שקד גרין
שקד גרין

הפטור ממע"מ על רכישות מקוונות, שמקבל לאחרונה תשומת לב תקשורתית בעקבות הפרסום ששר האוצר שוקל לבטלו, הוא סוגיה ציבורית מעניינת. עיתונאים מצוינים כמו סמי פרץ ושאול אמסטרדמסקי, פרופסורים כמו מנואל טרכטנברג וארגונים חשובים כמו לובי 99 (גילוי נאות: אני חבר), התייצבו להגנת הפטור. אני חולק עליהם. מה שאני יכול לתרום לדיון החשוב הוא מעט דיוקים, וקצת פרספקטיבה בינלאומית מיושבי בארץ זבת גבינות מצחינות וחמאת כמהין. 

ראשית, כשבוחנים האם יש לבטל פטור, הדבר הבסיסי ביותר הוא קודם כל להבין מה היה מלכתחילה הרציונל ליצירתו. כאן, לצערי, עיתונאים לא מעטים שוגים בטענתם כי הפטור נולד בעקבות המחאה החברתית ב-2011, כחלק מהמלצות ועדת טרכטנברג (למשל, סמי פרץ, TheMarker 1.7). זה פשוט לא נכון. הפטור היה קיים עוד קודם, בתקופה שקניות באינטרנט היו לתופעה זניחה, ולכן, נוכח שיקולי אכיפה ועלות גבייה, נקבע בישראל כמו גם במרבית מדינות ה-OECD  פטור עד סכום מסוים.

ההמלצה של ועדת טרכטנברג שיושמה היתה להעלות את הפטור מ-50 דולר ל-75 דולר. זהו הבדל חשוב מאוד, כי אם הפטור לא היה קיים מלכתחילה, סביר כי הוועדה כלל לא היתה חושבת על צעד זה, שכן רכישות באינטרנט היו נתפסות, ובכן, כרכישות לכל דבר ועניין שנדרשות במס הקבוע בחוק. אף אחד לא היה מדבר כעת על כך שצריכים להחריג ממע"מ דווקא קניות באינטרנט. הבעיה היא שמרגע שנותנים הטבה, הגם שניתנה בנסיבות מסוימות מאוד ולמטרה ספציפית מאוד, קשה עד בלתי אפשרי לקחת אותה בחזרה (נסו להגיד לצרפתים שהם צריכים להתחיל לשלם חשבון מים).

הרציונל לקביעת הפטור אינו רלוונטי יותר: היקפי הרכישות המקוונות גדלים משנה לשנה בצורה דרסטית, ועלויות הבקרה והאכיפה יורדות משמעותית בזכות תהליכי דיגיטציה. התוצאה היא אובדן הכנסות משמעותי ממסים, סרבול מערכת המס ויצירת תחרות לא הוגנת בין ספקים מקומיים לספקים זרים. לכן, בשנים האחרונות מרבית מדינות ה-OECD החלו לבטל את ההחרגה הקיימת, כך שכיום ב-29 מתוך 38 מדינות אין כל פטור. נכון, אם כל מדינות ה-OECD יקפצו מהגג זה לא אומר שגם ישראל אוטומטית צריכה להצטרף, אבל כשמדובר בצעד מדיניות שה-OECD ממליץ עליו מפורשות, ושגרף הצלחה רבה במדינות שניסו זאת (כמו ניו־זילנד, אוסטרליה ונורווגיה), על ישראל לשקול זאת ברצינות. 

יש טיעונים רבים מדוע כדאי לשמור על הפטור. ראשית, מה שמייחד את ישראל משאר מדינות ה-OECD הוא יוקר המחיה. ישראל היא מדינה יקרה, והפטור ממע"מ מגדיל את התחרות ואת הלחץ להורדת מחירים לקמעונאים הישראלים. זהו בהחלט טיעון נכון, אבל יש בו שתי בעיות: גם לאחר גביית מע"מ, רכישות מקוונות בחו"ל יוסיפו להתחרות בשוק המקומי, ויהוו חסם עליון לעליות מחירים אפשריות בארץ. שנית, יש דרכים טובות יותר להילחם ביוקר המחיה ולעודד תחרות, שאינן מעוותות את השוק ומסבכות את מערכת המס, שעליה להיות אחידה ופשוטה ככל שניתן. הפחתת רגולציה וביורוקרטיה, ביטול מכסים והגבלות ייבוא שונות ומעבר לתמיכה ישירה בחקלאות, רפורמה במערכת הכשרות ועוד. כל אלו הם צעדים שמובילים לכלכלה בריאה יותר, ובניגוד לפטור ממע"מ, הם מייצגים שינויים מבניים משמעותיים וקריטיים עם פוטנציאל צמיחה ארוך טווח. 

מרכז מיון של דואר ישראלצילום: גיל כהן מגן

טענה נוספת שעולה היא שאין כיום מנגנון גבייה אפקטיבי. אני מסכים, אבל זה בסך הכל אומר שצריכים לבטל את הפטור לאחר יצירת מנגנון שכזה. כאן אפשר ללמוד הרבה מהמתרחש בעולם, כי זה בדיוק מה שעשו שאר מדינות ה-OECD – הן הקימו פלטפורמה דיגיטלית ייעודית ופשוטה, שבה חברות שמוכרות מוצרים לתושבים מקומיים נרשמות ומשלמות מע"מ. כך, נוצר הליך גבייה פשוט, בסטנדרט בינלאומי אחיד, שבו אחריות גביית המע"מ מוטלת על המוכר. מעבר לכך, פלטפורמה זו משמשת את המדינות גם לגבייה של מע"מ על שירותים מקוונים כגון ספוטיפיי  ונטפליקס, ולא רק על רכישות של מוצרים, כך שהערך המוסף מיצירת פלטפורמה דיגיטלית זו הינו עצום. 

טיעון חשוב נוסף עוסק בנפח ההולך וגדל של רכישות מקוונות בקרב העשירונים התחתונים בישראל, שהפטור ממע"מ מקל עליהם. יוקר המחיה הוא עול כבד קודם כל על אוכלוסיות אלו, ועל המדינה לפעול לסייע להן. ואומנם, האוכלוסיות האלו משתמשות יותר ויותר בפטור, אך כשמסתכלים על כמות כוללת, העיר שבה הוזמנו הכי הרבה חבילות (1.9 מיליון) היא תל אביב. מעמד הביניים והעשירונים העליונים הם אלו שמשתמשים יותר בפטור ונהנים ממנו, כך שבבסיסו מדובר בפטור רגרסיבי ולא פרוגרסיבי. הכנסות המדינה מביטול הפטור יכולות לסייע בצורה אפקטיבית יותר להקל על יוקר המחייה ולשפר שירותים חברתיים בקרב השכבות החלשות.  

הטיעונים שמתנגדים לביטול הפטור בסך הכל מבהירים כי נדרשות פעולות משלימות לביטולו. אין סתירה בין מאבק אפקטיבי ויעיל ביוקר המחיה בישראל ובין יצירת מערכת מס אחידה ופשוטה ככל האפשר, תוך היצמדות לסטנדרט הבינלאומי של מדינות מפותחות ואימוץ צעדי מדיניות שהוכחו כמוצלחים. 

הכותב הוא יועץ כלכלי במשלחת הישראלית ל-OECD. הכתוב מייצג את עמדתי האישית. 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker