החיים חזרו למדרכות

עם המעבר לקניונים, רחובות המסחר נהפכו רלוונטיים פחות ופחות. הם הוזנחו ברובם על ידי הרשויות המקומיות, שלא קראו נכון את המפה ולא השכילו לספק מענה אפקטיבי לתחרות החדשה. ואולם לאחרונה משהו השתנה

עדי דברת
עדי דברת-מזריץ
רחוב רוטשילד, ראשון לציון
רחוב רוטשילד, ראשון לציוןצילום: אייל טואג
עדי דברת
עדי דברת-מזריץ

33 שנה חלפו מאז נפתח הקניון הראשון בישראל, על ידי דוד עזריאלי ברמת גן. אם סופרים מאז הקמת דיזנגוף סנטר — מדובר ב–41 שנה. הקונספט של מספר רב של חנויות המאוגדות תחת קורת גג אחת, המציעות לקונים חנייה נוחה, מתחם מקורה ומיזוג אוויר, עבד היטב במשך עשרות שנים. למרות דמי השכירות והניהול הגבוהים ברבים מהקניונים, בקרב הרשתות היתה הסכמה רווחת שבשביל להצליח צריך להיות נוכח בקניונים המובילים.

בעשור האחרון הרשתות מיהרו לפתוח חנויות בכל מרכז מסחרי חדש והכניסו לענף את המושג "דמי הפינוי" — מיליוני שקלים ששולמו לחנויות קיימות כדי לפנות את שטחן בקניונים לשוכרים אחרים. רחובות המסחר נהפכו רלוונטיים פחות ופחות עם המעבר לקניונים. הם הוזנחו ברובם על ידי הרשויות המקומיות, שלא קראו נכון את המפה ולא השכילו לספק מענה אפקטיבי לתחרות החדשה. ואולם לאחרונה משהו השתנה — ההבנה שהקניונים כבר לא טובים לשוכרים כבעבר הולכת וגוברת, והפדיונות של הרשתות יורדים והולכים עם התגברות הרכישות באתרי אינטרנט בינלאומיים וחנויות פיזיות בחו"ל.

שיאני הקניות והבילויים: דירוג הרחובות המצליחים בישראל

בעלי הקניונים עדיין מנסים לחלוב את הפרה ככל האפשר, וממשיכים להעלות את דמי השכירות והניהול בלי פרופורציה למצב, אף שרובם כבר מבינים שהשיא נמצא מאחוריהם. רק יחידי סגולה — קבוצות האופנה המובילות או הבינלאומיות — זוכות לקבל מהקניונים דמי בינוי, הכינוי שניתן למיליוני השקלים שנותנים הקניונים לקבוצות מובילות בדמות השקעה בחנויות כדי שלא יעזבו את הקניונים. ואולם מרבית השוכרים אינם זוכים למתנות כאלה, וגם אלה שכן — יודעים כי אותן השקעות הן לא יותר מפלסטר למחלה קשה, ושאי־אפשר יהיה לחמוק מהמציאות לאורך זמן. במצב הזה, השחקנים בענף מוצאים עצמם לוטשים עיניים מחדש לעבר הרחובות שאותם נטשו.

גם הלקוחות עצמם מעדיפים יותר ויותר את השיטוט ברחוב על פני עוד ביקור בקניון, שנראה זהה לשכנו. הטרנד של חזרה וערגה לעולם של פעם גורם ליותר ויותר אנשים לשוב אל הקצב או הירקן השכונתי, ולחזור לקונספטים מוכרים ורגועים. בעקבות זאת, גם החזרה לרחובות הפכה לאיום על הקניונים, שאינו פחות ממשי מהאיום הנשקף מהמעבר לקניות באינטרנט ובחו"ל.

התמהיל ברחובות המסחר מתאים יותר לצרכן החדש. בעוד בקניונים, 73% משטחי המסחר מופנים לחנויות שאינן מזון — בעיקר חנויות אופנה והנעלה שאותן יכול להחליף האינטרנט — ברחובות המסחר חנויות אלה תופסות 43% בלבד מהשטחים. במקביל, מסעדות ובתי קפה מהווים 15% משטחי המסחר ברחובות המסחר, לעומת 6% בלבד בקניונים. בנוסף, עסקים המעניקים שירותים (כמו בנק, דואר, חייט ומכבסה) מהווים 25% משטחי רחובות המסחר, לעומת 15% משטחי הקניונים (לפי נתוני חברת הייעוץ צ'מנסקי בן שחר).

הרשויות המקומיות מתכוונות להיות מוכנות לסיבוב הזה. הן מבינות שיש צורך אמיתי ביצירת אסטרטגיות כלכליות ושיווקיות לשדרוג מרכזי הערים, וחלקן כבר יוצרות תוכניות כאלה. הן ינסו לספק למבקרים חוויה שלא ניתן לקבל בקניון סגור. מנהלי הקניונים, מצדם, עמלים גם הם על תוכניות שיהפכו את הקניונים שלהם לדומים יותר לרחובות מרכז העיר ופחות דומים לעצמם — באמצעות הרבה מסעדות, בתי קולנוע, אטרקציות ומקומות בילוי. במלים אחרות, הקניונים מבינים שעליהם לייצר חוויה חדשה, כזאת שלא ניתן לחוות בהזמנה מהאינטרנט. הרחובות, בינתיים, יתפסו מחדש את מרכזיותם במסעות הקניות שלנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ