"בואו לעשות את הדבר הנכון": 8 פתרונות לחוליי המגזר הציבורי - המגזר הציבורי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הפתרונות

"בואו לעשות את הדבר הנכון": 8 פתרונות לחוליי המגזר הציבורי

הגוף שאמור לקדש מצוינות נהפך למאובן, חששן וסובל מפוליטיזציית יתר

30תגובות

המגזר הציבורי שלנו משווע לדבר פשוט - שכולנו נגיד לו בקול אחד רועם שהדגל הקובע הוא מצוינות ההחלטות וצדקתן; שכוכב הצפון שלו חייב להיות ההחלטה הטובה הנכונה והצודקת ביותר. שמעתם טוב, לא ההחלטה הכוחנית ביותר, החריפה או הפופולרית ביותר, לא ה"שוס" החזק ביותר, וגם לא ההחלטה הבלתי שפיטה, זאת שמסדרת את כולם מבלי שניתן להפילה במבחן משפטי, או זו שלא תעורר גלים אצל מבקר המדינה. מהות המגזר הציבורי היא לעשות, לשנות, לחולל, לתקן - ולא להעביר את הזמן עד לג'וב ולמכרז הפנימי הבא. מישהו שכח את זה.

הגיע הזמן שנשביע מחדש את המגזר הציבורי שלנו לדגל של הטוב ביותר - המקצועי, המושכל, הצודק והמאוזן ביותר. לא בעקבות בקשת שר או מקורביו, לא עבור הלוביסט עם הסיגר ולא בשביל הכתב עם הכותרת של מחר - פשוט להחליט באופן הכי נכון, הכי מקצועי והכי חכם. במשרדי הממשלה יודעים היטב מהן ההחלטות הנכונות, הם פשוט נוהגים להתעלם מהן בשל החשש להסתבך עם מוקדי כוח בפוליטיקה, במשרדים השונים או בסקטור העסקי.

ניר קידר

המסר "בואו לעשות את הדבר הנכון" הוא חד ונוקב, וחייב לעבור לצעירי המגזר הציבורי, אלה שיש עוד ניצוץ בעיניהם, שרוצים לצאת לקרב על שינוי צודק ומוסרי, שעוד לא הוסבר להם ש-"ככה זה" וצריך להתפשר בגלל שהכל פוליטי. המסר חייב לעבור לכל אלה שרוצים לעבוד במגזר הציבורי כי זו החזית החדשה שלנו, המאתגרת מכולם.

אבל המסר הזה לא יעבור סתם כך, ללא כמה שינויים במבנה המגזר הציבורי שאולי אינם אופנתיים. הם לא הכי תואמים את המסרים של חברות הייעוץ וגם לא תואמי סיסמאות אחרות - אבל הם פרי ניסיון צרוף של כל מי שרואה את המגזר הציבורי נשחק והולך בשני העשורים האחרונים. להלן השינויים המהותיים:

1. להחזיר מנכ"לים מקצועיים למשרדי הממשלה - די עם מנכ"לי משרות האמון. מגזר ציבורי איכותי ורציני לא יכול לעבוד לאורך ימים בלי מנכ"לים בעלי מקצוע, מנוסים בתחומם ובעלי היכרות עניפה עם המערכת הממשלתית. "דמות המגזר הציבורי כדמות מפקדיו" - זהו לקח ניהולי נדוש, אך נכון. מנכ"ל משרד ממשלתי צריך להיות אדם מנוסה, עם שיער לבן וחוכמת חיים ועשייה. עידן משרות האמון לא עשה טוב לאיכות המגזר הציבורי, והגיע הזמן לומר זאת ולהמשיך הלאה. עדיף לתקן מאשר להיחנק עם הטעות הלא מכובדת הזו. מריטוקרטיה היא ערך.

2. לבטל את שיטת ממלאי המקום. שיעור גבוה מכלל המשרות בשירות הציבורי מאויש כיום בידי ממלאי מקום שמכהנים בתפקידם תקופות ארוכות, לעתים אף שנה ויותר. ואז, בעת הנכונה, כשאיש אינו מסכן את הבחירה ולכל הסביבה ברור שאין לגשת למכרז על המשרה, מתפרסם מכרז ובאופן מפתיע ממלא המקום מוכתר כ"זוכה" במכרז. השיטה הזו משחיתה. הפתרון: התמודדות פתוחה לכולם בתוך לא יותר מ-60 יום מהתפנות כל משרה.

3. לבטל שיטת המכרז הפנימי. נתוני נציבות שירות המדינה מלמדים כי שיעור עצום של המכרזים בשירות הציבורי נסגרים במכרז פנימי - כלומר המכרז אינו פתוח עבור מישהו מצוין ומקצועי שעובד כרגע מחוץ לשירות המדינה. אם אנו רוצים מצוינות בשירות המדינה כשיקול המכריע, אין כל סיבה לא לפתוח את המכרזים לפומביים ולאפשר את התחרות החזקה ביותר על כל מכרז. חלק לא מבוטל מהמכרזים הפנימיים מאפשרים לקדם עובדים "מיישרי קו" וחנפים, שבינם למקצוענות אין הרבה, אך מי שממנה אותם יודע שבעת הנכונה הם יסורו לפקודתו, על אף השיקול של אינטרס הציבור (ולא בגללו).

שתי תופעות אלה אינן מדאיגות רק משום שהן פוגמות באיכות השירות הציבורי; הן משחיתות ומשליטות נורמה פסולה - כל מי שדואג לשאת חן ולהיות Yes Man, זוכה. ומה שבאמת חשוב - שהמועמד הטוב ביותר ינצח - נזנח וירד למדרגה השלישית.

4. להוציא את נציבות שירות המדינה ממשרד ראש הממשלה, ולשנות את ייעודה. נציבות שירות המדינה חייבת להיות חברת כוח האדם הטובה ביותר במשק - היא מופקדת על עשרות אלפי עובדים, אך מעולם אינה יוזמת השמה שלהם או הצעות עבודה המניידות עובדים לרוחב משרדי הממשלה. חשבו איזה מסלול קריירה מגוונת אפשר לבנות לכלכלן, למשפטן, למהנדס או למתמטיקאי בשירות המדינה על כל משרדיו, אגפיו והרשויות העצמאיות שהוא מונה - מדוע דבר מזה אינו קורה? מדוע הנציבות חייבת להיות סמוכה על שולחנו של משרד ממשלתי כלשהו?

5. ליצור מרכז גיוס כללי לשירות המדינה. במקום שמיטב צעירינו הרוצים לשרת את הציבור, לעשות ולהשפיע דרך שורות המגזר הציבורי יצטרכו לכתת רגליהם בבילוש אחרי פרוטקציות ו"מישהו שמכיר מישהו" כדי להשתחל למגזר הציבורי, יהיה נכון וטוב לאמץ את הפתרון המונח לפתחנו כבר עשרות שנים, שהציע הכלכלן יצחק דבש - הקמת בקו"ם מרכזי למגזר הציבורי. הבקו"ם הזה ימוקם בנציבות שירות המדינה, שבמקום לעסוק בכללים ונהלים נושנים, תקלוט אנשים לראיונות, תנתח את הפוטנציאל שלהם, תציע להם מסלולי שירות ותנתב אותם להכשרה בסיסית.

איכות כוח האדם במגזר הציבורי חורצת גורלות - הגיע הזמן שנבין זאת. האינטרס הציבורי הוא להפוך את המגזר הציבורי למקום התעסוקה הנגיש ביותר ולמקסם את התחרות על איכות המתקבלים לשורותיו - בדיוק כמו היחידות המבוקשות בצבא, החברות המובילות בתעשייה והמשרדים המבוקשים בתחומי המקצועות החופשיים. תחרות על תעסוקה במגזר הציבורי היא דבר חיוני ולא מותרות, ואולם כרגע היא פשוט לא באזור.

6. להעלות משכורות למורים. בניגוד למגמה הרווחת, אם נרצה ליצור תחרות אמיתית וטובה על מקצועות המפתח הדרושים לישראל לשמירת היתרון האיכותי שלה ולהפריח את המגזר הציבורי, יש להעלות את המשכורות ולתת לתחרות במכרזים פומביים לעשות את שלה. כדי להיות מורה ב-5,000 שקל בחודש אנו מחפשים קדושים ומתנדבים. חברה אינה יכולה לבנות את עצמה על קדושים. אם דרושים לנו כחמצן לנשימה מורים מצוינים למתמטיקה - אין כל סיבה מדוע לא ניתן יהיה להציע משכורות של 15 אלף שקל בחודש ואף יותר במכרזים פתוחים לדור חדש של מורים בעלי כישורים יוצאי דופן.

פני הדור כפני מחנכיו, ובסופו של יום האמת מנצחת: ללא העלאה דרמטית של איכות כוח ההוראה, לא נוכל לשרוד לאורך ימים. ההידרדרות בחינוך, כמו גם בביטחון האישי, עולה לנו ביוקר רב, ומחירה לדור הבא ולחברה הישראלית כולה צפוי להיות בלתי נסבל וקשה מנשוא. כבר כיום אנו אוכלים חלק מפירות הבאושים של הידרדרות זו.

7. אחריות אישית של עובדי הציבור. כיום נהנים עובדי ציבור מחסינות במילוי תפקידם. כידוע, מוסדות המגזר הציבורי הם מונופול, וטיבו של מונופול שהוא אינו נזהר בהחלטותיו מסיבה פשוטה - ממילא אי אפשר בלעדיו. דברים אלה אינם אמורים רק במשרדי הממשלה, אלא גם בשלטון המקומי, מוסדות התכנון, רשויות רגולציה ורישוי למיניהן. כלל פשוט וישן אומר שאין סמכות בלי אחריות. החשיפה לאחריות היא גם תמריץ לנהוג נכון ובזמן. מצב רצוי ונכון הוא שעובד ציבור ייזהר בהחלטותיו ולא ינהג בשרירותיות או בעצלנות ביורוקרטית שאיש אינו נותן עליה דין וחשבון. אין כל סיבה לעובד הציבור הטוב לא להיות אחראי למעשיו - צריך לבטל את הכלל הגורף המעניק לעובדי ציבור חסינות מתביעות, ולהסתפק במקום זאת במגבלה כספית של סכום התביעה (כדי למנוע תביעות סרק בסכומים עתק כדי ליצור חשש בקרב עובדי ציבור).

8. לקבוע קווים ברורים לתחומי פעילותם של שרים. יש לקבוע מדיניות כללית למשרד, ולא להתבסס על חלוקת טובות הנאה לראשי רשויות, מקורבים או חברי מפלגה. חשוב לזכור כי אין להעמיד נבחרי ציבור בניסיון של חלוקת טובות הנאה פוליטיות במשרדיהם. שר נבחן במדיניות הכללית שקבע למשרדו, אבל לא באיזה מקום תהיה גינה ציבורית או ספרייה והיכן לא. הוא אינו סוכנות ביצוע. במצב הקיים אין כל פלא שמשרד האוצר חונק את יכולת הביצוע של המשרדים, אלא שגם זה אינו מצב רצוי - שכן חיבוק הדב הזה מתנקם בכולנו ומיתרגם לאווירה של חוסר מעש וסחבת ביורוקרטית אדירה.

הכותב עומד בראש המכון הישראלי לתכנון כלכלי. בעבר שימש הממונה על ההגבלים העסקיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#