מדינת כל יצרניה - גם הלא יהודים - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדינת כל יצרניה - גם הלא יהודים

מהפך קונספטואלי בענף הביצים והחלב

2תגובות

מעטים מאתנו נתנו דעתם לכך, כי בשנה האחרונה התרחש בישראל מהפך, אם לא מהפכה ממש; לראשונה היתה ישראל למדינת כל חקלאיה. לראשונה מאז הקמתה, זכו חקלאים ערבים למכסות יצור ביצים, הענף החקלאי הציוני האחרון, שהיה שמור ליהודים בלבד.

בעקבות עתירה לבג"ץ של חקלאים ערביים החליטו שרי החקלאות והאוצר להנחות את מועצת הלול לאשר למגדלי עופות במגזר הערבי מכסת יצור בהיקף 6 מיליון ביצים לשנה. חשוב לומר כי בשלב הנוכחי מדובר במהפך קונספטואלי בעיקר, מפני שמכסות היצור שאושרו למיעוט הערבי, הדרוזי והצ'רקסי הן לא יותר מ-0.3% מכלל 1.9 מיליארד הביצים המיוצרת בלולי ישראל מדי שנה וייהנו מהן 24 יצרנים בלבד שכל אחד מהם יוכל לייצר 250 אלף ביצים לשנה. זו מכסה קטנה מדי כדי לפרנס בה משפחה, אך בעלי מכסות יצור רשאים לרכוש מכסות מיצרנים אחרים ולהגדיל בכך את היצור.

מצערת מאוד העובדה שבג"ץ נאלץ להתערב כדי להזכיר למדינה כי קיים בישראל חוק יסוד חופש העיסוק, כדי שהמדינה תכיר כי לאחר 62 שנה עליה להיות מדינת כל חקלאיה ולא מדינת חקלאיה היהודים בלבד. הממשלה פעלה נכון שלא חיכתה להתבזות בבג"ץ והחליטה לאפשר לחקלאים ממגזרי המיעוטים לייצר ביצים. עתה יש לחכות ולראות מתי ההחלטה תיושם.

גם ענף החלב היה עד לאחרונה ענף ליהודים בלבד. אף שגם היום לא תמצא ערבי אחד ברשימת 1,222 בעלי מכסות יצור המייצרים 1.3 מיליארד ליטר חלב בשנה, יש אישור עקרוני למועצת החלב להעניק מכסות יצור למיעוטים. משום מה גם לא ברור כמה ליטר מכסות יצור אושרו להם, מתי יקבלו אותן, מי יקבל ובעיקר מה הסיבה שיישום ההחלטה מתעכב. ברשימת הזכאים ב-2011 לתוספת מכסות יצור בהיקף 75 מיליון ליטר או בהיתר להקים רפתות חדשות - לא כלולים יצרנים ערבים.

 

ובכל זאת מדובר במהפך. ענף החלב וענף ההטלה הם שני ענפים חקלאיים מתוכננים המתנהלים באמצעות מכסות יצור. המשמעות היא שהמדינה קובעת מי יקבל היתר יצור ושיווק ומי לא יקבל היתר - ואלו הם גם ענפים בהם מבטיחה המדינה ליצרנים רווחיות באמצעות נוסחה הנשענת על עיקרון ה"קוסט פלוס".

בנוסף לכך, ענף ההטלה נהנה מ"חוק הגליל", המסבסד את יצרני הביצים בגליל בכ-70 מיליון שקל בשנה, כשלא ברור תמיד מי מקבל ולמה. מכל מקום באמצעות התקנות הללו מאפשרת המדינה לחקלאים יהודים בלבד לעסוק ביצור ושיווק חלב וביצים. אם לדייק, מעולם לא נכתב בתקנות "ליהודים בלבד". אבל בפועל זה הוטמע בהן כך שלא ניתן לטעות.

אפשר להבין ואולי גם להסכים, כי להעדפה הזו היתה הצדקה בשלושת העשורים הראשונים לקיום המדינה, כשהיה הכרח לבסס את קיומם הכלכלי של מאות הישובים החדשים שהוקמו ברחבי בארץ. ענפים כמו ייצור חלב וביצים, אינם דורשים השקעות גדולות, שטחי קרקע נרחבים ובעיקר לא זקוקים למים להשקייה.

לא פחות מזה, אפשר להקים אותם בתוך הישובים עצמם ובכך היה יתרון ביטחוני חשוב בתקופה ההיא. אלא שהתנהלות שהיתה מוצדקת אולי, לשעתה, הפכה בהדרגה לאפליה בוטה וחסרת הצדקה. אין כיום כל סיבה שהמיעוטים לא יזכו למכסות יצור חלב וביצים מכוח חוק יסוד חופש העיסוק, לפי חלקם באוכלוסיית החקלאים בישראל או בחלקם באוכלוסייה בכלל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#