הקואופרטיבים מביאים עמם לא רק אידיאולוגיה, אלא גם בשורה צרכנית

מזון אורגני, שיעורי יוגה ובירה מהחבית - עשרות קואופרטיבים מסוגים שונים הפועלים כיום ברחבי ישראל מציעים לחבריהם הצעות צרכניות שאף אחד אחר לא יוכל להציע להם, ומנסים להחזיר את המחירים לשפיות, תוך כדי פעילות שיתופית וערכית

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי עמית
חגי עמית

מלפפונים אורגניים בהנחה של 8%, חצי ליטר בירה גולדסטאר מהחבית ברבע מחיר, שיעור יוגה בהנחה של 40% או פיקדון בנקאי המעניק ריבית גבוהה ב-80% מזו שמציעים הבנקים הרגילים. את ההצעות הצרכניות האלה לא תקבלו מרמי לוי או מבנק ירושלים, אלא באחד מעשרות הקואופרטיבים הפועלים כיום בישראל, ובעוד עשרות רבות של קואופרטיבים הנמצאים כיום בשלבי התהוות.

המחאה החברתית העלתה את הקואופרטיבים לתודעה הציבורית, ולא מעט נכתב עליהם - בעיקר בשל הבשורה האידיאולוגית שהצמיחה אותם ושהם מעוניינים להעביר. ואולם לקואופרטיבים יש גם בשורה אחרת, יומיומית ושימושית: בשורה צרכנית.

חברי הקואופרטיבים שעמם שוחחנו אמנם נוטים להתנער מהשיקולים הכלכליים הקרים ולהזכיר שוב ושוב שהדגש שלהם הוא אידיאולוגי. ואולם העובדה שהקואופרטיב הוא מוסד שעובד ללא כוונת רווח, אלא כדי לספק שירות לחבריו, מעניקה לאותם חברים לא רק מחירים נוחים, אלא גם חוויית קנייה נקייה מחישובים ומחשדות מכך שמישהו "דופק אותם במחיר" או גוזר על גבם רווחים.

הבר־קיימא בתל אביב. בירה ב– 20% הנחהצילום: תומר אפלבאום

ההנחות שמציעים כיום רבים מהקואופרטיבים אטרקטיביות מאוד. עם זאת, כשבודקים אילו הטבות צרכניות הם מעניקים, חשוב לזכור שההנחות המשמעותיות מגיעות ברוב המקרים רק למי שחבר בקואופרטיב. כך למשל, כדי לקנות חצי ליטר בירה ב-20 שקל בבר-קיימא, בר-מסעדה בשכונת פלורנטין שבתל אביב, וליהנות מהנחה של כ-20% מהמחיר שגובים פאבים אחרים בעיר, משלמים חברי הקואופרטיב 1,000 שקל באופן חד-פעמי - מה שמקנה להם גם מניה בבעלות על הבר. חישוב כלכלי מהיר מעלה שסועד או בליין המוציא בממוצע 50 שקל בערב, יצטרך להגיע למקום 100 פעמים כדי להחזיר את ההשקעה הראשונית.

החברות בקואופרטיב אינה מניה נסחרת, אבל בחלק מהמקרים, כמו בבר קיימא, מי שמעוניין בכך יכול לבקש לצאת מהחברות בקואופרטיב ולקבל בחזרה את כספו. לשם כך יהיה עליו להמתין בתור עד אשר יבוא אזרח נוסף המעוניין להיות חבר ולהיכנס לנעליו הכספיות.

הכי זולים בשוק

"השאיפה שלנו היא להיות הכי זולים בשוק - בזמן שאנו מחזיקים פה מסעדה אמיתית עם מלצר ומזגן. זו מסעדה משפחתית שכולם יכולים לבוא אליה, ולא מסעדת פועלים", אומר אופיר אביגד, ממייסדי הבר קיימא. "התחשיב הכלכלי שלנו, שלפיו אנחנו קובעים את המחירים, מושתת על עלויות התפעול הכוללות חומרי גלם, חשבונות שאנחנו משלמים וכל דבר אחר שכרוך בתפעול המקום. כאן אני מחליט אם להוסיף את שורת הרווח".

למה להוסיף שורת רווח?

אביגד: "אנחנו מנסים למתוח את קו האמצע של המחירים - המחיר הנמוך ביותר שאנחנו יכולים לגבות, לבין מה שהחברים יכולים לשלם. אם, למשל, היינו גובים מכולם מחירי חבר, כנראה שהיינו מתים. לא היה נשאר לנו כסף לימים גשומים. אנחנו נמצאים בבניין מתפורר מ-1963 ויש הוצאות חד-פעמיות. כרגע אנחנו מאוזנים, למרות הוצאות חד-פעמיות משוגעות".

כמה חברים צריכים לגייס כדי להיות מאוזנים?

קואופרטיב מזון קהילתי בשכונת קטמון בירושליםצילום: אמיל סלמן

"כשפתחנו, הערכנו שנקודת האיזון שלנו תהיה ב-350 חברים. היא עלתה ל-370 חברים בגלל ההוצאות". כרגע יש בקבוצה 250 חברים.

למרות המשמעת הכלכלית שאביגד מקפיד עליה בניהול הקואופרטיב, הוא אינו מסתיר את שאיפותיו האידיאולוגיות: "אנחנו רוצים לשנות את יחסי הכוחות הכלכליים בישראל. אנחנו אנשים פרגמטים והמטרה שלנו היא לצבור כוח - כדי לדחוף קדימה את האידיאה של הקואופרטיב. למשל הקטע הטבעוני שעליו הלכנו במסעדה שלנו היה הימור שזכינו בו. יש כיום סחף משוגע לטבעונות וזו היתה החלטה עסקית נכונה. כשאנחנו סוגרים את היום אנחנו חולמים שיום אחד יהיו לנו חצי מיליון שקל בצד - ונפתח עסקים אחרים".

אז אתם כן רוצים רווחים.

"אם עוד אנשים יצטרפו אלינו כי הם מקבלים רווחים - הם לא מבינים את המטרה של הקואופרטיב. התפקיד שלי הוא למכור מניות, אבל אני רוצה שכל שקל של רווח יילך ליצור קואופרטיבים נוספים. יום אחד, כש-12% מהמשק הישראלי יהיה בנוי מקואופרטיבים, הדברים ייראו אחרת - הרבה יותר מאשר אם אני אחלק לחברים שלי 50 שקל בסוף השנה. אנחנו עובדים עכשיו עם קואופרטיב 'שלנו' - הקואופרטיב השני הגדול של תל אביב, שגייס 80 אלף שקל יותר מאתנו. יש בינינו הבנות לשיתוף פעולה, וסיכמנו שכל אחד שקנה אצלי מניה יקבל אצלם מחיר חבר, ולהפך. ככה הגדלנו את ההטבות ללקוחות שלנו. אנחנו בתהליך של ברית קואופרטיבים, וזאת הדרך לצמיחה שלנו".

קואופרטיב שלנו הוקם על בסיס התאגדות של תושבי מאהל נורדאו בתקופת המחאה החברתי. מלבד מהמכולת שהוא מפעיל, מנסה כיום שלנו לקחת את ההתארגנות שלו צעד קדימה - ולהקים בנק קואופרטיבי, או ליתר דיוק איגוד אשראי, שיעניק אשראי בסכומים מוזלים לחבריו. המניע של מקימי שלנו הוא היעדר התחרות במגזר הבנקאי שפוגע, לטענתם, בלקוחות. מטרתם היא להקים מוסד פיננסי שבו רק חברי הקואופרטיב יחזיקו חשבון, ושיאפשר ללקוחותיו להחזיק חשבון עו"ש, להוציא כרטיס אשראי, להפקיד פיקדונות וליטול הלוואות.

המודל של מקימי שלנו לקוח מבנקים דומים בארה"ב, שמעניקים ריבית של 4.5% עבור פיקדון תלת-חודשי בסך 100 אלף דולר, בזמן שבנק אוף אמריקה מעניק ריבית של 2.5% על פיקדון דומה. "לא תהיה אצלנו תופעה של לווה בודד שלוקח סיכון מוגזם", אומרת ג'קי גורן, מזכירת ארגון שלנו. "הרווחים הפיננסיים יילכו כולם למשקי הבית ולעסקים הקטנים".

גם העובדים נהנים

במרכז הסדנאות הפועל מעל לבר קיימא, מעניקים לחברים שיעורי יוגה במגוון סוגים במחיר מוזל של 30 שקל לשיעור שבו 12 תלמידים. ואולם גם מי שאינו חבר יכול ליהנות משיעורים מוזלים לעומת מקומות אחרים בעיר - 35 שקל לשיעור. מרכז היוגה הוא לא רק קואופרטיב צרכני, אלא גם קואופרטיב של עובדים: המדריכים החברים בקואופרטיב מחלקים ביניהם את הרווחים באופן שוויוני.

קואופרטיב עובדים נוסף הפועל בישראל הוא שומעים חזק, העוסק בתאורה ובהגברה, ובימים אלה מתאגד גם קואופרטיב של עובדים סוציאליים. בנוסף, זה עשרה חודשים פועל בישראל קואופרטיב עיתונאים אשר מפעיל את מגאפון, עיתון וירטואלי שהוא בעצם כלי התקשורת הראשון הנמצא בבעלות עובדיו.

העורך של מגאפון, טובי פולק, מסביר כי הרעיון של העיתון נולד בספטמבר 2011, בלילה שבו שודרה ההתנצלות של גיא זהר בערוץ 10 בפני איש העסקים שלדון אדלסון. ההתנצלות לוותה בלחצים מצד בעלי הערוץ, והביאה לכך שקבוצה של אנשי תקשורת ותיקים, בוגרי העיתונים הקיימים, החליטו שזה הזמן להקמת ערוץ תקשורת עצמאי שלא יהיה תלוי בבעליו הפרטיים.

כ-60 החברים במגאפון השקיעו 1,000 שקל כל אחד, ומשקיעים מזמנם לתפעול האתר - וכרגע אינם מקבלים שכר כלשהו. נכון להיום העיתון נשען על תרומות של גולשים התומכים ברעיון, ונהנה מהכנסה זעירה בלבד של כ-1,000 שקל בחודש ממערכת הפרסום של גוגל - גוגל אדסנס.

"המודל שלנו נסמך כרגע על מינימום שבמינימום של הוצאות, ואנחנו מנסים להגיע למספרים שיצדיקו פרסום מסיבי שעליו נוכל לגבות כסף", אומר פולק. "אני מאמין שבמהלך השנה השנייה נוכל להגיע ל-20-30 מקבלי שכר בדירוג מסוים. לא נעבוד רק על בסיס פרסומות, אלא גם על מסחר בתוכן שייוצר אצלנו, ונמשיך לקמפיין של גביית דמי מנוי מאנשים שיסכימו לשלם 30-50 שקל בחודש כדי לקיים עיתונות חופשית בישראל. אני מקווה שנהיה כלכליים בשנה השנייה, כשאנשים יבינו שהחינם עולה להם יותר כסף. היתרון שלנו הוא שאנחנו אנשים בשלב שלישי או רביעי של הקריירה שלנו, שעשו דברים אחרים חוץ מעיתונות. אף אחד לא כופה עלינו ואומר לנו מה נכון ברמת הכותרת".

נכון להיום נהנה האתר מכ-100 אלף מבקרים ייחודיים בחודש, ופולק מסמן את רף ה-200 אלף מבקרים כמטרה עד סוף השנה.

יציבות כלכלית

ההימנעות מתלות כלכלית בטייקונים בודדים הלוקחים סיכונים אינה הסממן היחיד של יציבות כלכלית במבנה הקואופרטיבי. כך למשל, בתוך המשבר הכלכלי העמוק שבו שרויה כיום כלכלת ספרד, בולטת נקודת אור אחת: חבל הבאסקים שבמדינה הוא אחד האיים הבודדים של יציבות כלכלית. הסבר אחד ליציבות הזו הוא מונדרגון, המעסיק הגדול בחבל, שהוא בעצם תאגיד המורכב משורה של קואופרטיבים הקשורים זה לזה.

מבחינת עו"ד יפעת סולל, המוגדרת על ידי הפעילים בתחום כ"סנדקית" של תחום הקואופרטיבים בישראל, היציבות הזו היא עוד אחד מהיתרונות הצרכניים הטמונים בקואופרטיבים. "צריך להבין שהקואופרטיבים עמידים יותר, כי לבעלים שלהם יש אינטרס שהעסק ימשיך לעבוד כל עוד הוא לא מפסיד, בעוד שבעלי שליטה רגילים מחפשים תמיד את מיקסום הרווחים", היא מסבירה. "הקואופרטיב ימשיך לפעול גם אם יש ירידה ברווחים שלו, בעוד שעסק רגיל היה נסגר אולי או עובר למקום אחר.

"זו הסיבה שקואופרטיב יכול לייצב משק במצב של אבטלה גואה, שמביא לצריכה יורדת ולמעגל של הגברת האבטלה עוד יותר בעקבות כך. בקואופרטיב, מכיוון שהבעלים הם גם העובדים או הצרכנים, הם מתחשבים בכל התמונה של המצב הכלכלי - ומקבלים החלטות מושכלות על שינוי. הם ממהרים פחות לפטר עובדים וגמישים יותר בהחלטות כמו ניוד של עובדים ממפעל למפעל, כמו שנעשה בספרד".

לדברי סולל, "בסופו של דבר הקואופרטיבים הצרכניים נותנים יתרונות לחבריהם. בינתיים בישראל הם משרתים רק מעט אנשים, אז זה לא בגדול וקצת מוקדם לנתח את התועלות הצרכניות, אבל יותר מ-50 קואופרטיבים נמצאים כיום בשלבי התארגנות שונים, וזה רק יגדל".

התאגדות המחר

רוני סגולי, מנכ"ל הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות, לוקח את מבנה הקואופרטיב צעד אחד מעבר להיבט הצרכני והכלכלי - לתחום ההשקעות. "זה רעיון חדשני בישראל, אבל מקובל מאוד בעולם - בעיקר בצפון אמריקה ובמערב אירופה. חדשנות המודל שלנו היא שהשותפות בין האנשים נובעת מכך שהם משקיעים ביחד כסף בפרויקטים ומתנהלים לפי אידיאולוגיה של גוף שוויוני", אומר סגולי.

ההבדל בין הקואופרטיב של סגולי לגוף השקעות רגיל הוא במניעים של חבריו - שהם לא רק פיננסיים, אלא גם חברתיים וסביבתיים. חברי הקואופרטיב יכולים לרכוש עד 10 מניות ב-1,000 שקל כל אחת - כשלכל חבר יש קול יחיד בהצבעה, ללא תלות במספר מניותיו. חלוקת הרווחים העתידית כן נובעת ממספר המניות.

"אנחנו מתמקדים בפרויקטים עם משמעות לקהילה, וזה הולך לאט וקשה מאוד", אומר סגולי. "כל השוק מתמודד עם קשיים ביורוקרטיים וגם אנחנו. עשינו פרויקט בקיבוץ גבעת חיים איחוד, שבו העברנו את חימום המים ביישוב מחשמל למשאבות חום - תהליך חסכוני וידידותי לסביבה הרבה יותר. זה היה פרויקט רווחי, ובסופו הקיבוץ רכש מאתנו את המערכת. התחלנו עכשיו פרויקט של חיסכון אנרגיה ברמת נגב וניסינו להיות מעורבים בתחום טורבינות הרוח - שכרנו אדמה בצפון אבל נתקענו מול ביורוקרטיה של משרד הפנים".

אגודה שיתופית (קואופרטיב): התאגדות רצונית עצמאית של בני אדם למען הגשמת מטרותיהם ושאיפותיהם הכלכליות, החברתיות והתרבותיות, באמצעות מיזם עסקי שהוא בבעלותם המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker