"אף אמא לא אומרת לילדיה: 'לכו ללמוד במכללה להוראה'"

מצב המכללות להוראה בישראל אינו מזהיר, טוענת יערה בר-און, נשיאת מכללת אורנים: "מצד אחד אנחנו נדרשים לסטנדרטים אקדמיים, ומצד שני סגל ההוראה מתוגמל כמו מורים, ולא כמו חברי סגל אקדמיים" ■ "הגיע הזמן לרפורמה", היא אומרת, והפתרון: הפקעת המכללות מידי משרד החינוך וצירופן למערכת ההשכלה הגבוהה

טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר
טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר

רק חודשיים משמשת יערה בר און בתפקיד נשיאת אורנים, המכללה האקדמית לחינוך, אך את המערכת היא מכירה לפנַי ולפנים. מיד לאחר שסיימה את הדוקטורט במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ופירסמה את ספרה הראשון, ניהלה את המטה לתרבות יהודית וחינוך אזרחי במשרד החינוך תחת השר יוסי שריד. כשלימור לבנת נכנסה למשרד, עזבה כדי לכתוב את ספרה השני. ב–2004 מונתה למשנה לנשיא בצלאל.

אחרי תשע שנים החליטה שהגיע הזמן לשינוי. "מבחינתי, לחזור למערכת החינוך דרך מכללה לחינוך זה סוג של אידיאל", היא אומרת. המשפט עשוי להיות בלתי מובן למי שאינו מכיר את מבנה המערכת. בצלאל, וכן כל האוניברסיטאות ומרבית המכללות, הם חלק ממערכת ההשכלה הגבוהה. הם נמצאים תחת פיקוח המל"ג ‏(המועצה להשכלה גבוהה‏) ומתוקצבים על ידי הוות"ת ‏(הוועדה לתקצוב ותכנון של המל"ג‏).

המכללות לחינוך, שנקראו בעבר סמינרים, שייכות למשרד החינוך. על תוכניות הלימודים מפקחת אמנם המל"ג, אך בכל הקשור לתקצוב ולתכנון עתידי, משרד החינוך הוא המושל בכיפה. ההפרדה הזאת, אומרת בר־און, יוצרת מעין יצור כלאיים, חלק לא בריא בתוך המערכת. "אנחנו פוגשים בלא מעט אנומליה", היא אומרת. "מצד אחד אנחנו נדרשים לסטנדרטים אקדמיים לחלוטין. מצד שני, סגל ההוראה מתוגמל כמו מורים, ולא כמו חברי סגל אקדמיים. דורשים מהם תואר שלישי, מחקר ופרסומים, ובה בעת, מתוך הנחה שהם לא חוקרים, דורשים מהם ללמד 16 שעות בשבוע ‏(באוניברסיטה מלמדים רק שמונה שעות, במכללות 12 שעות‏).

"גם המשכורות נמוכות בהרבה ממשכורות חברי סגל", אומרת בר־און. "המרצים אמנם נהנים מקביעות, כמו מורים, אך בעוד מרבית חברי הסגל במוסדות אחרים זכאים לשנת שבתון, במכללות לחינוך השבתון אינו קבוע בחוק אלא תלוי ברצונה הטוב של המכללה, שבדרך כלל לא מוצאת לכך תקציב. דוגמה נוספת: שלא כבמוסדות הוות"ת, לרשות הסגל שלי לא עומדת קרן קשרי מדע שמסייעת במחקרים, אבל כדי לפתוח מסלולים לתואר שני אני צריכה מרצים בכירים. איך אנשי הסגל שלי יקודמו לדרגת מרצה בכיר אם הם לא חוקרים כי אין להם תקציבי מחקר?"

איך באמת?

"המיתוס אומר שאין מחקר במכללות לחינוך, אבל אני הופתעתי מכמות המחקרים ומרמתם, באורנים ובכלל. המחקרים יוצאים לפועל כי חברי הסגל מתעקשים למצוא להם מימון. פעם מי שעבד בסמינרים היו מורי־מורים. ב–15 השנים האחרונות מתקיימת מהפכה, וכיום הדור של מורי־המורים יוצא לפנסיה, ומי שנשאר הם חברי סגל לכל דבר. אלא שלא מתנהגים אליהם ככה".

נשיאת אורנים, יערה בר-און. "הדימוי הירוד של המכללות להוראה דבק בהן לא בצדק"צילום: אבישג שאר־ישוב

"אף אחד לא רוצה לוותר על אוטונומיה"

ההבדלים בין אנשי הסגל במכללות החינוך ובמכללות אחרות אינם כל הסיפור. "כל עניין התקציב שונה מאוד", אומרת בר־און. "בבצלאל קיבלנו תקציב פעם בשנה וידענו מה נקבל בטווח הארוך. לעומת זאת, את המכללות משרד החינוך מתקצב לפי סעיפים שונים, ועורך בדיקות מדוקדקות שיוצרות לא מעט ביורוקרטיה מיותרת. תקציבים מתעכבים, לא מגיעים, נסחבים. בשיטה הזאת נוצרת אי־בהירות גדולה. הנהלת המכללה לא באמת יודעת כמה כסף עומד לרשותה לשנה הקרובה".

אי הבהירות בנוגע למעמדן של מכללות החינוך ‏(יישארו בחסות משרד החינוך או יועברו למל"ג ולוות"ת‏) משפיעה ישירות גם על תקציבי הפיתוח. "לכאורה, אנחנו מצויים במעמד ביניים, ולכן משרד החינוך ממעט בתקציבי פיתוח כי או־טו־טו העסק יוצא משליטתו", אומרת בר־און. "כך, בניית המעונות מתעכבת, ואנחנו לא יכולים לספק את השירות החשוב הזה לכלל הסטודנטים ולהפוך ממכללה פריפריאלית למכללה כלל ארצית של ממש. מצד אחד אומרים לנו - ובצדק - תהיו תחרותיים ותתבדלו, כדי להוכיח שיש לכם זכות קיום. לכן אנחנו מתמחים בתחומים שונים, למשל חינוך חברתי קהילתי ‏(חח"ק‏). מצד אחר, סטודנטים מהדרום יתקשו ללמוד אצלנו, כי הם יצטרכו לשכור בית יקר. אז מה עשינו בזה?"

ומה לדעתך הפתרון?

"אחרי 65 שנה, המכללות לחינוך צריכות להצטרף סוף סוף באופן רשמי למערכת ההשכלה הגבוהה. העניין חייב להיות בעדיפות גבוהה אצל שר החינוך החדש. זה יפתור לא מעט בעיות".

מעמדן של מכללות החינוך הוא מהנושאים שבהם מטפלת המל"ג כבר כמה שנים, אך השינוי המיוחל מתמהמה. מדובר במערכת המתוקצבת בכ–550 מיליון שקל בשנה ‏(מהם 30 מיליון בלבד לפיתוח‏), וכוללת 26 מכללות הפזורות ברחבי הארץ ונחלקות לכלליות - כמו אורנים, הקיבוצים, לוינסקי, בית קיי, דוד ילין ובית ברל - ולקטנות יותר, שבהן לומדים ערבים וחרדים.

במכללות יש רוב נשי מוחץ. על פי רוב, אלה מוסדות אזוריים, המשרתים את האזור הגיאוגרפי הקרוב. כך, 90% מהסטודנטים באורנים גרים מצפון לחדרה. "מדובר במערכת מגזרית", אומרת בר־און. "כל זמן שמערכת החינוך נפרדת ‏(אוכלוסייה כללית מזה וערבים וחרדים מזה‏), גם מערכת ההכשרה צריכה, לכאורה, להיות נפרדת. לכן, למשל, לא מאפשרים לסטודנטיות ערביות ללמוד אצלנו חינוך לגיל הרך, כדי לא לפגוע במכללות 'שלהן'.

"זה יוצר חוסר יעילות גדולה. למעשה, היה ניתן להקים מכללה אחת בצפון שתשרת את כולם - יהודים, ערבים, דתיים וחילוניים - ולנצל את יתרון הגודל, אבל אפילו שכבר בדו"ח דברת הומלץ על איחוד מכללות, ולמרות התפישה הברורה של מנואל טרכטנברג, יו"ר הוות"ת, הדוגלת בקיבוץ המכללות, אני לא רואה אף אחד מוותר על האוטונומיה שלו. כדי שזה יקרה, הוות"ת צריכה להציב את הגודל כתנאי, אלא שהוות"ת, היא לא זו שמפקחת על התכנון של המכללות אלא משרד החינוך".

המל"ג גאה להזכיר את האיחוד בין מכללת אחווה לחינוך למכללה האקדמית אחווה.

"זה קרה במקום אחד, אבל לא במקומות אחרים - גם באלה שהוכרזה תוכנית לאחדם. שילמו ליועצים המון כסף, הכינו תוכנית, הכריזו עליה כבר בסוף 2011, אבל זה לא ממש קורה".

למה, בעצם?

"כי אין יד מכוונת ששמה את הנושא גבוה באמת בסדר העדיפויות. אני מקווה ששר החינוך החדש יתגייס לנושא הזה וייווצר פורמט שיכלול מודל תקצוב ברור. עד היום לא קיבלנו כל הוראה שבעזרתה ניתן להבין מה יש לעשות כדי להפוך לחלק מהוות"ת. אנחנו מגששים באפלה".

"לא כל מכללה צריכה ללמד הכל"

במל"ג־ות"ת מסכימים כי איחוד מכללות עם גורמים אקדמיים אחרים, או בינן לבין עצמן, הוא מהנושאים החשובים העומדים על הפרק, אך קוראים "לעשות זאת בעדינות". בראיון שנתנה באחרונה מנכ"לית המל"ג־ות"ת, אביטל שטיין, ל–TheMarker, הדגישה כי קשרים בין המוסדות, בעיקר המכללות, לא רק חיוניים תקציבית, אלא יסייעו להתמחות שתעלה את הרמה האקדמית ותיצור חתירה ברורה למצוינות - שתמשוך את המוחות הטובים ביותר הן בקרב הסגל והן מבין הסטודנטים.

בין שאר הרעיונות, מדברים במל"ג על יצירת חיבור משמעותי בין מכללות החינוך לבתי הספר לחינוך של האוניברסיטאות. בנקודה זו מתקשה בר־און להסתיר את התנגדותה. "יש רצון עז במל"ג־ות"ת להפוך את מכללות החינוך לבתי ספר להכשרת מורים באוניברסיטה, אבל שני הצדדים לא ממש מעוניינים בזה. אוניברסיטה לא תמיד יודעת להתעסק עם בתי ספר מעשיים, כי האוריינטציה שלה היא מחקרית. זו הסיבה לכך שבצלאל, למשל, לא היה יכול לצמוח כאוניברסיטה. צריכה להיות הפרדה מוסדית, אבל לא בראייה העקרונית שאומרת 'אתם מוסדות אקדמיים, לכן אתם חלק ממערכת ההשכלה גבוהה'".

אם הסגל ילמד שמונה שעות בלבד, מי ילמד את כל השאר? מאיפה יגיע הכסף להשלמות?

"זה בדיוק מה שיחייב אותנו לערוך רפורמה משמעותית. הנה דוגמה: כיום לומדים אותם קורסי יסוד בכל המכללות, אבל בכיתות קטנות מאוד, בין השאר כי אין פיתוח ואין כיתות גדולות. בעתיד נצטרך לעבור לכיתות גדולות יותר וללימודים מקוונים, שיינתנו על ידי טובי המרצים ויוכנו בשיתוף פעולה עם המכללות. התרגול, לעומת זאת, ייעשה בקבוצות קטנות. זה יפנה לכולנו שעות ותקציבים, ויקל גם על הסטודנטים".

והמכללות רוצות לשתף פעולה?

"בהחלט, אלא שצריכה להיות יד מכוונת שתאפשר התקדמות".

מה עוד תכלול הרפורמה?

"שינוי חשיבה שיביא להתנהלות ייחודית. לא כל מכללה צריכה ללמד הכל. צריכה להיות התמחות חזקה, כל מכללה בתחומה, שתעלה את רמת הלימודים ואת יוקרתם".

הדימוי הירוד של מכללות החינוך מטריד מאוד את בר־און. "מדובר בדימוי שדבק בנו, ולא בצדק", היא אומרת. "הוא נובע, בין השאר, מהדימוי הירוד של כלל מערכת החינוך. בכל שנה מתקבלים אצלנו כ–500 סטודנטים מבין יותר מ–900 פניות. מרבית הסטודנטים הם צפוניים, והמספר היה מזנק אם הפרישה היתה ארצית. דרישות משרד החינוך הן ממוצע של 90 בבגרות 
ו–525 בפסיכומטרי. אצלנו הדרישה גבוהה יותר - 92 בבגרות ו–530 בפסיכומטרי, וממוצע הפסיכומטרי של המתקבלים הוא 580. מדובר בסף גבוה יותר מלרוב החוגים במדעי הרוח באוניברסיטאות, ובכל זאת הדימוי בעייתי. אף אמא לא אומרת כיום לילדיה 'לכו ללמוד במכללה להוראה'".

מה את מתכוונת לעשות בנידון?

"להתחיל בקידום החינוך היסודי, התחום הפחות אטרקטיבי במכללות. לכל גננת יש הממלכה הקטנה שלה, ולהוראה בתיכון יש סוג של הילה - אבל מורי היסודי סובלים מהדימוי הירוד ביותר. יש משהו לא נכון בבריחה מהיסודי. כיום בתיכון מורה נפגשת עם מאות תלמידים בשבוע. ביסודי יש כיתה של 30 תלמידים, ואפשר להיות גמישים בתוכנית הלימודים. העצבים והרעש פחותים בהרבה, ואם יאפשרו למלא את התפקיד בצורה מעניינת, הוא יהיה לא רק חשוב, אלא גם משפיע".

איך עושים את זה?

"צריך להציע תוכנית לימודים אטרקטיבית ולתת לבית הספר אוטונומיה שתאפשר היווצרות של קהילה מקומית. לא כל בית ספר צריך להיות אותו דבר. תפקיד המורה, שפוגשת ילדים רכים, יהיה לעבוד עם הקהילה וההורים על גיבוש תפישה המבוססת על ערכים מקומיים".

הורים? הם לא נחשבים כיום לגורם בעייתי דווקא?

"אי אפשר להמשיך לראות בהורים עול על המערכת. אני נחרדת ממשפטים כמו 'לא נעבוד בצפון תל אביב כי המשפטנים יביאו אותנו לבג"ץ'. ההורים נעשו מיליטנטיים, וזה חייב להשתנות. כל הגורמים שמערכת החינוך יקרה ללבם צריכים לעבוד יחד".

talihs@themarker.com

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

עמדתי בשקט ליד הלוח וחיכיתי, ביקשתי שקט, ואז הרמתי את הקול. כך נראה הרגע בו הבנתי שאני צריך לקחת הפסקה מהוראה

אורית פנחס וטלי שילון. "אנחנו משלמות 16 אלף שקל, אבל זה שכר רעב"

"יש מיליון דירות שצריכות להיבנות ואין מי שיתכנן אותן - הצעירים רואים שבהיי-טק אפשר להתחיל עם משכורות של 30 אלף שקל בחודש ועוזבים"

ח"כ בנימין נתניהו. הסקרים נראים אופטימיים מתמיד מבחינת נתניהו

עדיין יש סיכוי טוב שנתניהו יגיע לאגף 10 בכלא מעשיהו - והוא יודע את זה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

משרדי גוגל במנהטן. מי שלא יסדיר את התשלום הזה עד 1 באוגוסט – חשבונו יושעה

"מאלצים אותנו לשלם אחרי שכבר התמכרנו": התכסיס של גוגל מכה שנית

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?