מתגוררים בלב ת"א - ולא נכנסו לסופרמרקט כבר חמש שנים

בלב תל אביב מתגוררת קהילה קטנה שחיה על פי עקרונות הפרמקלצ'ר, שדוגלת בגידול עצמי של מזון תוך שמירה על הסביבה ■ חבריה שותים שייק ירוק במקום קפה, מנביטים דגנים ולא רוכשים מזון תעשייתי ■ "אם אנשים היו אוכלים בשר רק כמה פעמים בשנה - מצבנו היה מצוין"

הילה ויסברג

בספרו המדובר "קיצור תולדות האנושות" מתאר ההיסטוריון ד"ר יובל נח הררי כיצד חיו הקדמונים עד לפני כ-10,000 שנה, בטרם פרצה לחייהם המהפכה החקלאית. "האנשים חיו אז בחבורות קטנות וניזונו מציד ומצמחים שליקטו. דווקא בתקופה הפרימיטיבית ההיא", כותב הררי, "חייהם של בני האדם נעו על מי מנוחות. המהפכה החקלאית, שהבטיחה חיים טובים יותר, התגלתה כתרמית.

"חייהם של החקלאים נהפכו לפחות שבעים ופחות נעימים מאלו של הלקטים". התזה של הררי, שלפיה קדמה אין פירושה בהכרח אושר ובריאות, אומצה בשנים האחרונות בידי לא מעט תנועות וקהילות. אחת מהן ממוקמת בלב תל אביב ונקראת "עץ בעיר".

חברי "עץ בעיר", המתגוררים במעין קומונה בת שמונה אנשים, לא בדיוק מחקים את אורח החיים הלקטי, אך בהחלט נוטים לשאוב ממנו השראה. לדירה שלהם, אגב, לא כדאי להגיע עייפים כי קפה אין שם, וסוכר בוודאי שלא. גם לא כדאי להגיע על בטן ריקה, כי אם אינכם חובבי שייקים ירוקים או דגנים מונבטים, לא בטוח שתמצאו מה לאכול.

עץ בעיר - קהילה ועסק חברתי לאקולוגיה עירונית - הוקמה לפני שש שנים על ידי תמי צרי, בת 45, ומבוססת על עיקרון פשוט: תחיו בריא, וממה שיש. "אנחנו מאמינים שמה שתורם לעולם תורם לאיכות החיים", מסבירה לי הדיירת והפעילה המרכזית בעסק, תמי אביחיל. "זה אומר למשל לאכול כמה שיותר מזון טרי ולהימנע ממוצרים מן החי. בשר הורס את העולם. גם לחם איננו אוכלים, כי בתצורתו כיום הוא לא מזין. אגב, לא כל חברי הקהילה הרחבה אוכלים כמונו - כל אחד מתחבר בדרך שלו".

איך אפשר לעמוד במשטר תזונה קפדני כל כך? פשוט: דיירי עץ בעיר לא נכנסים לסופר. במקום זאת הם מגדלים חלק מהאוכל שלהם, וגם רוכשים מוצרים ישירות מחקלאים אורגניים, "שאותם אנחנו מכירים".

תמי צריצילום: אייל טואג

לא מדברים על חלב

הביקור בקומונה הוא חוויה מעניינת, על גבול האנתרופולוגית. מי שלא מתחבר לסגנון החיים שבו מאמינים החברים, שניתן להגדירו פרו-סביבתי-טבעוני-סגפני, עלול לחוש כנטע זר. המטבח עמוס צנצנות שבהן מונבטים עדשים, שעועית ושאר מיני דגנים. סבון הכלים שבצד הכיור עשוי קליפות לימון. במרכז הדירה עומד בגאון "קומפוסט תולעים", זבל אורגני שאותו מפרקות תולעים וכך הוא הופך לדשן, והסלון מורכב כולו מרהיטים שנבנו משאריות עץ שנמצאו בסביבה.

רעיון הקיימות משתלב בכל תחומי החיים: טלוויזיה אין שם ‏(אביחיל: "אני מעדיפה לשאוב מידע מאתרים של תקשורת חברתית"‏), טלפון סלולרי הוא מוצר בלתי אהוד, ובגדים מוצאים ברחוב או בחנויות יד שנייה. ביום הביקור שלנו רחש מטבח הדירה פעילות: צרי מירקה היטב את הכיור ואז הכינה לכל דיירי הבית שייק ירוק עשיר למדי, עשוי קלמנטינות, קיווי, עלים ירוקים אורגניים וגולת הכותרת - ספירולינה, אצה חד-תאית "מאוד עשירה ומאוד בריאה".

בהמשך תהתה צרי מה תעשה עם שאריות הסבון שנותרו מסדנה שערכה בדירה, ואז החליטה לרכז אותן בבקבוק גדול שישמש למקלחת. חברי הקומונה נראו רגועים ומרוצים למדי בבוקר המפגש אתם, אבל מדי פעם קפצו באי נוחות כששמעו אותי מזכירה "מלים אסורות", חלב למשל.

לכתבות נוספות ממוסף החג:

■ איפה גרים האנשים הכי שמנים בעולם?

■ תיירות החקלאות: ללמד את הילדים שעגבניה לא גדלה בסופר

■ כמה שאלות קבועות שמופנות לטבעוני - וגם התשובות

■ מחוקן קפה עד "ספונג'ה פנימית" - כך עושים כסף מהג'אנק פוד שאתם צורכים

אביחיל ‏(27‏), מרפאה בעיסוק ומעצבת פנים במקצועה, נדדה עד לפני שנה בין יעדים שונים בעולם ועסקה בקטיף חקלאי ובמכירת מוצרי ים המלח. תוך כדי מסע התגבשה אצלה התודעה הסביבתית. "הבנתי שאני רוצה לצמצם את הפער בין מה שאני מאמינה בו והדרך שבה אני חיה", היא מספרת לי ומתנדבת לערוך סיור בין החדרים והפינות הנסתרות בדירה. המעניין מכולם הוא המזווה: אפשר למצוא שם כוסמת מונבטת ‏("דגן מומלץ מאוד כי הוא לא עמילני"‏), מאש, שעועית שחורה, שקדים ישראלים אורגניים, טחינה מונבטת, שמן זית, חומץ בהכנה ביתית ואפילו קמבוצ'ה - פטרייה שחיה עם מיקרואורגניזמים, וניתן לשתות אותה כתה ‏("פרוביוטיקה בטעם של שמפניה"‏).

הקהילה שואבת את ערכיה משיטת פרמקלצ'ר ‏(permaculture‏), שנוסדה באוסטרליה בשנות ה-70 ופיתחה רעיונות בנוגע לחקלאות מקיימת, שאינה מדלדלת את משאבי כדור הארץ ואינה מפירה את האיזון האקולוגי. ברק בן חנן, חבר הוועד המנהל של פרמקלצ'ר ישראל, מסביר כי ברחבי העולם פועלות אלפי קהילות - מאות אלפי אנשים - העוסקות בפרמקלצ'ר, ובישראל להערכתו כ-1,000 איש מעורבים בנושא.

צרי מספרת כי כלל לא שמעה על פרמקלצ'ר כשהחליטה, לפני 20 שנה, לשנות את אורח חייה. בגלגולה הקודם, היא מגלה, היתה אשת עסקים מצליחה - שותפה בחברת השמה לתחום האינטרנט - והתגוררה כשמונה שנים בניו יורק. "סבלתי מאלרגיות ומקוצר נשימה, וחבר המליץ לי, לפני שאני פונה לקופת חולים, להפסיק לצרוך מוצרי חלב. תוך כמה ימים נפסקו האלרגיות. המשאף הלך לפח. זהו. הבנתי שבכוחי לעזור לעצמי, לראות מה עובד. ירדתי עשרה קילוגרמים ממשקלי מבלי להתאמץ. בהמשך הפסקתי לחלוטין לצרוך מזון מעובד".

ב"מעובד" מכוונת צרי לכל אריזה שיצאה ממפעל. גם סופרמרקטים אורגניים בעייתיים בעיניה, שכן הם חלק מתעשיית המזון המגלגלת מיליונים על גב הצרכן הקטן. "עדיף לקנות מזון אורגני על פני מזון לא-אורגני, אבל לתפישתי, אם אתה לא יודע מי גידל את המזון ואיך הוא גודל, ואם הכסף ממשיך לתחזק כלכלה חולה - מה עשית בזה?"

ארוחה טיפוסית של קהילת עץ בעיר

למה הכוונה ב"כלכלה חולה"?

"כסף שאדם משלם בסופר מגיע לבעל התאגיד, שאמנם מתעשר אך ממשיך להעסיק קופאיות בתנאים קשים. לבעל התאגיד לא אכפת ממני ומהבריאות שלי, ואילו לחקלאי שמולו אני עובדת אכפת ממני. הוא מכיר אותי, והוא פועל כדי לעשות טוב לעולם. לא חייבים להפסיק ללכת לסופר ביום אחד. אפשר להחרים בכל פעם מוצר אחד, ולהתחיל מהמוצר הכי מעובד ומתועש שיש בבית".

איך אפשר להתנתק מהסופר? אין ממש אלטרנטיבות. מזון אורגני גם לרוב יקר יותר.

"זה נראה מסובך כשאתה לבד, לא כשאתה חלק מקהילה. לכן השלב הראשון הוא להתחבר לאנשים בסביבה המקיימים את העקרונות שלנו וללמוד מהם. אם מישהו לדוגמה עובד בהיי-טק ונרתע מהכוסות החד-פעמיות במטבח, שיחפש 'שותף לדרך' בחברה וישמע ממנו על פתרונות".

עד כמה אורח החיים הזה חסכוני?

"הוא חסכוני מאוד. אני חיה על כלום - מוציאה אך ורק על אוכל. אם מגדלים ירקות ופירות בגינה פורחת או רוכשים ישירות מהחקלאי, חוסכים משמעותית".

צרי, אגב, מצהירה כי בחלומה האוטופי יתקיים עולם "בלי כסף", ובכל הנוגע לכספה הפרטי היא מגלה: "אין לי כסף, אין לי פנסיה, הכל נגמר לי - אבל אני לא מודאגת. אני בריאה ומאושרת מאי פעם ונתמכת בידי הקהילה שלי. אני בעד ביטול הכסף".

ארוחה טיפוסית של קהילת עץ בעיר צילום: אייל טואג

אי אפשר לחיות כיום ללא כסף. איך אתם מתקיימים?

"אנחנו גובים תשלום על סדנאות והדרכות שאנו עורכים לאנשים פרטיים ולגופים כמו עיריות, שרוצים ללמוד על קיימות ואקולוגיה עירונית. הרווחים משמשים לקיומנו ולקיום הקהילה. המערכת הקפיטליסטית כיום מציעה דרך חיים אחת. היא אומרת לנו, 'כשתשיגו את הדירה, את המקרר, אז הכל יהיה נפלא'. אני יוצאת נגדה. אני מאמינה בקהילה אותנטית שמתנהלת ללא תקנון או חוק".

איך בדיוק נראים החיים המשותפים בדירה? מי משלם שכר דירה?

"אנחנו חיים כמשפחה, אין התחשבנויות. כל אחד משלם לפי יכולתו. דייר אחד שם הרבה, ואחר לא משלם בכלל".

מדוע מיקמת את הקהילה דווקא בתל אביב, המקום הכי מעודד צרכנות שיש?

"אני רוצה לחיות בתל אביב אידיאולוגית. כאן אני פוגשת אנשים שרוצים לעבור שינוי ויכולה להפיץ את המסר שלי. מי שגר בפרדס חנה כנראה כבר עבר את השינוי, ולא זקוק לי".

מתי בפעם האחרונה נכנסת לסופר? אכלת עוגה?

"לפני חמש שנים נכנסתי בפעם האחרונה במכוון לסופר. זה היה סופר AM:PM בתל אביב. אבל ברור שקרה שנתקעתי איפשהו ואז קניתי מצרכים רגילים. אם בא לי עוגה פעם בכמה זמן, אז אוכל עוגה. הכל עניין של מינונים. אם אנשים היו אוכלים בשר רק פעמים בודדות בשנה, מצבנו היה מצוין".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker