ספרים, חוגים והסעות: ההורים משלמים על 
חינוך עשרות אלפי שקלים - בלי לשאול שאלות

בתוך ארבע שנים זינקו ההוצאות של הורים על חינוך ב-66% - בעוד שחלקה של המדינה התכווץ ■ ארבע משפחות חושפות את היקף ההוצאות שלהן על תשלומים לבתי הספר, מחשבים ושיעורים פרטיים

רותי לוי
רותי לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותי לוי
רותי לוי

חוק חינוך חובה, שנחקק מיד לאחר קום המדינה, קבע גם כי הלימודים עד גיל 18 יהיו בחינם. למרות זאת, בכל שנה נדרשים ההורים לשלם יותר עבור חינוך ילדיהם, בעוד המדינה נסוגה מאחריותה למימון החינוך הציבורי.

בתי הספר כבר לא מתביישים לדרוש מההורים תשלומים על מוצרים נלווים כמו טאבלטים, תוכניות העשרה או ציוד מיוחד לבית הספר, גם כשהתלמידים יכולים להסתדר בלעדיהם. באחד מבתי הספר באזור המרכז, למשל, התבקשו באחרונה תלמידי כיתה ה' לרכוש מחברות ספירלה בלבד - היקרות פי עשרה ממחברות פשוטות. בבית ספר אחר התבקשו התלמידים לרכוש לעצמם מחשבים ב-3,000 שקל, אך המעבר ללמידה מקוונת לא חסך להורים את עלויות רכישת ספרי הלימוד, והם נדרשו להמשיך ולרכוש אותם בגרסתם המודפסת.

ההורים בישראל כורעים תחת נטל מימון החינוך של ילדיהם: ב-2013 זינקו הוצאותיהם לשיא של 24 מיליארד שקל - עלייה של 66% לעומת ההוצאה על חינוך ארבע שנים קודם לכן. בסעיף ההוצאה על חינוך נכללים תשלומי הורים, עלות ציוד כתיבה וספרי לימוד, שיעורים פרטיים, צהרונים וחלק מהחוגים שהם בעלי אופי לימודי. עם זאת, תשלומים רבים - למשל עבור הסעות, לוקרים, תלבושת אחידה ותנועות נוער - אינם נכללים בסכום זה.

בעוד הנטל על ההורים גדל, קטן חלקה של המדינה במימון הוצאות החינוך. ב-2013 ירד חלקה של המדינה במימון החינוך לשפל של 71%. רוב מדינות OECD נוטלות אחריות גבוהה יותר על חינוך, ומממנות בממוצע 83.6% מההוצאה הלאומית על חינוך. בפינלנד, למשל, הממשלה מממנת 97.6%, באיטליה כ–90%, ובשוודיה - 80.5%.

בשבוע האחרון פנינו לארבע משפחות שנאותו לחשוף בפנינו את היקף ההוצאות על שנת הלימודים. מהראיונות למדנו כי בחסות הפיקוח הרופף של משרד החינוך, מתנפחים הסכומים שהורי התלמידים מתבקשים לשלם לבתי הספר על שעות העשרה ועל מגמות מיוחדות. כך גילינו תשלום שנתי בסך 1,800 שקל עבור תוכנית מחוננים שמשלמת משפחה מאופקים, וסכום של 2,000 שקל לתשלומי הורים שהתבקשה לשלם משפחה בצפון, בהם מגולמת הזכות להשתתף בכיתת "מצוינות טכנולוגית". בעבר הלא רחוק, מגמות לימוד יוקרתיות בתוך בתי ספר תיכוניים היו מזוהות עם השכבות המבוססות בחברה, אבל כיום הן מקובלות בבתי ספר רבים, שמציעים להורים לרשום את התלמידים למגמות כמו אמנויות, רובוטיקה והנדסה. הורה שאינו יכול להרשות לעצמו לשלם את "מס החינוך" משאיר את ילדיו מאחור.

באחד מבתי הספר בפתח תקוה טירפדו השנה את החלתו של פרויקט השאלת ספרי הלימוד - שאמור להוזיל את תשלומי ההורים על ספרים במאות ואלפי שקלים בשנה - לאחר שההורים שוכנעו כי הוא כרוך בנטל לוגיסטי שצפוי ליפול על כתפיהם. רק בחודש שעבר הבאנו 
ב–TheMarker מקרה דומה מבתי ספר ברמת גן. יש לציין כי הפרויקט הוא בגדר חובה החל מהשנה, כחלק מיישום המלצותיה של ועדת טרכטנברג, וכדי שלא ליישמו יש להחתים לפחות 40% מההורים.

לכל התשלומים האלה מתלווה הוצאה אדירה על שיעורים פרטיים, שנהפכה למעמסה כלכלית כמעט על כל בית שבו תלמידים בחטיבת הביניים או בתיכון. לפי נתוני משרד החינוך, 41% מתלמידי חטיבות הביניים קיבלו עזרה במקצוע אחד לפחות במהלך השנה. לפי הערכות, בשנות התיכון השיעור מזנק לכ–70%. הסכומים שהוציאו המשפחות שריאיינו עבור שיעורים פרטיים היו 2,500 עד 9,800 שקל בשנה, לעתים עבור ילד אחד בלבד. שיעורים אלה הוצגו על ידי המרואיינים כהשקעת "אין ברירה".

בית הספר דורש מחשב נייד, אך לא מסייע להוזיל את הרכישה

משפחת ברושי־חן מיבנאל: אסנת, בעלת עסק לייעוץ שיווקי ודוקטורנטית בתיירות בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה; יניב, קצין במערך הכבאות בטבריה; והילדים זיו (כיתה י'), יעל (כיתה ז') ואורי (כיתה א')

ציוד וספרי לימוד: "התחלנו את השנה עם 1,450 שקל ציוד לבית הספר לשלושת הילדים", מספרת אסנת ברושי־חן. "רק ההוצאה על תיק וקלמר לכיתה א' הסתכמה ב–450 שקל, אחרי הנחת קופון. ליעל קנינו תיק ב–Ebay ב–50 שקל. חשבנו שאנחנו חוסכים, אך כשהתיק הגיע, הבנו שהוא לא מתאים ונאלצנו לרכוש חדש ב–200 שקל בחנות.

"כשהבן הגדול התחיל את חטיבת הביניים, הוא למד בכיתת מצוינות ודרשו מאתנו לרכוש לו מחשב נייד כחלק מפרויקט ניסיוני. רכשנו אותו ב–1,500 שקל לפני שלוש שנים. הוא משתמש במחשב רק ללימודים, והמחשב מחזיק מעמד. השנה כבר כל הכיתות בבית הספר אימצו את פרויקט הלימודים המקוונים, ונאלצנו לרכוש מחשב נייד גם עבור הבת.

"אנחנו לא מרגישים שהמערכת עושה מספיק כדי להקל על ההורים בהוצאה הזו. מאות תלמידים נשלחים לרכוש מחשב או טאבלט, כל אחד לעצמו, ואף שיש פה כוח קנייה שיכול היה להוזיל את העלויות, אין התארגנות יזומה דרך בית הספר. את המחשב של יעל קנינו באילת ב–2,000 שקל".

משפחת ברושי־חן מיבנאלצילום: גיל אליהו

תשלומי הורים: "זה תמיד נראה לנו שערורייתי. זה מתחיל ב–800 שקל בכיתה א', אך כשמגיעים לחטיבה הסכום מוכפל ומשולש, וככל שהכיתה יותר מתקדמת - נוספים עוד תשלומים על פרויקטים מיוחדים".

שיעורים פרטיים: "עבור שיעורים פרטיים במתמטיקה הסתייענו במרכז למידה. העלות בשנה שעברה הסתכמה ב–250 שקל בחודש עבור מפגש שבועי — כחצי מעלות של שיעור רגיל".

חוגים: "ההוצאה מסתכמת ב–700 שקל לילד לצופים, לא כולל תשלום על טיולים. הבן הגדול רשום למועדון כושר, ואת הקטן רשמנו לחוג קט־רגל במתנ"ס ויום צהרון בשבוע ב–250 שקל לחודש".

חיסכון: "העלות של ההסעות לבית הספר עד לפני שנתיים הסתכמה ב–1,000 שקל לילד, וכיום זה מסובסד על ידי המועצה האזורית ומסתכם ב–400 שקל לכל ילד".

בית הספר הפחיד את ההורים - ופרויקט השאלת הספרים התפספס

משפחת טריימן מפתח תקוה: הדר, מנהלת מטה בחברת הפצה לוגיסטיקה, ברק, מנהל QA בחברת היי־טק, והילדים רון (כיתה ג'), עדי (5) וטל (1.5)

ציוד וספרי לימוד: "על מוצרי בית הספר הוצאנו 490 שקל", מספרת הדר טריימן. "נצמדנו לחלוטין לרשימה ונמנענו ממותגים, אך התיק החדש ב–189 שקל הקפיץ את העלויות. ספרי הלימוד מתייקרים מדי שנה, ונוטים להופיע במהדורות חדשות. העלות הגיעה ל–450 שקל - 25% יותר מהשנה הקודמת. דווקא פרויקט השאלת ספרים, שיכול היה להוזיל את העלות ל–280 שקל, התפספס. הוא הוצע להורים - ומהר מאוד ירד מהפרק, מכיוון שהוא לווה בהפחדות. אמרו לנו שנצטרך לסחוב, לארגן, לעטוף, ולמעשה לנהל את כל הלוגיסטיקה של הפרויקט -כך שזה לא מפליא שההורים מעדיפים לשלם יותר ולהמשיך עם המתכונת הרגילה.

משפחת טריימןצילום: דודו בכר

אך יש לפרויקט תקציב, והנטל לא חייב לעבור להורים — אם הוא רק היה מובנה טוב יותר. יכלו, למשל, להעסיק תיכוניסטים בקיץ שיארגנו את הספרים ויחלקו לילדים תמורת שכר.

תשלומי הורים: "עוד לא קיבלנו את ההודעה בעניין, אך בשנה שעברה התשלומים האלה הסתכמו ב–560 שקל. על ועד הכיתה שילמנו 170 שקל נוספים".

חוגים: "בשנה שעברה רון השתתף בחוג מבוכים ודרקונים במתנ"ס, בעלות של 140 שקל בחודש. השנה הוא ביקש חוג ג'ודו - המפגש הוא דו־שבועי והמחיר 190 שקל בחודש, לא כולל תשלום על חליפה והשתתפות בתחרויות".

חיסכון: "את מחיר הצהרון חסכנו השנה - סעיף משמעותי של 520 שקל בחודש".

ההורים נדרשו לקנות מחברות ספירלה - שעולות כמו עשר מחברות רגילות

משפחת גלעדי מראשון לציון: קרן, מנהלת אדמיניסטרטיבית בחברת טבע, והילדים אופיר (כיתה ט') ואמיר (כיתה ה')

ציוד וספרי לימוד: "הוצאנו השנה 1,000 שקל על ציוד", מספרת קרן. "התבקשנו להצטייד בכיתה ה' אך ורק במחברות ספירלה, שהן מחברות כבדות ויקרות יותר. מחברת ספירלה פשוטה עולה בין 7 ל–11 שקלים - מחיר של עשיריית מחברות רגילות. בעלות התיק של אמיר חסכנו, מכיוון שקיבלתי אותו במתנה מהעבודה. את ספרי הלימוד לאופיר קנינו מיד שנייה ב–500 שקל. עבור אמיר קנינו ספרים חדשים ב–700 שקל, וגם הספר היחיד שמצאתי מיד שנייה כבר חזר בשבוע הראשון עם בקשה להחליף כי יצאה השנה מהדורה חדשה".

משפחת גלעדי מראשון לציוןצילום: דודו בכר

תשלומי הורים: "דרישת התשלום עוד לא נשלחה, אך בשנה שעברה היא הסתכמה ב–1,100 שקל בחטיבת הביניים וב–750 שקל ביסודי, לא כולל דמי ועד כיתה של 160 שקל לילד".

חוגים: "בשנה שעברה אמיר היה רשום לשלושה חוגים - כדורסל (220 שקל בחודש), קפוארה (270 שקל) וכדור יד (198 שקל). הוא התמיד בכולם עשרה חודשים מלאים, ועבורי זה היה חלופה לצהרון. זה הסתכם בסכום עתק של 6,880 שקל בשנה. השנה מצאנו פתרון מוזל: רשמתי אותו לקאנטרי הקרוב לבית, בעלות של 166 שקל בחודש, ויש שם מגוון חוגים מתאימים.

שיעורים פרטיים: "אופיר נאלצה לקחת שיעורים פרטיים במתמטיקה, באנגלית ובצרפתית. במתמטיקה ובאנגלית התדירות היא בין שעה לשעתיים בשבוע בכל מקצוע, בעלות של 100 שקל לשעה מלאה. בצרפתית החיזוק הוא לפי לוח המבחנים — כשלוש שעות הכנה למבחן בעלות של 120 שקל לשעה. תופעת השיעורים הפרטיים יותר מדי שכיחה. בכיתה רצים בחומר, והדרך היחידה להדביק את הפערים היא באמצעות שיעורים בתשלום מחוץ לבית הספר. הייתי שמחה אם היו נותנים יותר שיעורי תגבור בכיתות מצומצמות במסגרת הבית־ספרית או כהתארגנות מטעם בית הספר, שתוזיל את העלויות".

הכיתה "מקוונת" אך עלות הספרים המודפסים לא נחסכה מההורים

משפחת לנקרי מאופקים: אוסי, בעלת קייטרינג, שמוליק, אחראי קו חלוקה של עיתונים באזור, והילדים אפיק (כיתה י'), אוהד (כיתה ח') ואייל (כיתה ה')

ציוד וספרי לימוד: "הציוד השנה עלה לנו 1,650 שקל", מספרת אוסי לנקרי. "קנינו שלושה תיקים חדשים, ובגלל המלחמה הכל נעשה מהר וברגע האחרון. את ההוצאה על המחשבים הניידים כבר סיימנו לשמחתנו בשנה שעברה. היא הסתכמה ב–3,000 שקל בכיתה ז', וכעת אנחנו משלמים רק על ביטוח 200 שקל בשנה. בית הספר אמנם מחייב במחשב נייד, אך הוא לא מסבסד חלק מהעלות. למרות המעבר למחשבים ניידים, הספרים שמגולמים בתשלומי הורים עדיין מודפסים".

משפחת לנקרי מאופקיםצילום: אליהו הרשקוביץ

תשלומי הורים: "השבוע שילמנו עבור שלושת הבנים 18 אלף שקל תשלומי הורים. זה כולל ספרי לימוד והסעות לבתי הספר בקיבוצים מחוץ לעיר. לא הרבה באופקים יכולים להרשות לעצמם להעניק לילדים שלהם את ההשכלה מחוץ לעיר. זו בחירה שלנו, והיא לא בהכרח מייצגת, אבל גם אחרי שמורידים את ההוצאה על ההסעות, זה רחוק מ'חינוך חינם'".

שיעורים פרטיים: "שני הבנים הגדולים מקבלים שיעורים פרטיים באנגלית פעם בשבוע, ב–70 שקל ל–45 דקות. דווקא התוכנית של המחוננים של אפיק גורמת לנו להוציא יותר כסף על שיעורים פרטיים. אפיק נעדר עבורה מבית הספר יום מלא בשבוע, ומפסיד שיעורים חשובים. אף שארבעה ילדים בכיתה נעדרים באופן קבוע באותו היום, בית הספר לא מגלה גמישות וקובע מקצועות חשובים כמו ערבית ואנלית באותו היום, והשלמת החסר היא מהכיס של ההורים".

חוגים: "זהו הסעיף היקר ביותר. אפיק הולך לצופים - זה עלות של כ–900 שקל בשנה. הוא גם בתוכנית של הסוכנות היהודית "גשר לקשר", שאנחנו משלמים עליה כ–800 שקל בשנה. בקיץ הוא ייסע לניו ג'רזי. הטיסה לשם ממומנת, אך לא הוויזה. עבור תוכנית המחוננים אנחנו משלמים 1,800 שקל בשנה. אוהד נרשם השנה לחוג הפקת מוזיקה אלקטרונית, בעלות של 200 שקל בחודש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker