"כל הכיף בחופש הגדול זה לצאת, לבלות ולבזבז כסף - אבל לא היה איפה לבזבז"

התכנונים של בני הנוער לחופש הגדול השתבשו כתוצאה מהמלחמה ■ חלקם הוציאו פחות על בילויים וקניות, אבל מצאו דרכים מקוריות לעביר את הזמן גם במרחבים המוגנים ■ חמישה בני נוער מרחבי המדינה - מקורנית שבצפון ועד קיבוץ ניר יצחק שבעוטף עזה - מספרים על איך הם תיכננו לבלות את החופש הגדול ומה קרה בפועל

עדי הגין

בני הנוער, שחיכו בכיליון עיניים לסיים את הלימודים והבגרויות ולצאת להתאווררות של חודשיים, שכוללת מעט עבודה והרבה בילויים, בוודאי לא הביאו בחשבון שהם ימצאו את עצמם במלחמה שתשבש את תוכניותיהם הרבות. בסקר שנערך כעשרה ימים לפני תחילת החופש הגדול על ידי חברת teenk, המתמחה בפרסום ובשיווק לבני נוער, השיבו 90% מבני הנוער בגילי 14–17 כי הם מתכוונים לעבוד במהלך החופש הגדול. את הכסף הם תיכננו להוציע על בילויים (43%), בגדים ונעליים (35%), תחביבים (11%), נסיעות וטיולים (6%) ועל רישיון נהיגה (6%).

בשבוע שעבר ערכו ב–teenk סקר נוסף, בקרב 238 בני נוער בגילי 14–18 מרחבי המדינה, שממנו ניכר כי קיימת תחושה של חופש אבוד. 47% מהנשאלים סיפרו כי דחו או ביטלו חופשה בשל המצב, 52% מבני הנוער דיווחו כי הוציאו פחות כסף במהלך המלחמה על בילויים, 40% ציינו שקנו פחות נעליים, בגדים ואביזרים ו–31% דיווחו כי תיכננו לעבוד, אך לא עבדו בשל המצב.

ממוצע ההוצאות לשבוע של הנסקרים היה 171 שקל, ו–56% מבני הנוער הוציאו פחות מהממוצע השנתי (184 שקל), שאמור היה לעלות במהלך החופש הגדול.

לדברי מנכ"ל teenk, יניב ויצמן, "לא סתם יש תחושה של חופש גדול אבוד בקרב בני הנוער. כמו שהבילויים והתכנונים לחופשה נפגעו, כך גם כלכלתם של בני הנוער, בדומה לפגיעה שהורגשה במשק כולו. הכנסתם של בני הנוער בזמן הלחימה קטנה או כלל לא היתה. גם ההוצאות של בני הנוער קטנו ביחס לשאר השנה ובטח לחופשים קודמים שבהם לא היתה לחימה".

כדי להבין מה באמת תיכננו בני הנוער לעשות בחופש הגדול ועל מה הם נאלצו לוותר, פנינו לחמישה בני נוער מרחבי המדינה, מקורנית שבצפון ועד ניר יצחק.

"לא היה מספיק זמן לבזבוזים ולבילויים, אז פירסמתי עצומה להארכת החופש הגדול"

נסטיה פרסמן, 16, באר שבע

תכנונים לחופש: נסטיה פרסמן לא תיכננה לבלות את החופש בממ"ד. לדבריה, "רציתי לנסוע לחברים באשדוד וללכת לים, לבלות בסופרלנד ולעשות את כל הדברים שבני נוער עושים בחופש". ואולם החופש התחיל ונגמר באותה המהירות. "הבגרות האחרונה שלי במחשבים היתה ב–2 ביולי, כך שלא היה לי זמן ליהנות מהחופש בכלל", היא אומרת. "הנחמה היחידה שלי היתה שעברתי את הבגרות במתמטיקה עם ציון 95, ואני לא צריכה לעשות מועד ב'".

פרסמן היתה אמורה לעבוד מעט בשמירה על הילדים של דודתה, אבל זה לא התאפשר בעקבות המלחמה. "מכיוון שאין להם ממ"ד בבית, הם בילו אצל סבתא, ושירותיי לא נדרשו".

מה קרה בפועל: בחודש החולף פרסמן כמעט שלא יצאה מהבית שלה או של סבתה. לדבריה, "הצלחתי לגנוב עם אמא שלי פה ושם בילוי בקניון לכמה שעות. זה היה הכרחי, כי הגענו למצב שבו הרבה זמן לא יצאנו מהבית, אז קפצנו ביום שקט יחסית. רוב הזמן הייתי תקועה בין הסלון למקרר ולממ"ד ואולי מעט מתחת לבניין. ההורים שלי עבדו ולרוב הייתי עם בני הדודים שלי אצל סבתא". עם חברות נפגשה פרסמן מעט מאוד. "לאחת החברות היה יום הולדת, אז אירגנו לה מעין מסיבת הפתעה אצל מישהי שיש לה ממ"ד גדול", היא אומרת. "היה לי כיף להשתחרר מעט, לצאת מהבית ולראות חברות, אבל בעיקרון לא נפגשנו ממש. רק בימים האחרונים חברות התחילו לבוא אלי, ורק בנות של הורים פחות דאגנים".

לאור המצב, יזמה פרסמן עצומה להארכת החופש הגדול. לדבריה, "הרעיון עלה בשיחת ווטסאפ בין כמה חברות על כך שהחופש מתבזבז לנו. חשבתי על זה בלילה והבנתי שהחופש מתקצר בכל יום ולא עשיתי כלום. החלטתי שאני לא משאירה את זה כך ופתחתי את העצומה. עד כה חתמו עליה עשרות אלפי בני נוער והיעד שלנו הוא להגיע ל–45 אלף חתימות. אני עדיין מחכה לתשובה ממשרד החינוך. מבחינתנו, גם הארכה של שבוע תהיה משמעותית, והיא יכולה להתבטא בתוספת של יום לכל חג במשך השנה. כך, זה לא יפגע בלימודים ובבגרויות. כל הכיף בחופש הגדול זה לצאת, לבלות, ולבזבז כסף, אבל לא היה איפה לבזבז".

פרסמן לא מקבלת דמי כיס. "כשאני רוצה כסף אני מבקשת מההורים - יש מיקוח ולבסוף מגיעים לפשרה. אני גם עושה בייביסיטר ומשתדלת לממן את עצמי. לרוב מרוויחים 25–30 שקל בשעה, אבל מכיוון שאני עובדת אצל דודה שלי, אני מקבלת כסף בהתאם לצרכים שלי".

דו"ח הוצאות: פרסמן מעריכה כי אם החופש הגדול היה מתנהל כרגיל, היא היתה מוציאה סביבות 1,000–1,500 שקל על בילויים. לדבריה, "אני לא יוצאת הרבה ולא בזבזנית גדולה. בפועל, לא היו לי כמעט הוצאות".

מנהל מרכז הסברה במקום לבלות בים

איתי שובל, 15, הרצליה

תכנונים לחופש: איתי שובל רצה לבלות את החופש בדרך הכי שגרתית שאפשר - ים, בילויים וחברים.

מה קרה בפועל: שובל התנדב לעבוד במרכז ההסברה הבינלאומי שפתח המרכז הבינתחומי בהרצליה. לדבריו, "אני משמש יו"ר מועצת הנוער העירונית של הרצליה ושמעתי על המרכז מדובר המועצה, שהוא סטודנט בבינתחומי, והחלטתי להתנדב".

מרכז ההסברה הוא חמ"ל שפתחה אגודת הסטודנטים של הבינתחומי, שמנהל בעיקר מערכת הסברה ברשתות החברתיות. מתנדבי המרכז אף הוציאו משלוחים רבים לחיילים. "בשלושת השבועות האחרונים הגעתי כמעט יום־יום להתנדב ולהסביר לעולם על המצב הלא נורמלי שבו אנו שרויים", אומר שובל. "מדי יום מגיעים עשרות מתנדבים, סטודנטים ובני נוער, והעבודה הזאת מחממת את הלב. התפוצה שלנו מגיעה ל–3 מיליון איש ברחבי העולם והאתר שלנו מתורגם ל–28 שפות".

שובל מבלה את רוב הזמן במרכז ההסברה. לדבריו, "אמנם לא ויתרתי על מפגשים עם חברים, ויש לי לא מעט חברים שמגיעים אף הם להתנדב, אבל זה כן בא על חשבון דברים אחרים. אני פחות מצליח לשלב ים, סרטים ובילויים, מכיוון שגם אם אני חוזר מוקדם מהחמ"ל, אני מרוסק ועייף. אני יוצא פחות, אבל אני לא מבואס מזה, כי כל החברים פחות יוצאים בחופש הזה". בינתיים, עם הפסקת אש או בלעדיה, מתכוונים מתנדבי המרכז לתחזק את הפעילות ברשתות החברתיות גם לקראת סוף המלחמה. "בשבת הראשונה שהייתי בבית לאחר שבועיים רצופים במרכז, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי", אומר שובל, "אבל נפגשתי עם חברים והיה נחמד ואני מקווה שאחזור מיד לשגרה כשזה ייגמר".

דו"ח הוצאות: שובל תיכנן לממן לעצמו חלק מהחופש הגדול באמצעות עבודה במלצרות. "עד כמה שזה נחמד לקחת כסף מההורים, אני לא אוהב לקבל כסף כך סתם, ולכן התחלתי לעבוד במלצרות עד תחילת המבצע, אז עזבתי לטובת החמ"ל", הוא אומר. "הרווחתי כמה מאות שקלים בחמש משמרות שהספקתי לעשות ותיכננתי גם לחסוך חלק מהכסף.

"בתחילת החופש רצינו לנסוע לאילת, אבל זה לא יצא לפועל ללא קשר למלחמה. עכשיו אנחנו חושבים לנסוע בסוף החופש, אבל זה עדיין בשלבי תכנון. בכל מקרה אני מוציא פחות כסף ממה שתיכננתי. אני מוציא קצת כסף על אוכל בקפיטריה של הבינתחומי ולפעמים יוצא עם חברים, אבל אין ספק שזה גרם לי לחסוך. הייתי בטוח מבזבז פי כמה וכמה אילולא המלחמה".

איתי שובלצילום: דודו בכר

"העבירו את המחנה של הצופים מהצפון לשבט ביהוד"

ענב נבט, 17, יהוד

תכנונים לחופש: לפני שהחלה המלחמה היתה נבט עסוקה בהכנות למחנה קיץ בצופים ביער ציפורי שבצפון, ובילתה את רוב זמנה בשבט ובחזרות למופע מחול שבו הופיעה בסוף שנת הלימודים. "אם היה לי יום פנוי השתדלנו לנסוע לים או לתל אביב, אבל לא היו הרבה כאלה", היא אומרת. "גם במהלך ההופעה שלי היתה אזעקה ו–200 האורחים הוכנסו למקלטים באמצע המופע".

מה קרה בפועל:כשתנועת הצופים החליטה לבטל את מחנות הקיץ, החליטה השכבה הבוגרת בשבט משואות ביהוד שהיא מקיימת בכל זאת מחנה קטן משלה עם פעילות יומית, בשבט עצמו. "המרכזים והשמיניסטים הציעו לעשות מחנה בשבט עצמו וערכנו הצבעה שבסופה הוחלט לקיים אותו", אומרת נבט. "אני אישית פחות הרגשתי נוח עם ההחלטה, כי יש לי חבר בצבא ומבחינה רגשית זה פחות התאים, אבל זה היה חשוב לחברים שלי - אז הצבעתי בעד".

על אף הפגיעה הישירה בחצר בית ביהוד לפני כמה שבועות, החליטו בשבט להמשיך בהכנות למחנה. לדברי נבט, "מכיוון שיש כמעט 1,000 איש בשבט ורק שני מקלטים וממ"ד שלא מספיקים לכולם, פיצלנו את הפעילות לכמה ימים".

דו"ח הוצאות: "אני מניחה שחסכתי אלפי שקלים. תנועת הצופים החזירה לחניכים את הסכום של המחנה, כ–600–700 שקל, ואנחנו לא יוצאים יותר מדי לבילויים, אלא בעיקר נשארים בעיר", אומרת נבט. "עבדתי תקופה קצרה אבל לא משמעותית. אני מקבלת 150–200 שקל דמי כיס בשבוע ובחופש הגדול אני מקבלת יותר אם צריך. בעיקרון ההורים שלנו מתחשבים במצב. עד כה כל דבר שביקשתי נענה בחיוב - הם מסיעים אותנו למקומות בילוי ומנסים לעזור ככל שהם יכולים".

נבט וחברותיה תיכננו לנסוע לאילת. לדבריה, "אולי זה יקרה בימים הקרובים, אבל בינתיים לא נסענו ויש עדיין חששות לגבי זה. הנסיעה הזאת יכולה להגיע ל–1,500 שקל לכל אחת עבור מלון, ויחד עם מסעדות וקניות זה יכול להגיע ל–2,500–3,000 שקל. בסך הכל, עד כה החופש הזה נורא בנאלי, ישבנו כל היום בבית או שהלכנו לחברים. אנחנו מעדיפים שלא להתקהל בחוץ. אלמלא המבצע, הכסף היה מתבזבז על קניות, בילויים, מסיבות, ים וצ'ופרים לחניכים".

ענב נבטצילום: עופר וקנין

"את רוב הכסף ביזבזתי על נסיעות במקום על בילויים"

בר רודייף, 18, ניר יצחק

תכנונים לחופש: בר רודייף היה אמור לבלות את החופש שלו, שמסתיים ב-24 באוגוסט אז ילך לשנת שירות של השומר הצעיר בקן בחיפה, בטיולים ובמחנות של התנועה ובחזרות להופעות במסגרת ההרכב שבו הוא מנגן בגיטרה, אבל בשל המלחמה התבטל הכל.

מה קרה בפועל: "רוב הזמן נשארתי בקיבוץ, אבל גם נסעתי וחזרתי להתאוורר אצל חברים במרכז ובצפון. זה היה קצת מתיש. המשפחה שלי נשארה רוב הזמן בקיבוץ ואחי הקטן נסע עם הנערים של הקיבוץ לנופשים ולימי כיף בכל הארץ". לדבריו, ניסיונות החדירה היו מלחיצים יותר מהפצמ"רים, שנהפכו לדבר שבשגרה. "אבל החיילים ששהו בקיבוץ כל הזמן הרגיעו ונתנו תחושת ביטחון שיש מי שמגן עלינו. אנחנו מקבלים הנחיות כל הזמן מהמועצה ומהביטחון של הקיבוץ איך לפעול ומה לעשות במידת הצורך. אם לא היו חיילים בקיבוץ זה היה יותר מלחיץ".

רודייף מנגן בהרכב במסגרת הבית הירוק, מקום לנוער במועצה אזורית אשכול שמשלב חינוך לא פורמלי עם החינוך הפורמלי, שנפתח לפני שלוש שנים. "כשעליתי לכיתה י' נפתח הבית הירוק והיה בו חדר מוזיקה. עד אז הופענו בחגים בבית הספר עם עזרה ממנחה מבוגר או בלי. בכיתה י"א נכנסנו יותר לשגרת הרכבים וחזרות אחר הצהריים. ערכנו מופע שנקרא חורף חם וערכנו כמה הופעות גדולות בקיץ". גם הקיץ היו אמורות להיות שלוש הופעות של ההרכבים והופעה גדולה של סיום שנה של י"ב, אבל הן בוטלו בשל המצב. בשבוע שעבר, בסיוע עיריית תל אביב שהקצתה למועצה אזורית אשכול את תיאטרון תמונע, נערכה הופעה אחת בתל אביב, ובני הנוער של אשכול והוריהם הגיעו במיוחד לצפות בה. "לצערנו, מכיוון שנערכנו לכמה הופעות שצומצמו לאחת, היינו צריכים לצמצם גם את אורך ההופעות: במקום 12-14 שירים לכל הרכב, ניגנו רק חמישה-שישה".

גם שגרת החזרות השתבשה בשל המלחמה. "נסענו ליומיים של חזרות בקיבוץ עין השופט, שאירח אותנו ונתן לנו חדר מוזיקה. כשחזרנו למועצה וקיבלנו אישורים ביטחוניים, העברנו את כל הציוד למקלט וערכנו חזרות שם. זה היה מאוד חריג שהקב"טים אישרו לנו לעשות כך. היו כמה פעמים שאמרו לנו לחזור לבתים בגלל אירועי חדירה וזה מאוד הקשה על החזרות. כל אחד הגיע מתי שהיה יכול לחדר החזרות במקלט".

דו"ח הוצאות: עם הגיעו לגיל 18 קיבל רודייף סטטוס של מועמד בקיבוץ והוא מקבל כ-2,000 שקל בחודש. הוא מציין כי רוב הוצאותיו עד כה היו על נסיעות. "עד עכשיו הוצאתי קרוב ל-3,000 שקל, אבל הסכום היה זהה גם ללא המבצע, רק שהוא בוודאי היה מתבזבז יותר על יציאות, אוכל, סרטים, קניות וציוד לגיטרה. גם המחנה של השומר הצעיר שהיה אמור להיות בצפון בוטל. הכל כבר היה מוכן וברגע האחרון – יום לפני - החליטו לבטל. הקיבוץ משלם על המחנה, אבל החזירו את כל הכספים".

בר רודייףצילום: אורן חדש

"חוץ מהמצב רוח כלום לא השתנה"

אליה כהן, 17, קורנית

תכנונים לחופש: התוכניות של אליה כהן היו לעבוד, לבלות במסיבות ולטוס לפולין עם בני השכבה - ובמקרה שלה הן לא נפגעו. עם זאת, המלחמה בהחלט השפיעה על התחושות ומצב הרוח הכללי. "במלחמה הזאת אני מרגישה שאני חיה בבועה בצפון", היא אומרת.

מה קרה בפועל: כאמור, תוכניותיה של כהן לא הושפעו כמעט על ידי המלחמה, אך האווירה היתה רחוקה משגרתית. "אמנם הייתי לחוצה ומוטרדת מהמצב כי אני מקפידה לראות חדשות כל יום ב-20:00, וגם בשגרה אני משתדלת לא לפספס את החדשות, אבל בוודאי שלעומת אנשים בעוטף עזה ובדרום הרגשתי שאני חיה בבועה".

את החופש היא בילתה עד כה בעיקר במסיבות באזור מגוריה ובעבודה. "אני עובדת בקייטרינג. בחודש שעבר עבדתי בשלושה אירועים והחודש אני הולכת לעבוד בכל סוף שבוע, כי יש הרבה חתונות בעונת הקיץ", היא אומרת. "אני מרוויחה כ–250–300 שקל לאירוע, ואם אני עובדת במספיק אירועים, הכסף הזה משרת אותי לבזבוזים של החופש הגדול".

דו"ח הוצאות: הבילויים של כהן וחבריה לא מצריכים הוצאות גדולות מדי. לדבריה, "בדרך כלל אנחנו יושבים אצל חברים, בעיקר אצל כאלה שיש להם בית ריק כי ההורים בחו"ל. בסך הכל אנחנו משתדלות לחסוך כמה יותר. הוצאתי עד כה כ–300 שקל וגם על זה כואב לי, כי אני פוחדת שלא יהיה לי ואני חוסכת כסף לטיול של לפני צבא שנעשה בשנה הבאה. רצינו לטוס גם השנה לחמישה ימים ליוון, או למקום קרוב אחר, אבל ויתרנו כדי לחסוך לשנה הבאה".

הבילוי העיקרי של כהן וחבריה מחוץ לבתים הוא מסיבות שמארגנים בני גילם בים או בטבע באזור הצפון. לדבריה, "במסיבות האלה אנחנו מוציאות בדרך כלל כ–70 שקל. עיקר ההוצאות הן על ההסעה שאנחנו מארגנים למסיבה ועל שתייה. הכניסה היא לרוב בחינם או בעלות סמלית".

בשבוע שעבר נסעו כהן וחברות ליום כיף בתל אביב. "אנחנו אוהבות לבוא לתל אביב, אבל רק הנסיעה ברכבת עולה 70 שקל", היא אומרת. "אם אנחנו עורכות גם קניות של בגדים, יום בתל אביב יכול להגיע לכמה מאות שקלים. בפעם הבאה שנבוא לעיר בטח נלך לים ואז נוציא פחות כסף. אנחנו הולכות גם לים באזור - לחיפה או לאכזיב - וזו נסיעה של 40 דקות עד שעה בתחבורה ציבורית".

בעוד שבוע תטוס כהן למסע בפולין עם בני שכבתה. "את הנסיעה הזאת אמא מימנה, אבל אני מבטיחה להחזיר לה את הכסף ברגע שיהיה לי", היא אומרת. "אני גם הולכת לשיעורי נהיגה פעם בשבוע. עלות שיעור היא 110 שקל וסבא שלי מממן אותם".

אליה כהןצילום: תומר אפלבאום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker