"פתאום הסתכלתי על הילדות שלי מחדש. גיליתי את העולם ואת העיר"

הסגר הראשון תפס את הסופרת דנית גולד, 31, עם תינוק בן שישה חודשים בבית. אם לא היה די בכך שהיתה אמא טרייה שחייה השתנו, גם סביבתה השתנתה. שכונת לב תל אביב, שבה גרה, נסגרה כולה. היה שקט ברחובות, וכך היא מצאה את עצמה נהפכת ברגע מרווקה תל אביבית לאם שסגורה עם תינוק חדש בדירה בקומה שלישית בלי מעלית. בדיוק אז הסתיימה חופשת הלידה שהיא ובעלה אוהד – שניהם עצמאים – חלקו, אלא שלא היה לה מקום עבודה לחזור אליו. "הכל סגר עלינו, והיינו צריכים למצוא דרך להיחלץ מהסיטואציה", היא מספרת.

לפני הקורונה, גולד התפרנסה מסדנאות לנוער בסיכון בבתי ספר ופנימיות, אך אלה נסגרו. "הנוער בכיתות ז'־ט' הופקר. הם ישבו בבית והיו במצוקה אדירה", היא אומרת. גם הלקטורים בהוצאות הספרים יצאו לחל"ת, ולמעשה עולם הספרות שקע בקיפאון, כי אף אחד לא רצה להוציא ספרים כשהחנויות סגורות. כך שותקו שני התחומים שבהם עבדה לפני הקורונה.

אלא שכתיבה תמיד היתה נוכחת בחייה, והאימהות שינתה גם את כתיבתה. "פתאום הסתכלתי על הילדות שלי מחדש, על סדר עדיפויות אחר בחיים. גיליתי מחדש את העולם ואת העיר. אט־אט התחלתי לכתוב גם על הבן שלי, וקיבלתי המון תגובות", אומרת גולד. "ואני חושבת שזיהיתי צורך אצל אמהות, שבגלל המעמסה בזמן הקורונה דעתן קצת נטרפה עליהן, וכתיבה על אימהות היא כמו אוויר לנשימה".

• 93 שנה שרדה חנות הספרים הגדולה בניו יורק - עכשיו היא מתחננת לעזרה
• אמהות ומבוגרים - למי יש הכי הרבה פוטנציאל לעבודה מהבית?
• הנפגעות הגדולות: אחת מכל שש אמהות עובדות לילדים קטנים — הפסיקה לעבוד

את סדנת הכתיבה הראשונה לאמהות, "אמאות כותבות" (כך במקור), העבירה גולד בזום דרך עיריית ראשון לציון. אחד החששות שעלו אצלה הוא שבגלל היותה סופרת אנונימית, ההרשמה תהיה דלה. אולם שעה לפני תחילת הסדנה התברר שיותר מ-100 אמהות נרשמו.

באופן שהיה מפתיע עבורה, לא כולן היו צעירות. "היו גם סבתות ואמהות ותיקות, והשיח היה מרגש ומרתק", היא אומרת. "אחת סיפרה איך היא מנסה לא להיות האמא הדיכאונית שהיתה לה, אחרת כתבה על חוויית הלידה שעברה ביום שהבן שלה יצא מולה מהארון, ושלישית תיארה את הלידה שלה כמו סצנה מסרט של טרנטינו. המשפט הכי חזק שמישהי אמרה לי היה 'יצאתי מאמא שלי פעם אחת, ואני לא מצליחה להוציא אותה ממני'".