למה החלב עולה לנו ביוקר? - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה החלב עולה לנו ביוקר?

2תגובות

בשבוע שעבר אושר בכנסת חוק החלב הקובע כי מה שהיה הוא שיהיה רק בחקיקה. דבר לא נגרע ודבר לא חודש בהבנות, בהסדרים ובהסכמים לפיהם התנהל הענף. החוק החדש לא עושה ולו צעד אחד להסרת החסמים הרבים המונעים את התחרותיות בענף החקלאי הגדול במשק, המייצר חלב גולמי ב-2.5 מיליארד שקל ומוכר מוצרי חלב ב-8.5 מיליארד שקל.

בשבוע בו אושר החוק פורסם סקר ב-Markerweek , לפיו משלם הצרכן הישראלי על כוס החלב שלו 60% יותר מהצרכן הבריטי ו-35% יותר מהאמריקאי. נתוני הסקר מייצגים את ההוצאה הכספית בלבד, אך אם יילקח בחשבון הפער בין כוח הקנייה של הצרכנים במדינות השונות, כלומר ההוצאה למצרך ביחס לתוצר הגולמי לנפש, פער המחירים יגדל בהרבה.

החלב בישראל יקר מכמה סיבות. אחת מהן היא שהמזון לבעלי חיים מורכב ברובו מתערובות של גרעינים המיובאים מחו"ל, בעוד שמזונה של הפרה האמריקאית והאירופית הוא ברובו עשב טרי שהן מלחכות באחו, שזו תזונה זולה לאין ערוך. מחירי החלב האירופאי והאמריקאי גם מסובסדים במידה רבה, בעוד שהחלב הישראלי אינו מסובסד. אלא שהסיבה העיקרית לפער היא היעדר תחרותיות, או שהיא נמוכה מאוד, בשניים משלושת מקטעי שרשרת אספקת החלב ומוצריו בישראל.

מקטע היצור הוא הראשון בשרשרת. המקטע הזה מתוכנן מכף רגל עד ראש ומתנהל על בסיס מנהלי. תכנון הייצור כולל שני מרכיבים עיקריים: יצור על פי מכסות, המחולקות על ידי משרד החקלאות משיקולים לאומיים והתיישבותיים ולעתים משיקולים פוליטיים. מאז הקמת הענף, חולקו מכסות יצור, שהן בעצם רישיונות להרוויח כסף, ליהודים בלבד. רק בשנים האחרונות זכו כמה חקלאים ערבים ודרוזים לפירורים מהעוגה כדי למנוע התערבות בג"ץ.

הזכאים למכסות - מושבים, קיבוצים ומקצת איכרים פרטיים - לא מתעשרים מהן, אבל הן מבטיחות קיום בכבוד. מרכיב חשוב נוסף בתכנון הוא קביעת מחיר מנהלי לחלב הגולמי. המחיר המנהלי ("מחיר המטרה") מעוגן בנוסחה מורכבת המתעדכנת מעת לעת. הנוסחה הכוללת מרכיב של החזר הון, של הוצאות תפעול, של שכר עבודה ושל רווח. מדובר בשיטה המכונה "קוסט פלוס", המבטיחה רווחיות. הממשלה גם לא מאפשרת לשום גורם שאינו התיישבותי לקבל מכסות יצור ויצרנים המבקשים לפרוש מהיצור אינם רשאים למכור אותן לגורמים עסקיים חיצוניים, אלא למדינה וליצרני חלב אחרים.

המקטע השני בשרשרת אספקת החלב הוא עיבוד החלב במחלבות. במקטע הזה התחרות מוגבלת מאוד, מפני שהיא לא כוללת תחרות על המחיר והן חייבות לשלם את מחיר המטרה כמחיר מינימום. הן רשאיות להוסיף למחיר, אך הן כמעט ואינן עושות זאת מפני ששלושת המחלבות הגדולות מהוות תריאופול השולט ב-95% מקליטת החלב, והיצרנים מוגבלים באפשרות למכור חלב למחלבות אחרות מפני שקיימים חסמי כניסה גבוהים לכניסת מחלבות חדשות לענף.

המקטע השלישי, מקטע השיווק הקמעוני, הוא תחרותי בדרך כלל וקיימת תחרות מסוימת על מחירי המוצרים. אך העובדה ששני המקטעים הקודמים נטולים תחרותיות, מרחב התחרותיות של הקמעונים נמוך. אלא שהסיבה החשובה ביותר לתחרותיות הנמוכה במקטע הקמעוני היא החסמים המוטלים על יבוא מתחרה. היבוא מוגבל במכסות זעירות ובמכסים גבוהים, ההופכים כל יבוא לבלתי כדאי. כלכלני ה-OECD התריעו על כך בפני משרדי התמ"ת והחקלאות לא פעם ולא פעמיים.

ביטול התכנון, כפי שבוטל במרוצת השנים במרבית הענפים החקלאיים, היא דרך אחת להחדיר תחרות לענף החלב. אלא שמעשית הפתרון הזה בלתי אפשרי. זאת מפני שביטול התכנון יביא לקריסת וסגירת מאות רפתות משפחתיות במושבים והרס כלכלי למגזר התיישבותי שלם. אם כך, כיצד מרבעים את המעגל הזה? הרי לא יעלה על הדעת שהצרכן הישראלי ימשיך לשלם על כוס החלב שלו, מוצר יסוד בכל בית אב, עשרות אחוזים יותר מהצרכן האירופאי והאמריקאי.

פקידים באוצר סבורים שניתן לשלב אמצעים שונים להחדרת תחרות לענף. האמצעי החשוב ביותר מבחינתם הוא ביטול מכסות היבוא, תוך הטלת מכסים מתאימים על המוצרים ממדינות המסבסדות את החלב שלהן ולאפשר בכך לייצור המקומי להתחרות ביבוא. אמצעי נוסף הוא הסרת חסמים המונעים מעשרות מחלבות לרכוש חלב מיצרני החלב. יש מחלבות, אומרים באוצר, שישמחו לשלם ליצרנים מעל המחיר המנהלי ולבטל את התלות המעיקה שלהן במחלבות הגדולות. עוד טוענים הפקידים כי הגיע הזמן לשלב בענף, אף כי בהדרגה ובזהירות, יצרנים נוספים שלא מהמגזר ההתיישבותי. השנה הם אומרים, צפויה תוספת ביקוש לחלב ומוצריו של 6%, שהם כ-80 מיליון ליטר. אין סיבה, שלא למסור חלק מהתוספת הזו ליצרני חלב שלא מהמגזר ההתיישבותי.

בעולם נוהגים להתפעל מהמקצועיות והטכנולוגיה בענף החלב בישראל ובעיקר מתנובת החלב של הפרה הישראלית שהיא הגבוהה בעולם - מעל 11,000 ליטר לשנה לפרה בממוצע. אלא שעם תנובה גבוהה לא הולכים למכולת, אלא עם שקלים. באירופה התנובה לפרה נמוכה כמעט בחצי מאשר בישראל ובארה"ב בכמה אלפי ליטר, אבל מחיר החלב לצרכן נמוך בהרבה וזהו המדד הכלכלי הנכון. נראה שיש פקידים באוצר, למרות הדימוי שלהם במגזר החקלאי, שלא מתכוונים להרוס את החקלאות אלא להוזיל את עלויותיה, לטובות הציבור והמגדלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#