הסדר פנסיה טוב - אם יתוקן

בתוכנית הכלכלית החדשה שמציע האוצר קיימים כשלים לא פשוטים המחייבים תיקון, שבלעדיו לא יוסר הצל המרחף מעל מאות אלפי הקשישים. שינויים במדיניות פנסיונית חייבים להיעשות בהדרגתיות, כדי לאפשר לאזרחים להתכונן אליהם

אביה ספיבק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אביה ספיבק

אין ספק שצריך לסיים את סוגיית הפנסיה הנגררת מאז 95' - הן מטעמי הגינות כלפי הפנסיונרים, הן מטעמי ניהול נכון של הקרנות, הן מטעמי יציבות פיננסית והן מטעמי שלטון תקין. לכן, טוב שהאוצר כלל את העניין בתוכנית הגדולה שלו. ואולם בהסדר שמציע האוצר קיימים כשלים לא פשוטים המחייבים תיקון, שבלעדיו לא יוסר הצל המרחף מעל מאות אלפי הקשישים המהווים את אחת האוכלוסיות החלשות בישראל.

בתוכנית שמציע האוצר שני חלקים עיקריים - האחד הוא הקטנת עלות הפנסיות על ידי העלאת גיל הפרישה והגדלת התשלומים לקרן הפנסיה; השני הוא החלפת האג"ח הצמודות המיועדות עם ריבית 5.57% בסבסוד ישיר בתקציב.

עיקר החיסכון בתוכנית הוא בדחיית גיל הפרישה לצורכי פנסיה בשנתיים לגברים ובשבע שנים לנשים - לגיל 67. כמו כן, הוצעה הגדלה בסך ההפרשות לפנסיה מ-17.5% ל-20.5% מהשכר. ואולם רק העובדים נושאים בנטל הכספי - הפרשותיהם לקרן הפנסיה גדלות מ-5.5% מהשכר ל-7.5% מהשכר. המעביד מגדיל את ההפרשות מ-12% מהשכר ל-13% מהשכר, אך נהנה מקיזוז שווה של ההפרשה לביטוח לאומי. כמו כן ינכו לפנסיונרים 2% מהפנסיה כ"דמי ניהול", אף שבתקנון הקרנות הישנות מחויבים העמיתים בדמי ניהול הן בזמן ההפרשות לפנסיה והן בזמן קבלתה.

באופן עקרוני קיים היגיון רב בהעלאת גיל הפרישה. תוחלת החיים בישראל התארכה בכשנה וחצי בכל אחד מהעשורים האחרונים, וזוהי הסיבה העיקרית לגירעון האקטוארי הנוכחי. בנוסף לכך, מגמות דומות מקובלות בעולם. אבל הביצוע אינו פשוט.

ראשית, בישראל קיימת תופעה של הקדמת פרישה - שיעור המועסקים בקרב גברים בני 55 ויותר ירד ב-10% בעשור האחרון; שנית, במרבית מקומות העבודה, ובכלל זה בשירות המדינה, אין חובה להעסיק עובדים עד גיל 65 מכוח חוק או הסכם קיבוצי, ומדובר בנוהג בלבד. כך, למשל, בחוק שירות המדינה (גמלאות) מוגדרים הגיל שבו חייבים לפרוש לפנסיה והגיל שבו זכאים להתחיל לקבל פנסיה, אך לא מוגדרת חובת המדינה להעסיק את העובדים עד גיל הפרישה. כך, כמובן, לא מוגדרת גם חובת ההעסקה עד גיל פרישה על מרבית המעסיקים האחרים במשק.

בלא חקיקה מפורשת, סביר כי העלאת גיל הפרישה תביא לכך שהמעבידים ידרשו מהעובדים לפרוש בגיל 65, כמקובל כיום, אך הפנסיה המלאה תחושב לפי גיל פרישה של 67 שנים. על פי הצעת האוצר, ינוכו 5% מהפנסיה בכל שנת פרישה. התוצאה תהיה לפיכך קיטון של 10% לפחות בשיעור הפנסיה לגברים, וקיטון משמעותי עוד יותר בשיעור הפנסיה לנשים.

כך, לפי הצעות האוצר סביר כי פנסיונר ממוצע, שקצבתו החודשית היא 3,000 שקל כיום, ישלם 2% נוספים ממשכורתו בכל חודש לקרן הפנסיה ויקבל 12% פחות - 2,640 שקל.

יתרה מכך, גם בפנסיה המופחתת הפנסיונר לא בטוח. לפי הצעת האוצר, מתבטלת התשואה המובטחת על נכסי הקרן באמצעות אג"ח מיועדות, ומנהלי הקרן יבחרו תיק נכסים לפי כללי השקעה - אג"ח ממשלתיות רגילות שהתשואה עליהן אינה קבועה, הלוואות לגופים מבוססים וכיוצא בזה. אם התיק יניב תשואה נמוכה מהממוצע הצפוי, יהיה הכרח לפגוע בזכויות של המבוטחים - עובדים ופנסיונרים כאחד; אם התיק יניב תשואה גבוהה יותר, העודף ישמש לעתודה אקטוארית.

במרבית מדינות העולם הפנסיה מובטחת. אפילו בארה"ב הביטוח הלאומי מכסה כ-35% מהשכר, לעומת 20% מהשכר בישראל, והוא קבוע וצמוד למדד המחירים לצרכן. בנוסף מרבית הפנסיות מבוטחות על ידי המעסיק, המערכת הציבורית או החברות הגדולות. נכון הוא שקרנות הפנסיה של המעבידים הגדולים בארה"ב משקיעות בתיקי נכסים בשוק המניות, אבל הסיכון מוטל על המעבידים. מצב דומה שורר בבריטניה, בצרפת ובגרמניה. כך, במדינות רבות במערב, משלמי המסים הצעירים מבטחים למעשה את הקשישים מפני מרכיב האי-ודאות בפנסיה שלהם.

קיים היגיון כלכלי וחברתי רב בכך שהצעירים המבוססים יותר יבטחו את הקשישים מפני הסיכון של שוק ההון. העלות של הביטוח הזה אינה גבוהה לממשלה, ואין הוא צריך להפריע להפניה נכונה של קרנות הפנסיה לשוק ההון. ברור שצריך להגביל את הפנסיה המבוטחת בתקרה - סוף סוף אין זה סביר לבטח פנסיה של 30 אלף שקל. שינויים במדיניות פנסיונית חייבים להיעשות בהדרגתיות, כדי לאפשר לפרטים להתכונן אליהם ולתכנן את תצרוכתם ורכושם בהתאם. מדיניות ממשלתית חייבת להיות שקופה וניתנת לחיזוי מראש, כדי לעודד את היציבות הפיננסית במשק.

הצעת האוצר תוכל לפתור בצורה הוגנת ויעילה את בעיית קרנות הפנסיה אם יוכנסו בה השינויים הבאים: חקיקה שתחייב העסקת עובדים עד גיל הפרישה 67, תוך מתן גמישות להתחשבות במקרים מיוחדים; מתן חלקו של המעביד בתשלומי הפנסיה, ללא קיזוז על ידי הביטוח הלאומי (כך גם תרד עלות התוכנית); רשת ביטחון לפנסיה עד תקרה מקסימלית; מינוי מועצה ציבורית לפיקוח על יישום ההצעה, שתהיה בלתי תלויה באוצר.

הכותב הוא המשנה לנגיד בנק ישראל ומרצה במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker