כמה עובדות שצריך לדעת לפני שטוענים שהחיים בישראל קשים

מצבם של העובדים בארץ הוא טוב בהרבה מזה של העובדים ברוב המדינות המפותחות

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

מהומת האלוהים בנוגע להגירה מישראל - האם זאת ירידה, האם זאת בריחת מוחות, האם לא ניתן "לגמור את החודש” בישראל ולכן כולם בורחים מכאן, האם יש פגם מוסרי בישראלים היורדים או אולי זה פגום לבקר אותם - העלתה שאלות ערכיות ופוליטיות רבות, אבל בעיקר חשפה את המורל הקודר של חלקים נכבדים מהאליטה הישראלית. אלה שמחזיקים בידם מקצוע המאפשר הגירה לחו”ל, משמע דווקא בעלי המקצוע המשכילים והחזקים, נראים משוכנעים כי החיים בישראל כמעט בלתי אפשריים.

אז הנה כמה עובדות שכדאי להעיף עליהן מבט, לפני שמסכמים כי החיים בישראל קשים מנשוא: זהו הדו”ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע לשינוי החודשי במספר המועסקים. בארה”ב הדו”ח החודשי הזה, ה-Job Creation, נחשב סממן קריטי לגבי חוסן הכלכלה, והבורסה בוול סטריט עולה או יורדת בתגובה לאכזבות או הפתעות לטובה בדיווח על מספר המשרות והאבטלה שייצר המשק האמריקאי באותו חודש. בישראל, לעומת זאת, הדו”ח הזה עובר מתחת לרדאר, מבלי לזכות להתייחסות הראויה. ולא, זה לא מאחר שהנתונים המופיעים בו הם שליליים, נהפוך הוא.

למעשה, השינוי במספר המועסקים הוא אחד מגורמי החוסן המדהימים של המשק בישראל. במשך שנים, כמעט ללא ההפרעה, המשק בישראל מייצר משרות חדשות. הקצב הממוצע בשנים האחרונות הוא כ-30 אלף משרות ברבעון, או כ-100-120 אלף בשנה. יש מדי פעם חודשים שבהם יש ירידה במספר המשרות המוצעות במשק, אבל לאורך זמן המגמה נשארת חיובית ויציבה. כך הם פני הדברים גם ב–2012–2013.

כתבות נוספות באתר TheMarker

כמה משלמים הזכיינים לבעלי ארומה ישראל וקפה קפה בחודש?

סטודנטים? כך תעשו לבנקים בית ספר

העובדה שהמשק בישראל מייצר כל הזמן משרות חדשות היא אחת הבשורות הכלכליות החשובות ביותר שניתן לחשוב עליהן. המשמעות היא שהביטחון הכלכלי הבסיסי ביותר, הביטחון ביכולת להתפרנס, נשמר לאורך שנים. ולא רק זאת, אלא שמדובר בביטחון גבוה במיוחד. ניתוח מתחילת העשור הקודם מגלה את השיפור המתמיד בשוק התעסוקה הישראלי - שיעור האבטלה, לאחר שהגיע לשיא של 12% במשבר הכלכלי של 2003, נמצא מאז בירידה מתמשכת. בחודש החולף הגיע שיעור האבטלה לשפל חסר תקדים של 6.1% בלבד.

הירידה בשיעור האבטלה התרחשה בד בבד עם הגידול המתמיד בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה - כלומר הצטרפות מתמדת של עובדים חדשים, שלא עבדו קודם לכן, בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות. גם שיעור ההשתתפות הגיע בשנה האחרונה לשיא חסר תקדים - 78.7% ‏(גילאי 64-25‏). בכך הושלם בתוך עשור מהפך מדהים, שבו ישראל נהפכה ממדינה המפגרת אחרי העולם בשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה שלה, למדינה שמובילה בעולם - שיעור ההשתתפות הממוצע של מדינות OECD הוא 76.5%, וגם שיעור ההשתתפות של ארה”ב נמוך כיום משלנו.

מפעל פיברנט

באורח חסר תקדים לא פחות, שני התהליכים האלה - ירידת האבטלה לשפל והגעת שיעור השתתפות לשיא - התרחשו בו זמנית במהלך העשור החולף. העובדה ששני התהליכים הללו, שאמורים לסתור זה את זה, התרחשו יחדיו, צריכה להיחשב ללא פחות מאשר לנס כלכלי.

הנס הזה התאפשר בגלל הגידול המתמשך במספר המשרות שמייצר המשק הישראלי - מספר גבוה כל כך שהוא איפשר גם לקלוט את העובדים החדשים שהצטרפו לשוק העבודה, וגם לספק תעסוקה למועסקים הקיימים שמצאו עצמם לפתע מובטלים. בכך, הביטחון התעסוקתי שהמשק הישראלי מספק הוא מעורר השתאות. הוא בוודאי מעורר השתאות בהשוואה למצב השורר בעולם - כאשר המשבר הכלכלי המתמשך מקשה מאוד על מדינות להגדיל באופן משמעותי את מספר המשרות שהן מציעות.

החיוניות של הכלכלה הישראלית, שמסוגלת להמשיך ולייצר משרות חדשות כל הזמן, היא ללא ספק יוצאת דופן, והיא צריכה היתה לתרום לתחושת הרווחה הכלכלית והביטחון הכלכלי בישראל. מדוע, אם כך, כולם בוכים כל הזמן שכל כך רע כאן?

יש לכך כמה הסברים משוערים. הסבר אחד הוא שהמשרות המוצעות בישראל אינן טובות - משמע, המשק מייצר בעיקר משרות חלקיות, ובשכר נמוך. נתוני הלמ”ס אינם תומכים בכך, ולא מעידים על גידול חד דווקא במשרות החלקיות.

הסבר חשוב יותר הוא שהחוסן של הכלכלה הישראלית מנותב להגדלה מתמדת של מספר המשרות, אבל לא להגדלת השכר עבורן. השכר הממוצע למשרת שכיר אכן כמעט ולא עלה בשנים האחרונות. מהבחינה הזאת, מצבה של משפחה שבה שני בני הזוג עובדים כמעט ולא השתפר בזכות הנס הכלכלי הזה - הנס הזה פסח על מעמד הביניים.

מצד שני, הנס הזה הועיל מאוד לכל מי שנזקק לעבודה. קודם כל, הוא איפשר למי שלא השתתפו קודם לכן בשוק העבודה להצטרף לשוק בקלות יחסית. כתוצאה מכך, משפחות עניות, שקודם לכן התקיימו ללא כל מפרנסים או עם מפרנס יחיד, הצליחו להגדיל את מספר המפרנסים בהן. המשפחות הללו אמנם נשארו עניות, אבל הן עניות הרבה פחות ‏(נתוני הביטוח הלאומי מלמדים על שיפור בחומרת העוני‏), וגם הפערים החברתיים בישראל מצטמצמים כתוצאה מהתהליך הזה.

בנוסף, מצבם של המובטלים השתפר מאוד, מאחר שהיכולת שלהם למצוא עבודה חדשה, לאחר שאיבדו את הקודמת, היא משופרת. השבר הגדול של אובדן מקום העבודה מתבטא בישראל, במקרים רבים, במעבר זריז יחסית ממקום עבודה אחד למשנהו. הנתון הזה משפר את מצבם של כל העובדים במשק, לרבות מעמד הביניים, מאחר שהוא מגדיל מאוד את הביטחון התעסוקתי שלהם. רק שמעמד הביניים, כל זמן שאינו נקלע למצב של אבטלה, לא מודע לכך.

הסבר נוסף הוא שהביטחון התעסוקתי הוא קריטי, אבל הוא כמובן אינו פותר את כל בעיות המשק. בעיית יוקר המחיה, למשל, שאתה מתמודדים זוגות עובדים רבים. ובסוף יש גם את ההסבר הפסיכולוגי של המציאות הקיימת. כל כך התרגלנו לחיוניות של הכלכלה הישראלית, שממשיכה לייצר לנו מקומות עבודה כל הזמן, שאנחנו מתייחסים לכך כמשהו מובן מאליו. בכך מצבם של העובדים הישראלים הוא ללא ספק טוב בהרבה מזה של העובדים, בעיקר הצעירים, במרבית המדינות המפותחות שבהן היכולת למצוא עבודה רחוקה מאוד מלהיות מובנת מאליה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"