עדי יופה

כבר בעת שצעדתי, ביום ההשקה, אל סניף הסופר קופיקס הראשון בישראל, אפשר היה לחוש בחוסר המנוחה בקרב בעלי העסקים הסמוכים לנוכח השכן החדש שעבר לגור לידם ברחוב הרצל 102 בתל אביב. בעלי עסקים מבינים במסחר - אבל גם בעיקר באיך אנשים קונים. וגם בעלי העסקים האלה מבינים, ככל הנראה, שכניסתו של הקופיקס לרחוב שלהם תעשה את מה שעשה בזמנו סניף הקופיקס הראשון שנפתח בתל אביב לרחוב אבן גבירול. כשאחד מבעלי העסקים אמר לחברו: "איך אני אמכור בתשעה שקלים כשהכל אצל ההוא בחמישה שקלים?" - הוא ידע על מה הוא מדבר. 

הבשורה החדשה הגיעה לאחד הרחובות הכי מסחריים בתל אביב: סופרמרקט, שהדבר הכי מסובך בו הוא מבצע של שני מוצרים בחמישה שקלים, והדבר הכי פשוט בו הוא מוצר אחד בחמישה שקלים. בסך הכל נמכרים בסופר קופיקס 600 מוצרים. הקונספט החדש ברור: צרכנות חדשה, שקופה, בלי אותיות קטנות ועם מחיר מינימלי אחיד. זוהי מערכת היחסים החדשה שבין חנות ללקוח: הכל ידוע ושקוף.

לא ברור האם מקרי הדבר, שהסניף הראשון נפתח דווקא ברחוב הרצל בתל אביב, אשר מזוהה כל כך עם מסחר מהסוג המסורתי והמוכר. אך העניין עם סופר קופיקס ועם קופיקס בכלל, מיום שהגיחה לעולמנו, הוא שההשפעה אינה רק על הרחוב שבו נפתח סניף - אלא גם עלינו, הקונים. קופיקס מייצרת סטנדרט, וצרכנים אוהבים סטנדרט שמיטיב איתם. 

סופר קופיקסצילום: אלירן רובין

יש דמיון בין סיפור קופיקס למגמת הטבעונות בישראל: ההשפעה שיש לטבעונים על האופן שבו אנו אוכלים גדולה כל כך, שהיא חורגת משיעורם האמיתי של הטבעונים באוכלוסייה. הם יצרו סטנדרט - והוא חזק מהכל. במובן זה, ההשפעה שתהיה לסופר קופיקס על האופן שבו אנו קונים בסופר תהיה גדולה יותר מנתח השוק האמיתי שלו בהשוואה לחנויות אחרות. ולכן, סופר קופיקס צריך להטריד לא רק את בעלי העסקים השכנים, אלא את מנהלי רשתות השיווק באשר הם.

מה שאבי כץ, מייסד קופיקס, היטיב להבין, הוא הצורך הצרכני הטריוויאלי שהתהווה אצלנו בשנים שחלפו מאז המחאה החברתית: אנחנו רוצים מחיר מינימלי, אחיד ולאורך זמן. ואם אפשר לעשות את זה בקטגוריות שאף אחד לא נגע בהן קודם - מה טוב. האפשרות הזו מתמיהה אותנו בכל פעם מחדש. פעם היינו רגילים לשתות קפה ב-12 שקל, ואז הבנו שאפשר גם בחמישה שקלים. עכשיו יש במחיר הזה גם ביסלי, בירה וקפה. פתאום אנחנו חושבים לעצמנו - למה מגיע לנו כל הטוב הזה? וזה ניכר מאוד בדו"חות הכספיים האחרונים של רשתות השיווק.

נחזור לרגע אל הסופר קופיקס שנפתח ברחוב שקרוי על שמו של חוזה המדינה. ובכן - הסניף לא גדול ולא קטן. הוא לא רמי לוי ולא שופרסל. בחזותו הכללית הוא מזכיר משהו שבין AM:PM לפיצוצייה. לצד סופרמרקטים ענקיים של אלפי מ"ר, מתקיימת קטגוריה שלמה של רשתות שיווק מקומיות, פיצוציות וסניפי אקספרס. הם אלה שנמצאים בחזית התחרות עם הקונספט החדש, בהנחה שקהל היעד שעליו בונה סופר קופיקס הוא קהל של תל אביבים שחיים לבד או בזוג, הולכים ברגל או רוכבים על אופניים, וממלאים רק כמה שקיות של אריזות קטנות מדי כמה ימים. במקרה כזה, סופר קופיקס הוא בדיוק מה שהקהל הזה צריך. למה לקנות ביותר מחמישה שקלים, כשיש אלטרנטיבה נגישה בעיר?

במתכונתו הנוכחית, סופר קופיקס אינו מיועד למשפחות. לא תמלאו בו עגלות לחג ולא תעמיסו בו מוצרים קפואים לשבועיים הקרובים. מי שמחפש לקנות גדול והרבה - לא זו הכתובת. גם מי שמחפש טיול של שעות בסניף ומגוון של אלפי מוצרים לא ימצא זאת בחנות החדשה. גם מי שמחפש שיפתיעו אותו עם עוף בשקל לא יופתע שם. למעשה, סופר קופיקס היא חנות דיסקאונט עירונית מהסוג החדש שמדברת בשפה חדשה, שבה יש רק מילה אחת: חמש. 

הכותבת היא מומחית לחיזוי טרנדים

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker