הימור החל"ת: משבר הקורונה מחק הישגים של 20 שנה בשוק העבודה

גם אם המשבר הבריאותי יסתיים בחודשים הקרובים, השיקום של שוק העבודה ידרוש הרבה יותר משתי זריקות לכתף ■ הישגים של עשור וחצי נמחקים והולכים ■ אלה נורות האזהרה שמהבהבות עתה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לשכת תעסוקה, ארכיון. למצולמים אין קשר לכתבה
לשכת תעסוקה, ארכיון. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: דודו בכר
נתנאל גאמס
נתנאל גאמס
נתנאל גאמס
נתנאל גאמס

סדר היום מתמקד כיום בשני נתונים - התחלואה היומית בקורונה ומספר המחוסנים. נדמה שיש תחרות פרועה בין יותר מ-2 מיליון החיסונים שניתנו מצד אחד, לשיאי התחלואה המבהילים מנגד. בין לבין נמצאים נתוני האבטלה. שוק העבודה ספג מהלומות קשות מאז פרוץ המשבר, והפגיעה בו מאיימת להסיג את ישראל שנים לאחור.

בהנחה שמרבית אזרחי ישראל יחוסנו בחודשים הקרובים והמשק יחזור בהדרגה לשגרה, אחת השאלות המרכזיות היא כיצד ייראה שוק התעסוקה ביום שאחרי המגפה. אף אחד לא חולם על חזרה לימים היפים של טרום המשבר, שבהם היה שיעור אבטלה של כ-3.5%.

בבנק ישראל העריכו לפני כשבועיים כי בתרחיש אופטימי של התחסנות מהירה, שיעור האבטלה הרחב ברבעון האחרון של 2021 יהיה 7.7% (בקרב בני 15 ומעלה, כפי שמודדת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). התרחיש הפסימי, שמביא בחשבון התחסנות איטית, מדבר על אבטלה של 11% בסוף 2021. זאת, לעומת 12.7% במחצית הראשונה של דצמבר - לפני השפעת הסגר השלישי. כך, גם לפי התרחיש האופטימי, יהיו בישראל כ-300 אלף מובטלים בסוף 2021, והמדינה תצטרך לפעול כדי למנוע גלישה שלהם לאבטלה כרונית. 

הימור החל"ת

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) למחצית הראשונה של דצמבר, היו 220 אלף איש בחל"ת, אלא שהנתון הזה צפוי לטפס כשיתפרסמו הנתונים לינואר. מסקר של הלמ"ס שנערך בתחילת ינואר, אחרי הטלת הסגר הנוכחי ולפני החמרתו, עולה כי כמחצית מהארגונים שהוציאו עובדים לחל"ת לא מחזירים אותם לעבודה, מכיוון שהם לא סבורים שיש בהם צורך כעת. אם הדבר נובע מביקושים חלשים וצריכה נמוכה - חידוש הפעילות של ענפי המשק עשוי לפתור את הבעיה. מנגד, יש אפשרות שהחברות שעברו דיאטה כפויה במשבר, למדו לאהוב את הגזרה החדשה והרזה שלהן, מה שישאיר את העובדים שהוצאו לחל"ת בחוץ. 

"בעוד מדינות אחרות השתמשו במודל של חל"ת גמיש, ישראל הימרה על חל"ת גורף - או שהעובד נמצא בתעסוקה מלאה, או שהוא יושב בבית ומקבל דמי אבטלה. בחודשים הקרובים נוכל להתחיל להעריך את המחיר של ההימור הזה", אומר פרופ' יותם מרגלית, עמית בכיר בתוכנית לרפורמות ביחסי עבודה במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' יותם מרגליתצילום: המכון הישראלי לדמ

"ישראל הימרה על חל"ת גורף - או שהעובד נמצא בתעסוקה מלאה, או שהוא יושב בבית ומקבל דמי אבטלה. בחודשים הקרובים נוכל להתחיל להעריך את המחיר של ההימור הזה"

מרגלית אומר כי אף שהמצב שונה מבסגר הראשון, שבו היו סימני שאלה רבים בנוגע להיקף המגפה ומשך הזמן שבו המשק יושבת, המעסיקים עדיין שרויים באי-ודאות ומנסים להבין לאן נושבת הרוח. "התחלואה גבוהה כרגע ויש חשש מההשלכות של וריאנטים של הנגיף על קצב החזרה לפעילות במשק. מכיוון ששיטת החל"ת מצריכה בחירה בין העסקה מלאה או אבטלה מלאה, מעסיקים רבים מעדיפים בינתיים לא להחזיר את העובדים, מאשר לעשות שוב את הטעות של להחזיר אותם מוקדם ואז שוב להוציא אותם לחל"ת".

אמנון רדרצילום: רז רוגובסקי

אמנון רדר, יו"ר קבוצת מנפאואר ישראל העוסקת בהשמה וכוח אדם, אומר כי הלקוחות של החברה דווקא מסתכלים כבר קדימה, הרבה מעבר לסגר השלישי. מנתוני החברה עולה כי בעוד עם פרוץ המשבר במארס 2020 החברות היו עמוק בערפל והגיבו בהקפאה של כ-70% מגיוסי העובדים, מבין מאות אלפי משרות, כרגע רק 10% מהחברות עשו זאת.

"הלקוחות שלנו לא עצרו תהליכים של גיוס והחלפת עובדים. יש הרבה יותר אופטימיות לעומת שני הסגרים הראשונים, למרות התחלואה הגבוהה. ארגונים כבר יודעים להתמודד עם סגרים, הם התייעלו ויש מעבר לעבודה מהבית. יש הרבה יותר עבודה ופחות חוסר ודאות מאשר בסגר הראשון. יש ביקוש לעובדים כרגע, אמנם לא כמו בשיא של ינואר-פברואר 2020, לפני המשבר, אבל הרבה יותר מאשר בסגרים הראשונים", אמר רדר.

יריד תעסוקה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)צילום: חגי פריד

"יש כאן מחלה נוראה"

מעסיקים נתקלים כיום במחסור במועמדים למשרות בדרגים הנמוכים, כמו צעירים אחרי צבא וחסרי ניסיון, אומר רדר. הוא סבור כי ההסבר לכך הוא שההעובדים הפוטנציאליים מרשים לעצמם להישאר בחל"ת וליהנות מדמי האבטלה המובטחים להם עד יוני 2021 לפחות. לדבריו, "ייקח כמה חודשים עד שהם ירגישו שהאדמה מתחילה לבעור להם מתחת לרגליים ויחפשו עבודה. יש כאן מחלה נוראה. הם נמצאים בחל"ת ומקבלים דמי אבטלה. יש רבים שעובדים בשחור".

רדר מוסיף כי השימוש הגורף בחל"ת הוא כבר מזמן לא הפתרון הנכון למשבר הנוכחי בשוק העבודה, וכי "אם כבר, צריך להחיל אותו באופן דיפרנציאלי, למשל בפריפריה או לפי חתכי גיל. אין שום היגיון כיום שמישהו מתחת לגיל 30 שגר בין חדרה לגדרה יישב בבית ויקבל דמי אבטלה כשהוא בחל"ת. כולם יכולים למצוא עבודה. 150-100 אלף איש סתם נמצאים בחל"ת. ברגע שלא תהיה להם זכאות לדמי אבטלה - כולם ימצאו עבודה, גם אם צריך להתפשר. צריך לסיים עם זה, אבל זה לא יקרה בכל מקרה עד אחרי הבחירות". 

חזרה לקראת אפריל

פרופ' צבי אקשטייןצילום: אייל טואג

"יש פער גדול מאוד בין האינטרסים של הפוליטיקאים לבין מה שטוב למשק"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית ודיקאן בית ספר טיומקין לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה, סבור כי הסגרים ויתר ההגבלות יסתיימו בסביבות אפריל, וכי המעסיקים יכולים להעריך כי מאותה נקודת זמן, המשק יתחיל לחזור לפעילות מלאה - ולהיערך לכך.

אקשטיין מעריך כי שיעור התעסוקה כרגע, בעיצומו של הסגר השלישי, הוא כ-60% מתוך כלל האוכלוסייה בגילי העבודה העיקריים (64-25), וכשהמשק ייפתח בתום הסגר השלישי שיעור התעסוקה יגיע די מהר ל-72%, בדומה לאוגוסט - בתקופה שבין שני הסגרים הראשונים. לדבריו, הממשלה צריכה להציב יעד של חזרה לשיעור תעסוקה של 78% במהלך 2022 - בדומה לשיעור התעסוקה במשק לפני פרוץ המשבר. "כדי להגיע ליעד הזה", הוא אומר, "צריך להגביר את התעסוקה בקרב גברים חרדים ובקרב ערבים, אבל גם בקרב כל העובדים במשק".

אקשטיין סבור כי יעד התעסוקה כזה צריך לעמוד במוקד תשומת הלב של המדיניות הממשלתית, במקום החלטות שמונעת משיקולים פוליטיים. "יש פער גדול מאוד בין האינטרסים של הפוליטיקאים לבין מה שטוב למשק", הוא אומר. "העלאת שיעור התעסוקה צריכה להיות היעד, ולא מתן הטבות לקבוצות באוכלוסייה בהתאם לפתק שהן שמות בקלפי. בהיעדר מדיניות ממשלתית סדורה וצעדים דרמטיים לשיקום שוק התעסוקה, המשק ישלם לאורך זמן על המשבר הפוליטי המתמשך". 

"לדבר על הכשרה זה לא מספיק"

מרגלית טוען כי הממשלה היתה צריכה לדרוש מחלק מהעובדים שהוצאו לחל"ת להשתתף בהכשרות מקצועיות כדי לשדרג את היכולות שלהם. "הפערים בפריון העבודה בינינו לבין OECD מתרחבים, וחלק מזה נובע מרמת ההשקעה בהון האנושי. במקרה זה, היתה הזדמנות לנצל את המשבר כדי לשפר את ההון אנושי, אבל זה לא נעשה", אומר מרגלית.

קורס הכשרה מקצועית בתחום האופנה. השלב הבא בטיפול במשבר התעסוקה (אילוסטרציה, למצולמות אין קשר לנאמר)צילום: אמיל סלמן

אקשטיין סבור כי המדיניות הממשלתית לשיקום שוק התעסוקה צריכה לכלול הכוונה מקצועית, הכשרה מקצועית והשמה. "לדבר על הכשרה זה לא מספיק", הוא אומר. "הכשרה דורשת קודם כל הכוונה. חלק מהאנשים לא צריכים הכשרה, יש להם את הכישורים, והם רק צריכים לדעת היכן הכישורים שלהם מתאימים. חלק גדול מהאנשים צריכים השלמה בהכשרה, ואז צריך לראות שיש השמה ושיש ביקוש לעובדים האלה. זה שאין גוף אחד שאחראי לכך - זו אחת הבעיות הקשות במשק".

"ההזדמנויות בשוק מתמעטות"

הנגיף אולי עיוור לזהות האדם שאל גופו הוא חודר, אבל הפגיעה הכלכלי של המגפה בישראלים לא היתה אחידה. לפי נתוני משרד האוצר, שיעור התעסוקה של חמישון ההכנסות העליון (לפי 2018) בגילי 64-25 ירד באפריל 2020 ב-16% לעומת הממוצע ב-2019, בעוד שיעור התעסוקה של החמישון התחתון נחתך ב-51%.

ביוני, הפער בין החמישון העליון והתחתון התחיל להצטמצם שוב, אך הסגר השני הוביל לכך שבסוף אוקטובר שוב נפתח הפער - אם כי במידה מתונה יותר. שיעור התעסוקה של החמישון התחתון ירד ב-29%, לעומת 6% בחמישון העליון. הפגיעה המשמעותית יותר בתעסוקה של בעלי הכנסה נמוכה מוסברת בעיקר בפגיעה הגבוהה יחסית בתעסוקה של בעלי השכלה שאינה אקדמית ושל בעלי משרות חלקיות.

אקשטיין אומר כי בעיית התעסוקה הנמוכה ממוקדת בקבוצות שבהן רמת השכר נמוכה - ובהן צעירים, אך גם מבוגרים. לדבריו, "אם לא יהיו תמריצים לחזרה לעבודה כששיעורי התעסוקה יתחילו לעלות, הקושי העיקרי יהיה להחזיר אנשים לעבודה. גם כשהמשק ייפתח, ענפים שלמים לא יחזרו כל כך מהר, כמו הבידור, התיירות והמסעדנות. ייקח זמן עד שעסקים שהתמוטטו יחזרו לתפקד. ללא מדיניות ממשלתית תומכת תעסוקה והתאמה של שוק העבודה לעולם החדש, נהיה במצב רע, עם שיעורי אבטלה גבוהים לאורך זמן". 

מרגלית אומר כי הניסיון ממשברי העבר מלמד כי כשצעירים נכנסים לשוק העבודה בזמן משבר, הזמן הנדרש להם להדביק את רמת השכר שהיו מגיעים אליה אילולא המשבר, הוא ארוך מאוד - שנים ולפעמים יותר מעשור. לדבריו, "הקבוצות שנכנסות עכשיו לשוק העבודה ישלמו לאורך זמן את מחיר המשבר הזה. הם הפסידו שנה לפחות של צבירת ניסיון, ההזדמנויות שיעמדו מולם בשוק העבודה יהיו פחותות, ורמת ההכנסה הראשונית שבה יתחילו לעבודה תהיה נמוכה יותר. לצירוף הזה יש השלכה הרבה מעבר לשנה-שנתיים הראשונות של היציאה מהמשבר".

מרגלית חושש ממצבם של בני 55 ומעלה. לטענתו, "גם במצב של שוק עבודה תקין הם התאפיינו בשיעורי תעסוקה נמוכים באופן ניכר. מעסיקים יעדיפו להחזיר עובדים צעירים יותר והחשש הוא שחלק מהמבוגרים יתייאשו מהחיפוש וינשרו משוק העבודה. אלה יהיו חדשות רעות בהרבה מובנים. קודם כל למשפחות של אותם עובדים מבוגרים, מכיוון שזה יפגע בהכנסה המשפחתית. המשמעות היא גם פגיעה באופק הפנסיוני, משום שהחיסכון מעבודה בשנים האלה הוא קריטי להיקף הפנסיה. מעבר לזה, זו גם בפגיעה בתוצר הכולל - מדובר הרי באנשים עם יכולת יצרנית גבוהה, ורבים מהם עלולים למצוא את עצמם יושבים בבית לאורך זמן. ראינו את הבעיה הזו בהיקפים נמוכים יחסית עוד לפני המשבר, אבל עכשיו הבעיה הזו עלולה להחמיר בהרבה".

"החלשים לא באמת הצליחו לחזור לעבודה"

ד"ר טלי לרוםצילום: אורן שלו

ד"ר טלי לרום, חוקרת בכירה במכון אהרן, אומרת כי המשבר מאיים למחוק שורה של הישגים בתהליך העלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל, שהתחיל בראשית שנות ה-2000, ושעיקרו כניסה של הקבוצות החלשות יותר לשוק העבודה. "ראינו ב-17 השנים האחרונות עלייה בתעסוקה, עלייה בשכר, ירידה בעוני ובאי-שוויון וכניסה של קבוצות פחות משכילות ופחות מיומנות לשוק העבודה", אומרת לרום. "ההישגים האלה לא קרו סתם, אלא נבעו ממדיניות ממשלתית שכיוונה להגדלת התעסוקה ולהגדלת כושר ההשתכרות של האוכלוסיות החלשות, והצליחה להשיג זאת בין היתר באמצעות רפורמה בקצבאות, במערכות המס, מס הכנסה שלילי והעלאת שכר המינימום". 

יריד תעסוקה למבוגרים (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)צילום: עופר וקנין

אקשטיין מוסיף כי מצבו הטוב של המשק הישראלי בעשור האחרון היה מבוסס על גידול בתעסוקה, ובפרט בקבוצת החלשות. לדבריו, "הדבר הזה נעצר כבר ב-2019, במידה רבה. שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים ירד, ובקרב הגברים החרדים הוא לא עלה. המשבר הזה, בהינתן המדיניות שננקטת עכשיו, עשוי להחזיר אותנו 12-10 שנה אחורה, והמשק יצמח פחות".

ד"ר מריאן תחאוכוצילום: אורן שלו

ד"ר מריאן תחאוכו, חוקרת בכירה במכון אהרן, חוששת כי האוכלוסיות המוחלשות יתקשו במיוחד להתאושש מהמשבר. "ראינו אינדיקציות לכך שלא רק שהאוכלוסייה החלשה ביותר היא זו שספגה את הפגיעה הקשה ביותר, אלא שגם היכולת שלה לחזור לתעסוקה הרבה יותר מוגבלת", היא אומרת. "אחרי הסגר הראשון ראינו שגם כששוק העבודה התחיל להתאושש ושיעור התעסוקה עלה, המגמה באוכלוסייה הערבית היתה הפוכה - שיעורי האבטלה המשיכו להעמיק. אצל האקדמאים המצב היה טוב, אבל הם מיעוט, ובתמונה הרחבה יותר המצב מחמיר. החלשים שם לא באמת הצליחו לחזור לשוק העבודה".

אקשטיין מסכם ואומר כי "רוב הסיכויים שב-2021 נגיע לשיעורי העוני והאי-שוויון מהגבוהים שידעה ישראל. נחזור למצב שהיה בישראל בתחילת שנות ה-2000 - ואולי אף גרוע יותר. תהיה פגיעה קשה בשוק העבודה, במיוחד כשאין תקציב ואין תוכניות ממשלתיות ואין אסטרטגיה כלכלית כוללת. זה לא נראה טוב".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker