בלי עבודה ובלי שירות התעסוקה - המובטלים נשארים לבד בשטח

עובדי השירות משביתים אותו זה היום ה-24, ומחוסרי העבודה נאלצים להסתדר לבד ■ צבי אדרעי מקרית ארבע, הגיע למסקנה כי 
"בלשכה מציעים בעיקר עבודות בשמירה, אחזקה וגינון. בשביל משרה מתאימה לאקדמאי אני צריך קשרים פוליטיים"

חיים ביאור
חיים ביאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חיים ביאור
חיים ביאור

כמעט 30 שנה עבד משה בן שבת, 52, במפעל מגבות ערד שנסגר ב-19 באוקטובר: תחילה כמחסנאי טכני ואחר כך כממונה על הבטיחות במפעל. מאז שהמפעל נסגר הוא מחפש עבודה. כאשר שמע על יריד תעסוקה שאירגן שירות התעסוקה עבור מפוטרי מגבות ערד בפרט, ועבור המובטלים באזור בכלל, הוא התמלא באופטימיות, במחשבה שאולי יצליח למצוא משרה חדשה.

ואולם, כשהגיע בן שבת ליריד, שהתקיים בשבוע שעבר במרכז לצעירים בערד, הוא התאכזב: רק מעסיקים ספורים העמידו דוכנים במקום, מחציתם נציגי מלונות ים המלח שחיפשו חדרניות ואנשי אחזקה; והאחרים - נציגי כמה מפעלים, ביניהם סודה סטרים, שחיפשו עובדים לקווי הייצור שלהם. "שום עבודה שהוצעה ביריד לא התאימה לי, אף שאין לי דרישות גבוהות", הוא מספר.

צילום: עופר וקנין

בן שבת פנה ללשכת העבודה המקומית, בתקווה שפקיד ההשמה ימצא עבורו משרה פנויה, אבל אז בדיוק החלו העיצומים בשירות התעסוקה, ולשכות העבודה נסגרו לקהל. "בימים הראשונים לעיצומים, לשכת העבודה הקטנה שבערד פעלה מדי יום למשך שעתיים בלבד. אז התייצבתי בה כדי לקבל דמי אבטלה, אבל מה שמעניין אותי יותר זה למצוא עבודה, ובתחום הזה הלשכה בערד לא תפקדה", אומר בן שבת.

לדבריו הוא עוסק מדי יום, במשך רוב שעות היום, בחיפוש עבודה. "אני שולח את דפי קורות החיים שלי לכל מפעל שלהערכתי מעסיק מעל 50 עובדים, כי לפי החוק, במפעל שבו לפחות 50 עובדים, חייב להיות ממונה על הבטיחות - ולי יש הסמכה כממונה על בטיחות מטעם משרד הכלכלה. התקשרתי עם מפעלי כיל בנגב, אבל מתברר שלכל מפעל כזה יש ממונה על הבטיחות והם לא זקוקים לעוד אחד. אז התחלתי לפנות למפעלים באזור אשדוד והמרכז, בתקווה שאוכל להיקלט שם. הבנתי שאם אחפש עבודה רק באזור ערד, לא אמצא".

צבי אדרעיצילום: אלעד דווידי

אם לא ימצא עבודה כשכיר, בן שבת שוקל להציע למפעלים את שירותיו כממונה על הבטיחות במעמד של פרילנסר, בתקווה שמתכונת עבודה זו תהיה מקובלת על המעסיקים. "בינתיים המפרנסת של המשפחה היא רעייתי, שרה, העובדת כטבחית במסעדת מצדה שליד המצדה".

צבי אדרעי, 45, מקרית ארבע, עבד 15 שנים במועצה המקומית קריית ארבע כמנהל הנכסים, עד שפוטר מעבודתו במועצה, לפני ארבעה חודשים. "פוטרתי בשל צמצום בהיקף העבודה, אף שבמהלך שנות עבודתי קיבלתי מכתבי הוקרה על האופן שבו מילאתי את תפקידי", הוא מספר.

לדבריו, "מאז הפיטורים אני מחפש עבודה, לא רק בתפקיד ניהולי שווה ערך לזה שמילאתי במועצה, אלא גם בתפקיד פקידותי, אבל זה לא פשוט. בקרית ארבע, שהיא יישוב קטן, יש מעט מאוד אפשרויות תעסוקה. שלחתי קורות חיים ל–15 משרות, ולא קיבלתי שום תשובה. המוסד היחיד שהשיב לי, ועוד בחיוב, היה המתנ"ס של קרית ארבע, אבל ברגע האחרון המשרה בוטלה. כרגע אני מועמד לעבודה בעמותה אחרת של המועצה המקומית קריית ארבע ויש סיכוי כלשהו שיקבלו אותי".

אדרעי גורס כי כיום, כדי למצוא עבודה במדינה, צריך להשתמש בקשרים. לדבריו, "לשכת העבודה ביישוב שלי, גם כשהיא פעלה, לא עזרה לי כמעט. אילו עבודות מציעים שם? בעיקר בשמירה, אחזקה וגינון. אם אתה אקדמאי, הם לא יכולים לעזור. בכל זאת באתי ללשכה כדי לשמוע אילו משרות פנויות יש להם. אם לא אתקבל לעבודה מטעם המועצה המקומית שלה אני מועמד כעת, אתחיל להפעיל את מעט הקשרים הפוליטיים שיש לי, עוד מהתקופה שבה הייתי העוזר הפרלמנטרי של ח"כ מיכאל איתן".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

יאיר לפידות

"ל-95% מהציבור אין מספיק הון עצמי כדי לרכוש דירה בישראל"

ראם רייזנר ומשפחתו

"עברנו לאחד המקומות היפים בארץ — ולרגע לא הסתכלנו לאחור"