עצמאים שנקראים לשירות מילואים מתמודדים לבד עם ההפסדים

אמיר (שם בדוי), 38, בעל עסק למידע שיווקי המתגורר בתל אביב, זומן לשירות מילואים בצו 8 ביום שלישי בערב, בשבוע שעבר, עם היפתחו של מבצע צוק איתן. הוא התבשר על קבלת הצו בעודו במשרד, ולמחרת כבר התייצב במדים בגדוד השריון שבו הוא משרת, וממוקם כעת בסמוך לרצועת עזה.

בניגוד למילואימניקים שכירים, ששכרם לא נפגע בעת שירות מילואים וכן מוטל איסור על מעסיקם לפטרם, המילואימניק העצמאי משלם פעמים רבות מחיר כלכלי על היציאה לשירות. אמנם הוא זוכה בפיצוי כספי מהמוסד לביטוח לאומי על הימים שהחסיר, אבל לא כל הפסד ניתן לפיצוי.

אמיר מספר כי לפני קבלת הצו עבד על עסקה מול לקוח חדש מחו"ל, אבל כעת לא ברור אם העסקה הזו תוכל לצאת לפועל. "לפני כשבועיים ביצעתי הדגמה לפעילות של שירות חדש מול לקוח, והוא התלהב. התחלנו לגבש עסק. ואז נעלמתי לו", הוא מספר. "אמנם יש עובדים במשרד שממשיכים להתנהל בלעדי, אבל הם לא בקיאים בתפעול השירות. מדובר בלקוח מחו"ל, שמונחים כמו 'צו 8' ו'מילואים' אינם מוכרים לו. מבחינתו נעלמתי, אני מצטייר כלא אמין. אני לא חושב שאיבדתי את הלקוח, אבל ייתכן מאוד שאיבדתי את העסקה. אין ספק שמדובר באובדן משמעותי של הכנסות עתידיות".

אמיר מוסיף כי לצדו בגדוד משרתים עצמאים נוספים - זכיין של רשת בתי קפה גדולה ובעלים של רשת גלידריות - שמנסים להמשיך ולתפעל את העסק בטלפון, אבל מתקשים בכך, שכן אין להם דרך לטעון את מכשיר הסלולר ובשל הסחות הדעת הרבות. "החברים נאבקים על העסקים שלהם, עד כמה שניתן", אומר אמיר, "אבל גם העובדים שלהם מגויסים, ומשמרות פשוט מתרסקות. בגלל הנסיבות האלה, חבריי ואני חשים תסכול. אנו חשים כקבוצה קטנה של מתגייסים קבועים, שאינם משתמטים, וכל עול הלחימה מוטל עליהם. נוסף על כך, אנו משלמים מחיר כלכלי שלעתים הוא קל ולעתים כבד מאוד".

על אף הפער המסוים בין מצבם של המילואימניקים השכירים לזה של העצמאים, קיימת לפי אמיר תקווה בקרב כלל המילואימניקים לכך שיזכו בפיצוי כספי שמעבר לזה הסטנדרטי (שניתן על ידי המוסד ביטוח לאומי), ומגלם עבודה של כ–8 שעות ביום. "מילואים הם סביב השעון, אז למה שלא נקבל פיצוי הולם, שיתווסף לשכר או לפיצוי ההכנסה שמקבל העצמאי?" הוא אומר.

החלק הקשה ביותר בשירות המילואים הנוכחי, אומר אמיר, הוא תחושת חוסר הוודאות. "עוברים יום ועוד יומיים, ואני לא יודע מה זה אומר. העובדה שאין דד־ליין לשירות המילואים הזה מקשה עלינו פסיכולוגית ומזיקה כמובן גם לעסק. מה יהיה גודל הנזק? מה לומר ללקוחות? אני והחברים מתכנסים יום־יום כמו במעין קבינט, ונותנים הערכה לדד־ליין. אנחנו זקוקים לנקודת זמן שמסמנת סוף, אחרת נשתגע".

"הלקוחות והקולגות מגלים הבנה"

אכן, כפי שמתאר אמיר, מצבם של המילואימניקים השכירים טוב יחסית. עו"ד מתן ארנבי, 31, החל לעבוד רק לפני שבועות ספורים במשרד עורכי הדין שטיינמץ, הרינג, גורמן - וכבר הוזנק לשירות המילואים בחסות צו 8. למרות הוותק המועט שצבר במשרד, קיבל ארנבי תמיכה מלאה ממנהליו כשסיפר על ההזנקה לגדוד.

"גם במקומות עבודה קודמים, אף פעם לא הרגשתי לא בנוח לבשר על צו 8 ועל זימון לאימונים", הוא אומר. "גם הפעם, ראינו מה המצב והבנו שהצו יגיע. המנהלים והחברים מהמשרד מתקשרים לעתים קרובות לשאול מה נשמע ואם אני צריך משהו. האילוצים מובנים. אם יש מטלות דחופות במשרד, הקולגות מגבות. גם הלקוחות וגם המנהלים מגלים הבנה".

איתן סטמקר, נשוי ואב לשניים, שעובד בתנובה כמחלק חלב במרכז הלוגיסטי דרום (אזור קרית מלאכי), הוקפץ למילואים בשבת האחרונה. סטמקר, תושב באר שבע, אינו דואג למשרתו או לפרנסתו ("בעבודה מבינים, מגבים ומתקשרים לשאול מה נשמע"), אך הגיוס דרש התארגנות מחודשת בבית. בינתיים נטלה אשתו, עובדת שופרסל, ימי חופש מהעבודה כדי להימצא לצד הילדים. "הקייטנות של הילדים נסגרו, ואשתי צריכה כעת להישאר עם הילדים בבית לכל אורך היום. לו הייתי בבית, הייתי יכול לשמור על הילדים בערב ולשחרר את אשתי לעבודה".