את המתנה שתעלה בגורל".

האווירה במכון שכונתית, המתאמנים מגיעים עם בקבוק דיאט קולה, והמחיר, מסתבר, זול יותר באינטרנט. חיפוש בלוח יד 2 העלה כמה סוכנים חיצוניים שעושים עסקות ברטר עם המועדון. הם מציעים מנויים לתקופות שונות ללא דמי הרשמה, במחיר הזול ב-60 שקל בחודש. אלא שאליה וקוץ בה: הסוכנים מבקשים את הכסף רק במזומן, ומתנים את העסקה בכך שהלקוח לא נרשם כמתעניין במכון בשלושת החודשים האחרונים - כך שלא תוכלו לערוך השוואה לפני ההחלטה.

במכון ספייס, התחנה הבאה שאליה הגעתי, הסבירה לי הנציגה שהמחירים הטובים ביותר הם בסוף החודש: "תקראי לזה מכסה. גם את המנוי שאני מציעה לך עכשיו ב-219 שקל מישהו הצליח לקבל ב-189 שקל. אלה מחירים דינמיים, והם משתנים לפעמים כמה פעמים בשבוע". "קצת דומה למחירי הטיסות", השבתי, והיא הנהנה.

אין כניסה למתעניינים

המועדון ג'ימי פתוח 24 שעות ביממה במשך כל השנה, וכולל בריכת שחייה (בתמחור נפרד). בשונה מיתר המכונים שנבדקו, עמדת הקבלה הקטנה מוצבת בצורה לא נוחה מאחורי השערים הסגורים. עובדת המקום, שנכנסה בדלת, הודיעה לנציגים הלא עירניים שצריך להתייחס אלי. כשאמרתי שאני מתעניינת בהרשמה למכון, הגישה לי הנציגה פלאייר ירוק וקטן עם מחירים מעודכנים, ומרגע זה נצרה פיה.

כיוון שאף אחד לא הציע להסתובב אתי במועדון, לקחתי את הפלאייר ויצאתי. את יתר השאלות שאלתי בטלפון, ולמען האמת, גם השיחה הזאת לא היתה ידידותית במיוחד. לעמדת הסנגוריה גייסתי חברה קרובה שמתאמנת במקום, וזה מה ששמעתי: "אין הרבה יחס אישי, אבל שימי לב שזה לא שוק. יש מחירים קבועים, ואתה לא מרגיש פראייר שלא התמקחת מספיק".

מפעל לכושר

הסיבוב במכון הכושר של גו אקטיב במרכז ויצמן בהחלט מרשים. מערכת השעות שהגישו לי צבעונית ומושקעת, המתקנים חדישים, והמראה הכללי צועק: "יש לנו קלאס". המועדון לא ביתי או אינטימי: זה מפעל לכושר עם נציגה מיומנת, שעלולה לעורר בך דחף רגעי לבדוק אם לא שכחת את כרטיס האשראי בבית. "אנחנו עובדים בשיטה עולמית בשם 'Les Mills'", היא מספרת, "בכל שלושה חודשים משתנה התוכנית, כך שאף פעם לא תרגישי שנכנסת לשיעור שכולם כבר מתורגלים בו ואת מאחור".

בדרך הוצגו לי תיבות המאמנים: על כל תיבה תמונה של אחד ממאמני המועדון, ובתוכה תוכניות האימונים של המנויים. "לכל מתאמן מוצמד מאמן קבוע, הוא מתקשר אלייך, עוקב אחרי התוכנית שלך ומעדכן אותה פעם בשבועיים". במשרד הוצג בפני מחיר החוויה: מנוי עולה 360 שקל, אבל "בשבילי" רק 299 שקל. דמי ההרשמה הם 350 שקל, "אבל לך רק 200, כי את סטודנטית".

לאור התעריפים הגבוהים ביקשתי לדעת כמה עולה מנוי בוקר. שמחתי לשמוע שמנוי משעות פתיחת המועדון ועד 16:30 עולה 209 שקל. הפעם החלטתי להתעניין, ביקשתי יום ניסיון, והנציגה הציעה לרשום אותי לשיעור פילאטיס כבר למחרת. הסכמתי.

בדרך החוצה התקשרתי לידיד המתאמן במקום. גיליתי שבסכום דומה מאוד לזה שהוצע לי הוא זוכה לכניסה גם בשעות הערב (21:00 עד חצות). התקשרתי לנציגה לבקש גם, אלא שאז הגיע תיקון מפתיע: "אני מצטערת, אמרתי לך שמנוי הבוקר ב-209 שקל הוא מ-6:00, וכנראה התבלבלתי - זה מ-9:00. המנוי מהפתיחה עולה יותר, 256 שקל". השתתקתי. למחרת, כמה שעות אחרי שיעור הפילאטיס שהחסרתי, קיבלתי הודעת טקסט מתעניינת ומאוחר יותר שיחה מנציג אחר. הוא התנצל על הטעות, והציע להשוות לי כל מחיר שהידיד שלי מקבל.

כמו בבית הספר

מועדון אנרג'י ברחוב אחד העם בתל אביב נמצא בשיפוצים. בתמורה למבט המאוכזב שלי עודדה אותי עובדת המקום: "אנחנו נותנים שבועיים חינם למנויים חדשים, עד סיום השיפוץ". המקום לא נוצץ, מפואר או תוסס מדי, ומבחינת גודל - הוא הקטן מכולם. כשעברנו בחדר הספינינג שאלתי אם ייתכן שאגיע לשיעור ואשאר בחוץ בשל מספר האופניים הנמוך. "המכון לא גדול אבל הוא מתאים להיקף המנויים", ענתה לי. "אם יתחיל להיות לחץ, נחייב הרשמה מוקדמת לשיעורים מסוימים".

אולם נסתר

מועדון פיור הוזכר לשלילה לעתים כה קרובות בהשוואות של הנציגים במכונים השונים, עד שהרגשתי שהמכון, שהשארתי לסוף, הוא מרכז התחרות. הכניסה הצדדית לא רמזה על המרחב שנפתח עם הכניסה למכון המיוחד הזה. "המקום הזה עצום, הוא כמו עיר בתוך מנהרה", אמרתי לנציג, "איפה זה נגמר?". הנציג צחק ואמר: "זה מגיע עד הבור בקריה".

אחרי שקיבלתי את התעריפים המיוחדים שתקפים "עד מחר", הנציג הזהיר אותי שהוא לא מתכוון להתקשר או להתעקש ולהציע לי מחירים נוספים. הוא הגיש לי את כרטיס הביקור שלו, ואמר שהוא מחכה לתשובה ממני.

כשהגעתי הביתה חישבתי את נתיב ההליכה שלי ביומיים האחרונים: 13 ק"מ במצטבר, לא כולל המדרגות של דיזנגוף סנטר. בהחלט כושר במושגים שלי. אני יכולה לוותר לעצמי על פילאטיס מחר.

TheMarker


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#