העסקים בישראל זורקים לפח 3 מיליארד שקל בשנה — ובדרך פוגעים בכדור הארץ - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העסקים בישראל זורקים לפח 3 מיליארד שקל בשנה — ובדרך פוגעים בכדור הארץ

המגזר המסחרי־מוסדי בישראל מייצר 2.4 מיליון טונה פסולת אורגנית בשנה, ומשליך אותה ללא טיפול ראוי, כך קובע מחקר של עמותת אדם, טבע ודין ■ באירופה וצפון אמריקה הנושא מוסדר — בין השאר בחינוך ובחקיקה ■ מחברי הדו"ח: "הגישה הישראלית היא של פתרונות מדומים"

10תגובות
עיבוד נכון של הפסולת האורגנית הוא בעל ערך חיובי לקרקע ולחקלאות. שוק. ירקות.
אילן אסייג

בתי עסק כמו מסעדות ומרכולים, וגם צה"ל — שבימים אלה מחפש כל דרך לצמצם עלויות — יכולים באמצעות מיחזור פסולת אורגנית לחסוך 3.3 מיליארד שקל בשנה בקלות יחסית, ובדרך גם לשמור על כדור הארץ. לפי דו"ח חדש של עמותת אדם, טבע ודין, בישראל מיוצרות כ–2.4 מיליון טונה של פסולת אורגנית מוסדית ומוניציפלית בשנה: 80% מתוכה במשקי הבית ו–20% במגזר המסחרי־מוסדי. מדובר בקליפות של ירקות, פירות וביצים, חרצנים, אוכל שהתקלקל ושאריות אוכל שנזרק — כמות עצומה של פסולת אורגנית שמיוצרת מדי יום, והיתה יכולה לשמש למטרות שונות.

גם במצב של צריכת יתר ובזבוז משאבים יש מה לעשות עם הפסולת, מלבד השלכתה לפח הכללי. כותבי הדו"ח, עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת ומיחזור בעמותה, ועו"ד אסף רוזנבלום, מנהל המחלקה המשפטית, מצאו כי הבעיה בישראל היא שהפסולת האורגנית אינה חוזרת לאדמה — שבה היא דווקא חסרה — אלא נזרקת, וגורמת לבעיות סביבתיות רבות.

עו"ד אסף רוזנבלום
ללא קרדיט

"הגישה הישראלית היא של פתרונות קסם מדומים", נכתב בדו"ח. "בישראל, הפסולת האורגנית כמעט שאינה ממוחזרת, וברובה עוברת להטמנה. גורמים שונים, רובם בעלי אינטרס כלכלי או פוליטי, מנסים לקדם תפישה שלפיה עבר זמנה של ההפרדה במקור (הפרדה בצד של משליכי הפסולת), וכי יש להתמקד אך ורק בפתרונות טכנולוגיים: מתקני שריפה ומתקני מיון מרכזיים (MBT). ואולם, תפישה זו עומדת בסתירה מוחלטת למקובל בעולם המערבי — שם מבינים שלא ניתן להשיג שיעורי הפחתה ומיחזור גבוהים בלי הפרדה".

זריקת פסולת אורגנית לפח הכללי יוצרת תשטיפים המאיימים בזיהומי מים ואוויר ובהפצת ריחות. בנוסף, הטמנה באתרי הטמנה כלליים גורמת להיווצרות מתאן — גז חממה שהשפעתו על התחממות כדור הארץ גדולה פי 21 מזו של פחמן דו־חמצני.

עיבוד נכון של הפסולת, אומרים לפידות ורוזנבלום, הוא בעל ערך חיובי לקרקע ולחקלאות. החומר האורגני תורם לטיוב הקרקע ולפוריותה — ובמקרים רבים גם לעלייה ביבול החקלאי. הדשן האורגני יכול לשמש תחליף לדשן כימי, ובמקרים מסוימים גם תחליף לקוטלי עשבים וחומרי הדברה.

הזבל האורגני, קומפוסט, מסייע במניעת סחף קרקעות, ובכך תורם לשמירה על קרקע חקלאית וקרקעות בשטחים פתוחים ובשטחי מרעה, ואף עוזר במניעת התאיידות ואצירת מים.

לא רק אורגני

"המזהם משלם"

הדו"ח מכיל שורה של המלצות ופתרונות ליישום טיפול נכון בפסולת האורגנית בישראל. בשלב הראשון, הדו"ח ממליץ להתמקד ברגולציה על המגזר המסחרי־מוסדי, שמייצר פסולת בצורה מרוכזת יותר (בסיס צה"לי יכול לייצר 100 ק"ג של פסולת אורגנית ביום — שווה ערך לפסולת של 200 משפחות), וקל יותר לאכוף בו חוקים ונהלים. השינוי בהתנהגות של משקי הבית, לעומת זאת, כרוך בחינוך ארוך טווח, הקצאת משאבים וביורוקרטיה לא פשוטה. העיקרון הוא "המזהם משלם" — הטלת התשלום בגין פסולת עודפת על יצרני הפסולת במגזר המסחרי־מוסדי.

להערכת כותבי הדו"ח, ניתן להציב יעד מיחזור ראשוני של כ–150 אלף טונה בשנה למגזר המסחרי־מוסדי — שווה ערך ל–3.3 מיליארד שקל בשנה. "בתור מנוף התחלתי, מדובר בהיקף משמעותי ביותר של פסולת למיחזור", נכתב בדו"ח.

פסולת אורגנית

הדו"ח גם ממליץ על התקנת מתקני טיפול בפסולת בכל הארץ, שאליהם תישלח פסולת ברדיוס של עד 20 ק"מ מעסקים ומוסדות; הטלת האחריות על יצרן הפסולת, וחקיקה ייעודית שתחול על בתי עסק ומוסדות, שמחייבת הפרדה של הפסולת והעברתה לאתר טיפול; גיבוש חבילות סיוע למגזר המוסדי־עסקי ולרשויות המקומיות (הדרכות, הכשרות, חדשנות טכנולוגית ותפעולית), שימומנו על ידי המשרד להגנת הסביבה; וקביעת תקופת היערכות מתאימה, שבמהלכה לא תבוצע אכיפה פלילית ולא יוטלו קנסות. האכיפה שעליה ממליצים מחברי הדו"ח תתמקד בסרבני ציות, שזכו בעבר להדרכות והכשרות כחלק מחבילות הסיוע.

עמיעד לפידות
רמי שלוש

הפסולת של השכן ירוקה יותר?

עיקרון "המזהם משלם" וטיפול נכון בפסולת כבר מיושמים ברחבי העולם באופנים שונים. במדינות רבות, הפתרונות והרגולציה מתקדמים יותר מבישראל, וחלקן נותנות משקל מרכזי להפרדת הפסולת האורגנית בחקיקה ובאמצעים נוספים.

יש מדינות שבהן עושים זאת באמצעות חינוך והסברה, חקיקה, רגולציה המחייבת הן את האזרחים והן את המוסדות בהפרדה של הפסולת במקור, ופיתוח מתקני קצה בעלי יכולות שמתאימות לטיפול בפסולת המופרדת.

מרכיב נוסף הוא הפנמת העלויות החיצוניות של ייצור הפסולת על ידי יצרני הפסולת — עיקרון "המזהם משלם". ייחוס ערך כלכלי שלילי ליצירת פסולת עודפת עבור יצרן הפסולת הוא המתכון להתייעלות, צמצום כמות הפסולת במקור, הגברת שיעורי המיחזור — ולחיסכון כלכלי.

הדו"ח סוקר את המגמות העולמיות בנושא. בחקיקה האירופית, למשל, נקבעו ביחס לפסולת העירונית יעדי מיחזור כלליים מחייבים לכלל מדינות האיחוד, וכן יעדי מדיניות ספציפיים — בהם יעד מקסימלי להטמנה ויעדים של מיחזור אריזות.

בישראל מיוצרות כ–2.4 מיליון טונה של פסולת אורגנית מוסדית ומוניציפלית בשנה
אמיל סלמן

המגמה הרגולטורית בהקשר זה ברורה וחד־משמעית — הגברה מתמשכת של מאמצי המיחזור והעלאה של היעדים, תוך מתן מעמד משפטי להפרדה במקור כאמצעי מרכזי להשגתם. כך למשל, היעד האירופי הקודם למיחזור פסולת עירונית היה 50% עד 2020, ואילו היעד החדש עלה ל–65% עד 2030.

מלבד חקיקה אירופית, מדינות שונות יוזמות גם חקיקה פרטנית. בצרפת, למשל, נחקק ב–2015 חוק חלוצי שאוסר על בתי עסק של יותר מ–400 מ"ר להשליך פסולת מזון, ומחייב לתרום אותה לארגוני הצלת מזון, להעבירה למאכל בעלי חיים או למחזר אותה. הפרת החוק כרוכה בקנס של 3,750 יורו.

סקוטלנד אימצה כבר ב–2010 את מדיניות "אפס פסולת". ב–2012 נחקק במדינה חוק שמחייב עסקים ומוסדות להפריד פסולת אורגנית. החוק גם אוסר על הזרמה של הפסולת למערכת הביוב. גם בגרמניה התקבל ב–2017 חוק שמחייב הפרדה במקור של פסולת אורגנית במגזר המוסדי.

קליפורניה חוקקה ב–2014 חוק שמחייב הפרדה של פסולת אורגנית בבתי עסק וגופים ממשלתיים (היישום החל ב–2016). בעשור החולף, ארבע מדינות בניו־אינגלנד שבארה"ב חוקקו חוקים האוסרים על הטמנת פסולת אורגנית הנוצרת במגזר המוסדי־מסחרי.

במארס 2017 פירסמה מדינת ניו־יורק ניתוח עלות־תועלת שבוצע עבורה, שמצא כי חיוב עסקים לטפל בפסולת האורגנית שלהם יכול להוביל לחיסכון של לפחות 22 מיליון דולר בשנה, ואף יכול להגיע ל–100 מיליון דולר בשנה.

באפריל 2019 עבר חוק שבו נקבע כי החל מינואר 2022 יחויבו יצרני פסולת, המייצרים יותר משני טונה פסולת אורגנית בשבוע, לתרום את שאריות המזון ולהפריד את הפסולת האורגנית במקור. גופים אלה יחויבו לדווח למדינה על כמויות הפסולת שהם מייצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#