"שיקום ההורה שיגיד שהוא לא רוצה לדעת מה הילד עושה בסמארטפון"

אפליקציות רבות מאפשרות להורים שליטה ומעקב אחר פעילות הילדים באינטרנט ■ כעת נשאר רק לבחור כמה אתם מוכנים לשלם עבורן וכמה אתם מעוניינים לחדור לפרטיות של הילדים

הדר קנה
הדר קנה
ילדים עם סמארטפונים

בחורף 2011, דודאל מזרחי, אז תלמיד כיתה י' בתיכון אורט במעלה אדומים, שם קץ לחייו בעקבות מסכת התעללות שעבר על ידי בני כיתתו והכפשות שנכתבו נגדו בפייסבוק. בנובמבר 2016 החליט גם ברנדון רייט, נער בריטי בן 15, לסיים את חייו. רייט סבל מהתעללות מתמשכת מצד חבריו לבית הספר. בין היתר, פתחו הנערים דף פייסבוק מזויף על שמו שבו שלחו לו מסרים מעליבים, כינו אותו בשמות גנאי, התגרו בו ואף איימו עליו ועל שלום משפחתו.

דוגמאות כואבות אלה למעשים קיצוניים שקרו בעקבות שיימינג (ביוש) ובריונות ברשת נעשות נפוצות יותר ויותר. ההורים המודאגים, שרובם גדלו בלי מכשיר סלולרי צמוד, לא תמיד יודעים כיצד להתמודד עם הבעיה.

"אני אמא לשלושה ילדים, וכל החיים עסקתי בשילוב שבין הטכנולוגיה לעולם החברתי", אומרת אסתר ליברזון נמר, שותפה להקמה ומנכ"לית של Bosco — חברה ישראלית המפתחת אפליקציה להשגחה הורית. לדבריה, "גם בעבר היו שיימינג ובריונות, אבל ההבדל לעומת היום הוא בהפצה. כיום, באמצעות הרשתות החברתיות כל ביוש מופץ לעשרות ואפילו מאות ילדים מהשכבה של הילד ומסביבתו הקרובה, ומה שנפוץ יותר הוא גם מכאיב יותר. אם פעם היינו יכולים ללכת הביתה, להתכסות בשמיכה ולא לראות את החברים, כיום זה מגיע עד מתחת לשמיכה באמצעות הסמארטפון".

הנתונים מראים כי ככל שהשימוש בסמארטפון גובר, כך יורד גיל המשתמשים. לפי דו"ח של בזק ל–2015, הגיל הממוצע לקבלת הסמארטפון הראשון בחייו של ילד בישראל הוא 9.5, לעומת גיל 11 רק שנה קודם לכן. לפי סקר שערך מכון המחקר שריד, ל–72% מהילדים בישראל יש טלפונים חכמים, והגיל הצעיר ביותר לקבלת מכשיר הוא 6. עד גיל 15, לפי הסקר, שיעור בעלי הטלפונים החכמים מטפס ל–97%.

במקביל, הנתונים מציגים עלייה בביטויי השנאה והשיימינג ברשת. לפי דו"ח אחר של בזק, למצב האינטרנט בישראל ל–2016, נרשמה עלייה של עשרות אחוזים ברמת החשיפה של כלל הציבור לשיימינג ברשת: כ–70% מהגולשים נחשפו לשיימינג ברשת ו–14% העידו שהם עצמם היו קורבן לשיימינג.

חוסר האונים של ההורים מול הסכנות והסבל שעלולים להיגרם לילדים יוצר רצון לפקח על פעילות הילדים ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל. סקר שנערך בפברואר על ידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה עבור פרטנר מלמד כי 69% מההורים בישראל היו רוצים לדעת היכן הילד שלהם נמצא בכל רגע, ו–73% מההורים עושים "בדיקת מיקום" אחת לפחות ביום עם הילד — בשיחת טלפון או בווטסאפ.

לכן לא מפליא כי על פי ההערכות, שוק האפליקציות להשגחה הורית (Parental Control) בעולם כבר מגלגל כ–4 מיליארד דולר. אפליקציות כגון Qustodio ו–life 360 מציעות להורים יכולת פיקוח ושליטה על פעילות הילדים ברשת בדרגות שונות — החל בחסימה פשוטה של אתרים בעייתיים ומעקב אחר מיקומו של הילד, ועד לקריאה של הודעות הטקסט וחיפוש תכנים בעייתיים.

בחירת הפתרון המתאים תלויה בעיקר בגישה החינוכית של ההורים. אלה הדוגלים בזכות הילדים לפרטיות יכולים להסתפק בסינון מינימלי של אתרים בעייתיים (כמו פורנו, סמים והימורים), שאותו אפשר לדרוש מספקיות התקשורת, לרוב בחינם. בצד השני של הסקאלה ניצבים הורים הסבורים כי ההגנה על הילדים היא ערך עליון, וכל האמצעים לכך כשרים, כולל שימוש באפליקציות העוקבות אחר הילדים ואף קוראות את הטקסטים שהם מעלים ברשת.

המפתח לקשר טוב — אמון הדדי עם הילד

"אנחנו כהורים עדיין מגששים באפלה במרחב שהילדים כבר שולטים בו", אומרת אורנה היילינגר, מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח באיגוד האינטרנט הישראלי. היילינגר סבורה כי המפתח לקשר טוב בין הורים לילדים הוא בניית אמון הדדי: "כשאני נותנת את הסמארטפון הראשון לילד באזור כיתה ב', אני פותחת דיאלוג ומסכימה אתו מראש על התנאים. אני מסבירה לו שזה כלי שבאמצעותו הוא יכול לפגוע ולהיפגע, אז שייזהר, ואם משהו לא נעים — שיפנה אלי. ברגע שאני מניחה תשתית כזאת, אני יכולה לדבר אתו גם בגיל 11 וגם בגיל 15 ולשאול אם הוא נתקל בגילויי שנאה. זה צריך להיות חלק מהשיח המשפחתי. אם אחליט לדבר אתו בפעם הראשונה בגיל 13, איחרתי את הרכבת".

היילינגר אינה דוגלת בבקרה הורית. "אני לא מאמינה שצריך לפגוע בפרטיות הילד. המפתח הוא בחינוך שלו", היא אומרת. "פתרון טכנולוגי יכול לסגור מעגל קטן, אבל מרגע שהילד עצמאי, קשה יותר לשלוט עליו, והוא יכול להגיע לאותם מקומות שלא רצינו דרך המחשב של החבר, או באמצעות פרופיל חדש. הם חכמים יותר מאתנו ויכולים לעקוף את החסימות — ולכן צריך לבנות על חינוך ולא חסימות הורים".

לעומתה, גלעד האן, חוקר עבירות ופשעי מחשב, מאמין גדול בבקרה הורית. "ההורה היום די חסר אונים מול ריבוי מקרים של בני נוער שנפגעים משיימינג, בריונות והפצת תמונות, ואנחנו רואים את הבריונות עולה בהיקפים ובעוצמה, ואילו הגיל יורד והולך. אני מאמין שאם ההורה יקבל התראות בזמן אמת הוא יוכל להעניק כלים ותמיכה רגשית לילד ולהציל חיים".

הטכנולוגיה מציעה פתרונות שמתאימים לדוגלי שתי הגישות, וכל הורה יכול לבחור את המתאימה לו ביותר.

האופציות החינמיות: מכשיר "טיפש" ובקרה בסיסית על גלישה

ההגנות החינמיות שמוצעות להורים מחולקות לרמות שונות. זה אמנם טרוויאלי, אבל הדרך הפשוטה ביותר לשלוט על הרגלי הגלישה של הילדים היא לא לקנות להם מכשיר חכם. אפשר להסתפק במכשיר "טיפש", כמו הדגמים הישנים של נוקיה שדרכם אפשר רק לשלוח הודעות ולהתקשר, אך לא לגלוש באינטרנט. אפשר גם לקנות מכשיר חכם ולא לצרף לו חבילת גלישה, אבל הילד יוכל להתחבר בקלות לרשתות Fi־Wi.

אסתר ליברזון נמר
אסתר ליברזון נמרצילום: ינאי יחיאל / האח ה�

אם כבר יש ברשות הילדים מכשיר חכם, ספקיות האינטרנט מציעות שירות סינון תכנים ברמה בסיסית בחינם על פי חוק. השירות כרוך ברישום פשוט ומונע גלישה באתרים שכוללים פורנוגרפיה, אלימות, סמים, הימורים ותכנים פוגעניים. השירות ניתן גם לטאבלטים. השירות מסנן את הגלישה הסלולרית, אבל אם המכשיר עובר לגלישה על רשת Fi־Wi, שירות הסינון אינו עובד.

אפליקציה חינמית המיועדת למצבי חירום נקראת "הכפתור האדום". היישום שייך ומופעל על ידי עמותה ללא כוונת רווח באותו השם, שמטרתה היא מלחמה באלימות ברשת. האפליקציה מאפשרת לבני נוער שנתקלו באלימות ברשת כלפיהם או כלפי אחרים ללחוץ על "כפתור אדום", שמבצע צילום מסך של התוכן הפוגעני או הבעייתי, ואז נפתחת חלונית המאפשרת למשתמש להוסיף תגובה לפני השליחה האנונימית של הדיווח. עמותת הכפתור האדום מטפלת בכל דיווח לגופו.

אחד ממייסדי העמותה, אלון בר דוד, מספר כי בעמותה מתקבלות בכל יום עשרות ולעתים אף מאות קריאות. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב וחברות נוספות, ויש לנו ערוץ ישיר להסרת תכנים אלימים. אנחנו גם מקבלים דרך השרת איומים באובדנות של בני נוער שמביעים מצוקה. במקרים כאלה אנחנו עובדים עם יחידת הסייבר המשטרתית, והיא מאתרת ושולחת ניידת לנער או לנערה שמביעים מצוקה ברשת".

בתשלום חלקי: חסימת המכשיר עד שהילד עונה להורים

לצורך מעקב צמוד יותר אחר השימוש של הילדים ברשת, יש עשרות אפליקציות בשוק. בחלקן בסיס השירותים הוא חינמי, ובהמשך מציעה האפליקציה שירותים נוספים בתשלום, וחלקן מוצעות בתשלום כבר בהתחלה.

אחת מהן היא אפליקציית בקרת ההורים של ESET הסלובקית, שהשימוש בה חינמי ל–30 יום, ובהמשך היא מציעה שירותים נוספים בתשלום. האפליקציה מציעה חסימה של אתרים המכילים תכנים שאינם הולמים את גילו של הילד, ומאפשרת להורים לחסום אפליקציות נבחרות ולהגביל את זמן השימוש בהן, ומאפשרת גם להקציב זמן למשחקים בסמארטפון ובטאבלט ושליטה בתקציב המוקצה למשחקים. כמו כן, ההורה יכול לבדוק את מיקום הילד בלחיצת כפתור ולשלוח הודעות טקסט למכשיר שלו שיחסמו את השימוש בו עד שהילד יענה להודעה.

דני זיוי, מנהל ערוץ שותפים ESET ישראל, אומר: "אפליקציה שממש קוראת את התוכן של הילד בטלפון יוצרת אי־אמון, ולכן אנחנו דוגלים בדיאלוג של הסכמות בין הורה לילד — זה יוצר תקשורת טובה יותר. האפליקציה לא יכולה להחליף חינוך, היא רק כלי עזר. אני, למשל, מעורב מאוד בחינוך של הילד שלי, ודרך האפליקציה אני יכול לראות כמה זמן הוא בילה בכל משחק וכמה הוא גלש באינטרנט. אני יכול להגביל אותו ולקבוע, למשל, שבשעות שהוא בבית הספר הטלפון חסום לגלישה, או שאם אני רואה שהוא משחק יותר מדי זמן תופיע לו הודעה מתוך האפליקציה שמציעה לו, 'עומר, למה שלא תצא החוצה לשחק עם חברים?', או לסגור לו את המכשיר אחרי 20:00".

אפשרות נוספת היא זו של חברת פרטנר שהושקה במארס, ונקראת פרטנר גארד. האפליקציה עולה 24.90 שקל לחודש ומציעה איתור של בני המשפחה והגדרת Safe-Zones — "מתחם בטוח" שבו הילד או ההורה המבוגר אמורים להיות בשעות מוגדרות, ושיציאה ממנו גורמת למשלוח התראה למנהל המערכת במשפחה. האפליקציה גם מאפשרת בקרה על התכנים שאליהם הילדים נחשפים, כולל אפשרות לחסימת אתרים ואפליקציות והגנת סייבר.

יובל קינן, המשנה למנכ"ל פרטנר, אומר כי "המטרה היא ליצור שקט נפשי להורה ולילד. בכל פעם שעולה נושא השיימינג בתקשורת אחרי שנגנב לאיזה סלב הטלפון, הרבה לקוחות מתקשרים מודאגים ושואלים אם יש פתרונות. המוצר שאנחנו מחויבים לספק על ידי הרגולטור הוא כללי, ומעבר לכך אנחנו מציעים אפליקציה שמאפשרת לסנן תכנים גם לפי גילאים ואתרים מסוימים. יש גם אפליקציות לגיטימיות שאני פשוט לא רוצה שהילדים ישתמשו בהן, כמו טינדר וטלגרם".

בתשלום: מעקב צמוד אחר הילדים

זה לא משחק ילדים אפליקציות נבחרות להגנה על ילדים מפני תכנים פוגעניים

להורים המחמירים קיימות גם אפליקציות חודרניות יותר. אחת מהן היא Keepers הישראלית של דורון יעקובי וחנן ליפסקין, שהתחילו בפיתוחה לאחר ששמעו על אב לילד שניסה לפגוע בעצמו בעקבות שיימינג. האפליקציה שולטת על כל המידע שהילד מקבל — הודעות, מידע ופעילות ברשתות חברתיות — ומעבירה להורה את המידע דרך סנן שבוחן מתי הילד שולח או מקבל הודעות פוגעניות, או תוכן לא ראוי.

יעקובי מדגיש כי התוכן לא חייב להיות קשור לאלימות: "המנוע שלנו בוחן לא רק שיימינג, אלא גם שיחות על אנורקסיה, פדופיליה, סמים ואלכוהול, ובעצם כל תוכן שלילי במכשיר של הילד. הוא גם יבחן אחרת שיחה של ילד בן 8 לעומת ילד בן 14. התוכן מגיע למנוע חכם, ששולח את הדברים הרלוונטיים בלבד לפי חוקים שפיתחנו, כי בשפה היומיומית כיום מלים רעות יכולות להתפרש בקונוטציה חיובית — למשל, 'אני רעב רצח'".

יעקובי סבור כי Keepers לא פוגעת בפרטיות הילד: "הכל במסגרת החוק. הטלפון הוא רכוש ההורה, וגם הילד נמצא בחזקתו עד גיל 18. האפליקציה גם לא קוראת את כל ההודעות. ילד ממוצע שולח ומקבל 800 הודעות בשבוע, וזו כמות מידע אדירה. אנחנו מנטרים רק את אלה בעלות התוכן השלילי, כך ש–95% מההודעות נשארות ברשות הילד בלבד".

האפליקציה Bosco, שאותה ייסדו ליברזון נמר וינון לנדנברג, ממיינת ומסננת את התוכן הפוגעני ברשת. בזמן שהיא עושה זאת היא לומדת את ההתנהגות היומיומית של הילד — כמה פעמים הוא פותח את הטלפון, כמה הוא משחק וכמה זמן הוא מקדיש לרשתות החברתיות, מתי הוא הסיר חברים מרשת חברתית, מתי וכמה הסירו אותו, והאם מדובר בכמות חריגה. האפליקציה לומדת הרגלים גם מחוץ לרשת — למשל, כמה זמן נדרש לילד להגיע לבית הספר ואם הוא התעכב. פיצ'ר מרכזי נוסף וייחודי הוא בחינת הפרופיל הקולי של הילד בשיחות במכשיר. אחרי כל שיחה האפליקציה שולחת אינדיקציה להורה אם הוא נשמע שמח, בסדר או עצוב".

לשאלה על החדירה לפרטיות הילד, עונה ליברזון נמר: "ההורות הישנה אומרת שאנחנו האפוטרופוסים של הילד עד גיל 18, וזה אומר שלילדים אין פרטיות עד שהם יוצאים מהבית. ההורות החדשה, לעומת זאת, מקדשת את הילד כאינדיבידואל. אנחנו באמצע, וחושבים שההורים צריכים לדעת, אבל לא כל דבר. לא כל מלה שנכתבת במכשיר נשלחת להורים, אלא רק מלים בעייתיות — כמו "חרם", "השפלה", "מכות". רק את זה ההורה יקבל, ושיקום ההורה שיגיד שהוא לא רוצה לדעת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker