שיא האבסורד: גביית אגרת טלוויזיה מעיוור וחיוב דמי ביטוח מנעדר - צרכנות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיא האבסורד: גביית אגרת טלוויזיה מעיוור וחיוב דמי ביטוח מנעדר

בנציבות תלונות הציבור התקבלו ב–2013 14,637 תלונות ■ השיאנים: ביטוח לאומי ומשטרת ישראל ■ מבין התלונות שהתקבלו על דואר ישראל, רשות השידור ומשרד ראש הממשלה - יותר ממחצית נמצאו מוצדקות

3תגובות

מתוך 14,637 התלונות שהוגשו לנציבות תלונות הציבור ב–2013, הנה מקרה אחד שמראה לאיזה אבסורד עלולים להוביל ליקויים ביורוקרטיים בגופים ציבוריים: ב–2004 הכריזה משטרת ישראל על בנה של ג' כנעדר. הבן הנעלם הותיר אחריו שני מכתבי התאבדות, וככל הנראה הוא כבר אינו בין החיים. ב–2010 פנתה ג' למוסד לביטוח לאומי בטענה כי חייב את בנה בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות בגין פרק הזמן שמתחילת היעדרותו, ואף הטיל עיקול על חשבון הבנק של הבן לצורך גביית החוב.

המוסד לביטוח לאומי קיבל את פנייתה של האם ופעל לסילוק החוב, אלא שבסוף 2012 משך המוסד 23 אלף שקל מחשבונו של בנה בגין אי תשלום דמי הביטוח עבור כל תקופת ההיעדרות.

בירור שערכה נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה העלה כי בהיעדר משבצת מתאימה במערכת המחשב של המוסד לביטוח לאומי להפסקת תשלום לאדם המוכרז "נעדר", חייבה המערכת את בנה של ג' באופן אוטומטי בדמי הביטוח החסרים. הכסף הוחזר לג' במארס 2013, והנציבות העירה לביטוח הלאומי שעליו להסדיר במערכת הממוחשבת שלו את הטיפול גם במקרים נדירים מסוג זה.

TheMarker

על פי הדו"ח השנתי שפירסמה היום נציבות תלונות הציבור, אמנם חלה ירידה מינורית (3%) במספר התלונות ב–2013 בהשוואה ל–2012, אך מאז 2005 הוכפל מספר התלונות שהוגשו.

מבירור אופיין של כמה מהתלונות על גופי המדינה עולים ליקויים מערכתיים שנוגעים לכלל האוכלוסייה הנזקקת לשירותיהם של גופים אלה — החל בהשתהות של פרקליטות המדינה במתן החלטה בנוגע להגשת כתב אישום; עבור בגביית תשלום שלא כדין של מאות שקלים על הכנת יסוד למצבה בעת רכישת חלקת קבר; וכלה בשיהוי ניכר של משטרת ישראל בחקירת תלונות שהוגשו לה — גם על מקרי מוות.

לצד ליקויים מערכתיים אלה, ניתן לזהות תלונות רבות המעידות על מצבים אבסורדיים של שרירות לב וניצול לרעה של סמכות — בהם כבילת אסיר אזרחי באזיקים בשל אי־תשלום חוב; בדיקה בעירום שלא לצורך ובניגוד להוראות של צעירה בת 19 בכלא נוה תרצה; והפעלה של שלושה משרדי עורכי דין בשמה של רשות השידור לצורך גביית אגרת הטלוויזיה מאדם עיוור, חרף פניות והוכחות שסיפק על עיוורונו ותוך התעלמות מהחלטת בית משפט בעניינו, שפטרה אותו מתשלום האגרה.

מתוך כלל התלונות שהתקבלו, נמצא כי כמעט 32% היו מוצדקות — שיעור גבוה מאוד לעומת המקובל בעולם, וגידול של 16% לעומת 2012.

שיאן התלונות הוא באופן מסורתי המוסד לביטוח לאומי, שקיבל 1,317 תלונות ב–2013, אך מהן רק 22% נמצאו מוצדקות. במקום השני ניצבת משטרת ישראל עם 713 תלונות, שמהן 37% נמצאו מוצדקות.

שיעורים גבוהים במיוחד של תלונות מוצדקות (יותר מ–50%) נמצאו בתלונות שהתקבלו על חברת דואר ישראל, רשות השידור ומשרד ראש הממשלה.

אתר התשלומים הממשלתי יודע לגבות כסף - אבל לא להעבירו

לעתים, בעקבות בירורה של תלונה נחשפים ליקויים כלליים, שאינם נוגעים רק לעניינו של המתלונן היחיד. בנסיבות אלה הנציבות קובעת כי יש צורך בתיקון הליקוי הכללי, כדי שלא ייפגעו בגינו אנשים אחרים, ומקיימת מעקב אחר תיקון הליקוי.

איציק בן מלכי

כך קרה, למשל, בעקבות תלונות שהגישו תלמידות חרדיות המתגוררות בזכרון יעקב ב–2011, שלפיהן משרד החינוך מסרב להשתתף במימון הוצאות הנסיעה שלהן לבית הספר התיכון החרדי שבו הן לומדות, בנימוק שיש בית ספר תיכון חרדי קרוב יותר למקום מגוריהן.

התלמידות טענו כי בית הספר הקרוב לביתן אינו מגיש את תלמידותיו לבחינת בגרות, בעוד בית הספר החרדי שבו הן לומדות הוא הקרוב ביותר למקום מגוריהן שמגיש תלמידות לבחינות אלה.

בעקבות התערבות הנציבות החליט משרד החינוך להשתתף בהוצאות הנסיעה של התלמידות, אך ב–2013 פנתה לנציבות תלמידה המתגוררת ביישוב נוף אילון בתלונה דומה. משרד החינוך, בתשובה לפניית הנציבות, הודיע כי ישתתף בהוצאות התלמידה וישקול לתקן את נוהליו בעניין.

תיקון רוחבי נוסף התבצע ברשות הפטנטים במשרד המשפטים. המתלונן, בעלים של פטנט רשום, שילם על הארכת תוקף הפטנט באתר התשלומים הממשלתי באינטרנט, אבל גילה בדיעבד כי תוקפו כלל לא הוארך וכי הוא נדרש לשלם קנס גבוה של 719 שקל לחידוש התוקף.

רשות הפטנטים טענה כי המתלונן לא שלח אליה לאחר ביצוע התשלום באינטרנט העתק של קבלה המעידה עליו, והסבירה כי אין תקשורת אלקטרונית בין האתר שלה לאתר התשלומים הממשלתי.

אתר התשלומים הממשלתי קיים מאז 2004, והמבקר תהה על כך שלא נוצרה תקשורת בעשור האחרון. בסיומו של הטיפול הוחזר לתוקף הפטנט של המתלונן בלי לחייב אותו בתשלום אגרה נוספת, ורשות הפטנטים הודיעה כי היא שוקדת על יצירת תקשורת בין האתר שלה לאתר התשלומים הממשלתי.

לנציבות הוגשה גם תלונה על פעילות בלתי תקינה של חברת החשמל, שעשויה להעיד על תופעה כללית: החברה חייבה לקוח על בסיס הערכות צריכה בלבד במשך שבע שנים. המתלונן ובני משפחתו התגוררו בבית שנשרף כליל ב–2006, ובעקבות השריפה נטשו את הבית ועברו להתגורר ביישוב אחר.

הבית נשרף וננטש - אבל חשבון החשמל המשיך להצטבר

יעל אנגלהרט

המתלונן הודיע לחברת החשמל על השריפה כבר ב–2006 וביקש לסיים את חוזה הספקת החשמל לבית שנשרף. אלא שלהפתעתו, הוא קיבל ב–2013 מכתב מחברת החשמל, ובו דרישה לתשלום חוב בסך כ–45 אלף שקל בגין צריכת חשמל בבית שנשרף. בשל תקלה משרדית חברת החשמל לא עידכנה את נתוני הבית.

קוראי המונים מטעמה שהגיעו לבית לאורך השנים דיווחו כי אין גישה אל מונה החשמל, אך לא טרחו לדווח כי מדובר בבית נטוש והרוס חלקית. חברת החשמל המשיכה לחייב את המתלונן על בסיס הערכות צריכה. הכללים של הרשות לשירותים ציבוריים מאפשרים לחברת החשמל להתבסס על הערכות במידה שהגישה אל מונה החשמל אינה אפשרית — אך לא במשך יותר מ-12 חודשים ברציפות. במקרה האמור, לא בוצעה קריאת מונה במשך שבע שנים.

בעקבות התערבות הנציבות ביטלה חברת החשמל את דרישת התשלום, הפסיקה את הליכי הגבייה מול המתלונן והתנצלה בפניו. החברה הודיעה כי הפיקה לקחים ותפעל למניעת הישנותם של מקרים מסוג זה.

תור אחד לאזרחים יהודים, תור אחר לערבים

בנציבות מתבררות תלונות שנמצאו מתאימות לכך בהליך בלתי פורמלי בעל מאפיינים של גישור, שמטרתו ליישב את הסכסוך בין המתלונן לרשות תוך הבנה והסכמה ביניהם.

כך פעלה הנציבות במקרה של מתלונן שהתבקש על ידי שוטר תנועה לעצור בצד הדרך בשל הפרעה לתנועה. לדבריו, השוטר אמר לו "אתה נהג מסוכן, אתה זקן, צריך לשלול לך את הרישיון ולהוריד אותך מהכביש".

המתלונן, שמילא תפקידים ציבוריים בכירים בעבר ומרצה כיום באוניברסיטה בנושאי שלטון מקומי ובייחוד בנושא אתיקה ברשויות המקומיות, נעלב מאוד מדברי השוטר. נוכח אופיה של התביעה התקיימה פגישת גישור בנוכחות המתלונן והשוטר, ובה כל אחד מהצדדים הציג את האירוע מנקודת מבטו. בפגישה התנצל השוטר בפני המתלונן, ובסיומה סוכם כי המתלונן ירצה לפני שוטרים בנושא אתיקה.

טס שפלן

בעוד שאת חלק מהמקרים האבסורדיים אפשר לפטור בתור טעויות אנוש במקרה הטוב, או זלזול במקרה הרע, נראה כי חלק אחר של התלונות מעיד על ניצול לרעה של סמכות תוך עבירה על החוק.

כך קרה, למשל, במקרה של מתלונן אזרח ישראל, תושב באקה ורואה חשבון במקצועו, שביקש להיכנס לישראל ברכבו דרך מעבר תאנים (ג'אברה). המתלונן עצר לפני העמדה היחידה במעבר שהיתה מאוישת והזדהה בפני החיילים שהיו בה. החיילים הפנו את המתלונן לעמדה אחרת במעבר, שנוצר בה בינתיים תור של כלי רכב.

המתלונן סירב בתחילה, אך הקצין במקום הורה לו לעבור והוא נאלץ לעשות כן. המתלונן טען כי החיילים הפנו אותו לעמדה האחרת אף שהיה היחיד בתור, לאחר שהתברר להם שהוא אזרח ערבי, והסיף כי עשו כן מאחר שהעמדה המאוישת יועדה למעבר של יהודים בלבד.

בתגובה על תלונה זו השיב צה"ל כי לא היה מקום להורות לאזרח לעבור לעמדה אחרת וכי החיילים שאיישו את המעבר שגו, ובעקבות האירוע חודדו נוהלי הפעלת המעבר והובהר בהם שהן אזרחים יהודים והן אזרחים ערבים רשאים לעבור בכל אחד מהנתיבים הפעילים שבו. סגן מפקד יחידת המעברים התקשר אל המתלונן והתנצל בפניו.

מקרה נוסף אירע לצעירה בת 19 שהיתה עצורה במשך כמה ימים בבית המעצר נוה תרצה. אמה של הצעירה התלוננה לנציבות המדינה על התנאים התברואתיים הירודים בבית המעצר, ובעיקר שלא סופק לביתה ציוד בסיסי כמו מצעים למיטה. עוד התלוננה על כך שבתה עברה חיפוש גופני בעירום בלא הצדקה לכך.

שירות בתי הסוהר מסר לנציבות כי על פי החלטת נציב שירות בתי הסוהר, עצורים שטרם הוגש נגדם כתב אישום ("עצורים לימים") אינם מקבלים מצעי מיטה, לרבות סדין, מחשש שיעשו בהם שימוש אובדני. הדבר סותר את פקודת נציבות שירות בתי הסוהר, שלפיה עצור המתקבל לבית מעצר זכאי לקבל סדין, מזרן ושמיכה, ועצור לימים, כמו במקרה של בתה של המתלוננת, זכאי לקבל פריט נוסף — ציפה לשמיכה.

הנציבות התריעה בפני שירות בתי הסוהר על החשיבות שיש למצעים בשמירה על ההיגיינה של העצורים, ובעקבות הערה זו החליט השב"ס לספק לכל העצורים סדינים חד־פעמיים.

גם הבדיקה בעירום נמצאה לא תקינה — לא רק משום שבדיקה כזו שמורה למקרים שבהם קיים חשד סביר להסתרת סמים מסוכנים, אלא בעיקר משום שהבדיקה נעשתה כאשר הצעירה יצאה לבית המשפט לצורך דיון בהארכת מעצרה, ולא בעת כניסתה למשמורת בבית הסוהר, כפי שמאפשרת פקודת נציבות שירות בתי הסוהר. השב"ס נדרש לריענון הנהלים בקרב הסוהרים בעניין זה.

מעקב אחר עובד עירייה שחשף שחיתויות

בדומה לשנים קודמות, נרתם נציב תלונות הציבור, מבקר המדינה יוסף שפירא, להגנה על חושפי מעשי שחיתות, שהלינו כי כתוצאה מחשיפת ליקויים בארגון על ידם הם סובלים מהתנכלויות, מעימותים עם הממונים עליהם ומפגיעה בזכויותיהם במקום העבודה. ב-2013 הוגשו לנציב 45 תלונות כאלה, מהן שלוש תלונות של מבקרים פנימיים, שטענו כי נפגעו בעקבות פעולות שביצעו במסגרת תפקידם.

שמונה מהתלונות שהוגשו היו על משרדי ממשלה, עשר מהן על מוסדות המדינה, 16 היו על רשויות מקומיות וגופים מוניציפליים, ותשע היו על חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים אחרים. שתי תלונות נוספות היו על גופים שהמבקר אינו מפקח עליהם. ב-2013 נתן הנציב שני צווי הגנה קבועים למתלוננים, שלאחר בירור עניינם נקבע כי תלונתם מוצדקת, ועוד שבעה צווים זמניים.

אחד הצווים הקבועים הוענק לעובד עיריית בת ים, שזומן לוועדת פיטורים לאחר שסייע למשטרת ישראל בחשיפת מעשי שחיתות בעירייה, שבעקבותיה הומלץ להגיש כתב אישום נגד ראש העיר שלמה לחיאני ועובדים בכירים בעירייה.

עיריית בת ים ניסתה לטעון כי לא ידעה כלל על מעורבותו של המתלונן, אבל ממצאי הבירור של המבקר העלו כי העירייה הזמינה מעקב של חוקר פרטי אחר המתלונן לקראת שידור התוכנית "עובדה" ב–2008, שהעלתה חשדות לאי סדרים ולעבירות על טוהר המידות בעירייה, ובכלל זה חשדות שלפיהם נתן אגף ההנדסה למקורביו של לחיאני אישורים שלא כדין. לטענת המתלונן, לא היה לו כל חלק בתחקיר לתוכנית זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#