"יש טעויות שניתן למנוע, וכשטעויות כאלה קורות - מישהו צריך לקבל עליהן אחריות" - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יש טעויות שניתן למנוע, וכשטעויות כאלה קורות - מישהו צריך לקבל עליהן אחריות"

מערכת הרפואה המשפטית סוערת: הצעת חוק חדשה קובעת כי הורים לילד שנולד עם מום לא יוכלו לתבוע את הרופאים המטפלים על רשלנות, אלא יזכו בפיצוי חד-פעמי של עד 250 אלף שקל ■ הרופאים וחברות הביטוח מרוצים, עורכי הדין מתנגדים וההורים חלוקים בדעתם

3תגובות

>> ארבעה רופאים ועובדת סוציאלית אחת ישבו מול יוליה וגילי בן משה וניסו להסביר להם כי בנם לביא בן החודשיים, שנולד עם תסמונת קנוואן (מחלה ניוונית של המוח) והוגדר כעיוור, חירש ואפאתי, לא יזכה לעבור את גיל 4, ושכדאי להם להתרכז בשני הילדים הבריאים שלהם ו"לתת לטבע לעשות את שלו".

שמונה ימים מאוחר יותר כבר היה לביא, כיום בן שנתיים ושמונה חודשים, על מטוס לפילדלפיה, למרכז רפואי המתמחה בטיפול במחלה הקשה. "שלושה ימים לאחר שהגענו למרכז, בזכות טיפול תרופתי מיוחד שניתן ללביא, הוא החל לשמוע", משחזרת יוליה. כיום המשפחה טסה עם לביא לפילדלפיה לסדרת בדיקות והתאמת תרופות אחת לשלושה חודשים, הכל במימון פרטי מתרומות. "שנה בחיים של לביא עולה מיליון שקל. זה כולל ארבע טיסות לארה"ב, ציוד שיקומי מאסיבי, ותמיכה במשפחה, שכן רק אחד מאתנו יכול לעבוד", אומרת יוליה. בימים אלה המשפחה תובעת את בית החולים שיבא ואת שירותי בריאות כללית בסך של 30 מיליון שקל - סכום יוצא דופן גם במונחים של רשלנות רפואית. "התביעה היא על רשלנות במסירת מידע גנטי", אומרת יוליה. "לביא הוא ילד שלישי. עשיתי בדיקות גנטיות עוד בהריון הראשון, ב-2001, ואף שנמצאתי נשאית של תסמונת קנוואן - מעולם לא יידעו אותי על כך.

"עברתי ארבעה הריונות, שבהם היה ידוע גם למעבדה הגנטית וגם לקופת החולים שאני נשאית, ואף אחד לא עשה דבר. לא מעט תיקים נופלים בין הגנטיקה לגינקולוגיה ואנחנו חלק מהנפילה הזו. אם המידע היה מגיע אלינו, אז בעלי היה עושה בדיקה, היו מגלים שגם הוא נשא ועורכים בדיקות מתאימות לכל אחד מהעוברים. מישהו שיחק בילדים שלנו רולטה רוסית - וכשמשחקים בסוף נולד ילד חולה".

פיצוי אוטומטי במקום תביעה

יוליה וגילי ביססו את סכום התביעה על מכפלה בין תוחלת חייו של לביא, כפי שהם מעריכים אותה בזכות הצלחת הטיפול, לבין עלות גידולו לשנה. ואולם לא בטוח שבעתיד יוכלו זוגות נוספים להגיש תביעות דומות: הצעת חוק חדשה שהונחה באחרונה על שולחן הכנסת, מסעירה את מערכת הבריאות והמערכת המשפטית, ומחדדת מאוד את היחסים הטעונים בין שתי המערכות. על המוקד: תביעות הרשלנות הרפואית בתחום המיילדות והגינקולוגיה - התחום ה"צומח" ביותר בתחום תביעות הרשלנות הרפואית בישראל ובעולם, שכיום אחראי לכ-40% מתביעות הרשלנות הרפואית בישראל ול-50% מסך הפיצויים בתחום. אם מוסיפים לכך גם תביעות הקשורות לילדים ולגנטיקה, המספרים אף גבוהים הרבה יותר.

הרעיון של הצעת החוק פשוט: במקום שהורים שילדיהם נולדו עם מום יתבעו את הרופא המאבחן או המיילד ויידרשו להוכיח כי רשלנות רפואית הובילה ללידת הילד הפגוע - הם יקבלו פיצוי אוטומטי בלי כל צורך להוכיח אשמה מצד הרופאים, בדומה לנהוג בתאונות דרכים, שבהן הנפגע זכאי לקבל פיצוי בלי קשר לשאלה מי אשם בתאונה.

לפי הצעת החוק, משפחה שנולד לה ילד פגוע תקבל פיצוי חד-פעמי של עד 250 אלף שקל בגין עוגמת הנפש, וועדת מומחים תקבע, לפי קריטריונים רפואיים, פיצוי שנתי שישולם לילד כל חייו. המשפחה לא תוכל לתבוע פיצוי מעבר לכך, גם אם היתה רשלנות רפואית, אך יהיה ניתן להגיש תביעות פליליות נגד רופאים רשלניים ולשלול את רישיונם.

לדברי יוזם החוק, ח"כ מאיר שטרית (קדימה), "בכל שנה נולדים בישראל כמה אלפי ילדים עם מומים גנטיים או אחרים, ונכון להיום, כדי לקבל פיצוי כספי ההורים נדרשים לתבוע את הרופא ולהוכיח שהוא התרשל. אם הם לא מצליחים - הם לא מקבלים כל פיצוי (מעבר לקצבת נכות, ר.ל.ג). תהליך כזה לוקח שנים, כך שנוצר מצב מעוות שרק מי שיש לו כסף, זמן ויכולת - יזכה לבסוף לפיצוי".

ילדיה של יוליה בן משה.

"תביעה היא כמו רולטה רוסית"

לדברי שטרית, ריבוי התביעות בתחום יצרו מצב של רפואה מתגוננת: "רופאים מבצעים מאות אלפי ואולי מיליוני בדיקות מיותרות שעולות למערכת מיליארדים; בכל חשד הכי קטן - מציעים לאשה להפיל או לחתום שאינה מוכנה להפיל ולא תוכל לתבוע. הנזק הוא אדיר. גינקולוג אמר לי: 'אנחנו רוצחים כל שנה אלפי ילדים שרבים מהם היו יכולים להיוולד בריאים בגלל החשש הזה'".

דבריו של שטרית קיבלו תוקף בכנס שנערך בנושא באחרונה במכון המחקר הרפואי גרטנר. יו"ר איגוד הגינקולוגים, פרופ' אריה הרמן, אמר בכנס כי "הערך הכללי של עלות תביעות הרשלנות בתחום המיילדותי בישראל חצה את רף ה-500 מיליון שקל בשנה. בשל עובדה זו נוקטים הרופאים רפואה מתגוננת שפירושה יותר בדיקות, יותר סיכונים, פחות רופאים המוכנים ליילד, פחות יחסים תקינים עם מטופלים ופגיעה קשה בתקציב הציבורי". פרופ' בולק גולדמן, יו"ר מכון גרטנר, הוסיף כי "תביעה היא כמו רולטה רוסית, ואי אפשר להבטיח לילוד הנפגע פיצוי שלו הוא זקוק".

טיעון נוסף שמעלה שטרית הוא מהתחום החברתי: "יש מגזרים, כמו החרדים והערבים, שבהם זוגות רבים לא מבצעים הפלה גם כשידוע מראש שיש מום גנטי בעובר. הזוגות האלה לא יכולים לתבוע לאחר הלידה כי הם ידעו מראש על הפגם, ונותרים בלי אמצעים לטפל בילד". לדבריו, "הרעיון של הצעת החוק הוא לקחת את כל אותם כספים שמתבזבזים על בדיקות מיותרות וביטוחים במחירים מופקעים ולעשות קרן לתשלום קבוע מדי חודש למשפחות. ההורים לא צריכים להוכיח כלום - עצם הלידה של ילד עם מום מזכה אותם בפיצוי, כשהוועדה קובעת מה מצבו ומה הסכום החודשי הדרוש לטיפול בו".

לפי הערכה כלכלית שעליה מסתמך שטרית, עלות החוק תהיה כ-40 מיליון דולר בשנה - סכום נמוך מאוד יחסית לסכומים המתגלגלים בתחום הרשלנות הרפואית. "באמצעות אותו סכום כסף שהולך כיום לקבוצה קטנה של ילדים נוכל לתת מענה לכולם", אומר שטרית.

הרופאים, מטבע הדברים, מאמצים בחום את הצעת החוק. "המצב של תביעות הרשלנות בתחום המיילדות ממש קריטי והדברים רק הולכים ומידרדרים", אומר יו"ד ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן. "בשלב זה, מי שנהנה מכל הסיפור הם בעצם רק עורכי דין המתמחים בתביעות נזיקין ברפואה. כל השאר - הרופאים, המטופלים והמערכת הרפואית - סובלים". אידלמן מוסיף כי "הרפואה אף פעם לא תהיה נטולת סיכונים, אבל צריך לנתק את הקשר בין הוכחת רשלנות לקבלת פיצוי - כי דווקא הכי חלשים ועניים לא יכולים לתבוע. זה עולה המון כסף, זה לוקח שנים ובסוף כלל לא מובטחת זכייה".

נציגי החולים דווקא תומכים בחוק, אם כי בצורה מסויגת. באגודה לזכויות החולה סבורים שפיצוי ללא הוכחת אשמה הוא חשוב מאוד, אך מוסיפים כי אין למנוע מאדם לתבוע באופן חופשי אם חושב שנגרם לו נזק כתוצאה מרשלנות.

עורכי הדין מתקוממים

המתנגדים החריפים ביותר להצעה, באופן לא מפתיע, הם עורכי הדין, הזוכים לנתח משמעותי מ"שוק" תביעות הרשלנות הרפואית. עם זאת, הטיעונים שלהם נגד הצעת החוק עקרוניים. "ההצעה לא רק שלא תשיג את מטרתה, אלא תגרום נזק רב לנפגעים", אומר עו"ד אסף פוזנר, מומחה בתחום הרשלנות הרפואית המייצג את עמדת לשכת עורכי הדין. "מדובר בניסיון להתחמק מביקורת שיפוטית על מכונים ורופאים בתחום ההריונות, הגנטיקה והאולטראסאונד. קבוצות אלה שמו להן למטרה לקדם את הצעת החוק כדי למנוע תביעות".

גם במשרדי הבריאות והאוצר מתנגדים בשלב זה להצעה. "הצעת החוק בוסרית וכוללת הרבה קשיים ובעיות ביישומה", נמסר ממשרד הבריאות. באוצר משמיעים עמדה נחרצת יותר: "מתן פיצוי ללא הוכחת אשמה או התרשלות אינו צודקת, וכמוהו כהגדלת קצבת נכות בצרה מפלה - לא לפי מבחן סוציאלי או בריאותי אלא לפי מקור הפגיעה", אומרים במשרד. עם זאת, באוצר בהחלט מודאגים מהעלייה במספר תביעות הרשלנות הרפואית ובסכומים הגבוהים שנפסקים ובהשלכות התופעה, ומציעים להקשיח את התנאים לקבלת פיצוי. "אנו תומכים בקביעת פיצוי מקסימלי וידוע מראש עבור סוגי הפגיעות האפשריות, במקרה של התרשלות מוכחת", נמסר מהמשרד.

בין המתנגדים להצעה נכללים גם הורים לילדים פגועים. "לא הוגן למנוע מאדם את זכותו הטבעית לתבוע את מה שמגיע לו בבית המשפט", אומרת ד"ר שרון אילון, אם לילדה בת 8 הסובלת משיתוק מוחין בעקבות תאונת דרכים שעברה האם בזמן ההריון. אילון אמנם מסכימה "שיש בעיה אמיתית להגיש תביעות לבית המשפט, כי לאנשים יש בעיה לממן אותן. חוות דעת רפואית, למשל, יכולה להגיע עד 40 אלף שקל", אומרת אילון ומציעה פתרון אחר לבעיה: "מדוע לא להקים קרן שתסייע לאנשים לממן חוות דעת, או להגביל את הסכום שניתן לגבות עבור חוות דעת?".

אילון מוסיפה שסכום הפיצוי, 250 אלף שקל, "הוא מגוחך ולא מתקרב לסכומים שמדברים עליהם בתביעות של רשלנות רפואית - סכומים המשקפים את עלות הגידול של ילד פגוע עד שמגיע לבגרות". אילון, מייסדת ארגון קול הזכויות המסייע להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אומרת כי "מתוך הניסיון העגום של אנשים שנאלצים להתמודד עם ועדות אטומות כמו בביטוח הלאומי - השיקול לעולם לא יהיה לטובת הילד והמשפחה, אלא לטובת שמירה על תקציב המדינה".

בינתיים הצליחה אילון לשכנע את ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) - שהסירה את שמה מהצעת החוק: "הוועדות ישתדלו תמיד 'לחסוך', על חשבון הילדים ומשפחותיהם", כתבה יחימוביץ' לשטרית במכתב ששיגרה אליו. בנוסף, כתבה, "לא הגיוני חוקתית להחריג מכל ענפי הרפואה דווקא את תחום המיילדות, ולא סביר לשלול מהורים את הזכות לפנות לערכאות".

על דבר אחד מסכימים גם התומכים וגם המתנגדים: המצב הקיים, היוצר רפואה מתגוננת מחד, ופיצוי למעטים מאידך, הוא בעייתי מאוד. יכול להיות שהפתרון נמצא בכלל בכיוון אחר. "דיני הנזיקין מוגבלים ביכולתם להבטיח איכות למטופל הבא בתור", אומר ד"ר גיל סיגל מהמרכז למשפט רפואי בקריה האקדמית אונו. סגל מציע "לתת משקל רב יותר מכפי שנעשה כיום לבירור משמעתי, ניהול סיכונים ואבטחת איכות - מטרות שאינן מושגות כיום במערכת המתבססת בעיקר על תביעות".

ובאמת, המערכת מתקשה להפיק לקחים. את זה מכירה מקרוב גם יוליה, שמספרת כי כשלוש שנים לאחר לידת בנה החולה, עברה חברתה חוויה דומה באופן מצמרר: הרופא שלח אותה לבדיקות גנטיות רק בשבוע ה-17 להריונה, שבהן נמצא כי היא נושאת את הגן של מחלת קנוואן. בירור קצר העלה כי גם בעלה נושא את הגן וגם העובר חולה, וחברתה נאלצה לעבור לידה מוקדמת וטראומטית בשבוע 28 להריונה.

"זה רק הוכיח לי עד כמה המערכת לא מפיקה לקחים", אומרת יוליה. "אם בעקבות המקרה שלנו היו מחדדים את ההוראות ומוציאה נוהלים ברורים - זה לא היה קורה לחברה שלי. יש טעויות שניתן למנוע, וכשטעויות כאלה קורות - מישהו צריך לקבל עליהן אחריות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#