לבחור מה שטובים בו, 
לא לפחד מאתגרים, 
ותמיד להסתכל קדימה

אלדד (שם בדוי), בן 60, עבד עד לפני כשלוש שנים בחברת היי־טק בתפקיד פיננסי, אבל אז החברה קרסה ואלדד נאלץ להתחיל ולחפש עבודה מאפס. חיפוש עבודה בגיל 57 - "קשישות" במונחי היי־טק, וגם בענפים נוספים - התברר כלא פשוט. הוא שלח כ–100 קורות חיים, עד שנואש, חסכונותיו הידלדלו והוא ניסה את מזלו כעצמאי. גם אפיק העצמאות לא צלח ("הצעתי את עצמי כיועץ - אנשים קיבלו את עצותיי ולא שילמו"), וכמוצא אחרון החליט לעבור קורס נהגי מוניות. זה שנתיים הוא נהג מונית, ומעיד שהוא מרוצה ("אין לחץ, אני אדון לעצמי - לא עוד חיי העבדות של ההיי־טק").

אלא שסיפורו של אלדד מציף את אחד הקשיים החריפים של שוק העבודה הישראלי דהיום: ביטחון כלכלי אפסי. מקורות התופעה ידועים: מוסד הקביעות מתערער והולך, תצורות ההעסקה הופכות נצלניות יותר ויותר, והשכר הנמוך - מחצית מהשכירים משתכרים פחות מ–6,500 שקל בחודש - אינו מאפשר חיסכון משמעותי, אם בכלל. לפי נתוני OECD ל-2011, 40% מהישראלים לא מצליחים להתקיים ממשכורתם, לעומת ממוצע של 24.3% במדינות הארגון. אז מה יכולים צעירים ישראלים לעשות כדי להבטיח ככל האפשר את עתידם הכלכלי?

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

• "החיים שלנו מתאפיינים בחוסר יציבות גובר - אבל מי קבע שזה רע?"

1. איזה מקצוע 
הכי בטוח?

הכלל הראשון והחשוב מכולם כשבוחרים תחום עיסוק, אומר יוסי קוצ'יק, לשעבר הממונה על השכר באוצר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא "ללכת עם הלב". כן, כן, הקלישאה הידועה. "אם מישהו לא נמצא במקום הנכון לו, משהו בו כבה. התסכול שיחווה יקרין על כל מי שבא עמו במגע. הוא לא יצליח", אומר קוצ'יק. "לכן העצה שלי לצעירים השואפים לביטחון כלכלי היא: קודם כל חשבו מה אתם אוהבים לעשות.

"אחר כך, וזה נכון בעיקר לאנשים מבוגרים יותר השוקלים קריירה שנייה, צריך לחשוב על הערך המוסף שביכולתכם לתת. חשבו על הידע שצברתם, על הניסיון, היכולות והקשרים, ונסו למנף אותם. חברות מחפשות אנשים יזמיים, אנשים שלוקחים אחריות. לכן אנשים שטובים במה שהם עושים יזכו בדרך כלל גם להצלחה כלכלית. אסור להגיד 'זה בלתי אפשרי' או 'מה הסיכוי'. אתן דוגמה אישית: אחרי המהפך של 1977 רציתי לסייע למפלגת העבודה המובסת. התקשרתי למפלגה ואמרתי — 'אני רוצה לעזור בהתנדבות'. שידכו אותי ליגאל אלון. נפגשתי עמו במזנון הכנסת. נהפכתי לעוזר שלו. השאר היסטוריה".

2. איפה כדאי 
ללמוד?

מעסיקים בישראל נוטים לתעדף בוגרי אוניברסיטאות על פני מכללות, וניתן לשער כי הסיבה לכך היא שסף הכניסה לאוניברסיטאות בדרך כלל גבוה יותר. לכן, ייתכן שהשיקול החשוב ביותר הוא היוקרה והשם הטוב של המוסד - שעשויים להאריך ימים יותר מיתרונות אחרים שיש למוסד שאתם מעוניינים בו. לדברי יהודית ימפולסקי, סמנכ"לית משאבי האנוש באינטל ישראל, "אנו נוטים לגייס מקרב בוגרי האוניברסיטאות, אך גם למכללות יש ערך רב, שכן הן מקפידות יותר על עשייה והתנסות בשטח, ולכן ייתכן שבעתיד המאזן ישתנה".

קוצ'יק טוען כי כמעסיק לא ייחס חשיבות רבה לשם המוסד ממנו הגיע המועמד לעבודה: "אני לא זוכר את עצמי מברר או שואל היכן המועמד לתפקיד השלים את התואר. הסתכלתי על אופיו של המועמד, על האינטליגנציה הרגשית שלו, על השירות הצבאי. התרשמות כוללת. שם המוסד פחות משנה". ישיב חושב אחרת: "מעסיקים לא בהכרח מסתכלים על ציונים, אלא על התואר עצמו. מה למדת, איפה למדת? התואר חשוב יותר מהציון".

לא פעם דווקא מסלול לימודים מקצועי שאינו אקדמי, כמו הנדסאות וטכנאות, הוא בעל פוטנציאל גדול יותר להבטחת ביטחון כלכלי. על פי התאחדות התעשיינים, ב–2013 חסרו לתעשייה כ–4,000 עובדים - ממהנדסאים ורתכים ועד לחשמלאים.

3. האם להמשיך לתואר שני?

ב–2001 זכה הכלכלן האמריקאי פרופ' מייקל ספנס בפרס נובל בעבור מודל האיתות (Signaling Model) שפיתח, לפיו מועסקים "מאותתים" למעסיקים אודות איכותם באמצעות התארים שרכשו. ספנס הראה שעצם רכישת ההשכלה — שמבטאת עלות עבור המועסק בהיבטים כמו זמן, מאמץ וכסף — מאותת למעסיק שלפניו אדם חרוץ, נחוש ומוכשר, ולפיכך "איכותי". בקיצור, לפי ספנס, האיתות חשוב למעסיקים לא פחות ממהות הלימודים.

"נתונים מחקריים מראים שבעלי תארים אקדמיים, ללא קשר הכרחי לתחום הלימוד, סובלים פחות מאבטלה, משתכרים יותר ומפוטרים פחות בזמני משבר", אומר פרופ' ערן ישיב, מאקרו־כלכלן ומומחה לשוק העבודה מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. "צעירים העוסקים בתחומים אקדמיים נדרשים במרבית הענפים לתואר שני, כי תואר ראשון כבר אינו מספיק. הוא תנאי בסיס. התואר השני מעיד על כישורים גבוהים, על רצינות וחריצות".

עם זאת, ישיב ממליץ על תואר שלישי (דוקטורט) רק אם אתם שואפים לקריירה אקדמית או מעוניינים להתקבל לעבודה במוסדות ספציפיים. "בבנק ישראל ובמוסדות בינלאומיים מסוימים מעריכים עובדים בעלי דוקטורט", אומר ישיב, "אך לדעתי דוקטורט יכול ליהפך לנטל. מעסיק עשוי לחשוב שמועמד בעל תואר שלישי הוא 'אובר־קווליפייד'".

ימפולסקי דווקא מסתכלת לחיוב על מועמדים עם תואר שלישי: "הטכנולוגיה נעשית יותר ויותר מורכבת, ולכן אנו זקוקים לאנשים עם תארים מתקדמים. עדיף לשלב לימודים עם עבודה, כי ידע תיאורטי אינו מספיק". על בעלי דוקטורטים אומרת ימפולסקי: "אמנם אנשים עם דוקטורט רוכשים ידע בתחום צר, אך הבעיות שעמן מתמודדים בעת כתיבת דוקטורט הן מורכבות מאוד. דוקטורים הם עובדים שמראים נטייה לעצמאות ולחדשנות. אנו מעריכים את היכולות האלה".

4. שווה ללמוד בחו"ל?

בצעירותו השלים ראש הממשלה בנימין נתניהו תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת MIT היוקרתית, ובסיום הלימודים עבד בחברת הייעוץ הבינלאומית בוסטון קונסלטינג גרופ. האם לימודיו של נתניהו והניסיון המקצועי שצבר בחו"ל סייעו לו לפלס את דרכו לראשות הממשלה? לא בטוח, אך הקשרים שיצר במגזרי העסקים והפוליטיקה האמריקאיים בוודאי לא הזיקו.

לדעתם של המומחים שעמם שוחחנו, לימודים בחו"ל הם חוויה מעשירה, אך ניתן להשיג ביטחון כלכלי גם בלעדיהם. "לימודים במוסדות יוקרתיים בחו"ל יכולים לסייע בקידום הקריירה במקצועות מסוימים, למשל משפטים ופיננסים", אומר ישיב. "אבל הלימודים לא שווים את ההשקעה אם מדובר באוניברסיטה בינונית — ייתכן שהם לא ייחשבו אטרקטיביים מספיק בעיני מעסיקים.

"בכל מקרה, למי שלמד בחו"ל אני ממליץ להישאר עוד כמה שנים במדינה שבה למד ולצבור ניסיון תעסוקתי, וכך לקטוף את פירות ההשקעה. מעסיקים ישראלים יסתכלו לחיוב על רקורד שכזה".

שיקול משמעותי נוסף, לדברי הכלכלן, הח"כ והנשיא לשעבר של אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' אבישי ברוורמן, הוא שלימודים בחו"ל מייצרים ערך מוסף בתחום הנטוורקינג. "חלק ניכר מהיכולת להצליח בעסקים טמון בקשרים שצברת. מוסדות היוקרה בחו"ל מתבלטים גם בזכות רשתות הקשרים שניתן לטוות בהם".

5. האם קריירה במגזר הציבורי ובצבא עדיין בטוחה יותר?

ההחלטה אם לפנות למגזר הפרטי או למגזר הציבורי תלויה בעיקר באופי שלכם. "במגזר הפרטי יש פוטנציאל רב יותר לקידום בשכר ולקידום מקצועי מהיר, אבל המגזר הציבורי הוא הכיוון הנכון למחפשי ביטחון ולמי שרוצה לעבוד בשעות נוחות יחסית", אומר הפסיכולוג התעסוקתי יובל כץ.

"המגזר הציבורי מבטיח הגנה כמעט מוחלטת מפני פיטורים ויש בו קביעות והעלאות שכר מסודרות", מוסיפה רינת בוגין, מנכ"לית yad2 דרושים. "עם זאת, כדאי לדעת שרוב הארגונים הממשלתיים, בעיקר החברות הממשלתיות, מקפידים כיום יותר מבעבר על שקיפות ועל עריכת מבחני מיון מקצועיים לפני קבלת מועמדים לעבודה. גם האתגרים המקצועיים שהחברות הממשלתיות מעמידות בפני עובדיהן רבים יותר כיום לעומת העבר".

גם שירות קבע נחשב באופן מסורתי אפיק השקעה מוצלח לצעירים, הכולל ביטחון תעסוקתי יחסי, הטבות מגוונות בחסות מועדון חבר ופנסיה נדיבה בגיל צעיר. אלא שבאחרונה החלה הקרקע היציבה של צה"ל להתערער, בשל אילוצי התייעלות. עד 2015 צפויים פיטוריהם של אלפי אנשי קבע (1,500 כבר פוטרו), ואחרים צפויים לפרוש בגיל מאוחר יותר מזה המקובל כיום. ואולם אם תנאי ההעסקה הטובים שמציע צה"ל לאנשי הקבע יישארו בעינם, ובראשם פנסיית גישור (מרגע הפרישה מצה"ל ועד גיל הפרישה הכללי במשק) — זהו עדיין מקום עבודה אטרקטיבי מאוד.

"על צה"ל עוברים תהליכים שהופכים אותו בהדרגה מ'צבא העם' לצבא מקצועי, ולכן הוא מקום עבודה בטוח פחות מבעבר", אומר ישיב. "מצד שני, אני מניח שלקצינים שצה"ל חפץ ביקרם יוצעו תנאים טובים. כמו כן, צעירים צריכים להביא בחשבון שעד 2018 צפויות רבות ממפקדות צה"ל לעבור לנגב, ולכן יידרשו למקם את מגוריהם באזור זה. המעבר הזה כרוך בהרבה סימני שאלה: האם תשתיות התחבורה בישראל יתייעלו? האם ייבנו שכונות ותשתיות מתאימות? האם הביטחון התעסוקתי ותנאי הפרישה הנוכחיים יישארו בעינם? בשורה התחתונה, צה"ל הוא השקעה טובה לתחילת הקריירה. אחר כך? לא ברור".

קוצ'יק מסכים. "צה"ל יכול לתת נקודת זינוק מצוינת לצעירים המתנסים בתפקידים מקצועיים־טכנולוגיים. זה בית ספר אדיר - הם נחשפים בגיל צעיר לטכנולוגיות מתקדמות ושותפים לפרויקטים משמעותיים. אבל הביטחון הכלכלי בצה"ל אינו כשהיה. אין קביעות, אין יחסי עובד־מעביד, ופיטורים יכולים להתרחש מהיום למחר. התכווננות לקריירה צבאית טומנת בחובה סיכון".

6. כדאי לעבוד בסטארט־אפ או בחברה גדולה?

גם בשאלה זו, ההכרעה תלוית אופי. "אנשים צריכים לזהות איזה מן טיפוס הם - אם הם מחפשים יציבות של חברה גדולה או מונעים בידי אדרנלין, חדשנות, התפתחות אישית ויזמות, ולקבל החלטה בהתאם לכך", אומר ברוורמן.

לכאורה, חברות סטארט־אפ בטוחות פחות מהחברות הגדולות. ואולם בכל הנוגע לעובד הקטן, נראה כי עבודה בסטארט־אפ אינה טומנת בחובה סיכון רב, בוודאי בגיל 20–30. אם הסטארט־אפ שבו עבדתם נסגר, תוכלו תמיד למנף את הידע שרכשתם בחברה אחרת. גם היציבות היחסית שמציעות החברות הרב־לאומיות אינה מובטחת, ולראיה — פיטורי 200 העובדים שאירעו לאחרונה בחברת מארוול, שמחזיקה באחד ממרכזי הפיתוח הטכנולוגיים הבינלאומיים הגדולים בישראל.

בכל הנוגע ליזמים, "העיתונות מדווחת על סטארט־אפים שנמכרו במיליונים, אבל הכישלונות רבים מההצלחות", אומר ישיב. לפי מחקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב, רק 60% מהסטארט־אפים בארה"ב שורדים עד השנה השלישית. עם זאת, כגודל הסיכון כך גודל התשואה.

לדברי כץ, "אם פונים למגזר הפרטי עדיף לבחור בחברה גדולה, שמושפעת לאט יותר מזעזועים כלכליים. ענף בטוח יחסית הוא התרופות: אנשים תמיד צורכים אותן. הייתי מציע את מועמדותי לחברה כמו טבע, למשל. יש שם ועד ומקבלים קביעות, למרות תוכנית הפרישה שיזמה באחרונה ההנהלה".

"לארגונים גדולים יש יתרון נוסף: יכולת רבה יותר לשמור על עובדיהם בעתות של משבר", אומרת בוגין. "יש להם פתרונות רבים שמחליפים פיטורים, כמו ניידות בין תפקידים בתוך הארגון".

7. מה עדיף, להתמיד במקום עבודה 
אחד או לצבור ניסיון במקומות שונים?

לדברי כץ, "קריירה רציפה בארגון אחד נושאת עמה בדרך כלל ביטחון כלכלי, משום שצוברים בהדרגה מוניטין והכרה בארגון. מי שעושה קפיצות ממקום עבודה אחד למשנהו נהנה מיתרונות אחרים: הוא יכול להתקדם מהר יותר. אבל כשעוברים נדרש זמן כדי להסתגל לתרבות הארגונית ולסביבה החדשה, ועבור רבים ההסתגלות הזו קשה".

לדברי בוגין, "שוק התעסוקה מעריך כיום עובדים שלוקחים סיכונים ועוזבים אחרי ארבע־חמש שנים לטובת אתגר מקצועי, יותר מאשר את אלה שנשארו באותו מקום 20 שנה. מי שנשאר תקופה כה ארוכה במקום אחד נתפש כעובד מקובע שאינו יכול לגלות גמישות".

בסופו של דבר, מה שחשוב לזכור הוא שאף עובד או יזם לעולם אינו בטוח. "עובדים בכל הגילים צריכים להוכיח את הערך שלהם לארגון יום־יום, מבלי לנוח על זרי הדפנה. הם צריכים להישאר מעודכנים ולחשוב בכל רגע על הצעד הבא", מסכמת ימפולסקי.