מדוע מזלזלים בבוגרי מכללות?

יש שתי דרכים להגיע לפסגה: לעוף או לטפס. אוניברסיטאות היוקרה קולטות רק אנשים עם כנפיים, ומלמדות אותם לעוף; המכללות קולטות אנשים ללא כנפיים ומלמדות אותם לטפס ■ ואז באה התעשייה ומבקשת לקלוט רק את בעלי הכנפיים

עמיר תומר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סטודנטים במכללה
המכללה למינהלצילום: תומר אפלבאום
עמיר תומר

מעסיקים צריכים להפסיק להפלות בוגרי מכללות: אנשי תעשייה לא מעטים, עמם אני משוחח לגבי אפשרויות תעסוקה לסטודנטים שלי, אינם מתביישים להצהיר כי הם קולטים רק בוגרי טכניון. את המלים האלה שמעתי בשבוע שעבר מפיה של מהנדסת בכירה בחברת היי־טק מתקדמת, כשמאחוריה מתנוסס חזון החברה, הכולל מלים גבוהות אודות ערך השוויון בתעסוקה.

זה לא מפתיע, ואולי אף מובן: כל חברה תעשייתית רוצה לקלוט לשורותיה את הטובים ביותר. אך על איזה בסיס נקבעת איכות הבוגר? כל המחקרים שנעשו עד כה מצביעים על כך שלבעלי נתוני רקע גבוהים יותר, יש סיכוי טוב יותר להגיע להשכלה גבוהה ולקריירה מצליחה. אוניברסיטאות היוקרה יודעות זאת טוב מכולם, ולכן הן מקפידות לסנן את הנקלטים ללימודים. בסיום לימודיהם, הבוגרים האלה מבוקשים ביותר על ידי התעשייה, בדיוק בגין הקריטריונים שלפיהם נקלטו במוסד ההשכלה. כלומר, לא חשוב מה למדת, חשוב היכן למדת.

יש שתי דרכים להגיע לפסגה: לעוף או לטפס. אוניברסיטאות היוקרה קולטות רק אנשים עם כנפיים, ומלמדות אותם לעוף. המכללות קולטות אנשים ללא כנפיים ומלמדות אותם לטפס. ואז באה התעשייה ומבקשת לקלוט רק את בעלי הכנפיים, אלה שיודעים לחשוב "מחוץ לקופסה". זה אמנם לגיטימי, אבל על כל אחד שחושב מחוץ לקופסה נדרשים עשרות או מאות "לעבוד בתוך הקופסה", כדי לממש את הרעיונות וההמצאות.

התעשייה מושכת כתפיה באדישות, בטענה של "תנו לנו אנשים טובים, הם כבר יילמדו עם הזמן". "האוניברסיטה", כך הם אומרים, "מלמדת את האנשים לחשוב, אנחנו נלמד אותם לעבוד".

באחרונה פירסמה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) הנחיות לבניית תוכניות לימודים נפרדות במדעי המחשב, הנדסת תוכנה והנדסת מחשבים. נראה כי המל"ג הפנימה סוף־סוף את ההבדל בין מדעים להנדסה, אך התעשייה עדיין לא. מאחר שהמחסור האקוטי הוא במתכנתים, התעשייה תחטוף כל מי שיודע לתכנת, בלי לפשפש הרבה בתוכני הלימוד שהוקנו לו. הראיה לכך היא שבשום אוניברסיטה בישראל, בניגוד למכללות רבות, אין פקולטה ייעודית להנדסת תוכנה (תואר בהנדסת תוכנה ניתן במסגרת של מסלול או שילוב של תוכניות לימודים אחרות), מה שלא מפריע לתעשייה להמשיך ולחזר דווקא אחרי בוגרי האוניברסיטאות.

דו"ח של מכון טאוב שפורסם באחרונה שובר מעט את המיתוס הזה, ומראה כי התעשייה החלה לקלוט יותר ויותר בוגרי מכללות, ולשלם להם משכורות נדיבות. אבל זה רק קצה חוט. התעשייה צריכה להפנות הרבה יותר משאבי תמיכה למכללות, שבהן טמון הפוטנציאל למילוי המחסור במהנדסי תוכנה. ניתן לעשות זאת בראש ובראשונה על ידי הקמת מרכזי פיתוח בתוך ובסמוך למכללות, כולל הפריפריאליות.

חברות רבות לא נרתעות מלפתוח מרכזי פיתוח במזרח הרחוק, במזרח אירופה ובאזורים נוספים. ואולם הצפון קרוב יותר מהמזרח הרחוק, והולך ונבנה בו כוח אדם מקצועי ואיכותי. סיוע נוסף יכול להינתן בהשתתפות במועצות מייעצות למכללות, בעידוד (ובתגמול) מהנדסים בתעשייה שיבחרו לעסוק בחלק מזמנם בהוראה אקדמית ובמיסוד מנגנונים מובנים של סטאז', גם באזורים מרוחקים ממרכזי תעשייה.

אם התעשייה תשכיל לא רק למשוך את הבוגרים ממוסדות ההשכלה, אלא להתחיל לדחוף אותם כבר מתחילת דרכם, כולם ייצאו נשכרים.

פרופסור עמיר תומר הוא ראש המחלקה להנדסת תוכנה במכללה האקדמית כנרת וחבר הוראה בכיר נלווה בפקולטה למדעי המחשב בטכניון

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן, בעל השליטה בחברת האשראי החוץ־בנקאי גיבוי אחזקות

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש