מי שומר על הפנסיה שלכם?

במדינה מתוקנת המפקח על קרנות הפנסיה לא נותן להן להתעלם ממעסיק הפוגע בעתיד עובדיו

טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טלי חרותי סובר
טלי חרותי-סובר

>> עובדי מעריב כבר יודעים זמן רב שמקום העבודה שלהם בצרות, אבל אפילו הם לא חלמו שיום אחד יתברר שכספי הפנסיה שלהם לא הופרשו לקופות הרלוונטיות, אף שנוכו משכרם.

מעריב הוא רק דוגמה לאנומליה ישראלית בעייתית שעולה בשבועות האחרונים על פני השטח. מסתבר שמדינת ישראל, כרגולטור שאמור לפקח על תהליכי מאקרו הנוגעים למיליוני אנשים (שלושה מיליון שכירים ליתר דיוק), לא טרחה לייצר את המנגנונים המתאימים להגנה על כספי העובדים מול מעסיק נצלן.

בחינת המנגנונים הקיימים, ניתן לומר ההיסטוריים, מגלה באיזו קלות עלול להגיע כל אחד מאתנו, אנשים שעושים עבודתם נאמנה, לאותו מקום בדיוק. הסיפור הוא כזה: נגיד שהמעסיק שלכם נקלע לבעיות תזרים ואת הכסף שהוא לקח לכם מהמשכורת הוא מחליט להשאיר בכיסו. מאחר שעל פי ההסכם שלו עם קרן הפנסיה שאותה בחר, הוא רשאי להעביר את הסכום אחת לחודש, חודשיים, שלושה חודשים או לפעמים יותר - יחלוף זמן רב עד שהקרן תתעורר, ותבין שמישהו לא מעביר אליה את הכסף.

בשלב זה העובד כלל לא יודע שהמעסיק שלו הוא מלין שכר ועבריין מן השורה. למה שידע? תהליך ההעברה אינו שקוף, וכמו שהעובד אינו מוודא שמשכרו נוכה מס הכנסה, כך אינו יודע אם הכסף הועבר - אבל הקרן דווקא יודעת. לכן, אפשר היה לצפות כי באופן טבעי היא תקים קול צעקה - לא רק שהיא אינה מקבלת את הסכום הנקוב מן המעסיק, היא גם יודעת שיש כאן אדם או גוף שעובר במפגיע על החוק ופוגע בעובדיו ובעתידם הפנסיוני.

בעולם אוטופי זה באמת היה קורה, אבל אנחנו לא חיים בעולם אוטופי. העתיד הפנסיוני של מבוטחיה לא ממש מעניין את הקרן. מדובר בגוף פיננסי שבסך הכל רוצה להיות בטוח שלא יחויב לשלם לעובד בעתיד, אם הפרשות לא הגיעו אליו. המעסיק גונב מעובדיו? הקופה מכסה את עצמה באופן פשוט - היא רשאית (אך לא חייבת) בתום שישה חודשי אי-הפרשה, להודיע לעובד שהמעסיק הפסיק להעביר את הכסף. נו יופי.

בלוחות הזמנים האלה ייתכן כי אין הפרשות כבר שנה, אבל רק עכשיו העובד יודע. כדי לכסות את עצמה יפה שולחת הקרן העתק גם למעסיק. עכשיו נשאלת השאלה מה הלאה. אם הקופה עומדת על קבלת הכספים היא רשאית לתבוע את העבריין בבית הדין לענייני עבודה - ואם לא אז לא. נכון שעל פי חוק על הקרן חלה חובת נאמנות להגן על כספי מבוטחיה, אבל מדובר במושג מעורפל ועמום.

הפגנת עובדי "מעריב" מול משרדי הכשרת הישוב

אז איפה נמצא הכדור בעצם? בידיים של העובד, שהרי מובן שכל פועל שמקבל את המכתב המבהיל הזה מהקרן, גם ידע מה לעשות אתו. החוק אמנם עומד לצדו - הוא יכול לשכור עורך דין, לשלם לו כסף, לפנות אל בית הדין לעבודה ולתבוע את המעסיק. נו באמת. עוצמות הנפש והכיס הנדרשות לכך גדולות, וגם שכירים עשירים ומשכילים לא נוטים לנקוט צעד זה.

העובדים פונים אל המעסיק שמרגיע אותם בדברי חלקות, ומאמינים לו בעיקר כי אין להם ברירה. הם גם מניחים שמישהו מבין הרגולטורים בטח פוקח עין. בעולם אוטופי גם זה היה קורה, אלא שישראל רחוקה מאוטופיה כמזרח ממערב. הרגולטור במקרה הזה הוא המפקח על הביטוח שיושב במשרד האוצר ונמצא בקשר קבוע עם קרנות הפנסיה.

מי העבריין? זה לא חשוב

המפקח, על פי הגדרת האוצר, "אמון על שמירת כספי החיסכון הפנסיוני". העובדים הם בכלל לא במחלקה שלו. להם צריך לדאוג התמ"ת. והנה השוס: אחת לפרק זמן קבוע, כל גוף המנהל חיסכון פנסיוני נדרש לדווח לאגף שוק ההון על הפיגור של כלל המעסיקים המפקידים כספים עבור עובדים. אלא שהדיווח לאגף אינו מפרט את כמות המעסיקים או שמותיהם. למה? ככה. הגירעון הוא החשוב - לא מי יצר אותו.

המפקח על הביטוח יודע, אם כן, שיש מעסיקים עבריינים, אבל לא בודק מי הם. נגיד שהחליט לשאול ובדק וגילה שמאלפי עובדים במפעל מסוים נגזלים כספי פנסיה מדי חודש. האם הוא יכול לעשות משהו? "החוק", לפי אנשי האוצר, "אוסר על אגף שוק ההון להעביר למשרד התמ"ת מידע על מעסיקים שאינם מפרישים לקרן הפנסיה עבור עובדים".

במלים פשוטות - גם אם המפקח יודע, הוא ישמור את המידע בסוד מפני משרד המקביל לו, במקרה זה התמ"ת, שמחזיק מחלקת אכיפה שיכולה לקחת את עבריין לבית המשפט. איך בתמ"ת ידעו על העבריין אם הקופה, והמפקח, מגינים על הסוד? הוא לא ידע. סליחה. אולי העובדים יידעו אותו. שוב העובדים.

גורמים מקורבים לאוצר מסכימים שבמדינה מתוקנת הרגולטור האחראי על הקופה לא היה מבקש רק סכום כללי של חובות - אלא בודק מי הם בדיוק החייבים, ובמקרי קיצון - גם משתף במידע ודואג שהמדינה תנקוט צעדים מידיים וחריפים כדי להגן על עובדים מפני מעסיק נצלני - אלא שאנחנו לא חיים במדינה מתוקנת.

"הכי קל לזרוק את האחריות על כתפי העובד הקטן, ולצפות שהוא לא רק ידע לעקוב אחרי ההפרשות - אלא גם יפנה לבית המשפט ויתבע את התאגיד העברייני", אומר גורם הבקי בתחום. "כל הגורמים, לרבות המעסיקים, יודעים שזה לא קורה, ומכאן בדיוק מגיעה הקלות הבלתי נסבלת של שליחת היד לעבר כספי הפנסיה. מדינה שדואגת לעתידם הפנסיוני של אזרחיה צריכה לקחת אחריות ולייצר גורמי הרתעה הכוללים שיתוף בין-משרדי, העברת אינפורמציה ועונשים משמעותיים לעבריינים".

האם זה יקרה בקרוב? לגמרי לא ברור. מה שכן ברור הוא שכל שכיר צריך להרים מדי פעם טלפון לקופה שלו כדי לוודא שהכסף שהפריש אכן הגיע, ואם הוא לא הגיע, להפעיל את ועד העובדים, לפנות לתמ"ת, או לחשוב על עבודה במקום אחר. בשלב זה, אם לא יעזור לעצמו - איש לא יעזור לו.

ממשרד האוצר נמסר כי "אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון אמון על שמירת כספי חיסכון פנסיוני. משרד התמ"ת אחראי על אבטחת כספים שטרם הופקדו לחיסכון פנסיוני, במסגרת אכיפת חוקי העבודה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות

דירה בהנחה

6,269 משקי בית זכו בהגרלה. אבל האם בכלל כדאי לקנות דירה בהנחה?

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט