המסלול שלי |

"8200 היה משהו שאפילו לא חלמתי עליו. אין ספק שזה מקצר את הדרך"

הבגרות שלו במחשבים היתה מעולה, אבל בצה"ל בכלל לא חשבו לגייס את ישראל מנגיסטו ליחידות הטכנולוגיות היוקרתיות ■ הוא פילס את דרכו לתפקידים מתגמלים בהיי־טק ומשם ליזמות - ומעולם לא התפשר על השכר

רונית הראל
רונית הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ישראל מנגיסטו. לי ולאחרים היה חסר מאוד מנטור או מודל השראה לעולמות האלה
ישראל מנגיסטו. "לי ולאחרים היה חסר מאוד מנטור או מודל השראה לעולמות ההיי־טק והיזמות"צילום: אילן אסייג
רונית הראל
רונית הראל

הי, נשמע שאתה ברכב עכשיו.

כן, אני בדיוק נוסע לפגישת השקעה במיזם שלנו. סיימנו את שלב הפיתוח ואנחנו רוצים להביא משקיע לחברה כדי לבסס את הטכנולוגיה ולבדוק היתכנות להפצה בשווקים בינלאומיים. אז אני מדבר איתך תוך כדי נסיעה, את רואה, גם גברים יודעים לעשות שני דברים במקביל.

מה המיזם שלך?

זו זירת מסחר מבוססת בינה מלאכותית המפגישה בין קונים למוכרים B2B, והשאיפה שלנו היא לעצב מחדש את שוק הריטייל בישראל. זה מאוד רלוונטי, במיוחד לאור יוקר המחיה, כי אנחנו יודעים להוריד את פערי התיווך בין העסקים הגדולים לעסקים הקטנים מתוך הנחה שההוזלה תתגלגל אל הצרכן. אני אחראי על הטכנולוגיה במיזם, אבל זה סטארט־אפ קטן אז אני עושה הכל מהכל.

הנושא של יוקר המחיה קרוב לליבך?

ההורים שלי עלו לישראל מאתיופיה בתחילת שנות ה-80. הם נשלחו למרכז קליטה בקרית גת, שם נולדתי, ואחרי כמה שנים המשפחה עברה לרחובות ושם למעשה ביליתי את הילדות שלי. לא סבלנו ממחסור אבל חיינו בצניעות ואני מכיר מקרוב את האתגרים הכלכליים של החיים במדינה. אנחנו שבעה אחים. גדלתי עם חמש אחיות עד שנולד אחי הקטן, וכל הפינוק שזכיתי לו בבית כבן היחיד - נגמר.

עולים מאתיופיה מגיעים לישראל. "גדלנו על ערכי המסורת והדת, אבל גם על החלום לחיות בארץ כציונים"צילום: אלאונורה שילובה /

אבא שלי הוא אסיר ציון שישב בכלא באתיופיה. זו צלקת של בני העדה שרק בשנים האחרונות מדברים עליה יותר. רבים מהעולים עשו את הדרך מאתיופיה לסודן ברגל, בדרך לא דרך. זה לא היה קל בלשון המעטה, כי זה מסלול של כ-800 ק"מ שעושים אותו בהליכה של שבוע ימים, ומתחת לאפם של השלטונות כי היציאה מאתיופיה היתה אסורה על יהודים באותה תקופה. היה נהוג שאת הקבוצות מובילים אנשים שכבר עשו את הדרך הזו פעם אחת לפחות ולמדו אותה. אבא שלי יצא עם חברים לסיור החלוץ הזה, לפני שהמשפחה הצטרפה, ובדרך חזרה תפסו אותו והוא נאסר וישב בכלא שמונה חודשים. הוא לא היחיד. תפסו גם יהודים אחרים שישבו אפילו תקופות ארוכות יותר. אלה הגיבורים האמיתיים של העלייה מאתיופיה, ולא מספיק מדברים על זה.

למה רציתם לעלות לארץ למרות הסיכון?

גדלנו על ערכי המסורת והדת, אבל גם על החלום לחיות בארץ כציונים. אולי ההורים שלי לא השתמשו במושגים האלה בדיוק, אבל בפועל זה מה שהיה.

למדתי בישיבה ששילבה לימודי דת עם לימודי ליבה. עשיתי בגרות 5 יחידות בביולוגיה ומחשבים עם ציונים טובים מאוד. בגיל 17 הבנתי שמקומי לא בדת. תמיד הייתי אדם סקרן שחוקר ושואל, ולא הספיקה לי התשובה "תעשה ככה וככה כי אנחנו אמרנו". רציתי לחיות במקום חופשי ללא הגבלות והכתבות. כיום אני עדיין שומר מסורת - שומר כשרות וצם ביום כיפור, למשל - אבל באותה נקודת זמן לא יכולתי להמשיך לחיות עם העננה הזו של סימני השאלה, ונדרשתי לצעד דרמטי של הורדת הכיפה. ההורים שלי תמכו בי, אבל זה לא היה פשוט. במקביל, התגייסתי לצבא ושירתתי במודיעין שדה בתפקיד מסווג.

עם הבגרויות שלך והציונים הגבוהים, קיבלת זימון לאחת מהיחידות הטכנולוגיות המובחרות?

לא. את נוגעת בנקודה רגישה מאוד. אני אספר לך על אחותי הקטנה שעשתה בגרות במגמת מדעי המחשב, עם אנגלית ומתמטיקה ברמה של 5 יחידות, ו-15 יחידות מחשבים, עם ציון ממוצע של יותר מ-100. היא בכנות האחות הכי מוכשרת בבית. כשהתמיינה לצבא היא לא קיבלה שום זימון לאף יחידה טכנולוגית. חברות שלה לכיתה, שהן לא מהעדה, עם בגרויות פחות טובות, קיבלו מיונים ל-8200 וליחידות דומות. אבל היא לא ויתרה והגיעה לקצין המיון בבקו"ם עם כל הציונים וההמלצות, והצליחה בסופו של דבר להתקבל ליחידה טכנולוגית. אם היא היתה אומרת שזה הגורל שלה ומקבלת את זה, זה לא היה קורה.

יחידת מודיעין בצה"ל. "אחותי לא ויתרה, הגיעה לקצין המיון עם כל הציונים וההמלצות - והתקבלה ליחידה טכנולוגית"צילום: מוטי מילרוד

אבל כשאני הייתי בצבא היחידות האלה היו מבחינתי משהו שאפילו לא חלמתי עליו. פשוט הלכתי עם מה שיש. אין ספק ששירות ב-8200 מקל ומקצר את הדרך, אבל אני לא נלחמתי על הדרך הזו.

כשסיימתי את הצבא התחלתי לחשוב על לימודי מחשבים. שמעתי על עמותה בשם טק־קריירה, שהוקמה על ידי אשר אליאס כדי לקדם את בני העדה בתחום הטכנולוגי. הוא התחיל עם כיתה קטנה של ארבעה־חמישה ולימד אותם תוכנה, ומשם זה צמח. זה היה חריג מאוד בנוף, לראות את יוצאי העדה האתיופית בתחום ההיי־טק.

כשאתה אומר חריג, אתה מדבר בלשון עבר?

גם כיום כולם מדברים על גיוון תעסוקתי, ובפועל מה שעושים זה לא מספיק ביחס לשיעור החברה האתיופית באוכלוסייה. ואני לא אומר את זה ממקום מתבכיין או מתלונן. זה שעושים יחסי ציבור על גיוון בחברות הגדולות זה יפה, אבל ממש לא מספק. אני עדיין רואה שמבחינת כמות החברות, האקזיטים והצמיחה המטורפת בתחום הטכנולוגיה, יש פער גדול ביחס בין יוצאי החברה האתיופית שלוקחים בזה חלק, למי שלא. אז לא צריך רק לדבר על גיוון, אלא צריך לעשות ולגרום לזה לקרות.

איך שלא תסתכלי על זה, הגזענות קיימת. בעצמי חוויתי דברים וזו המציאות שלנו. למשל, עד היום יש הסללה די ברורה בבגרויות בכל מה שנוגע לעדה. בזמנו, מי שעשה 5 יחידות מדעיות, מתמטיות או טכנולוגיות היה חריג בנוף. איך התבטאה אצלי ההסללה? בכיתה ד' לקחו אותי ועוד כמה חברים יוצאי העדה, ופשוט שמו אותנו בכיתה נפרדת בשיעור אנגלית. זו היתה החלטה עצמאית של המורה ולא הנחתה מלמעלה. אבא שלי היה שואל אותי מדי יום איך היה בלימודים, וסיפרתי לו על זה. למחרת הוא הגיע לבית הספר ועשה מזה סיפור, ומה שקרה זה שפיטרו את המורה והפכו את ההחלטה על פיה. אני שומע את זה מעוד מקומות. יש לי חבר שהיה רכז נוער בפנימייה, וראה שם תלמידים חריפים מאוד מהעדה שבלי בעיה יכולים להתמודד עם 4 ו-5 יחידות בבגרות, והפנו אותם ל-3 יחידות. אז זה מתחיל משם, ואחר כך זה מתפתח למקומות אחרים.

ספר לי על מסלול הלימודים שלך.

קרוב משפחה שלי למד בטק־קריירה וזה נשמע לי מסלול מעניין, אמרתי "יאללה, אני נוסע לקיבוץ נחשון ונראה מה זה". הלימודים מתקיימים בנחשון בתנאי פנימייה מתוך רצון לצמצם הסחות דעת. ברוב הבתים יש משפחות מרובות ילדים ולא בהכרח יש פינה נוחה ללמוד. גם אני, שלא הרגשתי במיוחד את הדוחק, גדלתי בחדר עם ארבע אחיות. אבל אני לא מתלונן, ההורים שלי תמיד נתנו לי את הסביבה הכי נוחה כדי להצליח, ולא הייתי צריך לעזור לפרנס בבית כמו שקרה במשפחות של חברים שלי.

הלימודים שם היו מסלול אינטנסיבי של שמונה חודשים, למדנו פיתוח ו-QA. כשסיימתי ללמוד התחלתי לעבוד בג'ון ברייס כמדריך בשעות היום, ובשעות הערב עבדתי כמתכנת בחברה. אחרי כשנתיים עברתי למודל של פרילנסר, ובהמשך התחלתי מסלול של תפקידי פיתוח ו- QAבכמה חברות היי־טק, קטנות כגדולות, ועשיתי כמה מעברים כי רציתי להתקדם מקצועית ומבחינת התפקיד והשכר. הגישה בהיי־טק השתנתה לאורך הזמן, וכיום כל שנה וחצי בממוצע מחליפים מקום עבודה. הבנתי שזה המשחק והתיישרתי עם זה. מבחינה מקצועית זה תרם לי, עברתי בין חברות ותפקידים שונים, ונגעתי במגוון טכנולוגיות. זה העשיר את הניסיון שלי. כמה שנים אחרי שסיימתי את הלימודים התחלתי ללמוד בקריה האקדמית אונו, ואני בוגר תואר ראשון במערכות מידע. בימים אלה התפנה לי קצת זמן אז אני רוצה להתחיל ללמוד לתואר שני, אני עוד מתלבט במה בדיוק אבל כנראה אמשיך במערכות מידע.

איך הגעת לתפקיד הנוכחי?

עבדתי בחברת "ברינג ברינג" והכרתי את המייסד והמנכ"ל, משה מקסימוב. יצא שהוא עזב את החברה והתחיל לקדם כל מיני מיזמים, וגם אני החלטתי בשלב כלשהו לעזוב ולעבור לעולם היזמות. שמרנו על קשר עד שעלה הרעיון למיזם הנוכחי, והתחברנו. הרעיון שלנו הוא שעסקים קטנים משלמים הרבה כסף ליצרנים, ואילו הגדולים משלמים הרבה פחות עבור אותו מוצר בגלל כוח הקנייה שלהם. ברגע שיצרנו זירה אנונימית וגנרית, אנחנו מאפשרים קנייה במחירים זהים ובלי קשר לגודל הרשת.

היזמות טבעית לך?

היום כן. לי ולאחרים היה חסר מאוד מנטור או מודל השראה לעולמות האלה. כשיש מי שיכול לכוון אותך למטרה זה מווסת הרבה מהרעשים מסביב. לגדול בסביבה שלא מכירה דבר כזה שנקרא היי־טק, טכנולוגיה, יזמות, חדשנות, זה הופך את המשימה למשהו יותר קשה. כיום אני רואה צעירים שלרגע לא היו חושבים על תחום הטכנולוגיה, שמסתכלים סביבם ורואים שהחבר הזה הצליח, והחבר האחר, והם חושבים שאולי גם הם יכולים להצליח. היום אני מלמד בהתנדבות צעירים מסביבת מגוריי תוכנה ופיתוח אתרים, כדי לחשוף את מי שאינו מספיק חשוף לעולם הטכנולוגיה.

כמה חשובה לך ההצלחה - המקצועית והכלכלית?

זה מאוד חשוב לי. במיוחד כי אני בתחום ההיי־טק והטרפת סביבו. כולם רוצים לאכול מהעוגה וגם אני. אף פעם לא היתה לי בעיה לדרוש את מה שמגיע לי בהתאם לכישורים שלי. תמיד אמרתי לעצמי, מה יכול להיות, למה לא לנסות. תמיד הייתי במקום טוב בחלק העליון של פירמידת השכר. אז כסף חשוב, והוא נגזרת של הצלחה, אבל לעשות שינוי בחברה הישראלית זה מניע הרבה יותר משמעותי עבורי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

דובי פרנסס בתוכנית "הכרישים". דמותו בתוכנית היא של משקיע מחושב ואנליטי

תמכור דובי, תמכור: אם פרנסס לא מאמין למנכ"לית - שייפרד מפאפאיה

רעות גדרון עטיה. "נבלתי בעבודה המשרדית"

"העבודה שלי כיום הכי רווחית. בהיי־טק הרווחתי יפה, אבל לא טעמתי מהזהב"