קונים מוצרים ללא גלוטן? אתם תורמים משכורת אחת בשנה לרשתות השיווק - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קונים מוצרים ללא גלוטן? אתם תורמים משכורת אחת בשנה לרשתות השיווק

הטרנד הבריאותי הגדיל את מגוון המוצרים נטולי הגלוטן בחנויות - אבל עבור חולי צליאק, שצריכים להתנזר מגלוטן, זו עדיין אינה בשורה של ממש ■ בדיקה שערכנו מגלה פערים של מאות אחוזים בין מוצרים רגילים לתחליפים נטולי גלוטן

55תגובות

לפני כשנה ביקרה רוני גילון (28) בסניף מגה בול עתידים בתל אביב ואספה מהמדפים 12 מוצרים. את החשבון בקופה היא חילקה לשניים, האחד הסתכם ב–32 שקל, השני הראה סכום גבוה פי ארבעה: 133 שקל. כל אחת מהחשבוניות כללה את אותם שישה מוצרים סטנדרטיים: חמישיית פיתות, פירורי לחם, קמח, פסטה, לחם אחיד ועוגיות שוקולד. מרבית הקוראים יכלו ודאי לרכוש את סל המוצרים הזול, אבל גילון, המאובחנת כחולת צליאק וזקוקה למוצרים שיוצרו ללא גלוטן, נאלצה לשלם 315% יותר.

את צמד הקבלות מהסופר העלתה גילון לעמוד פייסבוק ייעודי שהקימה, "צליאק יקר", ובו קראה לציבור להצטרף למאבק להוזלת המחירים של מוצרים ללא גלוטן. הפוסט המקורי כבר צבר כ–2,400 שיתופים, 2,580 לייקים וכמעט 300 תגובות - הישג מכובד למאבק שנוגע לאוכלוסייה של פחות מ–30 אלף חולים מאובחנים. אלא שבחמש השנים האחרונות זיהו רשתות השיווק את טרנד הבריאות, ובו גם תזונה נטולת גלוטן, כמנוע צמיחה והן מקצות לו שטחים לא מבוטלים בתוך הסניפים שלהן (80–200 מ"ר). רשת מגה משלבת כיום ב–11 מסניפיה מתחמים של עדן טבע מרקט, שאותה רכשה ב–2009, ושופרסל משלבת מתחמי בריאות ב–40 מסניפיה תחת המותג גרין, לאחר שרכשה את אורגניק מרקט ב–2011.

הודות לטרנד, הצרכנים נהנים כיום מנגישות גבוהה יותר למוצרים ללא גלוטן, וממגוון רחב יותר. בדיקה שביצע עבורנו האתר מיי־סופרמרקט (mySupermarket) על פריטים הנכללים בקטגוריה "ללא גלוטן" העלתה כי בשלוש השנים האחרונות גדל מגוון המוצרים ב–44%: מ–275 פריטים ב–2012 ל–396 ב–2013. ואולם בכל הנוגע למחיריהם של המוצרים ללא גלוטן, המצב לא מזהיר: לפי מיי־סופרמרקט, המחיר הממוצע ליחידה עבר בשלוש השנים האחרונות הוזלה מינורית של 3% בלבד, פחות מההוזלה הכללית במחירי האינטרנט של הרשתות למוצרים רגילים מקבילים (8%).

"כילדה, ההורים שלי עשו כל מאמץ שלא ארגיש שונה ופינקו אותי בכל טוב ללא גלוטן שהצליחו למצוא", מספרת גילון. "אבל בשנים האחרונות, כשאני כבר מממנת את עצמי, אני מרגישה את הקושי בכיס. אני קהל שבוי ואין לי ברירה אלא לשלם פי שלושה וארבעה על מוצרי בסיס כמו כיכר לחם".

"לפני 15 שנה, כל קנייה של לחם היתה כרוכה בנסיעה לגן שמואל או ליפו. פרויקט של ממש", מספרת רקפת שפר מעמותת צליאק ישראל. "לשמחת כולנו, השוק כיום משופע וגדוש במוצרים". רק לפני ארבע שנים עוד עמדה על הפרק הצעת חוק שניסתה להתמודד עם בעיית מגוון המוצרים הדל בשוק, ולחייב מונופולים וחברות מזון מובילות לייצר מזון ללא גלוטן בהיקף מסוים משיעור מחזור המכירות שלהם.

הלחם הזול ביותר - 377% יותר

בדיקה שערכנו לסל של 13 מוצרים, ובהם לחמים, קמח, פסטה, דגני בוקר, אבקת מרק, רטבים וביסקוויטים, העלתה כי על רובם המכריע (עשרה מוצרים) משלמים חולי הצליאק פי 2 ועד פי 5 ממחיר המוצר הרגיל, המכיל גלוטן. שלושה מוצרים בלבד הציגו תוספת מתונה יותר שנעה בין 30%-50%. כך, הפיתות ללא גלוטן הזולות ביותר שנמצאו בבדיקה עלו 18.70 שקל לחמש יחידות, בשעה שאותו מספר של פיתות רגילות עלה 7.60 שקלים, פער של 146%. על לחם נטול גלוטן (לא פרוס) במשקל 500 גרם של מותג הבית של שופרסל התבקשנו לשלם 15.90 שקל, מחיר נמוך למדי ביחס לאלטרנטיבות אחרות ללא גלוטן - אך עדיין גבוה ב–377% מלחם אחיד שעמד על המדף ועלה 5 שקלים בלבד עבור 750 גרם.

לדברי תומר בר־מאיר, סמנכ"ל מאפיית בר־אל, יצרנית מובילה של לחם ללא גלוטן, הצרכנים חולי הצליאק סובלים פעמיים. ראשית הם משלמים עלות גבוהה על התהליך היקר שבייצור המוצר, ושנית בתשלום המע"מ שמתנפח בהתאמה: "כמה כסף משלם צרכן למדינה ברכישת כיכר לחם אחיד (הכוונה למע"מ, ר"ל)? סדר גודל של שקל בודד. כמה כסף משלם חולה צליאק למדינה עבור כיכר לחם ב–20 שקל? 3.60 שקלים. האם זה לא אבסורד?".

מרבית יצרני המזון ללא גלוטן הם שחקנים קטנים. חלק פתחו את העסק מטעמים אידיאולוגיים - בן משפחה חולה והצורך לספק לו פתרונות. אפיית לחם מקמח ללא גלוטן היא משימה לא פשוטה. בהכנת הבצק משמש הגלוטן כדבק, ובלעדיו נאלצים היצרנים, בבית או במפעל, להיעזר בחלופות רבות שמייקרות את תהליך הייצור. לדברי שפר, "יש צורך בסבסוד של המוצר הסופי - לחם ולא קמח. גם האוכלוסייה הכללית יכולה לרכוש לחם במחיר שווה לכל נפש, ולא נדרשת לקנות קמח, ביצים ושאר רכיבים ולאפות בביתה את הלחם".

בשנתיים האחרונות שני יצרנים הפסיקו את פעילותם. מאפיית אורנים, המאפייה הראשונה והוותיקה בישראל למזון ללא גלוטן, פשטה רגל לאחר 20 שנות פעילות, וכך גם קונדיטוריית תאנה, שפעלה מ–2008. חגית קופמן, מבעלי תאנה, מסבירה: "הפסדנו כסף. השוק קטן מאוד, גם אם הוא עושה הרבה רעש. הייצור מצומצם, חומרי הגלם יקרים, וגם ההפצה, שמחייבת אריזה והובלה בקירור, יקרה יותר. הרישיונות ובדיקות המעבדה שצריך כדי למכור אוכל ללא גלוטן מוסיפים עלויות כבדות, בניגוד לקונדיטוריות רגילות שאינן מחויבות בבדיקות מעבדה".

לדברי קופמן, "טרנד הבריאות לא עוזר במקרה של קונדיטוריה. ככל שהוא מתגבר יותר יצרנים מייצרים מוצרים ללא גלוטן אך ללא אישורים, ולא במטרה למכור לחולים. מי שמנהל תזונה ללא גלוטן ואין לו צליאק, נכנס לקונדיטוריה אחרת ומספיק שאומרים לו שהמוצר מקמח תירס. הוא לא צריך אישורים ולא סביבת ייצור נקייה כי אין לו סיכון".

לדברי בר־מאיר, "את הכסף ששמנו מהבית עדיין לא החזרנו, ואנחנו כבר פועלים בענף קרוב לעשר שנים. אני לא מכיר מישהו שירצה להיכנס לתחום שבו ההחזר על ההשקעה נמשך עשור".

"צליאק אינה תוצר של אורח חיים נהנתני, והחולים בה מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. אבל העלויות הגבוהות של מוצרים ללא גלוטן הופכות אותה ל'מחלה לעשירים בלבד'", אומרת מיכל סוקמן, דיאטנית קלינית במכבי שירותי בריאות. "לחולים משכבות חלשות אין פריווילגיה כזאת, ויש שממשיכים בתזונה לקויה שעשויה להוות נטל על מערכת הבריאות בהמשך הדרך, כשהם יחוו סיבוכים".

מחלת הצליאק מתבטאת ברגישות של רירית המעי לחלבון הקמח, הקרוי גלוטן. למחלה אין מרפא, והטיפול היחיד בה הוא תזונה נטולת גלוטן לכל החיים. בהיעדר מניעה קפדנית, חולי הצליאק סובלים מאנמיה, מירידה במשקל ומכאבי בטן תכופים. בטווח ארוך, המחלה עשויה להתפתח לגידולים סרטניים במעי ומחוצה לו.

מוצרים ללא סוכר או דלי לקטוז

פעמים רבות כשמדברים על העלויות הגבוהות של חולי צליאק נהוג להזכיר את חולי הסוכרת, שמשלמים פרמיה על מוצרים ללא סוכר, ואת הרגישים ללקטוז שבחלב, שצורכים תחליפים. "ההשוואה לרגישות ללקטוז או לסוכרת אינה נכונה", טוענת סוקמן. "רגישות ללקטוז יוצרת אי־נעימות זמנית, אבל היא לא מסכנת חיים, ולסוכרת, בשונה מצליאק, יש טיפול תרופתי. מזון נטול גלוטן הוא התרופה היחידה של חולי צליאק, וכיום כל המזונות המתועשים חשודים בגלוטן כי פסי הייצור משמשים להכנת מוצרים שונים, ויש סכנה שגם מוצרים נקיים לכאורה, כמו אורז, יהיו נגועים".

סוקמן מוסיפה כי גלוטן לא נמצא רק בלחם ובדגנים. "לכל רוטב מוסיפים קמח. גם התבלינים מזוהמים עבור חולי הצליאק. חולים שרוצים לשמור על איזושהי איכות חיים אינם יכולים להסתפק באכילת אורז ותפוחי אדמה - זה היצע מצומצם מאוד של מזונות. יש אסיאתים שחיים נהדר על טופו ואורז, אבל אנחנו לא יכולים להתנתק מהסביבה שבה אנחנו חיים".

כך או כך, פער המחירים בין מוצרי חלב לתחליפי חלב קטן יותר. בדיקה שערכנו לארבעה מוצרים מרכזיים - חלב סויה, מטרנה צמחית, שוקולד למריחה (פרווה) ושמנת צמחית לבישול - מצאה פער שאינו עולה על 30% במחיר לעומת המוצר החלבי המקורי. במקרה של שמנת, הפער ביום הבדיקה היה דווקא לטובת התחליף הצמחי, שמחירו היה נמוך ב–10% מהחלופה החלבית. אלה אמנם פערים משמעותיים, אבל הם אינם משתווים לפערים של תחליפי גלוטן.

פרמיה של משכורת חודשית בשנה

סקירה שביצע מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב–2010 העלתה פערים דומים לאלה של בדיקת TheMarker. הסקירה מצאה כי צריכה ממוצעת של שני כיכרות לחם לאדם בשבוע, משמעותה עלות נוספת של כ–90 שקל לחודש עבור חולה צליאק. לפי הסקירה, הפרמיה הנוספת שמשלמים חולי הצליאק בחודש על מוצרי מזון ללא גלוטן נעה בין 200 שקל לאדם בודד ועד 700 שקל למשפחה שבה יש כמה חולים, כשברבים מהמקרים לצליאק יש מרכיב תורשתי.

המשמעות היא הוצאה כספית נוספת של עד 8,400 שקל למשפחה בשנה - סכום הדומה למשכורת הממוצעת בישראל, שמרבית הישראלים בכלל לא מגיעים אליה. סקר הוצאות שבוצע בעמוד הפייסבוק צליאק יקר, שעליו השיבו 503 בתי אב שבהם לפחות חולה צליאק אחד, העלה תוצאות מתונות יותר. לפי הסקר, ההוצאה החודשית הממוצעת על מוצרים ללא גלוטן היתה 505 שקל למשק בית. מרבית בתי האב (61%) דיווחו על הוצאה חודשית של 300–500 שקל על מוצרים ללא גלוטן.

שקלול שביצעה גילון חושף כי תוספת המחיר שמשלמים חולי הצליאק היא כ–350 שקל בחודש למשק בית. הפער בין ההערכות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת לנתונים של גילון עשוי לבטא את הפער שבין המצב הרצוי למצוי - אילו היו חולי הצליאק צורכים מוצרים חליפיים בהתאם לסל הקניות האופייני של משפחה ללא צליאק, הרי שההוצאה היתה גבוהה יותר. אלא שבפועל החולים מדווחים על הימנעות, ככל הניתן, מרכישת מוצרים מיוחדים בשל מחירם הגבוה.

משרד הבריאות ממתין לחברת הייעוץ

את ההוצאה הכספית הגבוהה על המוצרים החליפיים נושאות משפחות החולים בישראל לבדן. זו אינה גזירת גורל: במדינות אחרות, כמו אירלנד, בריטניה, איטליה, צרפת, אוסטריה, ניו זילנד, קנדה וארה"ב, זוכים חולי צליאק בסיוע באפיקים שונים - באמצעות מערכת המיסוי, סבסוד מוצרים ומתן הטבה כספית או החזר הוצאות בגובה הפער שבין המוצרים הרגילים למוצרים ללא גלוטן.

בישראל יש פיקוח על קמח אחד בלבד, "קונדיטור" של חברת גלעם, שמחירו דומה למחיר קמח רגיל (כ–4.5 שקלים לקילוגרם). ההוצאה של משרד הבריאות על סבסוד הקמח בשנים האחרונות היא כ–600 אלף שקל בשנה. זהו סבסוד מינורי עבור אוכלוסייה של 30 אלף חולים.

בשנים האחרונות הועלו כמה הצעות חוק שנועדו לסייע בצמצום עלויות רכישת מוצרי מזון ללא גלוטן. ההצעה הראשונה, שהגיש ח"כ מאיר שטרית ב–2009, כללה קביעת מחיר בפיקוח על לחם נטול גלוטן, החזר הוצאות בגין רכישת מוצרי מזון והטבות במיסוי ליצרני מזון נטול גלוטן. בעמותת הצליאק מציעים לעגן בחוק תמיכה כספית ישירה לחולים באמצעות הביטוח הלאומי. יתרונה הגדול של אפשרות זו הוא העובדה שהתמיכה תהיה פרוגרסיבית, בהתאם להכנסה של כל משפחה.

בדיון האחרון בהצעת החוק בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ביוני 2012, אמר נציג האוצר, תומר שטרן, רפרנט תעשייה באגף התקציבים, כי "הטבות מס ליצרנים של מוצרים נטולי גלוטן אינה הדרך הנכונה. באופן כללי, הדרך הנכונה לתמוך בחולי צליאק היא בתמיכה ישירה ולא בתמיכה עקיפה, ובמסגרת המנגנונים הקיימים".

בחודש שעבר פירסם שטרית בעמוד הפייסבוק שלו כי נפגש עם שרת הבריאות, יעל גרמן, והעלה שוב את הצורך בסיוע לחולי הצליאק. בפניית TheMarker למשרד הבריאות בנוגע לפעילות שמקדמת השרה בתחום, השיב המשרד כי "נושא הוזלת המוצרים נטולי הגלוטן חשוב מאוד לשרת הבריאות. לפני כשלושה שבועות שכר המשרד את שירותיה של חברת רציונל כיועצת חיצונית כדי לבחון את הדרכים המומלצות להביא לירידת מחירים בתחום, ובכלל זה באמצעות הטלת פיקוח על מחירי המוצרים".

עדיף להיות עני ברשות עשירה

לפי הוראות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, חולי צליאק יכולים לקבל סיוע משירותי הרווחה ברשויות המקומיות. הסיוע ניתן למשפחות שהוכיחו צורך במזון מיוחד ועומדות בקריטריונים של הכנסה הנמוכה מ–2,600 שקל לאדם ו–4,000 שקל לזוג, ובהמלצת עובדת סוציאלית. הסיוע המרבי הוא כ–100 שקל בחודש.

למשרד הרווחה אין נתונים על מספר המשפחות של חולי צליאק הנעזרות בסיוע. לדברי המשרד, רוב המשפחות מטופלות באופן אינטנסיבי בשירותי הרווחה.

ממידע שאספה עמותת צליאק ישראל מהרשתות החברתיות עולה כי יש חוסר אחידות בין לשכות הרווחה. דיווחים של חולים מחיפה, ערד, כפר סבא, תל אביב ונתניה העלו כי יש לשכות הנותנות סיוע כספי גם לאנשים שאינם נתמכים בהן, בעוד לשכות אחרות אינן מסייעות כלל לחולי צליאק, גם אם מצבם הכלכלי ירוד ביותר. יש לשכות רווחה שמבקשות לקבל קבלות עבור רכישת מזון ואחרות אינן דורשות זאת. יש לשכות שנותנות תשלום מדי חודש, בעוד אחרות נותנות תשלום בצורה לא סדירה, אחת לכמה חודשים.

"ככל הידוע לנו, התמיכה הכספית בחולי צליאק שרירותית, לפי שיקול דעתו של עובד הרווחה והתקציב של היישוב הרלוונטי", אומרת רקפת שפר מעמותת צליאק ישראל.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "לרשות המחלקות לשירותים חברתיים תקציב סיוע לאספקה של צרכים מיוחדים למשפחות ויחידים. התקציב הוא 55 מיליון שקל בשנה ל–450 אלף משפחות, והוא נועד לסייע ברכישת ציוד ביתי בסיסי וציוד הכרחי להתפתחות ילדים ובהוצאות לטיפולים רפואיים כדי למנוע סכנת חיים. מנהלי המחלקות אחראים לקביעת סדרי העדיפויות. התרחבות מחלת הצליאק מחייבת בחינה מחודשת של הסיוע שמאפשרת המדינה. בעקבות פנייה זו יבחן המשרד את טענות העמותה וינסה להעמיד פתרון שיקל על הפונים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#