4 כוסות בפחות מ-80 ש': היינות שנותנים את התמורה הטובה ביותר למחיר - צרכנות - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

4 כוסות בפחות מ-80 ש': היינות שנותנים את התמורה הטובה ביותר למחיר

מחיר היין הישראלי נותר יציב כבר שנים, אך הוא עדיין גבוה יותר מהמחירים באירופה ■ לקראת פסח, דירג אתר Sommelier את היינות הישראליים הטובים ביותר בטווח מחירים של עד 79 שקל

11תגובות

"היין מגיע לשולחן הישראלי בראש השנה ובפסח. יש מחסום פסיכולוגי שלפיו יין שמור לקהל מסוים או לימים מיוחדים; או שמתאים לשתות אותו רק בכוסות קריסטל ולא עם כריך בצהריים בכוס חד־פעמית. צריך להנגיש את היין, לצאת מהטקסטים הגבוהים ומתפריטי היין במסעדות. יין שנשתה במידה - הוא טעים ובריא".

את המניפסט הקצר הזה נשא אבי בן עמי, בעלי אתר היין Sommelier, בשיחתנו בשבוע שעבר. דבריו מגובים בעובדות: צריכת היין הממוצעת בישראל היא 4–5 ליטרים לאדם בשנה - שיעור מינורי ביחס לצריכה בארה"ב ובאוסטרליה (20 ליטר לאדם) ואפסי כמעט ביחס למדינות אירופה כמו צרפת, איטליה ופורטוגל (40–50 ליטר לאדם). רוב הישראלים, כך נראה, עדיין צריכים תירוץ כדי לפתוח בקבוק יין, ולכן כמעט מחצית מרכישות היין בישראל מבוצעות סמוך לפסח וראש השנה.

למרות העובדות שנקבעו בשטח, לשוק היין בישראל אין מסד נתונים מוסדר ורציף, ולכן ההערכות שקיבלנו על היקף ההכנסות שלו הן נזילות והציגו טווח רחב למדי. לפי ההערכה הזהירה ביותר, שמסרה מועצת גפן היין - ארגון וולונטרי שמאגד את הכורמים והיקבים בישראל - השוק הישראלי מגלגל כ–900 מיליון שקל בשנה, סכום המגלם בתוכו כ–20% הכנסות מיצוא לחו"ל.

בהיעדר נתונים רשמיים, הדרך הטובה ביותר ללמוד על היקף צריכת היין ותנודות המחירים בענף, היא באמצעות הקופות ברשתות השיווק, המכולות והמינימרקטים. חברת נילסן, האוספת נתוני אמת מהקופות ומכסה כ–97% מהשוק המבורקד, מדווחת כי ההכנסות ממכירות אלה הסתכמו ב–562 מיליון שקל ב–2013. הדבר מתיישב עם ההערכה כי הישראלים קונים את היין שלהם בעיקר ברשתות השיווק, המכולות והמינימרקטים, שכן הכנסות אלה מהוות 62% מהמכר הכספי שהוערך. לפי נילסן, ההכנסות ב–2013 לא השתנו בהשוואה ל–2012, אך עלו עלייה מינורית של 2% בהשוואה ל–2011.

בישראל פועלות מאות יצרניות יין (280 לפי הערכה), אך מרבית הפעילות מתרכזת ביקבים הגדולים כרמל וברקן. מחירי היין בישראל נותרו יציבים מאוד בשנים האחרונות, וגם המבצעים עליהם מתרכזים בשני מועדים קבועים: בחודש שלפני חג הפסח, ובחודש של ראש השנה.

יש שיאמרו שהעובדה שמחיר היין נותר יציב לאורך השנים מבטא למעשה ירידת מחיר: "בזמן שכל מוצרי המזון התייקרו, היין נותר במחיר זהה", אומר בן עמי. "לפני ארבע־חמש שנים ניטעו בישראל אלפי דונמים נוספים של גפנים, עם ראייה אופטימית שמשהו צריך לקרות בענף. הכרמים האלה הגיעו לניבה כבר לפני שנה־שנתיים, אך צריכת היין לנפש לא השתנתה בישראל. משמעות הדבר היא שבמחסנים הגדולים יש מיליוני בקבוקים נוספים שצריכים להגיע למדפי הרשתות", הוא מסביר את הרציונל שמאחורי יציבות המחירים.

"אנחנו מבינים שצריכת היין המקומית כמעט שלא עולה", אומר צחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן היין. "אנחנו מנסים, עם היקבים, לבנות אסטרטגיית קידום מכירות, לבדל את היין מהאלכוהול הכבד, ולהעביר את הצעירים משתיית אלכוהול כבד לשתיית יין מושכלת. אפיק נוסף להגדלת המכירות הוא פעילות מול משרד החקלאות ומכון היצוא, שאתם אנחנו מנסים לבנות תוכנית עבודה להגדלת המכירות בחו"ל, מעבר לקהל היהודי בתפוצות שאליו אנחנו כבר מגיעים".

10 יקבים מסחריים ו–5 יבואנים גדולים

היין השולחני בישראל אמנם נותר במחיר זהה לאורך השנים, אך עדיין יקר יותר מבאירופה. "בסופרמרקטים באירופה יש רמת תמחור שאצלנו כמעט לא קיימת, אלא בחגים בלבד. יין ב–20–25 שקל נמכר שם לכל אורך השנה, וברמת המחיר של 40 שקל אפשר למצוא שם יינות מצוינים", מסביר בן עמי. "גם בישראל אפשר למצוא יינות מצוינים ב–40 שקל - דבר שלא הייתי יכול לומר לפני עשר שנים - אך קשה יותר לברור ביניהם".

הפער הגדול, לפי בן עמי, נובע מהמגוון: באירופה מדובר במאות בקבוקים ברמת המחיר הרלוונטית, ואילו בישראל בכמה עשרות בודדים. "בישראל, יש לנו עשרה יקבים מסחריים שמוכרים לרשתות השיווק ועוד כחמישה יבואנים גדולים - כ–15 שחקנים בסך הכל. ברשתות המזון האירופיות, לעומת זאת, יש מאות שחקנים", הוא אומר.

בן עמי סבור כי לפער המחיר יש שני גורמים חשובים נוספים: האחד הוא מעורבות גבוהה יותר של המדינות האירופיות בסובסידות לחקלאות ובעזרה לכורמים וליקבים בשנים שבהן היבול נמוך; והשני הוא נושא הכשרות.

"רוב התקוות של היקבים הישראליים הן ביצוא, ושם אנחנו לא שחקנים. מדינות דרום אמריקה, כמו ארגנטינה וצ'ילה, מוכרות את היין שלהן באותה איכות ובמחיר נמוך משמעותית לשוק האירופי - מה שמשאיר אותנו להתחרות רק ברמה הגבוהה יותר. כשאנחנו מגיעים לתערוכות בעולם אנחנו רואים כמה המדינות משקיעות ותומכות בקידום היין - דבר שעדיין לא קורה בישראל", הוא מוסיף.

המחיר - לפני הכל

הישראלים, מסתבר, לא רק שאינם מגדילים את היקף צריכת היין שלהם, אלא גם שמרנים בבחירת היין: אף שקיים מבחר גדול של יינות, מרבית הישראלים בוחרים לשתות יינות אדומים, שמהווים כ–70% מהשוק. סקר שערכה חברת בנא משקאות מעלה כי עבור הישראלים, המחיר מהווה שיקול מרכזי בבחירת בקבוק היין: 62% מהמשיבים לסקר (מדגם מייצג של 596 איש, שרכשו לפחות בקבוק אחד בשנה החולפת) ציינו את המחיר כגורם החשוב ביותר. קריטריון המחיר השפיע יותר מזהות היצרן, המלצה מחבר או מוכר, ומטעם או סוג היין.

קריטריון המחיר הקריטי כל כך עבור הישראלים, הוא שהביא את בן עמי מאתר sommelier להגות לפני שש שנים את תחרות ה–Best Value - תחרות יין שנתית המדגישה את נושא התמורה למחיר ובוחרת את היינות הישראליים הטובים ביותר עד מחיר של 79 שקל.

"ב–2008, כשהיוזמה שלנו החלה, המיתון במשק הכניס את תחום המזון לטלטלה, ורצינו לצאת בבשורה שתעזור לצרכנים וליקבים. מאז התחרות מתקיימת באופן קבוע לקראת חג הפסח - הזמן שבו הצרכנים מחפשים המלצות. תוצאות התחרות נועדו לשרת כל אדם - לא את האנשים שיש להם עניין ביין לאורך כל השנה, אלא את אלה שצריכים שמישהו יצביע עבורם על יינות טובים שכדאי לרכוש", מסביר בן עמי.

השנה השתתפו בתחרות 128 יינות שנשלחו מ–25 יקבים, מהם 14 יקבי בוטיק. השופטים היו ייננים מוכרים מהיקבים הגדולים ויקבי הבוטיק בישראל, אנשי יין ממסעדות יוקרה ישראליות וכתבי יין. השופטים התבקשו לטעום את היינות באופן עיוור, כשהם מודעים לקטגוריה של היין בלבד. במקרה שבקטגוריה מסוימת נבחן יין מיקב של יינן מסוים, אותו יינן לא לקח חלק בטעימה. התחרות פוקחה בהתנדבות על ידי עו"ד נחמן כהן צדק, שותף בכיר במשרד פרל כהן־צדק לצר, וחיים שפיגל, מנהל אגף מזון ומשקאות במלונות דן.

בתחרות נבדקו שבע קטגוריות של יין אדום וחמש של יין לבן, קטגוריה אחת של יינות רוזה, קטגוריה של יינות מבעבעים, וקטגוריה נוספת של יינות מתוקים. היינות שהשתתפו בתחרות הם מהבצירים האחרונים, כך שבניגוד לדעה הרווחת כי יין משתבח עם השנים, בטווח מחירים זה ההמלצה היא לא לרכוש יינות מבצירים רחוקים מדי. ביינות הלבנים חשוב לחפש את היין מהבציר האחרון, או זה שלפניו - כלומר, מ–2012. ביינות האדומים האפשרויות רחבות יותר, ויינות עד 2010 שנשמרו בתנאים נאותים אמורים להיות טובים", אומר בן עמי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#