למה צריך 17 רגולטורים כדי לפתוח פיצוציה? - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה צריך 17 רגולטורים כדי לפתוח פיצוציה?

הקמעונאים הישראלים עתרו לבג"ץ נגד הפטור ממע"מ על קניות ברשת מחו"ל - אך זו לא הבעיה המרכזית שעמה הם מתמודדים ■ חיוב באגרות שילוט, העסקת קציני ציות וחיתוך נקניקיות לילדים - עשרות תקנות מיותרות אחראיות לטענתם ל-30%-15% מהמחירים

20תגובות
קניון עזריאלי. לטענת הקמעונאים, הרגולציה אחראית על 15%–30% מהמחיר של כל בגד או חפץ שניתן לרכוש בקניון
מוטי מילרוד

ענף האופנה הישראלי נמצא במצוקה זה חודשים ארוכים: חנויות נסגרות, רשתות קורסות וגם מותגים בינלאומיים מוכרים מצמצמים את נוכחותם בישראל. מומחי קמעונות סבורים כי המצב הקשה הוא תגובה ישירה של הצרכנים הישראלים, שלאחר שנים של הפקעות מחירים, פשוט עברו לקנות בחו"ל — באמצעות הזמנת מוצרים ביבוא אישי דרך האינטרנט, ובקניות בעת ביקור בארץ זרה.

יש הטוענים כי הקמעונאים הרוויחו ביושר את התדמית השלילית שדבקה בהם אחרי שנים של העלאות מחירים, שהתגלו באין ספור בדיקת צרכניות בתחומים שונים (מזון, אופנה, אלקטרוניקה ועוד). הבדיקות הוכיחו שוב ושוב את מה שהצרכנים הרגישו בכיס — המוצרים בישראל יקרים בעשרות אחוזים לעומת המחירים שלהם בחו"ל. דירוגים עולמיים איששו את הנתונים. רק לפני כחודש פורסם דו"ח יוקר המחיה בעולם של יחידת המודיעין של "אקונומיסט", שהציב את תל אביב במקום התשיעי במדד הערים היקרות בעולם, כשהיא עוקפת ערים מרכזיות וגדולות ממנה בהרבה, כמו טוקיו וניו יורק.

גם שרי האוצר והכלכלה, משה כחלון ואלי כהן, מודים כי יוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי, ועוסקים במציאת פתרונות שונים שיביאו להורדת מחירים, באמצעות הורדות מכסים, פתיחת חסמים ליבוא והפעלת לחץ על הרשתות באמצעות רגלוציות שונות. כך למשל, לאחרונה הורה צו של משרד הכלכלה לרשתות שיווק ופארם להציב שילוט החושף את הפערים בין מחירים של מוצרי טואלטיקה נבחרים בחו"ל לעומת מחירם בישראל, מהלך שעושה לרשתות מעין שיימינג (ביוש) פומבי מול הצרכנים.

המתקפה המשולבת של הצרכנים והרגולטורים גרמה לקמעונאים להרים את הראש בתמיהה. לדידם, הם תורמים למשק הישראלי עשרות שנים; מעסיקים אלפי עובדים, משלמים שכר דירה, ארנונה ומסים, תוך התמודדות עם תחרות בלתי־שוויונית מצד מקביליהם באינטרנט. בעוד החנויות בחו"ל זוכות לפטור ממע"מ ברכישות מקוונות מחו"ל של עד 75 דולר, הם לא מקבלים פטור כזה. לטענת הקמעונאים המקומיים, פטור זה מפלה בין הרשתות והחנויות בישראל, שנאלצות לשלם מע"מ של 17% על כל מוצר החל מהשקל הראשון, לעומת האתרים שאינם משלמים זאת.

שלטים שרשתות מזון נדרשות להציב בשטחן

מסיבה זו יזמו בכירי הענף לפני כחודשיים פגישה עם כחלון וכהן, שבה הציגו את דרישתם לבטל את הפטור ממע"מ על קניות באינטרנט מחו"ל. הקמעונאים הישראלים הציעו לשרים לבטל את הפטור ממע"מ על יבוא אישי, או לחלופין, לפטור את הקמעונאים ממע"מ על מכירה בסכום זהה, וכך להשוות את התנאים בשוק. הקמעונאים אף הגישו היום (ב') עתירה לבג"ץ בנושא.

אך בעוד נושא הפטור ממע"מ זכה להד תקשורתי, מבחינת הקמעונאים יש בעיה אחרת קריטית לא פחות, שמונעת מהם לפעול באופן תחרותי יותר: רגולציה עודפת. רובינו מתחלחלים מעצם המחשבה על הביורוקרטיה הצפויה לנו במשרד ממשלתי או בעירייה, כשאנחנו נדרשים לפעולה הקשורה בהם פעמים ספורות בשנה — אך בעבור בעלי עסקים קטנים ובינוניים, וגם תאגידים ורשתות גדולות, ההתמודדות עם הרגולציה הישראלית היא עניין שבשגרה. הקמעונאים בענף המזון טוענים כי על מי שפועל בענף מוטלות כיום יותר מ–17 חובות רגולטוריות החלות עליהם באופן יומיומי, והן חלק בלתי נפרד מהניהול השוטף של סניפי הרשתות — מעבר לחובות הבסיסיות של קבלת רישיונות ותפעול העסק.

עבודת מחקר שערך איגוד לשכות המסחר קבעה כי כתוצאה מהעומס הרגולטורי, המשק מאבד כ–3% מהתמ"ג, שהם כ–27 מיליארד שקל בשנה, והכנסות למדינה של כ–9 מיליארד שקל. נשיא לשכות המסחר, אוריאל לין, הציג לאחרונה נתונים, שעל פיהם מאז החלטת הממשלה ב–2014 להפחית את הנטל הרגולטורי עברו 41 חוקים רגולטוריים חדשים, שהגבילו את הקמעונאים.

אלא שלעתים הרגולציה היא דווקא מרכיב חשוב בהגנה על צרכנים, כפי שמסביר מיכאל אטלן, ראש הרשות להגנת הצרכן: "בטווח הארוך, רגולציה מפחיתה מחירים. היא מקטינה הטעיה של צרכנים, מתקנת את התחרות ומפחיתה את יוקר המחיה, ולכן היא מגדילה צריכה. פה ושם יכולים להיות מרכיבים של רגולציה עודפת, אנחנו עובדים על איתור הדברים האלה ויש לנו אף תוכנית חומש לבטל רגולציה במקומות שבהם היא לא משיגה את היעד שלה".

ואולם הקמעונאים מתעקשים כי החובות האלה, הנדרשות מהם באופן שוטף, מיותרות, מסורבלות ואף לא מתואמות בין משרדי הממשלה והרשויות השונות. הם טוענים בתוקף כי הרגולציה אחראית על 15%–30% מהמחיר של כל בגד או חפץ בקניון המקומי, ועל כ–20% ממחירי המזון. לאור טענות הקמעונאים הישראלים, נדרשנו לבדוק מהן אותן חובות רגולטוריות "מיותרות" לטענתם, והאם הן אכן מיותרות.

גדודים של קציני ציות

לטענת רבים מהקמעונאים, הוכחה ניצחת לריבוי הדרישות הרגולטוריות מתבטאת בתפקידים חדשים שנוצרו בשנים האחרונות בתחומם, ובעיקר לידתו של התפקיד "אחראי רגולציה" או "קצין ציות". כבר כמעט בלתי־אפשרי למצוא עסק גדול, רשת או תאגיד ללא אחראי מסוג זה. מטרת התפקיד היא לתאם ולפקח בין הייצור והמסחר בעסק לבין הוראות החוק השונות החלות על הארגון. התפקיד לא נוצר בן־לילה, אלא התפתח בהדרגתיות בעשור האחרון, עם התגברות הדרישות הרגולטוריות.

"לפני זמן מה חיפשתי עבודה ועברתי על משרות המבקשות יועצים משפטיים. הייתי בהלם מכמות המשרות הפתוחות לתפקידים כמו קציני ציות ואחראי רגולציה", אומרת עו"ד קרן חן־ סופר היועצת המשפטית באיגוד לשכות המסחר, המתמחה בתחומי צרכנות. "אלה תפקידים שלפני עשר שנים לא היו קיימים בכלל. צריך לזכור כי בסופו של יום, אלה עסקים שמעסיקים הרבה מאוד עובדים, והם כבר לא יודעים מה לעשות עם עודף הרגולציה. אם ימשיכו להערים עליהם קשיים, הם יקרסו, וזה לא משרת אף אחד".

פערים גדולים בדרישות של הרשויות

הצורך בתפקידים כמו קצין ציות ואחראי רגולציה נובעים, לטענתם הקמעונאים, מריבוי דרישות רגולטוריות, שחלקן לא מתואמות בין הרשויות השונות. דוגמאות יש למכביר, אבל סוגיה שמטרידה רבים מבעלי הרשתות הפרושות ברחבי הארץ הן הדרישות המשתנות בנושאי ארנונה, בריאות, כיבוי אש וכשרות, כפי שמסביר רמי שביט, בעל השליטה במשביר לצרכן. "אני משלם ארנונה בישראל בשיעור של 3% מהמחזור. הארנונה משתנה מעיר לעיר, ובנוסף, אני משלם ארנונה של רשת שיווק ארצית, שהיא גבוהה יותר מזו שמשלמים בחנות פרטית", אומר שביט.

אבי כץ, מנכ"ל, מייסד ומבעלי קופיקס
מוטי מילרוד

"בעיריות מסוימות גם המחסנים מסווגים כחנות, אף שהם משמשים כמחסן. גם השירותים העירוניים שאנחנו מקבלים מועטים ביותר בעוד הארנונה גבוהה ביותר. אני לא מקבל שירותים בסיסיים כמו ניקיון או פינוי אשפה תמורתה. מדוע אנחנו לא זכאים לאותו שירות שלו זוכים בעלי דירות ובעלי חנויות פרטיות שמשלמים פחות ארנונה מאתנו?", הוסיף שביט.

אבי כץ, מנכ"ל מייסד ומבעלי קופיקס, מסביר כי זה לא נגמר בארנונה: "צריך 17 רגולטורים שונים כדי לאשר סניף אחד של קופיקס. גם אם יש לך אישור של משרד הבריאות, יכול להגיע אדם ממחלקת הבריאות של העירייה, והוא מבחינתו מתחיל את הכל מחדש. הוא יכול לומר: 'אין לכם ארון למעילים? עובדים צריכים מקום לתלות מעילים, ולכן לא תקבלו רישיון'.

רמי שביט, בעל השליטה בקבוצת המשביר
עופר וקנין

"נגישות כיבוי אש זה גרוע עוד יותר. יש להם תקנות בלתי ניתנות לאכיפה, ועוד לא דיברתי על כשרות של הרבנות, שהתקנות שלה משתנות מעיר לעיר. הרבנות בנתניה רוצה שני מיקרוגלים — אחד לפרווה והשני לחלבי, וזה בלי שיש בכלל מזון בשרי. הרבנות בתל אביב לא צריכה את זה, אבל היא רוצה דברים אחרים, ובירושלים המצב חמור יותר. אין תקנון אחיד לכשרות בישראל, וכל סניף פותח משא ומתן מחודש מול הרבנות".

עדי כהן, מנכ"ל קבוצת טיב טעם, מסכים: "יש שוני בדרישות בין הרשויות השונות. זו רשימת דרישות אינסופיות שמתחדשות משנה לשנה".

אגרות שילוט על הצבת שלט בחלון ראווה

אגרה ספציפית שמטרידה את הקמעונאים, וגם היא משתנה בין הרשויות השונות, היא אגרת שילוט. לטענת קמעונאים בתחום המזון, רשתות המזון נדרשות להציב במסגרת שטחן כ–16 שלטים שונים, בהם כאלה הנוגעים למדיניות החזרת מוצרים, תשלום בגין שקיות נשיאה ואיסוף מיכלי משקה ריקים. גם רשתות האופנה לא פטורות מכך, ומחויבות להציב שלטים עם אינפורמציה לצרכנים, כמו "במקום זה מוצבת מצלמה במעגל סגור".

בעיה נוספת שעליה מצביעים הקמעונאים היא אגרות השילוט. חן־סופר מסבירה: "הרשתות מחויבות לשלם על שילוט שהן מציבות בתוך הקניונים, כך שמצד אחד הרשויות גובות ארנונה על השטחים המשותפים כאילו מדובר בשטח פרטי, ומצד שני, הרשויות גובות אגרות שילוט כאילו מסדרונות הקניונים הם רחוב. גם אם מוצב שלט לתקופה קצרה של שבועיים עד חודש, נגבית עבורו אגרה לשנה. כתוצאה מכך מתחיל תהליך ארוך ומתיש לקבלת ההחזר בגין האגרה ששולמה, ואין אחידות בנושא בין הרשויות השונות".

לדברי שביט: "האגרה על הצבת שילוט היא דרך נוספת של הרשויות לגבות תשלומים. דה־פקטו, העירייה לא נותנת שום שירות בנושא, ואגרות השילוט משתנות בין עיר לעיר באופן מהותי ולא פרופורציונלי. אגרות שילוט מוטלות גם על שלטים שמונחים בחלונות ראווה ונראים מבחוץ".

כץ מוסיף: "כדי לאשר סניף צריך לעבור ועדת שילוט, וצריך לאשר את השלט גם אם זו חנות מספר 16 בתל אביב, שנושאת את אותו הכיתוב בכל העיר. ואם רוצים לפתוח סניף לפני פסח, אין על מה לדבר. כבר לפני החג הוועדה לא מתכנסת, ועכשיו חודש תחכי ולא יהיה לך שלט".

סימון מחירים — מגן על הצרכן או פועל לרעתו?

אחת מהעלויות הכבדות שמטרידות את הקמעונאים הוא המחיר שעליהם לשלם כדי למלא את הוראות חוק סימון מחירים, שאותו הם מעריכים במיליוני שקלים בחודש (תלוי בגודל הרשת).

בינואר 2018 עתרו לשכת המסחר ותשע רשתות שיווק (בהן ויקטורי, טיב טעם, חצי חינם ויינות ביתן) לבג"ץ בבקשה לבטל את נוהל הטלת הקנסות בגין אי־סימון מחירים. אחד מסעיפי חוק הגנת הצרכן קובע כי חלה חובת הצגת מחיר על כל מוצר בבית עסק. על פי החוק, אם קיים פער בין המחיר שהוצג על המוצר לבין המחיר בקופה, המחיר המחייב הוא זה שהוצג על המוצר, גם אם מחירו בקופה גבוה יותר. רשתות שלא עומדות בחוק זה חשופות לקנסות מצד הרשות להגנת הצרכן ולתביעות צרכניות פרטניות, שכן אי־עמידה בחוק יכולה לשמש עילה לתביעת פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 10,000 שקל.

עדי כהן, מנכ"ל טיב טעם
לם ווליץ

לפני כשנה גזר בית משפט השלום בתל אביב על רשת טיב טעם קנס של 235 אלף שקל, וגם על רמי לוי נגזר באפריל האחרון (2017) קנס של 165 אלף שקל בגין אי־סימון מחירים על מוצרים.

הרשתות טוענות כי זהו סימון מיותר, שעולה להן הרבה כסף. "זהו חוק ארכאי, שקיים רק בישראל", טוען כהן. "עלות היישום של החוק הזה גבוהה משום שהוא דורש אלפי עובדים, שעוסקים בעבודה סיזיפית מאוד. ויש גם העלויות של הפתקיות עצמן". לדבריו, באופן עקיף, השיטה פוגעת בצרכנים ומסכלת מבצעים. "מהרגע ששמת פתקית את כבר לא תשני את המחיר, כי עלות השינוי (הדבקה מחדש) היא כבדה, וזה פוגע בתחרותיות. אנחנו בענף רואים את המחיר של המתחרים ורוצים להגיב. אם רשת אחרת עשתה מבצע על מוצר, גם אני רוצה להוריד את המחיר, אבל יכולת התגובה שלי מוגבלת בגלל חובת הסימון".

שביט מוסיף בהקשר זה כי הבעיה מאפיינת גם את ענף האופנה: "אני צריך לשים תוויות בעברית על המוצרים. כל תווית עולה לי 1–2 שקלים, ויש מוצרים שזה הרבה כסף לעומת העלות שלהם. לוקח לי בין שבוע לשבועיים להתעסק בזה, כי המוצר יוצא מהמחסן הלוגיסטי והולך לתפירה, שם מחברים לו תווית. זה מעכב לי סחורות ומייקר בצורה משמעותית את הבגדים".

הקמעונאים טוענים כי כיום כבר אין צורך בסימון שכזה — שכן הטכנולוגיה יכולה בקלות להחליף אותו. "בעבר זה היה אולי נחוץ, אבל כיום יש אלטרנטיבה טכנולוגית שמקובלת בעולם; שמים על המדף צג שמתקשר עם הקופה, ומציג את המחיר אונליין בצורה מדויקת. כך חוסכים טעויות, וכל צרכן יכול לראות את מחיר. בעולם זה כבר קיים. בישראל יש כמה פיילוטים, אבל כרגע אי־אפשר להשתמש בזה באופן גורף, כל עוד חייבים לסמן כל מוצר במדבקה".

תקנות מתנגשות

אחת הטענות של הקמעונאים שקשה להתווכח עמה נוגעת לדרישות הסותרות של הרגולטור. כך לדוגמה, מנכ"ל חברת התרופות GSK ישראל, דורון שליט, סיפר בכנס בנושא רגולציה על התקנות הסותרות בתחום אריזות התרופות: "כל אריזה צריכה לקבל את אישור משרד הבריאות — כל אות, כל פונט, גודל וגרפיקה. הוחלט גם שצריך לשים על האריזה כיתוב בסיסי בארבע שפות: אנגלית, עברית, ערבית ורוסית, אז נאלצתי להגדיל את האריזה בשביל לענות על הצרכים והדרישות. מי שלא עשה כך, קיבל קנס. בסוף יצרתי אריזה לתפארת מדינת ישראל.

רשת מזון בנתיבות
אילן אסייג

"אלא שהרגולציה קובעת שגם הרוקח צריך לשים על האריזה מדבקה עם הסברים — כך שאת כל השפות מכסה מדבקה של בית המרקחת. ומה קרה לעבודה שלי? אני טרחתי, הגדלתי את הצוות, שיתקתי את פס הייצור במפעל — ובסוף המדבקה מכסה את זה".

דוגמה נוספת לתקנות הסותרות הוא חוק הגנת הצרכן לביטול עסקה (המקנה לצרכנים את הזכות לבטל עסקה ולקבל את כספם בחזרה), שאינו חופף את יתר התקנות בנושא. "זה מביא למצבים אבסורדיים. למשל, על פי התקנות, עסק אינו מחויב לקבל בחזרה תכשיט שמחירו גבוה מ–3,000 שקל, מתוך חשש שלקוחות ירכשו תכשיט לאירוע, ויחזירו אותו לחנות בתום 14 ימי ההחזרה. ואולם ברכישה של אותו מוצר באינטרנט הוא יכול לבטל את העסקה ולהחזירו בתוך 14 יום.

"יש המון דוגמאות לסתירות ואבסורדים, הנובעות בין היתר מהצעות חוק פרטיות רבות של חברי כנסת שרואים כל אחד את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, ואין מישהו שיסתכל על הכל מלמעלה ויקבע מה נחוץ ומה לא".

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "בעקבות החלטת הממשלה לקצץ בעודף הרגולציה כדי להוריד את יוקר המחיה, הופחתה רגולציה בדרישות הכבאות; תפורסם בקרוב הפחתה בתחום סימון מוצרי הטקסטיל; ותיכנס לתוקף רפורמה היסטורית של רישוי עסקים, רובם בתחום הקמעונות. למרות בקשות חוזרות ונשנות של משרד ראש הממשלה מארגון לשכות המסחר, לא נמסרו למשרד נתונים מדויקים ורלוונטיים הנוגעים לטענותיהם, שיאפשרו הרחבה של הפחתת הרגולציה לטובת הציבור".

קניון ביג פאשן בנצרת
גיל אליהו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#