המסלול שלי |

"כשאת אמא לשלושה והעסק בתוך המטבח - זה מסובך להפריד בין העבודה לחיים"

חולייטה פוג'י עלתה לארץ מארגנטינה, למדה חינוך בלתי־פורמלי ועסקה בהדרכה - אבל התגעגעה לריחות ולטעמים מבואנוס איירס ■ שילוב של כמה דברים הוביל אותה לוותר על המסלול שצעדה בו - והיא הקימה עסק משלה שבו היא מכינה אלפחורס בעצמה

בר בליניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חולייטה פוג'י. "ההתכנסות בבית הציפה אצלי געגועים ונוסטלגיה"
חולייטה פוג'י. "ההתכנסות בבית הציפה אצלי געגועים ונוסטלגיה"צילום: אמיר לוי
בר בליניצקי

במה את עובדת?

יש לי עסק משלי, אני מכינה אלפחורס בעבודת יד.

למה דווקא אלפחורס?

נולדתי וגדלתי בבואנוס איירס, ועליתי לישראל כשהייתי בת 12, עם אמי ובן זוגה. התמקמנו בקרית גת ושם הלכתי לבית הספר. השארנו מאחורינו לא רק משפחה, חברים, תרבות ומנהגים - אלא גם ריחות וטעמים שאהבתי והייתי קשורה אליהם. אחד מהם זה אלפחורס, עוגיות סנדוויץ' שפופולריות מאוד בארגנטינה, עם מילוי של ריבת חלב וציפוי של שוקולד מריר. בארגנטינה אפשר לקנות כאלה מכל מיני סוגים, בכל מכולת, מאפייה או קיוסק. זה נפוץ מאוד, אולי כמו במבה או חטיפי שוקולד שונים בישראל.

יש גם סוג של אלפחור – ככה אומרים ביחיד, אלפחורס זה ברבים – שהבצק שלו קצת יותר עבה ושונה ויש בו קוקוס מלמעלה. הסוג הזה נפוץ יותר בישראל, ובארגנטינה הוא דווקא הרבה פחות פופולרי מזה עם ציפוי השוקולד. בישראל לא היה את הסוג שאני אוהבת, והגעגועים היו קשים. בכל קיץ היינו נוסעים לביקור בארגנטינה והייתי מביאה איתי כמויות גדולות של האלפחורס האהובים עליי.

ידעת שזה מה שאת רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

ממש לא. לא היה לי מושג, הרבה דברים עניינו אותי. אחרי הצבא והטיול הגדול לחו"ל הלכתי ללמוד תואר בחינוך בלתי־פורמלי.

מה זה בעצם?

חינוך שמתרחש מחוץ לכותלי בתי הספר, למשל, בתנועות נוער. לומדים סוציולוגיה, פילוסופיה, חינוך. לומדים להנחות קבוצות, להדריך, לקדם פרויקטים.

ומה עשית אחרי הלימודים?

עבדתי במשך כמה שנים כמדריכה של קבוצות צעירים דוברי ספרדית, שמגיעים מדרום אמריקה במסגרת פרויקט תגלית. הם מסיירים בנקודות ציון חשובות בישראל, כמו הכותל, מצדה, קיבוצים ומוזיאונים. עבדתי גם עם הסוכנות היהודית בתוכנית הכשרה של חברי תנועות נוער מדרום אמריקה שמגיעים לשנה לארץ. לאחר מכן עבדתי כמדריכה בהוסטל לאנשים עם צרכים מיוחדים בכפר סבא, עזרתי להם בתפקוד יומיומי, ובעיקר עם קשיים חברתיים.

ואיך היה לך לעבוד בתחום הזה?

סוגי העבודות האלה בחינוך הבלתי־פורמלי הובילו אותי בעיקר למשרות שעובדים בהן בשעות אחר הצהריים והערב, וכשהכרתי את בן זוגי והתחלנו לחשוב על העתיד יחד הבנתי שאני רוצה לעבוד בבוקר, בעבודה שיהיה לי קל יותר לשלב אותה עם גידול ילדים.

אז חיפשת משהו אחר?

כן, מצאתי עבודה מסודרת כשכירה, בחנות של חומרי יצירה. התנסיתי בחומרים רבים ובעבודות יצירה, אני אוהבת לעבוד עם הידיים והייתי עובדת מסורה, אבל היו לי כל מיני רעיונות עבור החנות שכשכירה לא יכולתי להוציא אותם אל הפועל.

המשותף גם לעבודות בחינוך הבלתי־פורמלי וגם לעבודה בחנות יצירה הוא שהרגשתי שאני כבולה לכללים ולנהלים של מקום העבודה. הייתי במצבים שבהם אני לא יכולה לעשות את מה שאני מאמינה בו וחושבת שהוא נכון, משום שלא אני קובעת את חוקי המשחק כשאני לא הבוסית.

ואיך הגיע השינוי?

הגיעה הקורונה, חודש לאחר שאבי נפטר, דבר שהשפיע עלי עמוקות. הייתי גם אמא צעירה – בהתחלה לבני הגדול ודי מהר הצטרפו התאומים. ההתכנסות בבית, הן בגלל סגרי הקורונה והן כי הייתי אחרי לידות, הציפה אצלי געגועים ונוסטלגיה, לאבא, לארגנטינה. מצאתי את עצמי מנסה לשחזר את האלפחורס האהובים עלי, וגיליתי כמה מורכב להכין אותם. זו עבודה שכוללת שלבים רבים, ויש צורך בתיאום מדויק ביותר בין החומרים.

אז ניסיתי כל מיני מתכונים שלא סיפקו אותי, והתחלתי לקרוא מאמרים רציניים על חומרי הגלם - קמח, ביצים, אבקת אפייה, קורנפלור, סודה לשתייה, כדי להכיר יותר טוב את האינטראקציות ביניהם ולדייק יותר את המתכונים שלי. במשך חצי שנה רק ניסיתי וניסיתי. נתתי כמובן לסובבים אותי לטעום וקיבלתי ביקורת נלהבות. ככה נולדו המחשבות הראשונות על הקמת עסק.

נשמע כמו חצי שנה של ניסוי וטעייה, היו גם אתגרים?

המון. למשל, נתקעתי כמה חודשים על שלב שנקרא טמפרור השוקולד. קראתי מאמרים רבים וניסיתי שוב ושוב, וגם בן הזוג שלי הצטרף אלי לניסויים. בשלב מסוים גם הלכתי להתייעץ עם שוקולטיירית. גם עם הבצק היו לפעמים שלבים מייאשים, הכל בעבודה על אפלחורס צריך להיות מדויק מאוד.

אבל האתגר המרכזי היה שילוב ההורות עם העסק. כשהעסק בתוך הבית, בתוך המטבח, ואת במקביל אמא לשלושה ילדים, זה מסובך מאוד להפריד בין העבודה לבית. ברמה העסקית, כל הזמן עלו שאלות, למשל: כיצד לעטוף את האלפחורס, באיזו צורת אריזה - בבודדים או כמה יחידות יחד, ואיך לפרסם את העסק. אתגר נוסף היה להתמודד עם החששות שליוו אותי לאורך כל הדרך לגבי האחריות העצומה שבפתיחת עסק משלי.

איך התמודדת עם האתגרים האלה?

אתגרים שקשורים להכנה של האלפחורס - קראתי הרבה וניסיתי שוב ושוב עד שהגעתי למתכון המנצח שלי.

לגבי האתגר של שילוב ההורות עם העסק, אני עדיין מפצחת אותו. זה לא שמצאתי את הנוסחה האידיאלית. אבל כשהילדים התחילו ללכת לגנים זה עזר מאוד, ולמדתי להיעזר באמא שלי ובחמותי. התברכתי גם בבן זוג שתומך ומעודד.

מה למדת מהמסע הזה של פתיחת עסק עצמאי?

למדתי שכאשר יש בעיות רבות, כדאי להתמודד איתן אחת־אחת. צריך לקחת כל אחת ולפרק אותה ליחידות קטנות ולהתמודד עם כל יחידה בנפרד. טכניקה נוספת שאימצתי, וחשובה לא פחות, היא קביעת יעדים - גם לטווח ארוך יותר, נניח של שנתיים. זה עוזר להתמיד ולהתמקד, ובשום אופן לא להתפזר. זה מזכיר לך כל הזמן מה עיקר ומה טפל.

אחרי שצלחת את האתגרים הביורוקרטיים, מה היו הצעדים הראשונים שלך בעסק?

קפצתי למים. התחלתי לספר לאנשים על העסק שלי, בתחילה בקבוצות וואטסאפ שקשורות לילדים, ולאחר מכן ברשתות החברתיות. אני מכינה אלפחורס יחסית גדולים - 80-70 גרם כל אחד - לעומת המסחריים, שלרוב שוקלים 50 גרם. התחלתי לשווק אותם כקינוח אישי לארוחות שישי, והייתי נערכת להכנת כמויות לקראת יום שישי. כעת הביקוש הוא לאורך כל השבוע, ואני צריכה שיהיו לי כל הזמן אלפחורס מוכנים.

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך היום?

אני אמנית בנשמתי ואני אוהבת להתעסק עם צורות, צבעים ומרקמים. העבודה שלי מתאימה לי כי היא שילוב בין עבודת ידיים ליצירתיות, והיא גם מאפשרת לי את העצמאות שתמיד רציתי. בנוסף, תמיד היה חשוב לי שלעבודה שלי תהיה משמעות מעבר לפרנסה, והעסק שלי היום מחבר אותי לילדוּת שלי ולמוצא שלי. זה היה בעל ערך עבורי לקרוא לעסק על שם אבא שלי, שהיתה לו אישיות כובשת מאוד, ואיחלתי לעצמי שהאלפחורס שאני מכינה גם יהיו כובשים כמותו. עוד דבר שמסב לי הנאה גדולה וסיפוק זה כמובן כשלקוחות נהנים וחוזרים לקנות שוב.

מה חסר לך בעבודה הזאת?

חסרה לי היציאה מהבית לעבודה, משום שהעסק בבית.

את רואה את עצמך משלבת בין שני העולמות - אפייה וחינוך בלתי־פורמלי?

כן, החלום שלי הוא שאוכל בעתיד לשלב גם את העיסוק הקודם שלי בעסק הזה, על ידי זה שאני אעסיק אנשים עם צרכים מיוחדים. העבודה על האלפחורס דורשת דיוק, והיא עשויה להיות כמו ריפוי בעיסוק לחלקם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מייק בן ארי

"תמיד היתה לו תשובה הגיונית": כך הצליח איש אחד להונות 1,000 משקיעים

ליאור וייס. "אנשים לא יודעים עד כמה גדילה של עסק היא כואבת"

"אנשים אמרו לי - סיימת תואר בהצטיינות בטכניון וזה מה שאתה הולך לעשות?"

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה