המדינה לא רוצה לפתור את חידת העופרת

יש סיכוי של בערך אחד לעשרה שבמי הברז בבית שלכם יש עופרת. אנחנו, כמו גם הילדים שלנו, שותים אותה, מבשלים אתה ורוחצים אתה כלים. עופרת לא אמורה להיות במי השתייה שלנו, והימצאותה שם מזיקה לבריאות — אך כפי שזה נראה כרגע, כל הגורמים במדינה שאמונים על מי השתייה שלנו בדרך זו או אחרת לא מתכוונים לעשות לגבי זה שום דבר.

בעשרת הימים האחרונים הצטברו במערכת TheMarker עדויות וממצאים שמעלים ספק בנוגע לאיכות של מי השתייה שלנו. מכון התקנים מצא עופרת בריכוז גבוה מהקבוע בתקן גם במי הכניסה לחלק ממכונות הקפה שהוא בדק; ובכירי תאגיד המים של תל אביב־יפו, מי אביבים, סיפרו בכנות שבחלק מבדיקות המים שהם מבצעים בבתים, הם מוצאים עופרת.

לאור הממצאים האלה, היה אפשר לצפות ממשרד הבריאות לבצע בדיקות נוספות במי השתייה. אבל משרד הבריאות — שהעלה את העופרת לשיח הציבורי, כשהודיע על הימצאותה במכונות קפה מדגמים מסוימים, והכניס ללחץ מדינה שלמה — התנער מאחריותו לעופרת במי השתייה נחרצות כשאלה זרמו לכיוון ברזי המים הביתיים.

בכירי המשרד טענו בעקביות שאין כל בעיה במי השתייה, ושאין בכוונתם לערוך בדיקות נוספות. הם אמרו שבדיקות שמבוצעות במקורות המים ובצנרת העירונית הראו חריגות רק ב–0.3% מהמקרים, ושבכל הנוגע למים בבתים ובמוסדות חינוך ואשפוז — בוצעה בדיקה שהראתה "רק" 2% חריגות מהתקן.

כשעומת עם הטענה שלפיה למרות הממצאים של בדיקת המשרד, שבוצעה באחרונה ב–2011, בפועל יש עופרת בחלק ממי הברז — טען המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, שהמשרד בכלל לא אחראי על המים שמגיעים לבתיהם של 8.5 מיליון ישראלים, אלא רק על מקורות המים הראשיים והצנרת העירונית. הוא הוסיף כי אם יש למישהו חשש שנמצאת מתכת מסוכנת במים שבביתו, הוא מוזמן להזמין בדיקה בעלות של 531 שקל, ולחזור למשרד להתייעצות במקרה של תשובה חיובית.

גרוטו הבהיר כי הוא לא מתכוון להתייחס או אף להסתכל בתוצאות הבדיקות של מכון התקנים, ופסל את האפשרות לעשות בדיקות נוספות מטעם המשרד במקומות שנמצאו כבעייתיים בבדיקות מכון התקנים, ואולי להודיע לאנשים על הבעיה במים שלהם. זה כנראה לא היה חשוב כמו נושאים אחרים שטופלו רק באחרונה על ידי משרד הבריאות, כמו צריכת סופגניות בחנוכה או חלוקת שוקו בקייטנות.

סביר כי במשרד הבריאות קיוו כי השיח על העופרת במי שתייה יידעך, אבל ביום חמישי האחרון נחשפו ב–TheMarker נתונים שמעמידים לפחות בסימן שאלה את טענות משרד הבריאות כי הוא לא הכיר את בעיית העופרת במים. מדובר היה במצגת של משרד הבריאות מ–2013, שלא נחשפה עד אז בפני הציבור, שלפיה כבר ב–2013 משרד הבריאות סבר כי "כל חשיפה לעופרת מסכנת את בריאות הציבור, במיוחד ילדים קטנים"; וכי עופרת נמצאה ב–10% מבדיקות שביצע המשרד ב–2011 במערכות המים שבבתים, במוסדות חינוך, במוסדות אשפוז וברשתות המים העירוניות. בנוסף, חיטוט בטבלאות האקסל שמשרד הבריאות מפרסם באתר שלו על תוצאות בדיקות משרד הבריאות במקורות האספקה בין אוקטובר 2015 לאוקטובר 2016 גילה כי ב–27% מהדגימות נמצאה עופרת, וכי ביישובים רבים נמצאה עופרת בכל הבדיקות שנעשו.

במצגת פנימית שהכין המשרד ב–2013 הוסבר איך התקן שנקבע לריכוז מותר של עופרת במים (10 מיקרוגרם לליטר) נקבע לא על פי הסכנה הבריאותית הצפויה, אלא על פי סף הגילוי האנליטי של המכשיר במעבדה. לפי המשרד, אם היתה אפשרות למדוד ריכוז נמוך יותר, סביר להניח שהתקן המקובל בעולם היה אף יותר נמוך מ–10 מיקרוגרם לליטר. במלים אחרות — הריכוז המותר של עופרת בתקן לעופרת לא נקבע מסיבה רפואית. הבחינה של ריכוז העופרת בתקן היא לא ממניעים בריאותיים. אם כך, כבר לפני כארבע שנים במשרד הבריאות היו מוטרדים מסוגיית העופרת במים, ואף ציינו כי "חשיפה לריכוזים נמוכים מאוד של עופרת קשורה לירידה ביכולת השכלית (הנמדדת במנת משכל), ירידה בביצוע אקדמי, ועלייה בסיכון להתנהגות תוקפנית".

קשה להבין איך לאור הנתונים המדאיגים האלה, שהיו ידועים כבר מ–2011, לא טרחה המדינה לבצע בדיקות ברשת האספקה הביתית. מומחי מים אומרים שראוי היה לבצע בדיקות נוספות גם מכיוון שבשנים האחרונות התחילו להזרים מים מותפלים בצנרת למי השתייה. מים מותפלים, לדבריהם, יכולים לתרום ולהאיץ שחרור עופרת מהצנרת כתוצאה מקורוזיה.

גם אחרי שהמצגת נחשפה, המשרד לא שינה את עמדתו, ושלח תגובה שמלמדת שהוא אינו מתכוון לטפל בנושא. במשרד המשיכו לטעון כי "ערך נמוך מהתקן אינו מסכן. הסיכון בערך גבוה מותנה במידת החשיפה ובתכיפותה" — אף שבמצגת של המשרד נטען כי אין סף בטוח לחשיפה לעופרת.

עוד נטען בתגובה כי התקן הישראלי לעופרת במים הוא המחמיר ביותר, שכן באירופה התקן הוא 25 מיקרוגרם לליטר. למעשה, התקן האירופאי גם הוא 10 מיקרוגרם לליטר. אחרי שמשרד הבריאות עומת עם הנתון האמיתי, הוא טען שטעה, ותיקן את התגובה.

אף שהעיניים נשואות כרגע למוצא פיהם של בכירי משרד הבריאות, ראוי לציין כי גם משרדים ורשויות אחרות — כמו רשות המים, הכפופה למשרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, או תאגידי המים העירוניים — לא הרימו עדיין את הכפפה, והחליטו להיכנס בעובי הקורה. הרבה יותר קל לכולם להסביר למה זאת לא האחריות שלהם.

עדיין לא יודע מהיכן מגיעה העופרת למי השתייה של חלק מהבתים ומוסדות החינוך והאשפוז — אם מזליגה ממקורות ראשיים, מהצנרות העירוניות או מהצנרת הביתית. ייתכן שיותר מתשובה אחת נכונה. מה שלא ברור הוא הסירוב להקשיב לשיח המתעורר ולהסיר את הספק, דרך בדיקה רצינית של נציגי הממשלה שאחראים על התשתיות שלנו ועל בריאות הציבור.