למות בירושלים לחיות בניו יורק

היא רק בת 31 וכבר הצליחה להתבלט בעולם השואו ביז הבינלאומי ■ במקום לביים פרקים של תוכנית ריאלטי תמורת 10,000 דולר לשבוע, הילה מדליה משיקה עוד סרט דוקומנטרי וחוזרת הביתה לאחר 11 שנה על הקו ניו יורק-תל אביב ■ הסיבה, כמו בהוליווד - אהבה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

ניו יורק בכניסה לבית הקולנוע ריג'נט התגודדו כמה עשרות אנשים. הם באו כדי לעודד את המתמודדים בפסטיבל הסרטים היוקרתי של לוס אנג'לס, שנערך בפעם ה-15. את הפרמיירה הזאת לא ישכח אף אחד מהנוכחים - ולא בגלל ההתרגשות והסרטים המשובחים שהוקרנו ביומו הראשון של הפסטיבל.

אבל אפילו מותו הפתאומי של אייקון בינלאומי ברמה של ג'קסון וההמולה התקשורתית שמסרבת לגווע מאז, לא הצליחו לשבש לישראלית צעירה בת 31 בשם הילה מדליה את ההנאה מאותם רגעים. זה רק הפך את התסריט שלהם לדרמטי יותר.

שלושה שבועות לפני כן נבחר הסרט שעליו היא חתומה, "אחרי הסערה" (After the Storm), למועמד בקטגוריית הסרטים הדוקומנטריים של הפסטיבל. זה לא עניין של מה בכך - מתוך יותר מ-4,600 מועמדים נבחרו להציג בפסטיבל רק כ-200 סרטים אמריקאיים ובינלאומיים.

כמו כולם, גם מדליה והצוות שלה, שהגיעו לאולם שעות לפני הפתיחה כדי להתארגן, חצו את הכביש כדי לברר על מה ההמולה. "אנשים עמדו שם שעות מבלי שמשהו קרה", היא מספרת ומראה תמונות שצילמה בטלפון הנייד כדי להנציח את הרגע. "גיחכנו לעצמנו, וחשבנו להציע לכל המתקהלים להיכנס לקולנוע ולראות את הסרט שלנו במקום לבזבז את הזמן בעמידה".

מותו של ג'קסון המשיך ללוות את מדליה ואת משתתפי הפסטיבל גם לאחר הקרנת הסרט. את שלב השאלות והתשובות לעיתונאים היא פתחה במשפט "לא אתם ולא אני נשכח את היום הזה". בין הצופים בסרטה של מדליה היו גם בוגרים של אוניברסיטת אילינוי, שבה למדה לתואר ראשון ושני בקולנוע, שקיבלו דיווח מיוחד מהאוניברסיטה על כך שבוגרת מציגה בפסטיבל המכובד. עם המשקיעים בסרט נמנית גם הקומיקאית האמריקאית רוזי או'דונל.

מדליה אמנם לא חזרה עם הפרס לדירתה הקטנה ברובע הסוהו בניו יורק שבה היא מתגוררת בחמש השנים האחרונות, אבל האירוע הנוצץ היה עבורה אבן דרך בקריירה מהירה ומיוחדת. את הפסגה הקודמת שלה היא כבשה רק כמה חודשים קודם לכן, כש"למות בירושלים" - הסרט שהפיקה וביימה כחלק מפרויקט גמר בתואר השני בקולנוע - הצליח לעורר עניין ולזכות בפרסים נחשבים.

הסרט, המלווה את אביגיל לוי שבתה רחלי נרצחה בפיגוע בירושלים, שודר ב-yes דוקו בישראל וברשת HBO בארה"ב. הוא הוקרן ביותר מ-18 מדינות, ושודר בין היתר גם על ידי תחנה מדובאי.

גם "אחרי הסערה" ישודר בישראל בערוץ 8 של HOT, ככל הנראה באוקטובר הקרוב, ויוקרן החל ב-5 באוקטובר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA).

אנחנו פוגשים את מדליה בשכונה שלה, בבית קפה קטן בשם אנג'ליקה. היא לבבית ופתוחה, וניכר כי השנים שבהן פילסה את דרכה בתעשייה וההתנהלות העצמאית שלה, בלי סוכנים או מתווכים, הפכו אותה גם לאשת עסקים לא רעה.

"יש סביבי אנשים רבים", היא אומרת. "עורכים שעמם אני עובדת ואנשים מהתעשייה שעמם אני מתייעצת. אבל בסופו של דבר, הכל עובר דרכי".

כמו צעירים רבים אחרים, מדליה הבינה כנראה שכדי להצליח לא מספיק לההתמחות בתחום הצר שלה, ולכן היא מותחת את גבולות עיסוקה. היא פונה בעצמה למשקיעים פוטנציאלים, מנהלת מגעים, מרימה טלפונים למנהלי רשתות טלוויזיה, מסרבת להצעות, מתווכחת על תנאים, עוברת על חוזים, מתכננת נסיעות, יוצרת קשרים עסקיים ומנהלת אתר אינטרנט.

היא גם הקימה עם שותפה (נטע צוובנר-זייברט) חברת הפקות, שמפיקה בין השאר את הסרטים שלה עצמה. יש לה אמנם עורכי דין שמלווים אותה בתחום הקניין הרוחני, אבל היא משתדלת להיות מעורה גם בפרטים הקטנים ביותר. מדליה היא יוצרת ויזמית קולנוע, שמנסה להריח איפה נמצא הכסף ומהו הפוטנציאל העסקי.

"אני אמנית, ואני לא מוותרת על האמנות או עושה משהו שיפגע באמנות שלי", היא מסבירה. "אבל אני תמיד חושבת על הצד העסקי. מהיום הראשון של ההפקה אני חושבת על הפצה. אני בהחלט יזמית, אבל אם תחשוב בעסק הזה רק על כסף - לא תגיע רחוק".

מדליה מספרת שלאחר שידור הסרט "למות בירושלים" ב-HBO, היא קיבלה הצעת עבודה מתוכנית התחקירים היוקרתית "60 דקות", אבל סירבה כי "זה לא הכיוון שלי". מאותה סיבה היא סירבה להצעה לביים פרקים של "אמא מחליפה" (המקבילה הישראלית של הסדרה שודרה ב"קשת"), משרה שבארה"ב מקבלים תמורתה 10,000 דולר בשבוע.

"חברים הציעו לי לקבל את התפקיד רק לכמה שבועות, כדי לשמן קצת את חשבון הבנק שלי, אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות בחיים".

במקום זאת, היא המשיכה לעבוד על עוד שני סרטים דוקומנטריים, וכיום היא מתפרשת על מגוון פרויקטים. בין השאר היא מכינה סדרת אנימציה לחינוך פיננסי לצעירים, מעבירה הרצאות בכיתות אמן, בבתי ספר לקולנוע ובאירועים שקשורים לקולנוע, ומסיימת פרויקט של הכנת סרטים למוזיאון הלאומי המוקדש למלחמת העולם השנייה.

עבור הפרויקט למוזיאון היא ריאיינה את השחקנית אנג'לה לנסברי, שמוכרת בעיקר מסדרת הטלוויזיה "רצח במשיכת קולמוס", ובשבוע שעבר היא נסעה ללוס אנג'לס לראיין את כוכב העבר מיקי רוני.

"בתחום הזה כל הזמן מתרחש משהו, ואני תמיד מפתחת כמה דברים במקביל. גם אם אני עובדת על פרויקט במשך שלוש שנים, העבודה אינה יום-יומית. כל יום יש לי רעיון חדש. בשבילי החלק של רעיונות הוא החלק הקל. מה שקשה הוא החלק של ההחלטה מה לבצע.

"אני כל הזמן בתנועה. גם כשאני בישראל אני מסתובבת כל הזמן. התחום גלובלי וחשוב להיות בפסטיבלים ובאירועים. יש בזה משהו כיפי, אבל זה גם מעייף. בשנה האחרונה היו לי רגעים שבהם לא ידעתי איפה אני מתעוררת בבוקר. כל יומיים מצאתי את עצמי במקום אחר, ורק רציתי להיות בבית".

סצנה ראשונה: מספורט לקולנוע

כמו המשפט הידוע שאמר ג'ון לנון, "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות", גם למדליה היו תוכניות אחרות. היא גדלה ברמת השרון, עברה בגיל 19 עם משפחתה למושב ירקונה והיתה ספורטאית מצטיינת שזכתה באליפויות רבות בקפיצה לגובה ובקפיצה משולשת. בגיל 14 היא היתה אלופת ישראל לנוער בקפיצה לרוחק, ובגיל 19 עברה לקפיצה משולשת והיתה סגנית אלופת ישראל.

בגיל 20 היא נסעה ללמוד באוניברסיטת אילינוי בארה"ב בעזרת מלגה לספורטאים, ובחרה בלימודי קולנוע. "המחשבה היתה לנסוע לשנה-שנתיים, להשתפר באנגלית, ללמוד קולנוע ולצבור חוויות", היא מספרת.

אבל התוכניות השתנו מהר. לאחר לימודי התואר הראשון בקולנוע ודירוגים מכובדים בתחרויות קפיצה, עברה מדליה ללימודי תואר שני. בין לבין, היא חזרה לישראל לחצי שנה. אלא שלאט לאט הדברים התהפכו: הספורט נהפך לעיסוק משני, מסוג הדברים שעושים בשביל הכיף, ובמקרה של מדליה - גם עוזרים לממן את הלימודים.

לקראת סוף הלימודים, כשכל שנותר לה היה לסיים את פרויקט הגמר, היא עברה לניו יורק. בינואר 2004 היא הגיעה לעיר בלי להכיר איש, וכדי להשתפשף התחילה לעבוד כעוזרת במאי שנייה בסרט אימה.

התפקיד נשמע זוהר, אבל המשמעות העיקרית שלו היא סחיבה של פנסים ומצלמות. מדליה עברה להתגורר אצל קרובים בניו ג'רזי, ולאחר חצי שנה עברה לדירה בניו יורק.

זמן קצר לאחר מכן נקרתה בפניה ההזדמנות הראשונה. היא פגשה את דני מנקין, במאי סרטים (ואחיו של גיל מנקין, מבעלי אתר האינטרנט One), שסיים את הפקת הסרט "18 קילו של אהבה". הסרט זכה בהמשך באוסקר הישראלי לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ל-2005.

השניים החלו לעבוד יחד כדי לקדם את הסרט, שמלווה את עמי אנקילביץ' בן ה-34, אנימטור של סרטי תלת ממד שנולד עם מחלת ניוון שרירים נדירה ושוקל 18 ק"ג בלבד. אנקילביץ' אינו יכול להזיז אף שריר בגופו, מלבד אצבע אחת, אבל הוא לא נותן לזה לעצור אותו בשום תחום, גם באהבה. הסרט מלווה אותו במסע בארה"ב בעקבות הרופא שניבא להוריו שהוא לא יחיה מעבר לגיל שש.

"מנקין היה מפוקס על השורה התחתונה - הוא רצה שהסרט יוקרן בקולנוע", נזכרת מדליה. "נפגשנו עם מפיצים גדולים כמו וורנר אינדיפנדנט. העבודה היתה חצי בהתנדבות, אבל צברתי ניסיון. בלימודים מסבירים לך על מבנה התעשייה, אבל עד שאתה לא חווה דברים על בשרך - אתה לא לומד. זה היה בית ספר אמיתי. פגשנו אנשים, נסענו לפסטיבלים, עבדנו קשה, אבל הרווח היה מדהים".

לבסוף יצא הסרט לאקרנים בלי מפיץ ובמימון עצמי - ושודר ב-HBO סינמקס ובפריים טיים בערוץ 2. "הסרט הוא של מנקין, אבל מבחינת המחויבות, התייחסתי אליו כאילו הוא שלי. כשהכריזו על 15 הסרטים שמתוכם ייבחרו החמישה שיתחרו בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר באוסקר, קמתי בשעה מצחיקה כדי לראות את השידור".

סצנה שנייה: סרט משלי

בערב היציאה לאקרנים של "18 קילו של אהבה", כשנה וחצי לאחר שהכירה את מנקין, בחרה מדליה בדרך עצמאית. "הרגשתי שאני יכולה לצאת לעולם. במקביל לעבודה עם מנקין גייסתי את הכסף להפקת 'למות בירושלים'".

השלב הבא היה צילומו של הסרט, ששופך אור על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל ההבדל בין התרבויות דרך מסע לחיפוש עצמי. שיאו במפגש מצמרר בין אביגיל לוי לבין אום סמיר, אמה של המחבלת המתאבדת, שאחראית למות בתה של לוי.

"לא הצלחתי להפגיש בין האמהות במשך זמן רב", נזכרת מדליה. "היתה בעיה טכנית של אישורים. ניסינו לשכנע את לוי להיכנס לבית לחם, אבל היא לא רצתה ודברים לא הסתדרו. בסוף הן נפגשו באמצעות שידור לוויין. אי אפשר להתעלם מהסרט. הוא מעלה הרבה רגשות ושאלות".

"למות בירושלים", שהופק ב-yes בתקציב נמוך של 300 אלף דולר, ובתמיכת הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, היה מועמד לשלושה פרסי אמי: הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, המוסיקה הטובה ביותר והישג יוצא דופן בעיתונות חוקרת. הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטים העוסקים בזכויות אדם בפאריס, וב-FIPA D'ARGENT Special Prize בפסטיבל הדוקומנטרי של FIPA שנערך בביאריץ, צרפת.

אבל גולת הכותרת - והדבר שבו מדליה הכי גאה - היא הזכייה בספטמבר 2008 בפרס Peabody היוקרתי, שאותו היא מגדירה כ"פוליצר של התעשייה. לא מקבלים כסף, אבל זה כבוד גדול".

מלבד מדליה, זכה רק עוד ישראלי אחד בפרס: היוצר הדוקומנטרי דני סיטון, שגם זכה בשני פרסי אמי על הסרטים "קאפו" ו"שם האלוהים". דרכיהם של השניים הצטלבו כשפנתה אליו להתייעצות, לאחר ש-HBO רכשה את "למות בירושלים".

"הייתי אז רק בת 26, והרשת רצתה שאיעזר בו", מספרת מדליה. "מאז הוא כמו מנטור בשבילי, ואני מתייעצת עמו הרבה. כיום אנחנו עובדים על פרויקט משותף שאני עוד לא יכולה לדבר עליו, וכבר קיבלנו תמיכה מסוימת מ-HBO.

"אנשים אומרים שבבית הספר לקולנוע לומדים את שלושה השלבים של עשיית סרט: טרום הפקה, הפקה ואחרי ההפקה. אבל דני אומר שיש רק שני שלבים: לעשות סרט ולמכור סרט. זה נכון במיוחד עכשיו, כשהשוק במצב בעייתי וכל התעשייה משתנה בגלל הדומיננטיות של האינטרנט וכשלא ברור מאיפה יגיעו ההכנסות.

"לכן, אני חייבת להיות כל הזמן עסקית. כשאני מגייסת כסף, אני לא רוצה תרומות. אני מכינה מצגת עסקית, כדי שהמשקיעים יהיו מרוצים וישקיעו גם בפרויקט הבא".

מדליה הצליחה לסחוף עמה משקיעים מסרט לסרט. שני הסרטים שלה קיבלו מימון ממשקיעים פרטיים, ובהם ג'ון ואד פרידי - אחים מבויזי שבאיידהו, שמכרו ב-1998 את חברת הוויטמינים המשפחתית Richardson Labs לחברת sundown-Rexall, בעסקה בשווי 85 מיליון דולר. בהמשך נכנסו האחים לתחום היינות, יש להם עסקים גם בתחום ההיי-טק, והם תומכים בסרטים וביוצרים צעירים.

את האחים פרידי פגשה מדליה לאחר שזכתה בפרס לסרטי סטודנטים על הסרט "בנות אברהם", שהיה הבסיס לסרט "למות בירושלים". הסרט הוקרן בפסטיבל סאנדאנס שהתקיים ביוטה, האחים פרידי היו בין האורחים והתרשמו, ומכאן הדרך להשקעה היתה קצרה.

"הם לא נותנים כסף ונעלמים. יש להם חברה שתומכת בסרטים והם שותפים להפקה", מסבירה מדליה. "הם מקבלים קרדיט של מפיקים, ועוזרים במכירה ובטיפול בעניינים משפטיים וכספיים. הם היו בישראל כשהסרט צולם".

סצנה שלישית: מחפשים ערוצי שיווק חדשים

מדליה מספרת ש"למות בירושלים" החזיר את ההשקעה. לדבריה, yes שילמה עבור השידור 300 אלף שקל (את הסכום ששילמה HBO היא לא חושפת), ומאז נמכרו עותקי DVD של הסרט. באתר האינטרנט שלה לבדו נמכרו 1,000 יחידות, במחיר של 19 דולר לעותק.

הסרט השני, "אחרי הסערה", נעשה בתקציב גדול מעט יותר, קרוב לחצי מיליון דולר. הוא עוסק בחבורה של שחקנים מניו יורק שנוסעים לעבוד עם ילדים בניו אורלינס לאחר ההוריקן קתרינה, שגרם להרס עצום. "זה סרט על קתרינה אבל גם לא על קתרינה", אומרת מדליה. "הוא מתאר את חיי הקהילה והאמנות בניו אורלינס".

באורח אבסורדי, עבור "אחרי הסערה" - שנמכר ל-HOT בשלב מתקדם הרבה יותר מ"למות בירושלים" - תקבל מדליה בישראל סכום זניח ("פחות מ-2,000 דולר") מפני שהוא מעבר לשלב של הפקת מקור. "בארה"ב זה בדיוק ההפך: כשהסרט על הנייר, הסיכון גבוה יותר - ומשלמים פחות".

גם האסטרטגיה השיווקית של שני הסרטים שונה. "'למות בירושלים' הוא סרט נישה, ולעומתו ?אחרי הסערה' מיועד יותר להמונים. השאיפה היא שבכל בית בארה"ב יראו אותו. זה סרט כיפי, שמח, מצחיק, מהנה וקליל על אנשים - אף על פי שיש בו עומק".

ויש גם פרויקט חדש בקנה: היא מצלמת ועורכת סרט דוקומנטרי שנקרא "שמח שאתה חי", שצילומו החל ב-2008. הסרט נעשה בשיתוף עם איש העסקים איתי הורשטוק, המתמחה בהון סיכון, ובתמיכת קרן מקור. הוא מלווה שני גברים ישראלים שלחמו במבצע "חומת מגן" - מהקרב ועד ההחלמה. "זה סרט על פוסט טראומה, שקשור לקרב בג'נין. הוא עוקב אחרי המוסיקאי קובי ויטמן, שהעלה הופעת רוק בשם 'מלחמה', ואחרי נפתלי קימל ששירת עמו במילואים".

מדליה מודעת לכך שכדי שהסרטים שלה יופצו, ייתכן שהיא תיאלץ להתפשר על האיכות. "ראיתי השבוע את 'ברונו', הסרט החדש של סשה ברון-כהן, צחקתי ונהניתי", היא אומרת. "אבל ברור לי שאני לא מחפשת סוג כזה של יצירה. אם המטרה היא לעשות כמה שיותר כסף, זאת בעיה עבור יוצר. מצד שני, חייבים למצוא דרך לחיות היטב והחשיבה צריכה להיות יצירתית. ברור לי שבפרסומות ובתוכניות ריאליטי אני יכולה להרוויח יותר כסף, אבל עדיין אפשר לחפש דברים שאני מאמינה בהם ויש להם פוטנציאל עסקי.

"לא אכנס לפרויקט אם ארגיש שאין לי חיבור אליו. כשאני חושבת על סרט, אני מנסה לחשוב גם על שלב ההפצה. החלטתי שאני יוצרת רק פרויקטים בעלי חשיבות חברתית. לא תראו אותי מפיקה תוכניות כמו ?האח הגדול'".

ההתלבטויות העסקיות מקבלות בתקופה הנוכחית משמעות נוספת, לאור המשבר הכלכלי שפגע גם בתעשיית הסרטים וגרם לרשתות לבצע קיצוצים. "כיום לא משלמים הרבה. האופציות למכור לטלוויזיה מצומצמות יותר, לכן גם נבדקות כל מיני אפשרויות בערוצי הפצה נוספים.

"עלי להתאים את עצמי למצב, שגם מייצר הזדמנויות. כיום מפתחים מודלים חדשים לגיוס כספים, והמשבר אף הביא לכך שהעבודה יעילה יותר. בזכות האינטרנט אפשר לחשוב על דרכים לא מסורתיות להפצה, כמו באמצעות רשתות חברתיות. יש גם יותר ויותר אפשרויות להקרנה של סרטים באורך מלא באינטרנט, בכל מיני מודלים. התחום חדש ויש הרבה חברות חדשות. אומרים גם שבתקופת משבר אנשים צופים יותר בקולנוע ובטלוויזיה".

במקביל, מקדמת חברת ההפקות של מדליה סדרה שמבוססת על ספר אנימציה לחינוך פיננסי לצעירים, שכתבה ד"ר אורלי שדה. מדובר בהפקה של סדרה בת 12 פרקים בני חצי שעה. "אנחנו בשלב של גיוס ראשוני ממשקיעים פרטיים", מספרת מדליה. "אנחנו פונים לכל מי שאנחנו חושבים שהנושא יכול לעניין אותו ויש לו את הכסף. אם הכל ילך כמתוכנן, עד אוקטובר נשיג את המימון ונעבוד על הדמויות, ואז ייקח כשנה להפיק את הפרקים הראשונים. זו העבודה הקשה ביותר. המטרה היא למכור את הסדרה לרשתות".

מי שקצת הרס למדליה הוא לא פחות מהמשקיע המפורסם וורן באפט, שהודיע באחרונה שיעניק לילדים שיעורים בכלכלה, בסרטוני אנימציה שיועלו לרשת כבר השנה או בתחילת השנה הבאה. דמותו של באפט תנחה תוכנית בשם "מועדון המיליארדרים הסודי", שבו ילדים יעברו הרפתקאות בעסקים וילמדו שיעורים בתחום הפיננסים.

"כן, וורן באפט קצת ביאס אותנו", אומרת מדליה. "אבל מה שהוא עושה מיועד לילדים קטנים יותר. בכל מקרה, חברה שלי מכירה את הבן שלו, ואני מאמינה שנפנה גם אל הבן עם הרעיון לגיוס כסף".

סצנה רביעית: חזרה לישראל וסרט חדש

מדליה בקושי יוצאת לחופש, וכשזה קורה סוף-סוף קשה לה להתנתק מהעבודה. באופן יוצא דופן היא בילתה באחרונה חמישה ימים בפורטו ריקו עם החבר שלה בשנתיים האחרונות, ישראלי שחי באמסטרדם ועובד בתחום המימון.

השניים, שמקיימים קשר טרנס-אטלנטי בשיחות טלפון ובטיסות, הכירו באחת מהנסיעות של מדליה לאירופה. הזוגיות, כך נראה, היא זו שתחזיר אותה בקרוב לישראל. "בן הזוג שלי רוצה שנקבע את הבית בישראל, ואנחנו מנהלים עכשיו משא ומתן על מועד החזרה. מבחינתי זה לא כל כך משנה, כי גם ככה אני על הקו כל הזמן. בערך פעם בחודש אני מגיעה לישראל ומתפנקת אצל ההורים שלי במושב".

למדליה שני אחים גדולים שלא קשורים לתעשיית הקולנוע או האמנות. הבכור עוסק בתחום העסקים והחקלאות. השני, אוהד מדליה, הוא מדען בעל דוקטורט בכימיה ("הוא קיבל מלגה אירופית בהיקף 2 מיליון דולר. אפילו כתבו עליו לא מזמן אצלכם ב-TheMarker").

ההורים שלך לוחצים עלייך לחזור לישראל אחרי כמעט 12 שנה בחו"ל?

"אפשר להגיד שכן. הם ניסו לשכנע עם כל מיני הבטחות, אבל ההורים שלי תמיד עוזרים לי וגאים בי, וגם מתרוצצים הרבה בשבילי".

הם מרוצים מהתחום שבו בחרת לעסוק?

"לא, כי אין בו יציבות. אני כל הזמן במרוץ אחרי הפרויקט הבא, ואין משכורת קבועה. בדוקומנטרי קשה לעשות רווחים רציניים. אני מאמינה שזה אפשרי - אבל קשה. השאלה היא באיזה אופן ולאיזה כיוון הולכים".

מה השאיפות שלך לעתיד?

"הפוקוס הוא פרויקטים בעלי חשיבות חברתית. אני מאמינה שאפשר להשתמש במדיום הזה כדי ליצור שינוי. בסופו של דבר, סיפור טוב הוא סיפור טוב, וערך חברתי מקנה את הערך המוסף. אני חולמת לזכות באוסקר ולהגיע להצלחה כלכלית, כך שאוכל לעשות מה שאני רוצה.

"הפוקוס חייב להיות על תוכן ועל איכות. אם הסיפור חזק ועושים אותו כמו שצריך, הדברים האחרים באים מעצמם. בכל פעם אני מגשימה חלום ואז מגיע חלום חדש. חלמתי על סרט ב-HBO ועכשיו זה נראה לי ישן. הייתי כבר מועמדת לזכייה בפרס האמי, ועכשיו אני רוצה ממש לזכות. המטרה היא להמשיך לעשות מה שאני רוצה, וכל הזמן להתקדם".

אף שהיא לא מתגוררת באזור הסנטרל פארק בניו יורק, מדליה לא מוותרת על הספורט שהאמריקאים כה אוהבים - ריצה - ומטריחה את עצמה מהסוהו ועד לפארק ("יש רכבת אקספרס, אז הנסיעה מהירה למדי") כדי לרוץ. גם ליצירה הקולנועית, מתברר, זה לא מזיק. "אני כל כך עסוקה ועובדת קשה, שהחלטתי שאני חייבת לעשות משהו בשביל עצמי. כשיש משהו שאני אוהבת, אני מתמידה בו. אני רצה כשאני יכולה - ומתאמנת למרתון של ניו יורק, שיתקיים בנובמבר. וחוץ מזה, כל הרעיונות הכי טובים לסרטים צצים לי כשאני רצה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות

דירה בהנחה

6,269 משקי בית זכו בהגרלה. אבל האם בכלל כדאי לקנות דירה בהנחה?

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט