תחייתו של עם הספר: עלייה של 20% במספר הנרשמים כמנויים בספריות - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחייתו של עם הספר: עלייה של 20% במספר הנרשמים כמנויים בספריות

איך מקבלים בחינם את רבי המכר האחרונים של מאיר שלו, הרלן קובן, חאלד חוסייני ותומס פרידמן ובדרך מקנחים בסרט חדש - בחינם? נכנסים לספרייה העירונית הקרובה לביתכם ■ מה שהיה פעם נחלתן של ספרניות נרגנות נהפך למוקד תרבותי, טכנולוגי וחינוכי להמונים ■ עם הספר, גרסת 2009

תגובות

אלון קסטיאל ביטל באחרונה את המנוי שלו לכבלים ועשה מנוי לספרייה. יזם הנדל"ן התל-אביבי התנתק מאינפוזיית הטלוויזיה כצעד מחאה על גודש התכנים הלא מעניינים, אבל החיבור לספרייה היה סמלי ומעשי גם יחד. "ספריות הן הדבר הכי דומה בישראל לחוויית הרכישה בחנויות כמו 'בארנס אנד נובלס'", הוא אומר. "אמנם אין קפה, אבל יש מבחר כל כך גדול, שבטוח תמצא משהו שפונה אליך. על מדף ספרי ההיסטוריה בסטימצקי, למשל, המבחר דל ואקטואלי. בספרייה אני מוצא אוסף של כל מה שהתפרסם ב-50 השנה האחרונות". קסטיאל לא לבד. המרכז להדרכת ספריות מדווח על עלייה של 20% לפחות במספר הנרשמים כמנויים בספריות עירוניות וציבוריות. הגידול נובע, כנראה, מהביטול הכמעט גורף של דמי המנוי לספריות, כך שכל ישראלי יכול לשאול ספרים בחינם בעיר מגוריו. ההחלטה נכנסה לתוקף במשך השנה האחרונה ברוב היישובים, ללא קמפיין יחסי ציבור מתוזמן - ובכל זאת גרמה לנהירה לספריות. גם המיתון בוודאי הוסיף לטרנד.

לא ברור אם מדובר באפנה חולפת, אבל אולי היא תצליח לשנות את תדמיתה הנושנה של הספרייה ותהפוך אותה ממקום מפלט מאובק, שבו ספרניות חמורות סבר משקיטות כל בדל שיחה, למרכז קהילתי תוסס ומעודכן. מקום שאוספיו ממוחשבים ואליו נוהרים ילדים, נערים ומבוגרים כדי לכתוב עבודות, ללמוד יחד בחדרי עיון מוארים ומזמינים, לגלוש באינטרנט במחשבים החדישים ושטוחי המסך, להשתתף בערבי קריאה, בסדנאות ובחוגים, לשמוע דיסקים ואפילו לקבל ייעוץ בענייני מס.

ספריית המדיטק בחולון היא דוגמה לספרייה עתידית שכזו. מרכז מדיטק, בניין ורוד לבנים ועתיר חלונות שספרייתו נחנכה ב-2004, משכן תחת גגו הגלי תיאטרון ילדים, סינמטק, את המרכז הישראלי לעיצוב ומוזיאון לקריקטורות ולקומיקס. בספרייה העירונית שתי קומות נרחבות של ספרים ומחשבים, עמדות עיון נוחות ושטיחים צבעוניים, וכן ספריית מוסיקה והשאלת דיסקים, שכניסתה מעוטרת בפוסטר ענק וצבעוני של עטיפת האלבום של החיפושיות, "סרג'נט פפר".

במדיטק אולי לא מחזיקים באוספי הספרים המרשימים ביותר - ספריית בית אריאלה בתל אביב, לדוגמה, עולה עליה בתחומים מסוימים - אבל היא נראית מצוין, ומיטיבה לשתף פעולה עם המוסדות התרבותיים השוכנים לצדה בערבי תיאטרון ספרותיים, במפגשים עם סופרים ואפילו בערב לכבוד אהוד מנור. בנוסף יש במקום סדנאות כתיבה, חוגים לספרות, לאמנות ולקולנוע, וכיתות מבתי ספר מקומיים מגיעות לכאן באופן קבוע כדי לקבל הדרכה על השימוש בספרייה. ספריית הילדים מלאה במחשבים עדכניים, חללים לשעת סיפור, איורים מספרי ילדים וכיסאות בצורת לבבות ופרחים.

אף שתפוצת האינטרנט והמחשבים הביתיים הפכו לכאורה את חדרי העיון והלימוד למיותרים, מסתבר שהיכולת לעבוד בשקט היא עדיין חלק ניכר מקסם המשיכה של המדיטק. עבור אלה, לי ולוטן, בנות 12 שמחכות שהספרייה תיפתח, היא בעיקר מקום לכתוב בו עבודות - עבודת שורשים, במקרה הנוכחי. לכאן באים כדי ליהנות מחדר העיון המרווח והמואר, משלל המקורות, מהשקט וגם מהיכולת לצלם מסמכים ולהדפיס בשחור לבן. לשלושתן אין מנוי: אלה דווקא אוהבת לקרוא ואפילו קונה ספרים, אבל המנוי שלה נגמר לפני זמן מה ואמא שלה, שכנראה לא מעודכנת בחוק החדש, חושבת שלא כדאי לעשות מנוי כי היא במילא לא מרבה ללכת לספרייה. בכיתה שלהן הבנות קוראות לפעמים, אבל "הבנים בכלל לא".

עטרת, בת 17 מיבנה שמחכה אף היא לפתיחת הספרייה, דווקא אוהבת לקרוא ואפילו מחליפה ספרים בספרייה העירונית ליד הבית, אבל גם היא מגיעה עד חולון כדי ליהנות מתנאי העבודה המשופרים. היום תעבוד על פרויקט הסיום שלה בביולוגיה עם חברתה סיון. שתיהן לומדות בבת ים, אבל לדבריהן, במדיטק יש "ממש מבחר של ספרים, יותר מהספריות הקטנות, ודברים שבטוח שהם מקוריים, לא כמו באינטרנט. ויש פה אווירה של לימוד".

לדברי טוני דורי, מנהלת רשת הספריות בחולון, המעבר מבניין הספרייה הישן לחדש שילש את כמות ההשאלות, מ-8,000 בספרייה הישנה ל-21 אלף בחדשה. אבל חולון היא לאו דווקא דוגמה מייצגת. במידה רבה, פני הספריות הציבוריות והעירוניות תלויים בסדרי העדיפויות של העירייה האחראית עליהן ומספקת את רוב תקציבן. בניית הספרייה בחולון, לשם המחשה, היא חלק מהמאמץ למתג את חולון כ"עיר הילדים". העירייה בראשותו של מוטי ששון השקיעה בספרייה הרבה מאוד כסף, החל ב-100 מיליון שקל להקמת הבניין, וכלה בתקציב שנתי של 11 מיליון שקל לספריות בחולון - שמתוכו מגיעים 10 מיליון שקל מהעירייה.

הממונה על מחלקת הספריות במשרד התרבות, ויקטור בן-נעים, סבור שלא מדובר בעניין של גיאוגרפיה. "הפער הוא לא בין פריפריה למרכז. הספרייה פורחת ברמלה והיא על הפנים בלוד, כי ברמלה יש מנהלת ספרייה מצוינת, ובלוד הוציאו אותה לפנסיה מוקדמת כחלק מתוכנית הבראה. כמובן שהדברים מתבטאים בעשייה. גם בכל הנוגע למחשוב, הפער הוא בין מנהלי ספריות ציבוריות שאוהבים את העניין ומבינים אותו לכאלה שלא. זה עניין של כסף, אבל בעיקר של הבנת צרכים".

המבחר וההשקעה עשויים אפילו לגרום למנויים להיכנס למכונית ולנהוג כדי להחליף ספר. עינת גרה בגבעת שמואל אבל מנויה זה שנה וחצי לספרייה העירונית ברמת גן - אותה ספרייה שהיתה מנויה עליה בילדותה. הנוסטלגיה שיחקה תפקיד פחות מהשיקול הכלכלי: "לפני כן קניתי המון ספרים, וזו הוצאה כספית גדולה מאוד", היא מספרת. "ואז אחי אמר לי, לכי לספרייה, יש שם הכל. את סוג הספרים שאני קוראת, בעיקר רומנים רומנטיים, במילא קוראים רק פעם אחת. יש כמובן גם ספרים שקוראים יותר, ואותם אני ממשיכה לקנות: כשאני מגיעה לסטימצקי, אני לא עומדת בפיתוי". כיום היא מגיעה לספרייה פעם בחודש כדי להצטייד, והמנוי עולה לה 50 שקל בשנה - פחות ממחירו של ספר אחד בחנות.

עבור מנויים אחרים, הספרייה היא כרטיס חזרה לילדות. זיו מהרצליה חזר לספרייה בעקבות בנו שעלה לכיתה א' השנה, "והוא עדיין מתלהב מהקריאה. הוא הולך בבית כמו רמקול ומודיע לנו מה הוא קורא". גם זיו היה בילדותו מנוי נלהב בספרייה, אבל תחביב הקריאה נזנח עקב מצוקת הזמן: "פעם הייתי קורא בעיקר במילואים ובחו"ל, אבל לפני שנה שוחררתי ממילואים, והרבה זמן כבר לא היינו בחופש", הוא מספר. "אבל עדיין יש ערימת ספרים ליד המיטה, כמו אצל פרס". בספרייה הוא מחליף גם סרטי די.וי.די, גם אם המבחר לא גדול - וחשוב לא פחות, המנוי גרם לו לשקול מחדש את הרגלי קנייית הספרים שלו: "פעם היה מאוד כיף להחזיק ספרים, כיום כבר אין מקום בבית ויש סיבה לחזור לספרייה. בינינו, כולנו אוהבים לקנות ספרים הביתה, ואז קוראים אותם פעם אחת".

"אסור להשתולל, לדבר או לקלל"

לו נכנס זיו לספריית בית דני בתל אביב, היא בוודאי היתה מזכירה לו את ספריות ילדותו. אם המדיטק הוא העתיד של הספריות, הספרייה בבית דני היא העבר של רבות מהן. חזות היי-טקית לא תימצא כאן, וגם לא כיסאות מעוצבים או מסכים שטוחים. בלובי של המתנ"ס, הנטוע בלב סמטאותיה השקטות של שכונת התקווה לצד תיאטרון דוהל, זקנות עטויות מטפחת מדדות בקושי למועדון הקשישים בקומה הראשונה, בעוד המטפלות הפיליפיניות שלהן מתחממות בחוץ בשמש.

בספרייה שבקומה השלישית, ארונות ברזל ישנים עמוסי ספרים כרוכי ניילון עומדים על שטיח אפרפר. שלטים מצוירים ביד מקדמים את פני הבאים, ובפינה ניצב דגל ישראל לצד עותק ממוסגר של "התקווה", ממש כמו פעם. בחדר העיון מחכים כמה מחשבים כבדים ומיושנים, ובכניסה אליו עומד לוח לכבוד חגיגות מאה השנה לעיר תל אביב, עמוס כתבות עיתון שנגזרו ביד ותמונות שצולמו מספרים ישנים על ידי מנהלת הספריה הנמרצת, יעל קטן.

במקומות כמו בית דני נראה שהיעד הקהילתי של הספרייה מושג גם בלי הצהרות ושדרוגים. "אני תמיד אומרת שאני קודם כל אמא, מורה ועובדת סוציאלית, ורק אחרי זה ספרנית", מעידה קטן. התפקיד שלה כולל ייעוץ לתלמידים שמרבים להגיע למקום, בין השאר בנוגע לאופן השימוש במחשבים. "ל-95% מהתושבים פה אין מחשב", היא מסבירה. היא גם מנהלת בית ספר בזעיר אנפין, המספק שיעורים פרטיים מסובסדים לילדי הסביבה, מהיסודי ועד סוף התיכון.

האתוס הספרייתי נשמר כשהיה, וקטן רואה בחינוך הילדים חלק מתפקידה. "שיחזירו ספרים נקיים ועטופים, אסור להשתולל, לדבר, או לקלל בספרייה. אנחנו עדיין מוסד חינוכי". אוכלוסיית המנויים מתחלפת כל הזמן, כי השכונה משמשת כשכונת מעבר. "כל מי שמתחזק כלכלית יוצא מפה", מסבירה קטן. בשכונה מתגוררים עולים רבים מחבר העמים לשעבר, ולכן מחזיקה הספרייה 2,000 ספרים ברוסית.

קטן מקיימת אירועים ספרותיים לפי הישג ידה וההשראה שנוחתת עליה - על אף שהתושבים לא נוטים להגיע לפעילויות שעולות כסף - אבל לא מתכננת מהפך או התחדשות מיוחדת בשנה הקרובה. "כדי לעשות מהפך צריך תקציבים, צריך הבנה עם הגורמים למעלה", היא מושכת בכתפיה.

גם ספריית בית אריאלה, הספרייה המרכזית בתל אביב, למרות עושר החומרים הכלולים בה - ספריית מוסיקה, ספריית תיאטרון, ארכיון עיתונות נרחב, סדנאות וחוגים - כבר מתחילה להראות סימני בלאי בשוליים: בחלק מהשלטים בארכיון העיתונות, לדוגמה, חסרות כמה אותיות, והחזות הכללית נראית מעט מיושנת.

נורית ליבמן, מנהלת בית אריאלה ורשת הספריות העירוניות בתל אביב-יפו, אומרת שתוספת צנועה של 10%-20% בלבד לתקציב הספריות, שהיקפו 18 מיליון שקל בשנה בתל אביב - תאפשר לה להעשיר את האוספים, לשפר את חזות הספריות וליזום יותר פרויקטים דיגיטליים.

"למה לא לגבות מהמנויים 100 שקל בשנה?"

לפחות בעניין סדרי העדיפויות, מנסה המדינה לסייע בשנים האחרונות. לאחר עשורים רבים שבהם הגיעה התמיכה הממשלתית לספריות לסך של 5% בלבד, מקווים במשרד התרבות לזריחתו של שחר חדש. תיקון לחוק, שעבר ב-2007, אוכף למעשה את החוק שנחקק ב-1975 ואוסר על גביית דמי מנוי בספריות עירוניות. בשנות ה-70 עמדו מאחורי החוק הזה הרבה כוונות טובות, אך לא שקל אחד. בחסות התיקון החדש, אמורה התמיכה לגדול לכדי מחצית מהסכום שמקציבות המועצות והעיריות - 85 מיליון שקל מתוך 170 מיליון.

אבל התמיכה הממשלתית מיועדת להרחבה ולשדרוג של שירותי הספרייה - קיום ערבי סופרים, למשל - ולא לשמש תחליף למימון העירוני. בנוסף, היא מותנית בכך שהמועצות והעיריות לא יקטינו את תמיכתן. הקוץ באליה הוא שהתמיכה המלאה תושג רק בטווח של שש שנים, כלומר רק התקציב של 2013 יכלול את מלוא הסכום. עד אז גדל הסכום בכ-11 מיליון שקל כל שנה. ביטול דמי המנוי, לעומת זאת, כבר נכנס לתוקפו, ומשפיע ישירות על תקציב הספריות. התקציב של 2009, בסך 38 מיליון שקל, אמור להיות מאושר בממשלה החדשה. לדברי רו"ח ליאור אשכנזי, מנהל הכספים של מרכז ההדרכה לספריות בישראל, הפרישה הזאת היא כורח המציאות, שנבע מהדיונים עם האוצר. גם כך, הוא מספר, ארך התהליך חמש שנים.

ככל שתגדל תמיכת הממשלה, היא תאפשר לספריות להרחיב את פעילותן ולא רק להילחם על הישרדותן. "ברגע שהערך הכלכלי של הספרייה לא נמדד במספר המנויים והמדינה תומכת ביותר סעיפים ומקציבה יותר כספים, יש אפשרות לעשות ניסויים ולא לפחד לקחת סיכון כספי פן יבולע לספרייה", מסביר אלון ספן, מנכ"ל המדיטק.

בינתיים, הרשויות המקומיות צריכות לגשר על החור בתקציב שנוצר עקב הפסקת הגבייה של דמי מנוי, ולא כולן מאושרות מהסידור הזה. רוב הרשויות בלעו את הצפרדע, אולי גם מפני ש-2008 היתה שנת בחירות, ו"מנוי חינם לכל תושב" נשמע מצוין בעוד ש"עוברים על החוק" לא נשמע משהו. אבל ארבע רשויות מסרבות עדיין לבטל את גביית דמי המנוי, ולכן גם אינן נהנות מתמיכה ממשלתית.

למועצת שוהם יש חודש לקבל החלטה סופית אם היא בפנים או לא, ונרקיס פיין, מנכ"לית החברה העירונית לתרבות ולספורט במועצה, לא מוצאת נימוקים רבים בעד ההצטרפות. "לדעתי הציבור לא יכול לעמוד בחוק הזה, וכשאני אומרת 'ציבור' אני מתכוונת למועצות המקומיות", היא אומרת. לטענתה, ההפסד שתספוג מועצת שוהם מביטול דמי המנוי יגיע לכ-200 אלף שקל בשנה (אשכנזי טוען שמדובר בערך בחצי מהסכום), בעוד שההצעה הנדיבה ביותר שקיבלה המועצה ממשרד התרבות עד כה היתה כ-100 אלף שקל.

"ובכלל", שואלת פיין, "באקלים פוליטי הפכפך כמו שלנו, מי ערב לכך שגם הממשלה הבאה תתמוך במהלך ותאשר את התקציבים המובטחים? מבחינה פוליטית ביטול דמי המנוי הוא צעד בלתי הפיך - ובמקרה כזה יישארו הרשויות המקומיות תקועות עם חור בתקציב.

"זה חוק נפלא, אבל למה להחיל אותו על כולם?" היא שואלת, "כרגע הכסף ממילא ניתן בתלושי קנייה שאפשר להשתמש בהם רק לרכש, והספרייה שלנו חדשה ולא צריכה הרבה מחשבים או ספרים, כך שזה לא עוזר לי. תנו את הכסף למקומות שצריכים אותו. לי יש ספרייה נהדרת, ממוחשבת, למה אני לא יכולה לגבות דמי מנוי של 100 שקל לשנה?". אבל גם פיין יודעת שאם יוחלט להמשיך ולגבות, היא תצטרך לעמוד מול תושבים שיתהו למה הם משלמים על שירותים שאחרים מקבלים בחינם.

מנגד, אשכנזי ובן-נעים בטוחים שהאוצר יכבד את ההסדר. "לא באנו לממשלה כדי שהאוצר יוכל לדחוף את זה אחר כך לחוק ההסדרים", אומר אשכנזי. "אנחנו דרשנו מלכתחילה יותר כסף, אבל התפשרנו עם האוצר כדי לוודא שהם תומכים בהסכם - כך שיש מבחינתנו סיכוי מזערי שההסכם לא יכובד. אין תעודת ביטוח במדינה הזאת, אבל בינתיים קיבלנו את כל התקציבים שהובטחו". הוא מסכים שבשנים הבאות ייאלצו הרשויות לשלם. "בהתחלה יהיה להן קצת קשה. ראשון לציון, למשל, הפסידה הון תועפות והעירייה לא אמרה מלה".

ספר במקום "אמריקן איידול"

ובינתיים, יש תמורה בעד (הפסקת) האגרה. העלייה הארצית במספר המנויים ראויה לציון, במיוחד בשל העובדה שהמהלך לא פורסם באף קמפיין מאורגן אלא רק זכה לכמה כתבות בעיתונות המקומית והארצית. העובדה שגם קודם לא היווה המנוי הוצאה גדולה במיוחד - 100-200 שקל בשנה למנוי לכל היותר, ובמקומות מסוימים עשרות שקלים בודדים בלבד - מעלה את הסברה שהאפקט היה בעיקר פסיכולוגי. מי שהיסס קודם להוציא על מנוי סכום שווה ערך לקניית ארבעה ספרים במבצע, קיבל זריקת עידוד מהמחשבה שגם אם יחליף ספר אחד בשנה, בזבוז כסף זה לא יהיה, ולפחות תיאורטית הוא יוכל להשקיט את המצפון התרבותי שלו גם אם יתפתה לצפות ב"אמריקן איידול" במקום לקרוא.

רויטל פאלקה מתל אביב, למשל, עשתה מנוי בספריית בית אריאלה רק לאחר שתל אביב החליטה להשתתף בביטול דמי המנוי. "זו לא היתה הוצאה גדולה ממילא, אבל זה עניין עקרוני - של תרבות, אמנות וידע שחשוב שיהיו נגישים לכל הקהל", היא מסבירה. פאלקה, אמנית פלסטלינה ופרסומאית שגם עובדת עם ספריית הילדים של בית אריאלה ועורכת בה סדנאות, גילתה את דבר המנוי החינמי בימים שבהם הספרייה עדיין גבתה דמי מנוי, בשיחה מקרית עם ספרנית.

זו האחרונה עודדה אותה לכתוב מכתב לעירייה ולבקש את החלת החוק גם על תל אביב. פאלקה עשתה כדבריה, ואף החלה דיון בעניין באתר TheMarker Cafe. את המנוי החינמי שבארנקה היא משווה לכרטיס תורם איברים. "זה מנוי הצהרתי, שמעיד עלי שאני בן אדם טוב", היא אומרת בהומור. "כנראה שלספריית התיאטרון בבית אריאלה לא אכנס וגם לא לספריית הרמב"ם, אבל כן אחפש בספריית ההשאלה את הספר חדש של עמוס עוז". כמאיירת שעובדת עם עיתוני ילדים, המנוי אף מאפשר לה להתעדכן בספרי ילדים, שהם בגדר ספרות מקצועית.

השפעתו הדרמטית של מנוי החינם הורגשה זה מכבר בדרום העיר תל אביב, שם ביטלה העירייה את דמי המנוי כבר ב-2004, והביאה לקפיצה מיידית במספר המנויים. הספרייה הקטנה במתנ"ס בית דני, השוכן בשכונת התקווה ומשרת את תושבי האזור, רשמה גידול חד של כ-500%, מ-187 מנויים ב-2005 לכ-1,000 מנויים כיום.

באיטליה מחלקים ספרים בחוף הים

"מייק אובר" חזותי, דיגיטציה ואפילו שיווק - כל אלה חיוניים כדי לסייע לספריות לעמוד ברוח הזמן. אינטרנט, שלל אמצעי בידור ואפילו מבצעים של ספר בשקל ברשתות הספרים מאיימים כל הזמן לנגוס בנכונות לעשות מנוי בספרייה. עיקר המאמצים מכוונים כדי למשוך לספרייה את הילדים, דור העתיד. באירופה הספרנים כבר מחזירים מלחמה: בפינלנד, כפי שסופר בכתבה שהתפרסמה ב"הארץ", יוצאים הספרנים לגנים ומציגים בפני הילדים קטעים מספרים מפורסמים; באיטליה, מספר בן-נעים, מחלקים ספרים בחוף הים.

בישראל החזון של ספרייה בחוף עוד רחוק. "הספרנים חוששים שיהיו גרגירי חול בספרים. אנחנו פחות מהפכנים", קובע בן-נעים. "היו ניסיונות שלא כל כך הצליחו, כמו ספרייה שיצאה לקניון וניסתה לרשום קוראים", נזכרת ליבמן. במקום זאת הספרנים יוצאים לכיכר רבין בשבוע הספר, עורכים "מצעד ספרים" שבמהלכו בוחרים הילדים את הספרים הפופולריים ביותר, ובבית אריאלה אף מחלקים עט ושקית כותנה מאוירת לכל מצטרף חדש לספרייה. "פעם היינו יותר בענייני ייעוץ וחדר עיון, אבל היתה ירידה בשימוש בחדר העיון, כי הדרישות במערכת החינוך ירדו", סבורה קטן, "אבל ספרי קריאה תמיד אוהבים, ויש מודעות לכל רבי המכר. זאת ממש אופנה".

"ודאי שאם תהיה יותר הכנסה לספריות ממשרד התרבות, הספריות יהיו מעוצבות ומעודכנות וימשכו קהל", אומרת דורי בתקווה. אך נראה שהדרך עוד ארוכה להשלמת המהפך התדמיתי של הספרייה. "אני לא מכירה עוד אנשים שמנויים בספרייה, פרט לאמא שלי", מעידה דפנה, מנויה בספרייה הראשית של רמת-גן מאז גיל שלוש. "אני קוראת המון, אין סיכוי שאוכל להרשות לעצמי את הספרים וגם אין לי מקום בבית. אבל אנשים חושבים שאני ממש תמהונית. הם שואלים, למה שלא תקני לעצמך כמה ספרים?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#