לא הולכים לקניון

הכירו את בני הנוער שמנצלים את הקיץ לתרום לקהילה

מלבד בילוי בקניונים, בשפת הים או באחד מהמועדונים, יש דרך נוספת להעביר את הזמן בחופש הגדול - תרומה לקהילה ■ שישה בני נוער מספרים איך במקום להוציא מההורים עוד ועוד דמי כיס - אפשר לנצל את הקיץ כדי להתנדב ולעזור לזולת

עדי הגין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עדי הגין

רבים מבני הנוער מבלים את חופשת הקיץ כך: מתעוררים אחרי 12:00, עוברים היישר מהמיטה אל המחשב - ומחכים שיתקרר מעט בחוץ כדי שיוכלו להיפגש עם חברים בקניון, בבית קפה או על שפת הים. הבילויים עם החברים עולים בדרך כלל כסף רב, שמגיע לרוב מכיסם של ההורים.

ואולם לא מעט בני נוער בוחרים לנצל את הזמן הפנוי בחופש הגדול כדי לעסוק בפעילויות התנדבותיות. סקר של ארגון ג'וינט ישראל מ–2011 מצא כי כמחצית מבני הנוער בישראל מתנדבים בתחומים שונים, וזאת מבלי ש–45% מהם לא קיבלו הכשרה כלשהי לכך. עם זאת, נמצא כי פעילות התנדבותית מעלה את הביטחון העצמי של בני הנוער ומסייעת להם בפיתוח היכולות החברתיות.

כתבות נוספות ב-TheMarker

"יאיר לפיד, אתה שקרן וציני; הפכת לדור המשך אכזרי של נתניהו"

לוקחים משכנתא? לא בטוח שתוכלו להחזיר אותה

"הנערים מקבלים פרופורציות על העולם. זוהי חוויה מפתחת שיוצרת מעבר מנרקיסיזם ראשוני לשניוני - מהמחשבה של 'מה יוצא לי' לסיפוק מלהעניק למישהו אחר", מסביר ד"ר רונן קובלסקי, פסיכולוג קליני ומרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות נתניה.

באשר להשפעת ההורים, אומר קובלסקי, כי אם מדובר בנערים שנטייתם הטבעית היא למעורבות חברתית, צריך פשוט לא להפריע להם בכך. לדבריו, לא צריך להפעיל לחץ על נערים שלא מעוניינים לבצע פעילות כזאת.

"ללחוץ על מישהו לעשות משהו זה לא באמת חינוך", אומר קובלסקי. "חינוך נעשה הרבה פעמים דרך דוגמה אישית. אם הילד לא מעורב חברתית, כדאי להורה להסתכל על עצמו. גיל ההתבגרות הוא לא הזמן להתחיל לחנך. דוגמה אישית נבנית לאורך זמן".

"אני נהנית מההתנדבות, נהפכנו למשפחה"

מדי שבועיים מתייצבת שיר גופר במרכז החלוקה של עמותת רעים, שמחלקת מזון לנזקקים בהוד שרון. בימי שלישי מסדרים המתנדבים את המזון באריזות, ובימי רביעי מחלקים אותן עם נהגים.

שיר גופרצילום: תומר אפלבאום

"הגעתי לעמותה דרך אמא שלי שהתנדבה שם", מספרת גופר. "כשהייתי צריכה לבחור מקום התנדבות בכיתה ח' היא המליצה על זה, ראיתי כי טוב - ונשארתי. עכשיו גם אחיותי, בנות 15 ו–13, באו בעקבותי".

בחופש הגדול מגבירה גופר את מינון ההתנדבות ומגיעה גם בימי רביעי לסייע בחלוקת המזון לאנשים ברחבי העיר. "אני מאוד נהנית מההתנדבות. יש כאן אנשים נחמדים, ונהפכנו למשפחה. זה לוקח שעתיים בכל פעם, וזה לא מפריע לשגרה שלי. אני מרגישה ממש טוב עם זה. כשאת רואה את כל הסלים הארוזים בשלישי וכשבימי רביעי מתווספים עוד מוצרים כמו ביצים ועוף זה מחמם את הלב, ובטח שמוסיף ומסייע למשפחות שנזקקות לזה".

הכנסות והוצאות: "אני הולכת לסרטים או להצגות של סל תרבות, ויושבת בבתי קפה. לא יצא לי לעבוד בשביל הכסף מכיוון שהחלטנו שעבדתי מספיק קשה בלימודים, אז אני לא צריכה לעבוד. אני לוקחת כסף מההורים, אבל מגבילה את עצמי. אני מבינה שאי אפשר לקחת בלי חשבון".

"הזדמנות נפלאה ללמוד איך לנהל חשבון"

יוני חלאטניקצילום: עמית ויסמן

תערוכת החלל שמוצגת בימים אלה ‏(עד סוף ספטמבר‏) בנמל תל אביב, בשיתוף קרן רמון ונאס"א, הולכת להיות הבית השני של יוני חלאטניק בקיץ, שם הוא ידריך וינסה לשכנע את הילדים שמדע החלל הוא העתיד.

לתערוכה הגיע חלאטניק דרך קרן רמון, שהקימה רונה רמון לזכר בעלה האסטרונאוט אילן רמון ובנה הטייס אסף רמון, והיא עוסקת בפרויקטים חינוכיים־מדעיים וחינוכיים־ערכיים. במסגרת הקרן נבחרים מדי שנה שמונה ילדי "אות רמון לאיכות, למקצועיות ולמצוינות".

"נבחרתי בדצמבר ונכנסתי לתוכנית הכשרה שמעניקה זוויות שונות של החברה הישראלית. ביקרנו כבר בבאר שבע, בבתי חולים ובגינת לוינסקי בתל אביב. כך הגעתי להדריך בתערוכה. חקר החלל מרתק במיוחד, כי הוא מנסה לקדם את כלל האנושות, והוא מאוד בתולי מבחינת רמת הידע. האייזק ניוטון או האלברט איינשטיין של החלל עוד לא התפרסמו. יכול להיות שילד שבא לתערוכה יהיה איינשטיין של החלל".

מלבד קרן רמון, חלאטניק מתנדב במד"א כבר שלוש שנים - בעיקר בניידות טיפול נמרץ, והדריך "פרחי מד"א". עם זאת, הוא מצליח לשלב בין ההתנדבות והמעורבות לבין הנאות. "כבר יצא לי להיות השבוע בשתי מסיבות, אבל חלק מהדברים שאני אוהב לעשות נכנסים לקטגוריה של ערכיות. הקמתי תוכנית בריאות לבתי ספר שכחלק ממנה ילדים נהפכים לסוכני שינוי לתזונה ולספורט, ובזכותה זכיתי באות רמון. אקדיש חלק מהקיץ לפיתוח התוכנית הזאת".

הכנסות והוצאות: חלאטניק לא מתכוון לעבוד בקיץ, אבל במשך הלימודים הוא עבד בחברה לקידום אתרים וכעת משתמש בכסף שהרוויח. "ההורים עוזרים, אבל אני מעדיף לא לקחת מהם כשאני לא צריך. גם ככה יש גבול למספר הברים שבהם ניתן לבקר, וכל בילוי מסתיים בהוצאה של 100 שקל לכל היותר. אני מרגיש שצריך לחסוך. אנחנו מחליטים על ההוצאות שלנו, וזו הזדמנות נפלאה ללמוד איך לנהל חשבון".

"חופש הוא לא לשבת כל היום מול הטלוויזיה"

נועה רוזמןצילום: אלדד רוזמן

בגרעין אורי במצפה הושעיה תהיה הרבה פעילות בחופש הגדול. מלבד שביל סובב כנרת - פרויקט של איגוד ערים כנרת שנועד לפרוץ שביל סובב כנרת ומחנך למעורבות חברתית - חברי הגרעין יערכו גם פעילויות חברתיות בקהילה.

לדברי נועה רוזמן, רכזת הגרעין, "השביל נועד לאפשר מעבר חופשי של הציבור לכנרת. כיום יש רבים שמשתלטים על חופים באופן לא חוקי, ואנחנו מנסים למנוע זאת. השביל מוכשר לטיולים רגליים באמצעות קבוצות נוער
שמאמצות קטע מהשביל. שותלים גם עצים, ומניחים תיבות קינון לציפורים, ויש עוד רעיונות שאנשים מעלים ומיישמים לטובת הציבור". הגרעין הוקם לפני שנתיים כשכמה בני נוער מהיישוב החליטו לעשות משהו מעבר להדרכה בתנועות נוער.

"אחת מהחברות, אורי אטינגר, נפטרה מסרטן לפני כשנה וחצי והוחלט לשנות את שם הגרעין לזכרה. לאט לאט הצטרפו יותר אנשים שרצו לשנות ולעשות בשביל הקהילה. אנחנו עורכים גם כל מיני פעילויות ביישוב כי אנחנו נהנים לעשות בשביל היישוב".

רוזמן, שעסוקה בנסיעה לסמינריונים ופעילות בשביל וביישוב, לא מרגישה שהיא מבזבזת את חופשת הקיץ שלה. "חופש הוא לא לשבת כל היום מול הטלוויזיה. אני נהנית יותר כשאני יודעת שקמתי ועשיתי דברים שטובים בשביל השאר ובשביל הסביבה - וגם לי זה תורם. לקחתי על עצמי להיות רכזת כדי שגם החברים יירתמו ויעשו משהו. תמיד היה חשוב לי לעשות משהו עם עצמי להתחיל לתרום גם כאדם צעיר ולשנות את החשיבה הכללית של הנוער בישראל".

הכנסות והוצאות: "אני משתדלת לא לקחת מההורים, אבל לפעמים לוקחת בכל זאת. השבוע חזרתי מסמינריון שעלה כמה מאות שקלים שאותם ההורים נתנו. אני משתדלת גם לעבוד כמה שיותר בקיץ, בכל עבודה מזדמנת. כולנו ככה, יש כאלה שמשלמים על עצמם מבלי לקחת כסף מההורים כלל. גם בפעילויות שלנו יש אלמנט של חיסכון. כשמתנדבים אין זמן לבזבוזים".

"נתנדב במהלך החופש כמה שנוכל"

בגיל 14 החלה עדן אורן להתנדב בפרויקט "אני בשבילך" של עמותת לתת בשיתוף בנק מזרחי טפחות, שנועד לעודד נוער לפעול למען הקהילה. "נציגי לתת הגיעו לכיתה והציעו את הפרויקט במסגרת מחויבות אישית - והחלטנו, קבוצה מהכיתה, להצטרף", היא מספרת.

עדן אורן

"במשך השנה חשפו אותנו לשלל קהילות כדי שנדע מה לבחור בפעילות סוף השנה, שנמשכה כחודשיים. בחרנו בקהילת הילדים. והתנדבנו במועדונית רווחה. המקום היה מוזנח, ולא היו צעצועים. החלטנו לשפץ את המבנה. אספנו כ–600 שקל וקנינו צבע וציוד ותרמו לנו ברזנט. שיפצנו את המקום כמו שצריך, והוא נהפך למקום שאפשר ללכת אליו".

בשנה הבאה בחרה הקבוצה להמשיך לפעילות שתימשך לאורך כל השנה. "היה חשוב לנו להשאיר חותם אחרינו, והחלטנו להמשיך עם קהילת הילדים. בסמוך למרכז נוער יש מרכז בשם 'הצל לבו של ילד' שאליו מגיעים ילדים ממדינות העולם השלישי עם האמהות שלהם כדי לעבור ניתוחי לב בישראל, ובזמן ההמתנה וההתאוששות הם נמצאים שם.

"טווח הגילאים הוא גדול - מתינוקות בני כמה חודשים ועד נערים בני 16 - והמטופלים נורא בודדים. "התחלנו להדריך שם, ובסוף השנה המנהלת של המרכז ראתה מה אנחנו עושים והחליטה לפתוח קבוצה שתפעל כל השנה, אך מכיוון שכדי להתנדב ב'הצל לבו של ילד' צריך אישורים שלוקח זמן להשיג, אנחנו מתכוונים להמשיך להתנדב שם במהלך החופש כמה שנוכל". בקיץ תעבור גם אורן קורס מד"צים ובסופו תהיה מדריכת קבוצה בעמותה.

הכנסות והוצאות: אורן מצליחה לשלב בין הבילויים להתנדבות. "אני נהנית ומבלה. אני לומדת במגמת מחשבים, והיה לי קשה לשלב בין הדברים במשך שנת הלימודים. בחופש יש יותר זמן". אורן גם עובדת בשמרטפות ואף נעזרת בכסף מההורים. את כספה היא מוציאה בעיקר על יציאות עם חברים 
ל"סרט או מסעדה, ולפעמים נפגשים גם מבלי להוציא כסף. כל עוד אני לא מסיימת את הכסף שלי, אני לא מבקשת מההורים. כמעט כל בני הנוער חושבים לפני שהם מוציאים, אף שזה לא נראה כך".

"אין לי זמן פנוי להסתובב בקניונים"

בשנה שעברה השתתף איתמר דגן בהפקת תיאטרון שמומנה על ידי עמותת YRF - שמנסה להעניק הזדמנות שווה לתלמידים בישראל באמצעות לימודי אנגלית - ודגן מתנדב בה כמדריך.

איתמר דגןצילום: עופר וקנין

המחזמר עורר את תיאבונו של דגן לתיאטרון, והוא החליט להרים הפקה משלו. המחזמר שכתב ומביים הוא על מועדון דרמה בבית ספר תיכון שהמנהל מחליט לסגור אותו בגלל ענייני תקציב, ותלמידי המועדון מחליטים להילחם על הישרדותו.

"בקיץ הקרוב אנחנו הולכים להרים את המחזמר, שאמור לעלות ב–1 באוגוסט", מסביר דגן. "כרגע אנחנו בשלב האודישנים, אבל נפתח את הפרויקט ל–15–20 איש בגילאי 12–18. החזרות יהיו ברמלה, ורוב התלמידים יהיו מהאזור, מכל המגזרים והדתות. זה חלק מהעניין".

כשדגן החליט לכתוב את הטקסט הוא פנה ל–YRF וסיפר שהוא רוצה לגייס ילדים בעלי תשוקה למשחק וליצירה ולהעניק להם מין קייטנה לכמה שבועות. "זה מיועד לילדים שלהוריהם אין יכולת לממן חוגים וקייטנות והם גם ישפרו את האנגלית באמצעות ההפקה", הוא מסביר. "יש הרבה ילדים ובני נוער שרוצים להשתתף, ואנחנו מחפשים את מי שמתאים ושרציני מספיק". דגן אומר כי החליט לבלות כך את החופש בגלל אהבתו לתיאטרון. "הייתי רוצה לאמץ את התחום הזה כמקצוע, ולצורך המחזמר פתחתי חשבון באתר אמריקאי לגיוס תרומות. עדיין לא תרמו את כל הסכום, אבל אני מקווה שיתרמו".

הכנסות והוצאות: דגן טוען כי בגלל ההתעסקות בהפקה יהיו לו פחות הוצאות בקיץ. "כעיקרון אני מוציא כסף על בגדים ויציאות. אני לא עובד, ולפעמים אני לוקח מההורים או חוסך ושם בצד. אבל המחזמר הזה גם גורם לי לחסוך כי אין לי זמן פנוי יותר מדי להסתובב בקניונים ולצאת לבלות".

"מעדיף לאתגר את עצמי מאשר לשבת בבית"

החופש הזה הולך להיות עמוס מאוד עבור יאיר חכמון. מלבד היותו מדריך בקורס סיון - שמעניק כישורי סיור וניווט - הוא גם מנסה לפתח פרויקט שיחבר בין חילונים לחרדים במסגרת ארגון LEAD לפיתוח מנהיגות בישראל.

"את קורס הניווט עשיתי בין כיתה ט' לכיתה י'. זו היתה הפעם הראשונה שהיה לי שיח אמיתי עם חילונים. הכרתי כך גם מגזרים אחרים, כמו הדרוזים - שלא ידעתי לפני כן שהם כל כך 'מורעלים' על הצבא".

יאיר חכמוןצילום: דניאל בר און

ב–LEAD נמצא חכמון כבר שנה. "העבודה נעשית בצוותים. כל שבועיים נפגשים ומדברים על תיאוריות ומודלים. כל אחד מאתנו צריך להרים פרויקט. "העברתי סקר אינטרנטי בין 250 איש שמקיפים את כל המגזרים. ניתחתי אותו, וראיתי שמה שמעניין יותר מהידברות זה יזמות.

"אני בקשר עם מועצת הנוער של בני ברק במטרה לנסות להקים פרויקט יזמות עסקית טכנולוגית של חילונים וחרדים. במשך הקיץ אפגש עם אנשים שהובילו פרויקטים עסקיים למטרות חברתיות כדי ללמוד, בתקווה שבתחילת ספטמבר הפרויקט ייצא לדרך".

חכמון מודה כי בשלוש השנים האחרונות לא היה לו חופש באמת, אבל הוא נהנה מכך. "בשנה שעברה ישנתי יותר בחוץ מאשר בבית. אני מעדיף לאתגר את עצמי מאשר לשבת בבית או ללכת לקניון. 
החופש הוא הזדמנות להרחיב את מה שאני מתעסק בו מעבר לשעות הלימודים. הבנתי שאני אוהב לעזור, ושמעריכים אותי בשל כך".

הכנסות והוצאות: בין כל הפעילויות מוצא חכמון מעט זמן כדי לכלכל את עצמו. "אני עובד בחופש בשתי עבודות: יש לי חברה להשכרת מקרנים שבה אני מרוויח כ–2,000 שקל בחודש, ואני עובד גם בפיצרייה השכונתית. רוב ההוצאות הן מהכסף שלי, אבל ההורים מסייעים לי. מצלמה ב–5,000 שקל, למשל, קניתי בעצמי. אני יוצא גם עם חברים ואנחנו מתכננים טיול בצפון לכמה ימים, אבל אני לא מוציא הרבה על בילויים בחופש - כ–600–800 שקל לכל החופש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker