"התחושה היתה שכיבו את האור לעולם"

לפני שלוש שנים החליטה נינה מזרחי, תושבת חיפה בת 53, שהיא חייבת להחליף עבודה. שני ניסיונות אובדניים של נערות במוסד שבו עבדה היו טראומטיים עבורה והיא החליטה שדי. לאחר כמה שנים שהחזיקה ברישיון נהגת מונית, היא החליטה לפתוח את מונינה: מונית פמיניסטית שתהיה מרחב בטוח לנשים. "מונית היא מרחב אינטימי מאוד", היא מסבירה. "לרוב זה רק את, הנהג, מוזיקה וחלונות סגורים, ומספר האנשים שמוטרדים בתוך מונית הוא בלתי-נסבל".

מונינה מוכרת בחיפה. היא אינה אוספת נוסעים מהרחוב, אלא עובדת עם לקוחות קבועים. בין היתר, היא עובדת עם מחלקת הרווחה בעיר, היא מסיעה נערות ונשים למקלטים, למוסדות ולבתי חולים ויש לה קהל קבוע של ילדות וילדים, ומי שהיא מגדירה גברים שנתפשים נשיים: ״טרנסים והומואים שסובלים מהצקות איומות״. מזרחי גם לא עובדת עם תחנות מוניות מקומיות גבריות, אלא רק עם גט (Gett).

התפרצות הקורונה והסגר גרמה לאנשים לצאת פחות ולפחד להסתובב, נוסף על הזינוק בשיעורי האבטלה. "היה קשוח מאוד", היא אומרת. "אם היו לי ילדים קטנים או משכנתא לשלם, אני לא יודעת מה הייתי עושה. כמעט לא היתה פרנסה במשך שנה". מזרחי מספרת על ירידה של 70%-80% בהכנסותיה, ועל שבועות שלמים שכלל לא יצאה לעבודה כי זה לא השתלם. "פעם היתה לי נסיעה, יצאתי לאוטו ופשוט לא היה מצבר מרוב שלא נסעתי. את עושה את השיקול של 'אני אצא לעבודה בשביל 80 שקל'? לא. לפעמים עדיף לשבת בבית".

אחד הדברים שגילתה בשנה האחרונה זה כמה יחסי העבודה שלה עם גט בעייתיים. "אני משלמת להם, אבל הם לא מחויבים אלי", היא אומרת. "היו ימים שלא רציתי לעבוד וביקשתי להקפיא את התשלום החודשי שאני משלמת להם (700 שקל; ל"ל). הם סירבו, אלא אם אציג להם אישור רפואי. במקרה היה לי, אבל איך הם מעזים לבקש בכלל. אם אני לא עובדת, למה שאשלם דמי תחנה?"

נוסף על דמי התחנה, היא משלמת 12 אלף שקל לשנה על ביטוח ו-1,700 שקל בחודש על שכירות של מספר המונית לבעל המספר. בתשלום הזה היא כבר לא עמדה, ושלושה חודשים לא שילמה אותו. "פשוט אמרתי לו שיתבע אותי. מאיפה אני אביא לו כסף? באמת שלא היה".

• לא בטוח שהסגר יפחית את התמותה - אלא ישנה את סיבת המוות
• וידויה של מורה: "התלמידים איבדו כיוון בקורונה, לחלק מהם נפתח תיק"
• "בכל משפחה עשירית בישראל יש מישהו שפיתח התמכרות, ואין מי שיטפל"

מלבד הקושי הכלכלי, החודשים האחרונים היו עמוסים רגשית עבור מזרחי. היא פגשה נערות בסיכון שפגעו בעצמן, ובילתה בחדרי מיון פסיכיאטרי, כשהיא מחכה להסיע בנות. "בסגר השני בחגים זה היה קשוח במיוחד", היא מספרת. "היה משהו נחמד בלהוריד הילוך. בישלתי לשכנות שלי והתחלתי ללמוד הדרכת שחייה. אבל התחושה היתה שכיבו את האור לעולם".