כשילדים בלוד ובסביון יתחילו מאותה נקודה: האם אפשר להפוך את מערכת החינוך לשוויונית?

הכנסות המאיון העליון מזנקות מכיוון שהכלכלה הגלובלית מתגמלת אנשים חכמים ■ אף שזה עדיף מחברה המבוססת על קשרים, המתעשרים החדשים מגדילים את הפערים החברתיים על ידי חינוך טוב יותר לילדיהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

מריטוקרטיה היא מונח שבשנים האחרונות נאמר בעיקר בהקשרים חיוביים. עלייתה של המריטוקרטיה - שלטונם של בעלי הכישרון - נתפשת כהתקדמות עבור החברה האנושית. בימי הביניים, צאצאי האריסטוקרטים, גם אם היו טיפשים, ירשו את מושביהם בקבינטים ממשלתיים ובדירקטוריונים של חברות גדולות. לעומת זאת, כיום אנשים מצליחים ומתקדמים בזכות כישוריהם השכליים ועבודה קשה.

האיש שהמציא את המלה מריטוקרטיה לא התכוון דווקא לשבח את המריטוקרטים, אלא לזלזל בהם. בספר "עלייתה של המריטוקרטיה", שפורסם ב–1958, תיאר הסוציולוג ופעיל מפלגת הלייבור הבריטית, מייקל יאנג, תמונה עתידנית של בריטניה דיסטופית, שבה האליטה המבוססת על ייחוס מוחלפת בהיררכיה מבוססת כישורים. החברה המתוארת בספר ויתרה על דמוקרטיה; ילדים נבונים נשלחים לבתי ספר מיוחדים ומשאבים רבים מושקעים בהם. ההמונים המיואשים וחסרי הכישורים מתמרדים בסופו של הסיפור.

כיום, העולם מתחיל להיראות קצת כמו הסיוט המתואר בחזונו של יאנג. הכנסות המאיון העליון זינקו, מכיוון שכלכלת ההיי־טק הגלובלית מתגמלת אנשים חכמים. האריסטוקרטיה שהתהוללה והוציאה את כספה על מותרות הדוניסטיות, כמאמר הפתגם היווני "יין, נשים ושירים", הוחלפה בבוגרי בתי ספר למינהל עסקים. אותם אנשים נישאים לאנשים הדומים להם ומשקיעים את כספם בחוכמה בשיעורי מנדרינית ובמנויים ל"אקונומיסט" לילדיהם.

גן של העדה האתיופית בפתח תקווהצילום: ניר קידר

אין רע בכך שהכסף זורם לכישרון במקום לקשרים, ושאנשים משקיעים בחינוך ילדיהם. ואולם כך העשירים המשכילים נהפכים אליטה מבוצרת היטב בעמדה שקשה לחדור אליה. התופעה הזו - נקרא לה פרדוקס המריטוקרטיה הצודקת - מפחיתה את שוויון ההזדמנויות ופוגעת בניידות החברתית.

ארץ האפשרויות המוגבלות מאוד

המצב המתואר אופייני למדינות עשירות רבות, שבהן האליטות השתכללו ביכולתן להעביר בירושה לדורות הבאים את הפריווילגיות שלהן. בארה"ב הבעיה היא החמורה ביותר. בימיו של הסופר הורשיו אלגר, שבמאה 
ה–19 כתב על דמויות עניות שעולות בסולם החברתי, היתה ארה"ב גמישה בהרבה מאירופה מבחינת הניידות החברתית והכלכלית. המצב השתנה. אם מודדים את הניידות החברתית בין דור אחד למשנהו בהתבסס על הקשר בין הכנסה של אב לבנו, מגלים כי הניידות בארה"ב היא בערך כמחצית מזו של המדינות הנורדיות וכמעט זהה לזו של בריטניה ואיטליה, המדינות הכי פחות מוביליות באירופה.

ארה"ב חשופה במיוחד לפרדוקס הזה משום שאזרחיה העניים מתחתנים פחות, ויותר ילדים נולדים לאמהות יחידניות שאין להן זמן או כסף להשקיע בילדיהן. מחקר אחד טוען שהפער בתוצאות המבחנים, בין ילדי העשירון העליון של ארה"ב לעניים ביותר, גדל ב–30%–40% ב–25 השנים האחרונות.

השמרנים בארה"ב אומרים כי התשובה טמונה בעידוד נישואים; ואילו השמאל מתמקד בחלוקה מחדש של העושר. "אקונומיסט" מציע לבטל הטבות מס כמו ניכויי מס כנגד ריבית על משכנתאות - הם עוזרים רק לעשירים; ובהגדלת ההשקעה הממשלתית בעניים. ואולם המקום שבו צריך להתמקד במיוחד הוא במדיניות החינוך.

רוב מדינות OECD משקיעות יותר בחינוכם של ילדים עניים מאשר בחינוך ילדים עשירים, אך בארה"ב ההיפך הוא הנכון. זה גרוע במיוחד בחינוך לגיל הרך, שהשפעתו רבה על התוצאות בשלבים מאוחרים יותר בחיים: רק אחד מכל שישה בני ארבע בארה"ב נמצא במסגרת חינוכית לגיל הרך של המדינה.

הנשיא ברק אובמה הגדיל את המימון לגני הילדים, אך יש צורך בשינוי עמוק יותר. היות שמערכת בתי הספר מאורגנת ברמה המקומית וממומנת בעיקר דרך מסי רכוש, אזורים אמידים משקיעים יותר בחינוך. בגלל עמדתם של איגודי המורים, ארה"ב היתה הרבה פחות מוכנה מאשר שוודיה, למשל, לפתוח את בתי הספר להפרטה שמאפשרת להורים לבחור לילדיהם בין בית ספר פרטי לציבורי ‏(שיטת הוואוצ'רים‏).

השפעת גני ילדים על רמת הקריאה

בחינוך הגבוה, משמעותו של שכר לימוד גבוה הוא שתלמידים עניים רבים לא מתקבלים לאוניברסיטאות, וחלק גדול מאלה שמתקבלים נושרים. התוכניות המיושנות להעדפה מתקנת צריכות לפנות מקום ליוזמות סיוע לסטודנטים המבוססות על מידת העוני של הסטודנטים, ולא על צבע עורם.

באשר לעשירים אשר ממשיכים לשאוף מעלה, אין דבר שאפשר או צריך לעשות כדי למנוע מאנשים להשקיע בילדיהם, אך ניתן למנוע מהם להגדיל באופן לא הוגן את הפריווילגיות שמהן הם נהנים.

למשל, מבחנים משווים היו אמורים לתת עדיפות לתלמידים הנבונים, אך תעשיית ההכנות למבחנים, המגלגלת 4.5 מיליארד דולר בשנה ונותנת עדיפות לעשירים, מעידה כי גם עליהם אפשר להשפיע. לכן, צריך להשתמש יותר במבחני אינטליגנציה.

הדבר הלא הוגן השני קשור לעדיפות שאוניברסיטאות העילית האמריקאיות נותנות לילדים מקושרים, משום שהוריהם למדו בהן בעצמם או משום שהם תורמים להן כסף. מוסד להשכלה גבוהה צריך להתמקד קודם במשיכת האנשים הטובים ביותר, ואז לחשוב כיצד לממן את העניים יותר בקטגוריה הזו.

שום דבר מהדברים האלה לא יעצור זוגות עשירים מהשקעה בקידום ילדיהם לעמדת יתרון, אך ייתכן שהם יאפשרו להתגבר על היתרון הזה כפי שהוא כיום, וכך ימנעו את התגשמות הפנטזיה המכוערת של מייקל יאנג.

החינוך צריך להגיע למי שזקוק לו

אובמה אוהב לכנות חינוך כ"המטבע של עידן המידע". בתקופת נשיאותו הוא הביא שינוי גדול לסדר העדיפויות של ארה"ב, והקדיש יותר מאמצים - ו–2 מיליארד דולר נוספים - לילדים שעדיין לא התחילו חינוך פורמלי.

מישל אובמהצילום: אי־פי

צעדים אלה הם חלק ממגמה עולמית. דרום קוריאה מתכננת השנה להרחיב את תוכנית חינוך החינם שלה לכל בני שלוש וארבע. גם לטורקיה יש תוכניות שאפתניות. חינוך לגיל הגן הוזנח במשך זמן רב. "90% מהמוח מתפתחים בין גילאי אפס לחמש, ובכל זאת אנחנו מוציאים 90% מהכסף שלנו על ילדים מעל לגיל חמש", אומר טימותי נואלס מאוניברסיטת שיקגו. כל זה משתנה כיום. מחקרים אקדמיים, ובהם מחקרים במדעי המוח, מדגישים את ההשפעות לטווח ארוך של חוויות בגיל מוקדם.

הדו"ח המעודכן ביותר של OECD מ–2009 מראה כי בני 15 שלמדו בגני ילדים יותר משנה השיגו ציונים טובים יותר ‏(גם כאשר מקזזים את השפעות הרקע הסוציו־אקונומי‏) מאשר אלה שלמדו רק שנה אחת או כלל לא. בבלגיה, בצרפת ובישראל, תלמידים שלמדו בגני ילדים השיגו ציונים גבוהים בהרבה במבחני קריאה מאשר אלה שנשארו בבית.

למרות כל זאת, קשה למצוא קשר ישיר בין הזמן שילדים לומדים בגיל הרך לבין הישגיהם בשלב מאוחר יותר. קשה אפילו להגדיר את החינוך באופן אחיד, היות שיש לו שמות שונים במדינות שונות, וגיל הילדים נע בין פעוטות בני 2–3 לבין גיל 6. אומדן האיכות גם הוא קשה. הסכומים שמשלמי המסים מקדישים לכך משתנים, וכך גם האיזון בין ההשקעה והתנאים בחינוך 
ציבורי ופרטי.

גם הגישה לדרך הנכונה שבה ילדים צריכים לבלות את ילדותם המוקדמת משתנה ממדינה למדינה. יותר מדי לחץ בשלב מוקדם מדי עלול להוביל ילדים לכישלון בשלב מאוחר יותר, אמר אלן סמיתרס, מומחה לחינוך מבריטניה.

פינלנד בראש

ישראל כיכבה בדו"ח OECD, ומאז גל המחאה החברתית סחף את המדינה ב–2011, הושקעו בה יותר מאמצים וכסף ברפורמות נוספות. עליזה מריוט, יועצת ליחסי ציבור מירושלים, גאה בכך שילדיה בגן הילדים "יותר מתקדמים" מכפי שהיא היתה בגילם.

עם זאת, לא ברור עדיין מהו המפתח להצלחה, אם יש כזה. דו"ח בשם "Starting Well" שבחן נתונים אחרים לגבי נגישות לגני ילדים ורמת הוראה ‏(והוכן על ידי חטיבת המידע של "אקונומיסט" עבור קרן ליאן‏), הציב את פינלנד בראש הדירוג, בעוד במחקר המוזכר לעיל של OECD ביצועיה היו גרועים.

מארק צוקרברג מבקר באוניברסיטת הרווארדצילום: בלומברג

לפחות 98% מהילדים בפינלנד בגילאי 5–6 היו רשומים לגני ילדים. פינלנד גם נמצאת בראש הטבלאות הכלליות של ביצועים בתחום החינוך, כך שאולי אין לה הרבה מקום לשיפור בכל מקרה. מדינות אחרות שמספקות בהתלהבות נתונים על חינוך בגני ילדים כמו שוודיה, נורווגיה, צרפת, בלגיה ודנמרק לא היו במקומות גבוהים במיוחד מבחינת רישום ללימודים בשלבים מאוחרים יותר, בעוד שיפן, המשלבת חינוך חינם בגיל מוקדם עם תרבות מבחנים תחרותית, מצטיינת. כך גם לגבי דרום קוריאה, שבה עד לאחרונה המדינה סיפקה רק מחצית מגני הילדים. כך שגני ילדים אינם תרופה, אמר אנדראס שלייכר, שמפקח על דו"ח PISA התלת־שנתי של OECD. תרגול מוגזם לילדים בשנים המוקדמות אינו מוביל בהכרח להישגים בלימודים, הסביר.

ההצלחה הגדולה ביותר של חינוך חינם בגני ילדים טמונה ככל הנראה בהגעה לילדים הזקוקים לכך ביותר - ממשפחות עניות, מוזנחות או לא יציבות, אך המטרה הזו קשה להשגה. תוכנית "Sure Start" בבריטניה, שהוצגה ב–1999, הוכחה כפופולרית: הורים בעלי מוטיווציה אהבו את התמריצים שקיבלו ילדיהם. עם זאת, התוכנית לא הצליחה להגיע לחלק מהילדים הנזקקים ביותר, שהוריהם לא יכלו או לא רצו להבטיח את השתתפותם.

אליזבת טראס, השרה לטיפול בילדים בבריטניה, רוצה להחמיר את דרישות הקבלה לעבודה למורים לגיל הרך, אך מנגד להקל את הפיקוח על האופן שבו הם עובדים. הצעתה להקטין את יחס המטפלים בגן מאחד לכל ארבעה ילדים לאחד לכל ששה עוררה מחלוקת, למשל. ההשקעה בחינוך לגיל הרך בבריטניה היא קצת מתחת לממוצע במדינות המפותחות - 6,493 דולר לתלמיד בשנה. ניו זילנד, למשל, מוציאה כפליים.

כמה מהשינויים המהירים ביותר מתרחשים במקומות שבהם לפוליטיקאים מקומיים יש יותר חופש פעולה. ראש העיר ניו יורק, מייקל בלומברג, יפתח בהמשך השנה לראשונה בית ספר "מהעריסה ועד לגן הילדים", עבור 130 ילדים בני פחות מחמש ממשפחות עניות - רעיון שהועתק מתוכנית דומה שפעלה בשיקגו.

הרישום לגני ילדים בניו יורק גדל מ–40 אלף לפני עשור ל–58 אלף ב–2012, ובלומברג רוצה להוסיף 4,000 מעונות יום שפועלים באזורים מעוטי היכולת ביותר בעיר. חינוך בגיל מוקדם אינו פתרון קסם לחיפוש המודרני והחמקמק אחר ניידות חברתית, אך הוא יכול לסייע למקד את המוחות הקטנטנים בחלומות ולגרום למוחות הגדולים לחשוב כיצד לתמוך בהם.

העיקר שהחינוך חינם: ישראל משתרכת מאחור בדירוג החינוך בגני הילדים

גני הילדים בישראל נחשבים לאיכותיים הרבה פחות מאשר הגנים ברוב המדינות המפותחות - כך לפי דירוג עולמי שערכה חטיבת המחקר של "אקונומיסט" לחינוך בגילאי 3–6. הדירוג נולד מתוך שימת הדגש בשנים האחרונות על חינוך בגיל הרך ועל עתידם של הילדים, וגם ככלי למוביליות חברתית וצמצום פערים.

ישראל אחרי אירופה

ישראל דורגה במקום 23 מתוך 45 מדינות במדד הכללי, שהתבסס על מדדים רבים לאיכות הגנים, נגישותם לילדים והיותם בני השגה. איחוד נסיכויות המפרץ וארה"ב דורגו במקום 24 מתחת לישראל, וקנדה במקום 26. פילנד דורגה בראש הדירוג ואחריה שוודיה ונורווגיה. בריטניה דורגה במקום הרביעי והודו סוגרת את הרשימה.

לפי הדו"ח, בישראל יש אסטרטגיית התפתחות חלקית מאוד בגיל מוקדם, צפיפות בכיתות ומעורבות הורים נמוכה. בסולם שבחן את איכות הגנים ובדק נתונים כמו הכשרת הגננות ומשכורתן, תוכניות החינוך והצפיפות בגנים, דורגה ישראל במקום 25, מתחת לרוב המדינות המפותחות. ארה"ב דורגה במקום 33 בסולם זה, ופילנד, שוודיה ובריטניה הובילו אותו.

"אקונומיסט" ציין לשבח את מדינות סקנדינוויה שדורגו בראש כל הדירוגים: "המדינות הסקנדינוויות מתפקדות טוב יותר בחינוך בגילאים שנבדקו. פינלנד ושוודיה דורגו בראש הרשימה בזכות השקעות משמעותיות וארוכות טווח בתוכניות להתפתחות מוקדמת בילדות".

עורכי המחקר הבליטו את העובדה ששכר הגננות בישראל נמוך במיוחד ביחס למדינות שנבדקו. הם טענו כי יש לשפר את היחס לגננות בכל המדינות, אך ציינו כי שכרן בישראל נמוך במיוחד - כ–17 אלף דולר בשנה בהשוואה בינלאומית ‏(בחישוב לפי שוויון כוח קנייה‏), לעומת 50 אלף דולר בשנה בדנמרק למשל.

ישראל דורגה במקום 24 במדד הנגישות לגני ילדים, ואילו במדד המתייחס ליכולת הכלכלית ללמוד בגנים דורגה ישראל במקום 23.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

באר שבע. תוספות הבנייה לא ענו על הציפיות להפוך אותה לעיר של מיליון תושבים

"אמירה הזויה של אנשים מנותקים": ההכרזה על הקמת עיר בדרום מעוררת סערה

אולם תצוגה למכירת מכוניות. בענף הרכב מודים כי היבואנים העלו את מחירן של חלק מהמכוניות החשמליות גם בלי קשר למס

הציבור מתנפל על המכוניות החשמליות, אך לא בטוח שהמס עליהן יועלה