האיש שהציל את מערכת החינוך בניו יורק: תפטרו את המורים הגרועים

ג'ואל קליין יודע איך אפשר להציל את מערכת החינוך החולה בישראל ■ הוא כבר עושה את זה בניו יורק ■ שביעות הרצון של ההורים שם עולה בהתמדה ושיעור הבוגרים מזנק, אבל במחיר כבד ■ האם נהיה מוכנים לשלם אותו?

"כ מה פסיכיאטרים צריך כדי להחליף נורה?" מתלוצץ ג'ואל קליין, נציב החינוך בעיריית ניו יורק. "רק אחד, אבל הנורה ממש צריכה לרצות להשתנות", הוא עונה ומסביר: "בשמונה השנים שבהן אני בתפקיד, למדתי שמערכת החינוך לא ממש רוצה להשתנות. היא רוצה עוד משאבים". למרות ההומור הבריא של קליין, כשמדברים על מערכת החינוך האמריקאית, אין הרבה סיבות לחיוכים - בדומה למצב בישראל. "במבחנים הבינלאומיים נראה כאילו ישראל וארה"ב מתחרות מי תהיה גרועה יותר", אומר קליין. לכן אין זה מפתיע שאת הרצאתו בירושלים, כאורח של העירייה ושל תנועת "הכל חינוך", הוא פתח באווירה קודרת יותר: "אם כוח עוין היה מנסה לכפות על ארה"ב את הישגי החינוך הבינוניים שקיימים בה כיום, היינו רואים זאת כהכרזת מלחמה". הציטוט נלקח מתוך הדו"ח המפורסם "אומה בסיכון" שנכתב על מערכת החינוך האמריקאית כבר ב-1983 - אבל למרבה הצער היה יכול לתאר בקלות גם את ישראל ב-2010.

מערכת החינוך הניו יורקית שעליה מופקד קליין, היא הגדולה בארה"ב: יותר מ-1,600 בתי ספר, 1.1 מיליון תלמידים ותקציב ענק של 19 מיליארד דולר - גבוה פי שניים מתקציב החינוך של מערכת החינוך הישראלית, שבה 1.48 מיליון תלמידים בכיתות א'-י"ב ו-385 אלף ילדים בגנים. כשקליין נכנס לתפקיד ב-2002, מצבה היה עגום במיוחד. בדומה לישראל, היא סבלה מפערים גדולים בין התלמידים החלשים לתלמידים האמידים, מביורוקרטיה ומארגוני מורים חזקים שחסמו במשך שנים רבות כל ניסיון לרפורמה.

"החלטנו לא לעשות דברים קטנים, אלא לנסות לעשות דברים גדולים. ירשנו מערכת חינוך שלא תיפקדה היטב, וייתכן ששינויים קטנים היו עוזרים לשפר קצת אבל הם לא היו יוצרים שינוי גדול. קראנו לרפורמה: ילדים קודם. אמרנו שבמשך זמן רב מדי שירתה מערכת החינוך את צורכי ההורים והמורים במקום את צורכי הילדים. אף אחד לא באמת שולח את הילדים למערכת, אלא לבית הספר", אומר קליין, שבביקורו בישראל נפגש עם שר החינוך גדעון סער ועם ראש העיר ירושלים ניר ברקת.

מינויו של קליין לתפקיד סימן את תחילתה של מהפכה במערכת החינוך הניו יורקית, שביצע יחד עם ראש העיר מייקל בלומברג. לא כולם היו מרוצים ממנה, אבל קשה להתווכח עם התוצאות. השניים הובילו ב-2002 מהלך להשתלטות של לשכת הראש העיר על מערכת החינוך בעיר, שהעניק לבלומברג ולקליין סמכויות נרחבות לארגן אותה מחדש. לפני המהלך היו לבלומברג רק שני נציגים מתוך שבעה חברים במועצת החינוך של העיר, האחראית על המערכת, וכיום יש בה 13 חברים שמתוכם ממנה בלומברג שמונה. בלומברג וקליין טוענים כי המהלך איפשר להם לבצע רפורמה מקיפה ששיפרה את שיעור הזכאים לבגרות ואת ציוני התלמידים, ואילו מבקריהם טוענים כי המועצה נהפכה לחותמת גומי להחלטותיו של ראש העיר. בקיץ 2009 סירב הסנאט של מדינת ניו יורק להאריך את החוק שאיפשר לראש העיר לשלוט במערכת החינוך באופן מוחלט, והטיל שורה של מגבלות על השליטה של העירייה במועצה.

קליין מתגאה בתוצאות הרפורמה: "הצלחנו להיפטר מהביורוקרטיה על ידי ארגון מחדש של המחוזות. לקחנו את הכסף שחסכנו והעברנו אותו לבתי הספר. כך גם הצלחנו להעניק יותר סמכויות לבתי הספר".

ההשתלטות של קליין ושל בלומברג על מערכת החינוך הביאה לשינויים עצומים. כחלק מהרפורמה שהובילו, פירק קליין מחוזות וצימצם את מספרם מ-32 ל-10 בלבד. הוא שינה לחלוטין את מערכת המענקים לבתי הספר היסודיים, לבתי הספר התיכוניים ולגני הילדים, והקים יותר מ-300 בתי ספר קטנים, כדי שהורים יוכלו לבחור להיכן לרשום את ילדיהם. הוא גייס ואימן מנהלים צעירים והעניק להם אוטונומיה כמעט מוחלטת לנהל את בתי הספר כרצונם, אך גם חילק להם ציונים שנתיים על ביצועיהם. קליין חילק לבתי הספר תעודות שנתיות: המצטיינים מקבלים ציון A, הנכשלים מקבלים F.

תחת הובלתו, נהפכה ניו יורק לחלוצה - עם מערכת חינוך המבוססת על הצלחה מוכחת ועל מעקב שוטף: בתי ספר שתלמידיהם זכו להצלחה קיבלו תמריצים כספיים כדי להמשיך ולהעלות את הרמה הלימודית.

שכר המורים היה אחד המרכיבים העיקריים של הרפורמה בחינוך בניו יורק. לפני 2002, 97% מהמורים בניו יורק קיבלו קביעות לאחר שנתם השלישית כמורים, ולא פחות מ-99% מהמורים קיבלו ציונים טובים על ביצועיהם. בפועל, מצבה של מערכת החינוך היה גרוע. איגוד המורים (UFT), שהוקם ב-1960 כשהמורים סבלו ממשכורות נמוכות, מאפליה נגד נשים ומציד מכשפות אנטי-קומוניסטי, נהפך לגוף מסואב שהתנגד לכל שינוי במערכת. במשך השנים צבר האיגוד כל כך הרבה כוח במועצת החינוך של העיר, עד שרפורמה במערכת נחשבה לחלום בלתי אפשרי.

מועצת החינוך החדשה שהקימו בלומברג וקליין שמה קץ לכוחם המשתק של איגודי המורים בעיר, ואיפשרה להם לפטר או להשעות אלפי מורים שזכו לציונים נמוכים במיוחד, או הואשמו בהתנהגות לא ראויה. לדברי קליין, המטרה היתה להחדיר את מושג האחריות למערכת החינוך, שעד אז לא הכירה אותו. "להעביר את המערכת מתירוצים על כישלונות לתרבות של אחריות ולמידה - זה שינוי הליבה ההכרחי", אומר קליין.

בניסיון למשוך בוגרי אוניברסיטאות מוכשרים וצעירים, העניק להם קליין שכר גבוה יותר - בתנאי שיעמדו בתנאי הסף שקבע. לפי נתוני העירייה, המשכורת ההתחלתית של מורים בניו יורק עלתה מאז 2002 ב-43%. מורים יכולים לקבל בונוסים של 3,000 דולר או יותר בגין ביצועים טובים של תלמידיהם, בנוסף להעלאות שכר המוענקות בתמורה לביצועים מצטיינים, ומנהלים יכולים להרוויח תוספת של 25 אלף דולר בשנה אם דירוגו של בית הספר משתנה לטובה.

הרפורמה של קליין החדירה למערכת את מושג השכר והעונש. לצד התמלוגים למורים, יש גם עונשים. קבלת הקביעות נהפכה למטלה קשה הרבה יותר, בתי ספר שזוכים לציון D או F עשויים לעמוד בפני ארגון מחדש, שינוי הנהלה או סגירה. ואכן, עשרות בתי ספר כושלים נסגרו על ידי העירייה מאז מונה קליין לתפקידו.

מוערך אך אאוטסיידר

השינויים שהוביל קליין לא היו קלים לעיכול וחשפו אותו לביקורת חריפה, במיוחד לגבי היישום המהיר של התוכנית והשינויים הגדולים. "זה טבע הדברים", הוא אומר. "כשאתה עושה דברים גדולים ואמיצים, אתה צריך להיות מוכן לחילוקי דעות. אם מה שאתה עושה לא נתון לחילוקי דעות - סימן שאתה לא עושה דברים גדולים ואמיצים. כל כך הרבה אנשים אמרו לי 'אתה זז כל כך מהר', ואני אמרתי שאנחנו לא זזים מספיק מהר. אם לא נספיק לאתגר את עצמנו, כל העולם יקדים אותנו".

במהרה נהפך קליין לדמות שנויה במחלוקת: כוכב נערץ בארגונים מסוימים, אבל אאוטסיידר שנוא בקרב ארגוני המורים - עורך דין חיצוני שהגיע מלמעלה והחל לפרק את המערכת. הסגנון הניהולי שלו זכה לביקורת בשל קשיחותו כלפי המורים, ומבקריו טענו כי מערכת השכר והעונש שהקים אינה מתחשבת במורכבות של חינוך ילדים, במיוחד בשכונות מצוקה.

בחוגים רבים נחשב קליין לדמות מוערכת ואף נערצת, לוחם ללא חת למען המעמדות הנמוכים וחדשן בלתי נלאה. שרת החינוך האוסטרלית ג'וליה גילארד הטיסה אותו בנובמבר 2008 למדינה, כדי שיוכל לייעץ לבכירי מערכת החינוך המקומית, ושר החינוך האמריקאי ארני דנקן אמר כי קליין הוא "אדם שממנו למדתי המון". ב-2008 נחשב קליין לאחד המועמדים המובילים לתפקיד שר החינוך בממשל אובמה.

לפני שמונה ב-2002 לתפקידו הנוכחי, שימש קליין בין השאר כסגנו של התובע הכללי בארה"ב לענייני הגבלים עסקיים, ואף היה התובע הראשי בתביעת ההגבלים העסקיים של משרד המשפטים האמריקאי נגד מיקרוסופט. לפני כן הוא היה יו"ר הזרוע האמריקאית של ענקית המדיה הגרמנית ברטלסמן. ב-1993-1995 הוא שימש כסגן היועץ המשפטי של נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון. בעודו סטודנט למשפטים, לימד מתמטיקה בכיתה ו'. הוא אומר שלמד בעיקר "מהאתגר ללמד כיתות עם הרבה ילדים, ומהאתגר הכרוך בלימוד ילדים עם כישורים שונים".

למרות ניסיונו כמורה הוא לא זוכה לפופולריות בקרב מורים. למעשה, רבים מתעבים אותו. "לפני שבלומברג וקליין השתלטו על מערכת החינוך בניו יורק, לא היה דבר כזה, אי-כשירות", אמרה ברנדי שיינר, מורה שהושעתה מתפקידה בשל ביצועים גרועים, למגזין "ניו יורקר". "כולם ידעו שמורים לא כשירים יבינו זאת לבדם וייצאו מהמערכת ביוזמתם. לא היה צורך לדחוק מישהו החוצה", אמרה שיינר.

"לעולם לא הייתי מגדיר את ארגוני המורים כאויבים", אומר קליין. "היו לנו חילוקי דעות משמעותיים, אבל גם כמה הבנות ושיתופי פעולה. בעבר הסתובבו במערכת כ-3,000 מורים שקיבלו זכויות רק בגלל הוותק, והצלחנו לחסל את זה. הכנסנו רכיב של תשלום לפי ביצועים. יש הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות והארגונים מתנגדים להם, אבל עכשיו ממשל אובמה יוצר תמריצים ותוכניות חדשות - וזה יכול לעזור".

כיום, אחרי שמונה שנים בתפקיד, קליין עדיין מתקשה להתגאות בתוצאות, אבל אין ספק שחל שיפור ניכר. מערכת החינוך תחת פיקודו הצליחה להתייעל, אבל בעיקר להעלות את שיעור הבוגרים שלה מ-51% ל-68%, ואת עיקר הדחיפה קיבלו ילדים מעוטי יכולת בשכונות הקשות. "68% זה לא טוב", מבהיר קליין. "יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל המערכת זזה. הרבה מהדברים שנמשיך לעשות יהיו שנויים במחלוקת. בסך הכל, רוב ההורים חושבים שכיום בתי הספר טובים יותר. אחת הדרכים לשכנע אותם היא להראות את הביצועים. כשהורים רואים את ההישגים של התלמידים, הם מתעוררים".

קליין ספג ביקורת לא רק מצד ארגוני המורים, אלא גם מחוקרים בתחום החינוך. מחקר שפירסם החודש מכון מחקר ציבורי בניו יורק קבע כי מערכת המדידות של קליין, זו שמאז 2007 מודדת את התקדמותם השנתית של בתי הספר, סובלת מפגמים חמורים ומעודדת תרבות של ציפיות נמוכות. המחקר מצא כי התנודות בציונים משנה לשנה היו כה חדות, עד שיותר מחצי מבתי הספר ומחטיבות הביניים בעיר רשמו תנודות של יותר מ-50% בציוניהם במשך שלוש שנים. קלרה המפיל, עורכת המחקר, אומרת כי התנודתיות מפחיתה את אמינותה של מערכת הציונים כולה. היא אף טוענת כי גישתו של קליין מטפחת בתי ספר שמסתפקים בציונים בינוניים ולא שואפים למצוינות.

כמו כן אומרת המפיל כי המנהלים יכולים לבחור כמה פיקוח יהיה עליהם, והתוצאה היא שהם מנותקים מהשיפורים שהושגו בבתי ספר אחרים. מנהל בית ספר ציבורי בדרום ברונקס, שפרש בפברואר מתפקידו, סיפר להמפיל כי לעתים רחוקות היה מבקש עזרה מהמפקח האזורי שלו, מאחר שהיה מרוצה מציוני בית הספר ו"לא רציתי עוד כאבי ראש".

לא מאמין בקביעות

גם בישראל נעשה ניסיון לרפורמה כוללת במערכת החינוך. לפני חמש שנים הונחו על שולחנות משרד החינוך מסקנות כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל, או בשמה המקובל "ועדת דוברת" על שם העומד בראשה, איש העסקים שלמה דוברת. הוועדה הציעה תוכנית ארוכת טווח לשיפור מערכת החינוך הישראלית, שכללה בין השאר העצמה של המנהלים בתחומים ניהוליים וכספיים, העלאת שכר המורים לצד שיפור הכשרתם, וכן ארגון מחדש של המערכת והצבת יעדים מדידים. מסקנות הוועדה הובילו לקמפיין התנגדות רחב של ארגוני המורים וגם לביקורת בציבור - עד לטרפודה.

כיום מיושמת במערכת החינוך רפורמת "אופק חדש", שעיקרה שיפור תנאי המורים בתמורה למתן שעות הוראה נוספות. היא מיושמת רק בבתי ספר יסודיים ובחלק מחטיבות הביניים ולא כוללת את התיכונים, בשל התנגדות עזה של ארגון המורים העל יסודיים.

בעוד בישראל נכשל הניסיון ליישם את דו"ח דברת בתום מערכה שלוותה בהשמצות ובאיומים, קליין מעדיף להשוות את המשא ומתן הקשה שערך לשיר של הזמר בני גודמן משנות ה-30: "זה שיר ישן שהולך ככה: 'אתה נותן קצת, לוקח קצת, ונותן ללבך האומלל להישבר קצת, זה הסיפור והיופי של האהבה'. זה בעצם הסיפור והיופי של ארגוני העובדים ושל היחס אליהם. אתה לוקח קצת, נותן קצת ולבך נשבר קצת. עברתי את שלושת הדברים האלה בתהליך, ולפעמים היו לנו ריבים מרים ולפעמים יכולנו להגיע להבנה משותפת, וככה זה יימשך. אני בחיים לא אקבל את כל מה שאני רוצה, אבל יש לי יתרון עליהם כי הם רוצים תוספות שכר ודברים נוספים.

"אני לא חושב שקביעות עובדת. אני חושב שקביעות מגנה על אנשים לא מוכשרים מספיק, ומאמין שצריך מערכת הערכה מתוחכמת כמו זאת שאנחנו מפתחים. אם מורה מגיע לתחתית הטבלה במשך שנתיים רצופות, הוא צריך ללכת.

"יש מורים מצוינים ומורים גרועים. למה שנתייחס לכולם באותו אופן? למה שלא נרצה יותר מהמורים המצוינים ופחות מהמורים הפחות טובים? לא כולם שווים באותה מידה. אם נתייחס למורים כאילו הם כולם אותו הדבר, וההבדל ביניהם יהיה רק הוותק שלהם במערכת - אין בזה שום היגיון.

"אפשר להגיד - תעזבו אותנו בשקט, הכל בסדר, ובזמן הזה הילדים בישראל יגיעו למקומות האחרונים במבחנים הבינלאומיים. ישראל לא יכולה להיות במקום ה-40 במבחנים הבינלאומיים. זה לא מקובל. אתם צריכים לשפר את המורים, להפוך אותם לאחראים יותר ולהפסיק להעמיד פנים שכולם שווים - כי הם לא".

אבל איך תמשוך מורים טובים? אתה אומר שצריך לקבל להוראה רק את מי שסיים לימודים בהצטיינות, אבל אנשים כאלה לא יבחרו להיות מורים.

"צריך לשלם למורים באופן שונה ולתת להם תחושה שהם חלק ממשהו שמצליח. אני מאמין בתשלום לפי ביצועים, כך שמורים שיראו תוצאות טובות יותר יקבלו יותר כסף. אחרת כל מה שהם צריכים לעשות כדי לקבל כסף זה להגיע לעבודה. כך נרוויח מורים טובים שיוכלו להשתכר 60-70 אלף דולר בשנה השלישית או הרביעית לעבודתם. יש מורים רבים שאם ישלמו להם היטב, ירצו להישאר במערכת".

אחת הבעיות שמזכירים המורים הישראלים היא הקושי שבעמידה מול כיתה גדולה של תלמידים, מה שמפריע להם ללמד ולילדים ללמוד, אבל לדעתו של קליין גודל הכיתות משמעותי פחות מאיכות המורים. "כיתות קטנות עוזרות, אבל מורים מצוינים עוזרים יותר. בחיים לא פגשתי הורה שיעדיף שהילד שלו ילמד בכיתה של 20 עם מורה מחורבן על פני כיתה של 28 עם מורה מצוין. צריך להקטין את מספר הילדים בכיתות - אבל אם אין לך מורים מעולים זה פשוט לא יעבוד. אם תיתנו למורים עוד כסף בלי לדרוש רפורמה - אין סיכוי שתקבלו תוצאות".

אחת הביקורות המשמעותיות נגד קליין היא שהוא הפך את מערכת החינוך הניו יורקית לעסק: בתי ספר מתחרים זה בזה על ציונים ועל בונוסים. התלמידים נהפכים למעין עובדים, עם מערכת מעקב מקוונת שמאפשרת להורים ולמורים לעקוב אחר ביצועיהם באופן מפורט - כולל ציונים במבחנים, נוכחות בכיתה, כישורי הבעה, הבנת הנקרא ועוד.

בעיני קליין, בסיס הנתונים הזה הוא הפנינה שבכתר ברפורמה, והוא גאה בו מאוד . "יצרנו את בסיס הנתונים הכי מתוחכם בארה"ב. לכל הורה יש גישה לנתונים על הילדים שלו, וכך גם לכל המורים. המורים עובדים ביחד כדי להבין איך לקדם את הילדים. לגבי כל ילד אפשר לראות מי היו המורים ואפילו מי היו הגננים שלו. בסיס הנתונים שינה את המערכת שלנו", אומר קליין.

בישראל, לעומת זאת, כמעט אי אפשר להשיג נתונים על איכות בתי הספר והילדים שלומדים בהם, אלא רק את שקלול הנתונים של כל בתי הספר בעיר. כיום מפעיל משרד החינוך פיילוט בכמה ערים, אבל אי אפשר להשיג נתונים על שיעור הזכאים לבגרות, על שיעור התלמידים שנשרו מבית הספר, על תוצאות מבחני המיצ"ב או על המבחנים הבינלאומיים לפי חתך בית ספרי - כמעט בשום בית ספר בישראל.

כל הנתונים ודו"חות המעקב האלה לא יוצרים תחרות מוגזמת בין בתי הספר ובין הילדים?

"תמיד תהיה תחרות בין הילדים, זה חלק מהטבע של הלימודים. התחרות בין בתי הספר מובילה לשיפור, ולמה שלא תהיה קיימת? אם ההורים רוצים לשלוח ילד לבית ספר, למה שלא יקבלו את המידע המלא עליו? אחרת אתה מסתיר את המציאות, ויוצר מצב שבו ההורים חושבים שהילדים מקבלים חינוך טוב - אבל בבית הספר אין שום התקדמות".

האם זה לא מכניס את הילדים למתח?

"כשאנשים אומרים שהילדים נמצאים תחת לחץ, הם צריכים להבין שאנחנו חיים בתקופה לחוצה. רק אם נגיע לקיצוניות זה ייהפך לטיפשי. לעמוד בדרישות זה חלק ממערכת החינוך. אם אתה לא עומד בהן, אתה נכשל. זאת מערכת שמונעת על ידי הישגים".

ומה לגבי הביקורת שהופנתה כלפיך על שימוש באלמנטים שאופייניים לעולם העסקי?

"זאת ביקורת נפוצה. לרוב המשפחות במעמד הביניים יש בחירה. אם הן לא אוהבות בית ספר מסוים, הן יכולות לעבור לעיר אחרת שבה יש בתי ספר אחרים. זה נפוץ בארה"ב. אבל למה שהורים בשכונות עניות לא יקבלו זכות בחירה? למה שייקחו את כל מה שנותנים להן?"

להשיג מורים טובים

הבעיה המרכזית שעמה מתמודד קליין מדי יום היא הפערים הגדולים בין התלמידים בניו יורק והגיוון באוכלוסיה. בצדה אחד של העיר לומדים תלמידים משכבות מצוקה, ובצדה השני בני מעמד הביניים, שנשלחים למורים פרטיים ולשיעורי תגבור. גם במציאות הישראלית, שבה על פי ה-OECD נמצאים הפערים החברתיים הגבוהים במערב, המבוססים הם אלה שזוכים לחינוך טוב יותר.

הרפורמה של קליין נקטה צעדים משמעותיים לטיפול בבעיה. מנהל שהסכים לנהל בית ספר בשכונת מצוקה במשך שלוש שנים לפחות יכול לקבל תוספת שכר של עד 25 אלף דולר בשנה. מורה שמצליח להעלות את ציוני התלמידים, יוכל לקבל גם הוא תוספות שכר ובונוסים.

"עבדנו קשה כדי להשיג מורים טובים יותר שילמדו באזורים עניים", אומר קליין, ומסביר שמחקרים שנערכו בארה"ב הראו שדווקא הילדים עם הצרכים הגדולים ביותר מקבלים את המורים המוכשרים פחות. "לא מדובר בעוני או באתגרים שעמם מתמודדים הילדים, אלא בכוחו של החינוך. לא נוח לנו לדבר על זה, אבל אם היו מורים אחרים - הילדים היו מקבלים ציונים אחרים. לא רק שמשכנו את האנשים הלא נכונים לתפקיד כמורים, אלא שלא היה פיזור נכון - וזה לב האתגר. העברנו יותר כסף לתלמידים שבאו מאזורים עניים, וכך בתי הספר התחילו להתחרות פתאום על הילדים הנזקקים. יצרנו בחירה אמיתית להורים".

בניו יורק שורר גם אי שוויון בין בתי הספר הפרטיים לבתי הספר הציבוריים - שבניגוד למצב בישראל, כלל לא מקבלים תקציב ציבורי. "אם ההורים רוצים לשלם 40 אלף דולר עבור לימודים בבית הספר, אני לא יכול לעצור בעדם, אבל אנחנו בהחלט רואים מעבר מבתי הספר הפרטיים חזרה למערכת הציבורית בגלל השיפור בה".

הסקרים מראים שבעקבות מהלכיו של קליין, זינקה שביעות הרצון של ההורים בשכונות המצוקה מ-24% ל-64%. "מהיום שבו קיבלתי את העבודה אמרו לי שכל עוד לא נתקן את העוני, לא נצליח לתקן את החינוך בארה"ב", אומר קליין. "עכשיו אני משוכנע שזה בדיוק ההפך: לא נתקן את העוני עד שנתקן את החינוך".

אי אפשר להזכיר את הרבגוניות בחברה הניו יורקית מבלי להתייחס לאוכלוסיה החרדית הענפה בעיר. הבדל משמעותי בין ישראל לניו יורק הוא שבבתי הספר החרדיים שם, מלמדים את מה שמכונה בישראל לימודי ליבה - מקצועות יסוד כמו מתמטיקה, מדעים ואזרחות. "אני לא מתכוון להיות לא מנומס, אבל אני לא יודע איך אפשר לחיות כך במאה ה-21, בייחוד לאור הלחצים התחרותיים הגוברים", אומר קליין על המצב בישראל. "גם בניו יורק יש בתי ספר חרדיים, אבל הם מחויבים ללמד את כל מה שדרוש. כל בית ספר, בין אם הוא חרדי או ערבי, צריך קודם כל לעמוד בסטנדרט הנדרש ואז ללמד את שאר הדברים שרוצים. אבל חייבים ללמד את הבסיס, אחרת הילדים ישלמו את המחיר".

אחת הרפורמות שעומדות כיום על הפרק במערכת החינוך הישראלית היא יוזמתו של שר החינוך גדעון סער למחשב את כל כיתות הלימוד, ולהעביר את השיעורים באמצעות מחשבים ואינטרנט. "לתת מחשבים לילדים זה רעיון מעולה", אומר קליין בתגובה. "מעבר לתוכניות לימוד אינטרנטיות יעזור לחינוך. הילדים יקבלו תוכן טוב יותר, זה יקל על עבודת ההוראה ויתמרץ את הילדים".

תוכניותיו של קליין מרחיקות לכת עוד יותר: בימים אלה הוא שוקד על תוכנית מהפכנית הנקראת School of one ("בית ספר של אחד"), שנבחנת בקרב 200 תלמידים. באמצעות שימוש אינטנסיבי במחשבים, מותאמות תוכנית הלימודים לכל ילד, ומורי בית הספר משתפים פעולה בעיצובה לפי צרכיו והישגיו.

לדברי קליין, מדובר בעתיד של מערכת החינוך: "במקום ללכת לכיתה, כל ילד ילך לתוכנית אחרת, לפעמים כדי ללמוד בקבוצה קטנה או עם מדריך אישי, ולפעמים כדי ללמוד באמצעות עבודה באינטרנט או באמצעות משחקים. ראיתי את הילדים האלה משחקים במשחק מחשב שכדי לעבור אותו צריך ללמוד משוואות, והם כל כך בתוך המשחק, עד שהם לא מבינים שהם לומדים. התוכנית הזאת מאפשרת לכל ילד להתאים את מערכת החינוך לצרכיו לפי מודלים שונים ללמידה".

זה נשמע שאפתני, אבל יקר ליישום.

"אם אתה משתמש בטכנולוגיה באופן נבון, העלות הגדולה היא בהקמת התשתית. אבל אחרי זה יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות באמצעותה. אם מישהו לומד משהו תוך כדי משחק, הוא לא צריך בשביל זה מורה. הוא יצטרך מורה לדברים אחרים".

מה יהיה תפקיד המורה במערכת כזאת? קליין מנסה להרגיע: "שום מחשב לא יוכל להחליף את הממד האנושי. מורים טובים תמיד יאתגרו אותך לחשוב יותר".

במשרד החינוך מבהירים: רפורמה תיקח זמן

במהלך ביקורו בישראל הספיק ג'ואל קליין להיפגש עם שר החינוך גדעון סער, ולתאר בפניו את הרפורמה שהוביל בניו יורק. אך האם אפשר להעתיק את הרפורמה הניו יורקית לישראל?

ממשרד החינוך נמסר: "אף על פי שיש חשיבות לבחינת רפורמות שונות במערכות חינוך בעולם, יש להביא בחשבון כי לכל מערכת חינוך יש את המאפיינים הייחודיים שלה, וכל תהליך של שינוי או של רפורמה צריך להתייחס למאפיינים אלה.

מערכת החינוך הישראלית היא מערכת ייחודית הן מבחינת זרמי החינוך, הן מבחינה מבנית והן מבחינת היקף כוח האדם". כמה ממרכיביה של הרפורמה הניו-יורקית מיושמים או נבחנים בישראל באופן זה או אחר. רפורמת "אופק חדש", הפועלת בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים, שיפרה את שכרם ואת מעמדם של המורים, והתלמידים זכו לתוספת שעות פרטנית.

במשרד החינוך התגאו באחרונה בנתוני הזכאות לבגרות, שהצביעו על עלייה בכל המגזרים. כיום מוביל סער את תוכנית התקשוב, שיישומה יתחיל כבר בשנת הלימודים הקרובה, וכחלק ממנה ימחושבו הכיתות וחומרי הלימוד. לגבי השינויים הצפויים במערכת החינוך הישראלית, נמסר מלשכתו של סער: "רק שילוב מהלכים של חיזוק מעמד המורה ושיפור שכרו; טיוב כוח האדם בהוראה; יצירת סביבת הוראה ולמידה איכותית; חיזוק הערכים וירידה ברמת האלימות; והגברת המשמעת - יכולים להביא לשינוי של ממש במערכת החינוך.

"תהליכי שינוי בכל מערכת חינוך הם מורכבים ומתקיימים במשך זמן, אך המדדים האחרונים שהוצגו על ידי משרד החינוך מעידים על שינוי חיובי ועל התקדמות להשגת היעדים של מצוינות ערכית והישגית".

הילד לומר בבית ספר פרטי, ההורים מרוויחים / חיים הנדוורקר, ניו יורק

ייתכן שג'ואל קליין הצליח לשפר את מערכת החינוך הציבורית של ניו יורק, אבל הורים רבים עדיין חולמים לשלוח את ילדיהם לבית ספר פרטי.

לרוב, החלום הזה לא מתגשם. רק אחד מכל שבעה מועמדים יצליח להתקבל, והוריו ישלמו 30-35 אלף דולר לשנה. יש שיגידו, והם לא בהכרח מגזימים, שהרבה יותר קל להתקבל לקולג' טוב מאשר לבית ספר פרטי בניו יורק.

יש סיבות טובות ללמוד בבית ספר פרטי: המורים אמורים להיות ברמה גבוהה יותר; לבית הספר יש תשתיות מצוינות, כמו מתקני ספורט מקצועיים, אולם תיאטרון, מעבדות ועוד; בכל כיתה יש כ-20 תלמידים בניגוד ל-30 ואף יותר בבתי הספר הציבוריים; הטיפול בתלמידים אישי ונוגע לבעיות ולאתגרים שעמם הם מתמודדים.

ויש עוד סיבה אחת: סטטוס חברתי. אם הילד הולך לבית הספר הנכון, זה עניין שאפשר להתגאות בו, ולילדים יש אפשרות להתחכך עם בני גילם מהאלפיון העליון. האמריקאים מבינים שלימודים בבית הספר הנכון משמעותם לא רק לימודים ברמה גבוהה, אלא גם נטוורקינג.

הילדים מרוויחים אפשרות ליצור חברויות רבות שנים עם האנשים שיהיו בעתיד מקבלי ההחלטות, וההורים נהנים מחיי חברה מוצלחים. נכון, כיום מנסים בתי הספר הפרטיים להרחיב את מגוון התלמידים שלהם ולקבל גם ילדים ממשפחות מצוקה - אבל הם עדיין מיועדים למי שהפרוטה מצויה בכיסו. כמובן שהמציאות מורכבת.

כיום פועלים בארה"ב בתי ספר ציבוריים טובים. חלק מהם פיתחו תוכניות למחוננים, כדי למשוך קהל מבוסס יותר. בבתי הספר הפרטיים עובדים אמנם מורים מצוינים, אבל יש גם מורים טובים פחות. לא אחת מעידים ההורים שהם לא מבינים מדוע הם משלמים כל כך הרבה כסף ומקבלים כל כך מעט. אבל אם תציעו להם לשלוח את הילד לבית ספר ציבורי - הם יצחקו עליכם.

"כמעט כל התוכנית יכולה להיות מיושמת בישראל"

"ג'ואל קליין אומר דברים פשוטים: שצריך להגביר את הפיקוח, שמנהל צריך אוטונומיה, ושמורה לא טוב לא יכול להיות מורה. זה פשוט עד כאב". כך אומר הרב שי פירון, מנכ"ל תנועת "הכל חינוך" שאירחה את קליין בישראל, יחד עם עיריית ירושלים.

תנועת "הכל חינוך" הוקמה ב-2008 על ידי איש העסקים דב לאוטמן, ובהנהלתה חברים שלמה דוברת, אבי נאור, אליעזר שקדי, אלי אללוף ופרופ' נמרוד אלוני. מטרתה היא להעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי, ופעילים בה אנשי ציבור וחינוך בנוסף לאנשי עסקים רבים.

התנועה מצהירה שהיא פועלת למען חיזוק החינוך הציבורי, הפיכת מקצוע ההוראה למקצוע בעל עדיפות לאומית גבוהה, קידום מעמדם של המנהלים, הכללת לימודי הליבה בכל בתי הספר ותקצוב תלמידים על פי רקע סוציו-אקונומי.

"אנחנו מבינים שהבסיס המרכזי לשינוי מערכת החינוך בישראל תלוי בכך שלישראל תהיה מדיניות חינוך ברורה, שכרגע אין לה", אומר פירון. "אנחנו מסבירים שללא מדיניות כזו אי אפשר לעשות מהפכה בחינוך בישראל. אני מבין שבישראל יש בעיה בגלל המשקל הגדול שיש לפוליטיקה בחינוך, ובגלל שיקולים פוליטיים צרים. אולי לא פשוט ליישם את התוכנית - אבל היא פשוטה".

פירון נפגש עם קליין בניו יורק ובישראל, ואנשי התנועה סיירו עמו בניו יורק. "המטרה היא לשאוב רעיונות מרכזיים ממערכת החינוך בניו יורק, ולהתאים אותם למדיניות הישראלית. אנחנו לא רוצים להעתיק את המערכת הניו יורקית, אבל מעוניינים ליצור דו שיח. אחד המשפטים שישראלים תמיד אומרים הוא 'בישראל זה אחרת'. אסור שהמשפט הזה יפגע במערכת החינוך שלנו. רבגוניות קיימת בכל העולם והיעדים הם אוניוורסליים".

"כמעט הכל יכול להיות מיושם גם כאן. תפישת הצ'רטר סקול - בתי ספר ציבוריים שמקבלים תקציבים ממשרד החינוך, אך בתמורה לרף מסוים של תוצאות אינם כפופים לחלק מהחוקים שלהם כפופים בתי ספר ציבוריים אחרים - פותרת את בעיית החינוך המוכר הלא רשמי בארץ, כלומר בתי הספר הלא ממלכתיים הדתיים, הדמוקרטיים והאנתרופוסופיים".

"נקודה משמעותית מאוד היא העצמת המנהלים: לתת להם אוטונומיה ניהולית. התוכנית הניו-יורקית הוליסטית, וכל סעיף בה הוא גלגל שיניים בתוך מכונה. לכן חשוב לעצב כאן תוכנית כוללת וארוכת טווח".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

עמדתי בשקט ליד הלוח וחיכיתי, ביקשתי שקט, ואז הרמתי את הקול. כך נראה הרגע בו הבנתי שאני צריך לקחת הפסקה מהוראה

אורית פנחס וטלי שילון. "אנחנו משלמות 16 אלף שקל, אבל זה שכר רעב"

"יש מיליון דירות שצריכות להיבנות ואין מי שיתכנן אותן - הצעירים רואים שבהיי-טק אפשר להתחיל עם משכורות של 30 אלף שקל בחודש ועוזבים"

ח"כ בנימין נתניהו. הסקרים נראים אופטימיים מתמיד מבחינת נתניהו

עדיין יש סיכוי טוב שנתניהו יגיע לאגף 10 בכלא מעשיהו - והוא יודע את זה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

משרדי גוגל במנהטן. מי שלא יסדיר את התשלום הזה עד 1 באוגוסט – חשבונו יושעה

"מאלצים אותנו לשלם אחרי שכבר התמכרנו": התכסיס של גוגל מכה שנית

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?