עצמאות כלכלית - כבר לא אג'נדה אלא כורח המציאות

רובנו נוטות לקבל את הדין בהכנעה נשית, ובגישה של "זו דרכו של עולם, ומי אני שאשנה?". חלקנו אף מגדילות לעשות ואומרות לעצמנו: "אני אגיד תודה שקיבלתי את התפקיד הזה ואשתוק", ורק מעטות מאיתנו מתקוממות ומחפשות את הדרך למחות או לשנות

אימי עירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אימי עירון

מנהלת בכירה בחברה גדולה סיפרה לי לא מזמן שגילתה להפתעתה שהיא מרוויחה פחות מהקולגות הגברים שלה באותו דרג ניהולי. כששאלה את יו"ר הדירקטוריון למה, קיבלה את התשובה: "נכון, לא תקין, אבל אנחנו לא נתקן". למחרת, הגישה המנהלת את התפטרותה להנהלה.

זה אקט נדיר ויוצא דופן. רובנו נוטות לקבל את הדין בהכנעה נשית, ובגישה של "זו דרכו של עולם, ומי אני שאשנה?". חלקנו אף מגדילות לעשות ואומרות לעצמנו: "אני אגיד תודה שקיבלתי את התפקיד הזה ואשתוק", ורק מעטות מאיתנו מתקוממות ומחפשות את הדרך למחות או לשנות.

מחקר גרמני שנערך לפני כשנה טבע את המונח פער פנסיוני מגדרי (Gender pension gap). המחקר מצא שיש פער מובנה וקבוע של 59.6% בין סכום הפנסיה שצוברות נשים לזה של גברים, כלומר העוני הנשי שמתחיל בשוק העבודה, נמשך גם הרבה אחרי. .

לפער הזה יש מספר סיבות: נשים יוצאות לחופשות לידה ולא צוברות פנסיה בחודשים אלה, נשים עובדות באופן יחסי פחות שעות ומרוויחות פחות, יותר נשים מועסקות בעסקים קטנים ומעוטי יכולת בשכר נמוך וגם שכרן של הנשים בעמדות בכירות נמוך באחוזים רבים משכר הקולגות הגברים.

כשמחברים את כל הנתונים האלה מתקבלת תמונה עגומה למדי: גורלן של הנשים נחרץ. הן יפגרו עוד שנים רבות בהכנסה אחרי הגברים. זהו מעגל שמנציח את התלות הנשית בכסף הגברי.

מאיפה להתחיל?

מההיסטוריה: עד לפני 100 שנה, נשים לא יכלו לפרנס את עצמן בכלל. נשמע בלתי נתפס אבל אמת לאמיתה. ורק בשנות ה-40, במלחמת העולם השנייה, נשים חוו לראשונה את משמעות המונח "מפרנס ראשי", וזכו לתחושה של שליטה בארנק המשפחתי. מאז זרמו הרבה דולרים ותלושי שכר, אבל גם היום, כשנופצה כביכול תקרת הזכוכית המקצועית, עדיין יש מיעוט מתסכל של נשים בעמדות מפתח, קבלת החלטות ושליטה במדיה, בפוליטיקה ובעסקים.

צילום: אלכס ליבק

מהחינוך: החברה האנושית משחר ימיה קידשה את כוחו של הגבר וחולשתה הענוגה של האשה מולו. נשים מחונכות מגיל צעיר לרצות, להיות ממושמעות, פסיביות, צנועות ומועילות. כמה קשה למי שינקה ערכים סבילים כאלה להיאבק, להתמודד עם קונפליקטים, לקחת פוזיציות מנהיגות והובלה, לקחת קרדיט מקצועי ולספר בפרהסיה על הצלחותיה? בראיונות עבודה הפער בולט במיוחד. נשים מוכרות ניסיון. גברים מוכרים פוטנציאל. על פוטנציאל משלמים יותר.

מהדימוי: נשים חזקות ובעלות עצמאות כלכלית, נתפסות עדיין ככוחניות ומאיימות על השלטון הזכרי. יש לי חשש גדול, שאם הייתי מבצעת היום סקר בקרב נערות, הייתי מגלה שחלום 'האביר העשיר על הפורש הלבן' עדיין דומיננטי מהרבה מחלום על קריירה אישית ועצמאות כלכלית.

דעות קדומות: התפישה שגברים אגרסיביים יותר, תקיפים יותר ולכן מנהלים טובים יותר עדיין רווחת לצערי. למרות היתרונות המדוברים של הניהול הנשי, שרואה את חשיבות המארג האנושי, עבודת הצוות והתקשורת הפנים ארגונית, עדיין הוא נתפש כחלש יותר כשזה מגיע לביצועים. הסטיגמות הללו פוגעות בנשים החל מהזדמנויות לקבלת תפקידים בכירים ועד לפער מובנה בשכר, גם בתפקידים זהים לחלוטין. מנהלת תחום צעירה ומצליחה סיפרה לי שגילתה ששני הגברים עליהם היא ממונה מרוויחים יותר ממנה. כשהתקוממה, קיבלה הסבר ממנהל החטיבה: "הם מפרנסים עיקריים, לך יש בעל שמפרנס..."

את מחיר הפער הכלכלי בין נשים לגברים – כולם משלמים.

נשים משלמות את המחיר בכיסן, וביכולתן להתבסס כלכלית ולפרנס את עצמן ואת משפחותיהן באופן שווה לגברים. גברים משלמים את מחיר הנשיאה הבודדת בעול הפרנסה, מפסידים את ההזדמנות להישען על בת הזוג לתקופה כדי לנוח, ללמוד, לחשב מסלול חדש או הסבה מקצועית, ומפסידים את רוב השנים היפות של גידול הילדים

המציאות תכריח נשים לצעוד לקדמת הבמה

אחוז הנשים שימצאו את עצמן בפוזיציית "המפרנס הראשי" יילך ויגדל בעשור הקרוב. אם ניקח בחשבון את העלייה תלולה באחוז הגירושים, עליית אחוז הנשים החד הוריות, תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים, הקושי (נפשי ותעסוקתי) של גברים להשתלב בשוק העבודה אחרי גיל 50 ויוקר המחייה שמחייב שתי משכורות במשפחה, נבין שכבר לא מדובר פה בעצמאות כלכלית כאג׳נדה שמג׳נדה - מדובר בכורח המציאות, שכולנו צריכות להתבונן בו, להבין אותו ולהיערך אליו.

מי שממונה על פרנסת ביתה, לא תוכל שלא להתקדם, לא תוכל להרשות לעצמה לא להיאבק על תפקידים, שכר ותנאים. לא תוכל להיפלט משוק העבודה ותאלץ למצוא חלופות של יזמות.

בארה"ב כבר לפני מספר שנים הכירו בעובדה שעסקים של נשים הם המנוע המרכזי לצמיחת הכלכלה, והשכילו להקצות לכך משאבים מטעם הממשל.

גם לנו, דרושה כבר היום, תוכנית לאומית לקידום מנהיגות ומובילות נשית בתחומים המשפיעים ביותר: כלכלה, מדיה ופוליטיקה. תכנית שתגביר את המוטיבציה הנשית לצעוד לעמדות מפתח, שתעניק תמיכה וכלים עסקיים, אישיים, רגשיים וחינוכיים, כדי להעמיד כאן דור חדש של נשים, בעלות תודעת אחריות כלכלית, שידעו להתמודד היטב עם העתיד הצפוי להן.

הכותבת היא מנכ"ל אתר סלונה

תגיות:

תגובות