המסלול שלי |

"הילד שהייתי באיראן רק חלם על לפתח פתרון לסרטן - עכשיו אני שם"

רז חאן-דדש גדל למשפחה קשת יום באיראן, וסבל בילדותו מאנטישמיות ■ הוא הגיע לישראל בגיל 14 וחלם להיות רופא - אך אחרי שישה מבחני פסיכומטרי הוא נאלץ ללכת לכיוון אחר ■ כיום הוא מפתח תרופות לסרטן, ואפילו סירב לפקולטה לרפואה

רונית הראל
רונית הראל
כהשלמת הכנסה ייצרנו ומכרנו אלכוהול באופן עצמאי וזה היה העסק המשפחתי שלנו
רז חאן-דדש. "כהשלמת הכנסה באיראן, ייצרנו ומכרנו אלכוהול באופן עצמאי וזה היה העסק המשפחתי שלנו"צילום: עופר וקנין
רונית הראל
רונית הראל

ספר לי על עצמך.

נולדתי באיראן וסבלתי מבעיות עיניים שהשפיעו מאוד על הילדות שלי. היתה לי עין עצלה ובגלל הגילוי המאוחר, היא כבר לא תיפקדה ולא ראיתי בה כלום. טופלתי על ידי הרבה רופאים במדינה ומחוצה לה, ועם כל מה שעברתי, החלום שלי כבר מגיל צעיר היה ללמוד מקצוע רפואי.

בית הספר היהודי בעיר שלי, שיראז, לא היה ברמה חינוכית גבוהה, וכדי להגשים את החלום הזה הייתי צריך ללמוד בבית הספר המוסלמי - שם התקבלתי לכיתת מחוננים. את זה עוד עברתי בשלום, אבל בבית הספר היוקרתי שאליו התקבלתי בהמשך גילו שאני יהודי וזה שינה את המצב. היינו רק שני יהודים בכל בית הספר, ועברנו מסכת התעללויות. הכריחו אותנו להתפלל כמו מוסלמים, ואם לא עשינו את זה, הפשיטו אותנו והיכו אותנו בכף הרגל עם כבל חשמל רטוב. אם היינו מקבלים ציונים לא מספיק גבוהים, המורים היו מכים אותנו בחוזקה, עד היום יש לי סימנים בגב".

שיראז, איראן. "הכוחות המיוחדים האיראניים פרצו אלינו באמצע הלילה ואסרו את אבי"צילום: Aref Barahuie/Shutterstock.com

נשמע נורא. למה המשכת ללמוד שם?

בתי הספר האלה פתחו עבורי אפשרות למסלול ישיר לאוניברסיטה, מסלול שמצמיח רופאים, מדענים ומהנדסים. באותן שנים המשפחה שלי היתה במצב כלכלי לא טוב. אבי עבד כצלם בחנות צילום ואמי כספרית, אבל עם המשכורות שלהם אי־אפשר היה לקנות אפילו קילו בשר. כהשלמת הכנסה ייצרנו ומכרנו אלכוהול באופן עצמאי וזה היה העסק המשפחתי שלנו. באיראן היחס לאלכוהול הוא כמו לסמים כאן בישראל. אם תפסו אותך, זה שווה ערך לסחר בהרואין. יום אחד, בעקבות הלשנה, הכוחות המיוחדים האיראניים פרצו אלינו באמצע הלילה ואסרו את אבי. אחרי שישה חודשים בכלא, נגזר עליו עונש מוות בתלייה. באיראן אין ערעורים על פסק הדין, ורק בזכות יהודים עשירים אבא שלי שוחרר, אבל נאסר עליו לצאת מהמדינה.

אחרי שנה של תהפוכות, ומאסר נוסף של אבא שלי ושיחרורו, אמרתי להוריי שאי־אפשר כבר להישאר באיראן ואם הם לא באים איתי לישראל, אני נוסע בעצמי. בינתיים ניסינו למכור מה שיותר מהרכוש שלנו. הצלחנו למכור את הדירה ואת המכונית תמורת 5,000 דולר. לילה אחד קיבלנו טלפון שאמר לנו להגיע לשדה התעופה בשיראז. משם טסנו לשדה התעופה הבינלאומי בטהראן. מי שהיה שם חשד בנו, אבל אבא שלי הצליח לשכנע אותו והוא איפשר לנו לעלות על טיסה למדינה שלישית, ומשם אחרי כמה ימים הגענו לישראל.

לא היתה לנו פה משפחה ונשלחנו לגור בקרית גת. הייתי אז בן 14 ולמדתי בבית הספר המקומי. ההתאקלמות שלי היתה מהירה מאוד. למדתי את השפה היטב בתוך כמה חודשים, ובגלל הרמה הגבוהה של מתמטיקה ופיזיקה איתה הגעתי, הקפיצו אותי כיתות. בשנים האלה אמא שלי חלתה במחלת נשים בשם אנדומטריוזיס, והיא אושפזה במרכז הרפואי הדסה. בזמן הזה עמדתי להתגייס והתקבלתי לסיירת מטכ"ל, אבל הצבא הבין את המצב בבית, ושוחררתי. עבדתי ביום בקטיף תפוחי אדמה, ובלילה לקחתי שיעורים פרטיים והמשכתי ללמוד. כשאמי שוחררה מהאשפוז, עברנו לבת ים ואבא שלי עבד בעירייה בניקיון.

מה נשאר מהחלום ללמוד רפואה?

זו נשארה המטרה שלי והייתי מוכן להתאמץ מאוד לשם כך. עשיתי שש פעמים פסיכומטרי אבל לא התקבלתי. באוניברסיטאות הציעו לי ללמוד מקצוע מדעי כמו פיזיקה, כימיה או ביולוגיה ואמרו שאם אצטיין בהם, הם יבחנו מחדש. התחלתי ללמוד לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטת בר אילן, במסלול של כימיה תרופתית. זה מסלול שבו מלמדים מה היתה החשיבה מאחורי פיתוח הרבה מהתרופות שמוכרות לכולנו.

בהתחלה ראיתי במסלול הזה רק כדרך להגיע לרפואה, אבל כבר אחרי שישה חודשים הבנתי שזה הייעוד שלי. רופאים יש הרבה, אבל מפתחי תרופות יש הרבה פחות. הרופא בסופו של דבר משתמש במוצרים שיש בשוק, ובלעדיהם הוא לא יכול לעזור לאף אחד. אהבתי את המחשבה הזו. בשלב הזה - ולאור הציונים שלי - אוניברסיטת תל אביב יזמה אליי פנייה עם הצעה להתקבל לרפואה, אבל כבר אמרתי להם שאני לא מעוניין.

בשלוש שנות הלימודים לתואר ראשון התנדבתי בתל השומר במחלקה האונקולוגית, בחלוקת מזון ותמיכה נפשית. ראיתי את הסבל של החולים ושל המשפחות. במקביל, עברתי תהליך של חזרה בתשובה, והתחלתי לראות בזה שליחות. האמנתי שחייב להיות טיפול אחר בחולים שהוא לא כימותרפיה או טיפולים בסגנון הזה, שגורמים סבל כה רב.

איך הגעת לסטארט־אפ המפתח פתרונות לסרטן?

בתואר השני במחלקה לכימיה בבר אילן, עבדתי במעבדות לחקר הסרטן, בדגש על סרטן הערמונית. פיתחתי סריקה רחבת ממדים מבוססת פליטת אור, שהמטרה שלה היא לזהות מולקולות שמתחברות לתאי סרטן בזמן קצר, ולא בכמה שנים כמקובל. בתואר השלישי התמקדתי בנושא של "הובלת תרופות", במטרה להבין כיצד להוביל את הטיפול למקום המתאים בגוף על מנת להביא לריפוי. גיליתי שננו־חלקיקים זו אופציה שקיימת בעולם, אבל לא מספיק משתמשים בה. בדוקטורט פיתחתי ננו־חלקיקים שמצליחים להגיע לגידולים סרטניים, ופירסמתי מאמרים בנושא.

מחלקה אונקולוגית. "הרופא בסופו של דבר משתמש במוצרים שיש בשוק, ובלעדיהם הוא לא יכול לעזור לאף אחד"צילום: מוטי מילרוד

חבר שלי עבד בסטארט־אפ New Phase, שהוקם כדי לטפל בסרטן באמצעות יצירת חום, והכיוון של החברה לטיפול שלא באמצעות כימותרפיה התאים לי. מנהל החברה אז והיום, עופר שלו, קיבל אותי לעבודה ככימאי. אחרי שהחבר שלי עזב, היינו שלושה אנשים בחברה. כיום אני המדען הראשי של החברה, שכוללת 25 עובדים. כשמגלים גידול סרטני, הטיפול המקובל הוא כימותרפיה שלא יודעת להבחין בין תא בריא לתא חולה. זה המקור לכל תופעות הלוואי הנוראיות. הפתרון של ננו־חומרים תמיד היה קיים ברקע, במטרה להגיע לגידול בלי לפגוע בתאים הבריאים וזה הרעיון מאחורי הפיתוח שלנו, וכבר כתבתי כמה פטנטים בנושא. כיום יש לנו אישור של משרד הבריאות, והתחלנו בניסוי קליני בבית חולים בנהריה. אנחנו מכוונים בסוף השנה לקבלת אישור להרחיב את הניסוי בכמה בתי חולים, בישראל ובחו"ל.

כשהצלחתי להוכיח היתכנות לתיאוריה שלי לגבי ננו־חלקיקים בטיפול בגידולים סרטניים, זה היה כל כך משמעותי עבורי. אחרי כל מה שעברתי בחיים, זה היה סיפוק אדיר. גם ברמה האישית תוגמלתי עם השנים על המאמצים ואין לי על מה להתלונן. בסופו של דבר, אני אדם עקשן שננעל על מטרה, ועובד בכל הכוח להגיע אליה. יצר החדשנות שלי גבוה מאוד. מעולם לא היו לי רגעי משבר, גם בתקופות הכי קשות. תמיד הסתכלתי קדימה וחשבתי מה עוד אני יכול לעשות. חלמתי להיות רופא, אבל כיום אני מרגיש שאני עושה לא פחות. אני מאושר להיות בתחום הזה ולקחת חלק במאמץ להפוך את מחלת הסרטן למחלה כרונית. מבחינתי עשיתי את שלי בעולם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

האחים אמיר (מימין) ואיציק דיין

תעלומת עורך הדין – והעד המרכזי שמת לפני שהספיק להעיד בפרשת האחים דיין

תל אביב

"אנשים רואים בורסות אדומות ומחירי דירות משוגעים – והם עוצרים"

מכוניות במגרש חניה

"זה מה יש. תגיד רוצה או לא רוצה - ותבחר צבע": כך נקבע מחיר הרכב שלכם

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב